חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

דעותיו של אבי סגל בנושאים שונים ומגוונים הנוגעים לכולנו
14/04/11, 15:19
אבי סגל

 

  • השתלטות הכיפה

כבר אחרי היירוט הראשון, זכתה מערכת 'כיפת ברזל' לפרגון תקשורתי נאה. עוד שלושה טילים יורטו, ובעיתונים כבר החלו להשתפך, לחלק צל"שים ולדרוש את רכישתן של סוללות נוספות. ארבע רקטות נוספות הלכו לעולמם בטרם עת, וגם הפוליטיקאים הצטרפו לחגיגה, טפחו לעצמם ולעצמנו על השכם והצטלמו במעיליהם המכוערים ביותר. בחלק מהעיתונים התחילו החשבונות של מי תמך בפיתוח הפרויקט, מי התנגד, ומי התנגד ואז תמך. אפילו בהארץ פרגנו למערכת ההגנה החדשה, למרות שהיא חובשת כיפה.

ואני הקטן, עוכר השמחות, הבור בענייני טכנולוגיה וביטחון ועוד כמה דברים, לא מפסיק לחשוד לרגע: במספרים הפנטסטיים שמוכרים לנו, באינטרסים שמאחורי הכותרות, ביכולת של המערכת לספק הגנה רחבה, בכדאיות הכלכלית שלה לעומת אופציות אחרות, ובעיקר במהירות שבה כבר חולקו הציונים ונערכו הסיכומים. ייתכן שמדינת ישראל פיתחה את המצאת המאה, אבל זוהי רק תחילת הדרך. ניסיון העבר מלמד אותנו להיכנס לפרופורציות ומהר – אנחנו לא חיים במוסף הספורט. ואחרי כל זה, ברכות על היירוטים הראשונים ובהצלחה בהמשך.

  • בנות בלי צחוק

בטלוויזיה וגם באינטרנט משודרת העונה השנייה של הסדרה הישראלית 'מחוברות', המכניסה מצלמה לתוך חייהן הפרטיים של חמש נשים מוכרות יותר או פחות. עשר דקות הספיקו לי כדי לגבש דעה, ועוד חמישה פרקים שלמים כדי שארגיש מספיק בטוח לפרסם אותה בעיתון. אני עומד לכתוב את המשפט השוביניסטי ביותר שיצא תחת ידי מזה תקופה ארוכה, כלומר שבועיים לפחות: בנות, אתן משעממות.

גם המקבילה הגברית 'מחוברים', ששודרה לפני מספר חודשים, היתה בעייתית מכל מיני בחינות, אבל לפחות היו בה הומור ושנינות. אפשר היה לראות אז כי רבים מהמשתתפים בסדרה מתפרנסים מהמילה הכתובה, ושנינותם אומנותם פשוטו כמשמעו. 'מחוברות' כוללת בעיקר קלוז-אפים של נשים מייבבות או מתפנקות או מעוררות חמלה, וקיטורים בנאליים על היעדר זוגיות, כסף או חיים. ייתכן שחלק מהצופות אוהבות את העיסוק בקרייריזם נשי או בילדים, אבל קשה לי להאמין שיש גבר אחד שנהנה מהעונה הנוכחית. אפילו נציגת המגזר בתוכנית, העיתונאית המוכשרת דינה אברמסון, לא מצליחה בינתיים לשנות את התמונה.

  • מקימיקה

'מחוברת' אחת שאולי תייצג פעם את המגזר היא הזמרת מיקה קרני, שנמצאת כיום בתהליך של חזרה בתשובה. הקונפליקטים בין קרני המתחזקת, בן זוגה מיקי שביב ושאר בני המשפחה, אמורים למלא לא מעט זמן מסך ב'מחוברות 2'. באחת הסצנות שכבר שודרו מסבירה קרני לשביב, לפחות בחצי רצינות, מהי הסיבה למותה של הלואיזה בגינתם: "בגלל שאתה נוגע בצמח הזה בלי ליטול ידיים בבוקר". כמו רבים וטובים שראו את האור, קרני חשה צורך להראות לקרובים לה את מקורו, אם ירצו ואם לאו.

הסצנה הזאת מחוברת, סליחה על משחק המילים, לספרה של נועה ירון-דיין 'מקימי', שאת קריאתו סיימתי לאחרונה באיחור שבעצמו כבר יצא מהאופנה. ירון-דיין, שעשתה את המעבר מהגשת 'שישי חי' לזמירות ליל השבת, כתבה רומן מעין-אוטוביוגרפי על התהליך שעברה. הספר עצמו חשוב, משום שהוא מייצג קבוצה גדולה של אנשים שקולם הספרותי לא נקרא, והוא גם סותר את הטענה הקודמת שלי על נשים חסרות שנינות. אבל למרות כישרון הכתיבה, ירון-דיין לא מצליחה להסביר את המהפך שעברה, מלבד הקלישאות הרגילות על הריקנות בחייה הקודמים, ומה שנותר ממנו בסיום הוא טעם מר של מיסיונריות לא מנומקת.

גם המחברת, בדומה לזמרת, מרגישה חובה לשכנע את כולם באמת הברסלבית שהציפה אותה ושהפכה אותה למאושרת. זוהי תכונה אנושית הנובעת מטוב לב, אך יש בה גם לא מעט גאווה. אחרי הכל, בני אדם שונים רואים את האור במקומות שונים, וגם אם את משוכנעת באמונתך, זה עדיין לא מכשיר אותך להיות מטיפה, בוודאי לא דקה אחרי שבעצמך עברת מהפך, בוודאי לא כשאיש לא ביקש זאת ממך. מותר לחוזרים בתשובה לראות את האדם העומד מולם ולקבל את העובדה שהוא שונה מהם, בלי לבטל את דעותיו ולזלזל באמונותיו. למעשה, זה מותר אפילו לדתיים מלידה.

  • בקטנה

א. "אני מתגעגע לחזור למפלגת העבודה" (ציטוט של דברי פואד למקורביו, שרק מראה עד כמה חמור המצב בבתי החולים).

ב. הנה ידיעה מרעישה, וסליחה שהיא לא הופיעה אצלי בכותרות הראשיות כמו בעיתונים ובאתרים אחרים: השחקן והבדרן אסי כהן עוזב את 'ארץ נהדרת'. המדור מזיל דמעה, ועם זאת לא שוכח את החיקויים שעשה כהן לשר אביגדור ליברמן בהציגו אותו כנאצי: לטעמי, כתם מכוער ועקשן בקריירה של השחקן המוכשר.

ג. אחרי הצלחת ספרה הראשון 'תריס', מוציאה כעת אמילי עמרוסי את 'נרי מסתפרי', ספר ילדים מחורז על תספורת ראשונה של ילד בן שלוש, כלומר מתאים גם לילדי ה'חלאקה'. כישרון הכתיבה של עמרוסי והאיורים העשירים של כריסטינה קדמון יוצרים יחד מתנת פסח מעולה לגיל הרך. חג כשר ושמח.

  • בעשרה מאמרות

כמדי ערב חג (אני בונה על זה שלא תבדקו), גם הפעם נצלול אל מעמקי הארכיון, הפעם אל שנת התשס"א. הנה תזכורת למספר ציטוטים מארבעת הימים שבין י' בניסן – בדיוק היום לפני עשור – לבין גיליון החג:

1. "בהעדר אופציה של דם, יזע ודמעות ממושכים, שרון יצטרך לבחור... הסבירות היא שהריאלפוליטיק של חוסר ברירה יגבר, ושרון יאלץ להידבר עם יאסר ערפאת, שאי-אפשר איתו אך ככל הנראה אי-אפשר גם בלעדיו" (חמי שלו, מעריב).

2. "במוקדם או במאוחר יתחילו גלגלי המו"מ בין ישראל לפלשתינים לנוע שנית... גם אריאל שרון לא ימצא דרכים עוקפות ויחזור לבסוף אל דרך המלך" (יעל פז-מלמד מגדירה מחדש את הביטוי 'דרך המלך', אם כי לא מנבאת את הדרך העוקפת של ההתנתקות. מאמר מערכת במעריב).

3. "באופן בלתי נמנע הממשלה היתה חייבת לנסות את מה שהבטיחה לריסון התוקפנות הפלשתינית. עד שיתברר שלהבטחה אין תכלית" (גדעון סאמט בהארץ, כשנה לפני פתיחת מבצע 'חומת מגן' שריסן את התוקפנות הפלשתינית).

4. "השבוע כבר החלו לחשב במפלגתו של שרון ובימין את חישובי הקצין שלו ושל ממשלתו" (חנה קים, הארץ. הממשלה השלימה את הקדנציה עד תומה).

5. "חובה לפתוח בהתנגדותו הנחרצת לנסיגה בלבנון, שעוטרה כמובן גם באצטלה 'מקצועית'... כמעט שנה חלפה, שערת ראשו של אזרח אחד לא זעה. עשרות חללי צה"ל פוטנציאליים עדיין חיים עמנו היום. כי, ברוך-השם, לא שעו להצעתו של מפקד הצבא" (ב. מיכאל חוגג מוקדם מדי את כישלונו הנבואי של שאול מופז, ידיעות-אחרונות).

6. "עתה צריך הדרג הצבאי לומר את דבריו באומץ: אי אפשר להגן על תושבי חברון הערבים מפני המתיישבים ובלתי אפשרי להגן על המתיישבים מפני איבת הסביבה" (מאמר מערכת בהארץ הקורא לפנות את יהודי חברון מחשש לפגיעתה של תופעת הטבע "איבת הסביבה").

7. "המסר של ממשל בוש למזרח התיכון פשוט: השלום בין ישראל לשכנותיה מעניין אותנו, אך לא עד כדי כך שנשלם תמורתו, נתערב בעדו או נשנה את מדיניותנו הגלובלית למענו... כדאי לזכור שזו היתה רוח המסר של ארה"ב לאירופה לפני מלחמת העולם השנייה" (מאיר שטיגליץ שומר על פרופורציות, ידיעות-אחרונות).

8. "אין בה שיאים או יותר מדי כסף, אין בה אלימות או דם או עושר ואושר. דברים מתפתחים בה לאט, ואתה יודע שמה שאתה רואה הוא אולי לא בדיוק מה שאתה רואה, כי זה מתוחכם יותר" (איתי אנגל מתרץ את הסיבות לכישלון התוכנית 'החפרפרת' בהנחייתו, ולא מצליח לחזות את היסטריית 'האח הגדול').

9. "הקטע החזק שלהם הוא באמת באביזרים שמסביב, ב'אקססוריס' לבית: סדינים, נרות, כלי מטבח, עששיות" (רוית נאור ממעריב מתלהבת ביום פתיחת סניף איקאה הראשון בארץ, ושוכחת את ה'אקססורי' החשוב מכולם – מטף לכיבוי אש).

10. "ג'ודי ניר מוזס שלום: נמאס לי ממיסטיקה" (ציטוט מפרסומת לשבועון רייטינג).