בשבע 437: שבוע החמ"ד

האם החינוך הממ"ד צריך לשלב בתוכו תלמידים מבתים שאינם דתיים?

עורך: ירעם נתניהו , כ"ה באדר ב תשע"א

הרב איתן איזמן, ראש רשת 'נעם-צביה' | שילוב במינון הנכון

החמ"ד הוא החינוך הדתי הגדול ביותר במדינת ישראל. הציבור הצורך את החינוך של החמ"ד מתחלק ל-3 קבוצות: תורנית, דתית וקבוצה מסורתית.

האתגר האמתי הוא במיזוג ובמינון של שלוש השכבות הללו.

יש ציבור גדול שרוצה חינוך דתי טוב שמלמד לימוד קודש ברמה גבוהה, אבל כשהדגש הגדול יותר הוא לחינוך המדעי. אין ספק שהחמ"ד נותן לציבור הזה מענה נכון וטוב.

האתגר נמצא בשני 'הקצוות': אלה שרוצים חינוך תורני ברמה דתית גבוהה מאוד. הווי אומר: לימוד ברמה גבוהה של גמרא, משנה, תנ"ך, הלכה, כך שכל בוגר יוכל להשתלב בהמשך דרכו בישיבות הקיימות לרמותיהן השונות. הקצה השני: אלה שהם מסורתיים ושלעתים מגדירים עצמם לא דתיים , אבל כיוון שהם באים לחמ"ד הם רוצים לקיים את המסורת וללמוד אותה.

לשתי הקבוצות הללו החמ"ד צריך לתת מענה נכון.

החינוך התורני חיפש לעצמו מסגרות נוספות, אבל החמ"ד נותן לו מענה בכך שהיום יש בו בתי ספר תורניים כמו 'נועם' ויש תלמודי תורה הנמצאים בתוך מערכת החמ"ד. הם מקבלים תוספת שעות תורניות מעבר לנלמד ברמה הרגילה. גם הציבור התורני הזה לומד את לימודי החול ברמה טובה כדי שיוכל להשלים את הבגרות וכו'.

המסורתיים הם ציבור רחב שלכאורה נמצא בשוליים, אבל מונים ציבור גדול. בעבודה נכונה אפשר ללמדם הרבה מאוד יהדות, ומצווה לקרבם ככל האפשר. המינון צריך להיעשות כשהציבור הלא דתי שבא לחמ"ד משולב בחינוך הממלכתי דתי בצורה מבוקרת ונכונה.

בדומה, גם קליטת העלייה של יהודי אתיופיה – כשהיא נעשית במינון הנכון היא מצליחה מאוד, אבל כשהיא נעשית בצורה המונית ולא מבוקרת יש עמה קשיים רבים.

 

גילה פינקלשטיין, חברת כנסת לשעבר חברת מועצת חמ"ד | תעודת כבוד לחינוך הציוני-דתי

לפני למעלה ממאה שנה נוסדה התנועה הציונית-דתית, אשר מראשית דרכה חרתה על דגלה את שילוב הציונות עם אורח החיים הדתי. מייסדי התנועה הניחו שלושה יסודות: שמירה של העם היהודי על התורה במולדתו – ארץ ישראל.

במרוצת השנים שחלפו הובילו חניכי התנועה במגוון רחב של תחומי פעילות והגיעו להישגים נכבדים בהתיישבות ובביטחון, בעלייה ובקליטת העולים, בכלכלה ובמדע, במשפט ובאקדמיה ועוד. אך גולת הכותרת, התחום החשוב מכולם – החינוך.

מראשית פעילותה של התנועה, היא יזמה והקימה מפעל חינוכי רב שלבי נרחב, החל בגן הילדים, דרך בית הספר היסודי והתיכון, הישיבה התיכונית והאולפנה, ישיבת ההסדר והמדרשה לבנות, המכללה הטכנולוגית, המכינה הקדם-צבאית, וכלה בכולל הציוני, מכללה להוראה ואוניברסיטה ועוד. במקביל וכהשלמה לכל אלה הוקמו וטופחו תנועות נוער דתיות, בהתאמה לשכבות גיל שונות.

רבים מבוגרי מערכת החינוך הציונית-דתית (החמ"ד) וחניכי תנועות הנוער הדתיות, הגיעו לעמדות מפתח במערכות החיים השונות במדינה.

דרך החיים שהתוו קברניטי התנועה קישרה תורה עם עבודה, מחויבות לקיום מצוות ולימוד תורה – משולבת במעורבות במגוון תחומי החיים, יישוב הארץ תוך קיום חוקי המדינה, שמירת המורשת יחד עם נטילת אחריות רחבה לעתיד החברה והשתלבות בתרבות ובקִדמה.

לעומת זאת לצערנו, מעבר לניתוק הבסיסי מערכי מסורת ומורשת, קיימות בחינוך הממלכתי תופעות כגון אלימות ואף התנתקות מערכים לאומיים. בנסיבות אלו הורים לא מעטים שאינם דתיים, הגיעו להכרה בפער המהותי בתוצרי המערכות. מכאן קצרה הדרך לשקול העדפה של מסלול החינוך הממ"ד.

אולם, נוכח ההשלכות הצפויות על תלמידי החמ"ד, מידת הפתיחות שניתן לאפשר במערכת החינוך הממלכתי-דתי נגזרת מחוזקם האמוני של התלמידים, גודל הפתחים הנפערים ועוצמת הרוח הנושבת דרכם.

מניסיוני האישי, למדתי כי ניתן להיענות בזהירות, במינון נמוך ותחת בקרה, לפניות של משפחות המביעות רצון לקבל על עצמן את המחויבויות הכרוכות במסלול החמ"ד.  

קשה לתאר במילים את הסיפוק של מחנך בחמ"ד, למראה בוגרים אלה המשכימים לתפילה, מתמידים לקבוע עיתים לתורה ואף ילדיהם הולכים בעקבותיהם.

 

אברהם ליפשיץ , ראש החמ"ד | תבונה וברגישות

החינוך הממלכתי דתי מבקש להעצים את כל מי שמבקש להיכנס בשעריו. בחמ"ד יש מוסדות לימוד שונים ומגוונים: בתי ספר ממלכתיים דתיים, תלמודי תורה, ישיבות תיכוניות, בתי ספר תיכון תורניים, בתי ספר דתיים לבנות, אולפנות, וכן קבוצות אוכלוסייה שונות: תלמידים הבאים מבתים המגדירים עצמם מסורתיים לצד תלמידים הבתים מבתים המגדירים עצמם דתיים.

החמ"ד בחר ללכת בדרכו של הלל הזקן. באבות דרבי נתן (ב, ט) חלקו בית שמאי ובית הלל. "בית שמאי אומרים – אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם וענו ובן אבות ועשיר. ובית הלל אומרים – לכל אדם ישנה". והרבה תלמידים היו לו להלל.

תפישת עולם זו מאפשרת לכל תלמיד לצמוח ולגלות את כוחות חייו בהתאם לגישתו ולתפישתו. כולנו מחונכים לראות כל אחד את מעלת חברו ולא את חסרונו, "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה". בחמ"ד אנו מבקשים לחנך שכל תפישת עולם תקבל מהמיוחד שבזולתה.

אין ספק שבמישור העקרוני כל תלמיד שמבקש ללמוד במוסדות החמ"ד - אנו צריכים לקבלו בשמחה, באהבה וברצון גדול. כמובן, יש לדאוג להדרכה הנכונה, להתאמה הנכונה, לקביעת הכללים לדרך ההשתלבות בבית הספר, וכל מוסד חינוכי צריך לראות כיצד הדברים יכולים להתממש בדרך הטובה והנכונה ביותר בין כתליו.

לסיכום: במענה לשאלה – החמ"ד שמח לקבל את כל מי שמבקש ללמוד אצלו. קבלת התלמידים צריכה להיעשות בתבונה, ברגישות, באהבה ובהדרכה נכונה ובקביעת כללים מתאימים, בתיאום עם ההורים.

 

כן, לשלב

הם יהודים וזכאים לחינוך יהודי, נקודה. במבחן התוצאה, תלמידים שבאים מבתים דתיים ולומדים בממ"ד עם תלמידים מבתים מסורתיים, דווקא מתחזקים ושומרים על צביונם הדתי.

הילה כהן, הוד השרון

 

לדתיים בלבד

לפי דעתי צריך שיהיו בחינוך הממ"ד תלמידים מבתים דתיים בלבד. בראיון הקבלה צריך לחקור את התלמיד והוריו כבר בכיתה א' לגבי מה שנוהגים בבית משפחת התלמיד מבחינה דתית והאווירה הדתית בבית. רק במקרים חריגים בהם תלמידים מבית חילוני שרוצים לחזור בתשובה צריך לאפשר להם ללמוד בממ"ד, אבל לא לקלוט תלמידים מבית חילוני שסתם רוצים ללמוד שם.

איתן רפאל, רחובות

לקבל בברכה כל רצון להיכנס למסגרת חמ"ד, אך לבדוק האם רק בחינוך הם מעוניינים - כלומר קצת ריסונים והגבלות או
3. גם בערכים דתיים מהותיים-ובודאי קיום מצוות,ולפחות הכרה כזאת.
4. אם בשניהם ברוכים הבאים שכן השתלבותם תהיה רצינית מלכתחילה
5. ואם באו רק לצורך ריסון חינוכי והדת כמהות וחובה -טפלה
להפנות אותם למסגרות תל"י והדומות לה "בחדשנותם", או ממ"ד מיוחדות.
אנשים אלה רק יפגעו במסגרת ובתכניה גם מבלי להתכוון. השפעת ילדיהם על האחרים בסופו של דבר תהיה גדולה ומזיקה.

אבנר חממי, רמת גן