גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

לזכור ביחד

לפני שש שנים החליטו בארגון 'זוכרים' להרים את הכפפה וליצור טקס אלטרנטיבי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
28/04/11, 13:46
דבורה גינזבורג


אריאל נבו: הרעיון הוא לגעת בכל הקהלים, להראות שהם שותפים. למשל לנגן גם שירים חסידיים ומזרחיים. משמח אותי שעם השנים גם אירועים אחרים מאמצים את הקו התוכני הזה, וגם במות אחרות משתפות אמנים דתיים ומזרחיים בזכותנו. המטרה שלנו היא שתהיה הבנה שזה יום של כלל החברה הישראלית

אריאל נבו, מנהל תוכן: במהלך השנים הופיע אצלנו למשל הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק, שנרתם לעזרה לטובת נפגעי מלחמת לבנון השנייה - זה לא קלאסי לכאורה להציג בקדמת הבמה ביום הזיכרון אדם חרדי ולא את הלוחם הצעיר. הרעיון הוא להראות שגם הרב גרוסמן הוא חלק ממלחמת הקיום הישראלית

דב קלמנוביץ', מייסד 'זוכרים': כשהתחלנו, לפני שש שנים, לא חשבנו שזה יגיע לאן שזה הגיע. ידענו שעוד אנשים רוצים לחוות את יום הזיכרון אבל לא ידענו בכמה מדובר. כשראינו שיש שלוש מאות מקומות ואנשים עוד צובאים על הפתחים, ידענו שיש הרבה שרוצים להתחבר בדרך אחרת והציבור הדתי הוביל את הדרך האחרת
לפני שש שנים החליטו בארגון 'זוכרים' להרים את הכפפה וליצור טקס אלטרנטיבי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה | באירוע מוצאים את מקומם פלחי אוכלוסייה שהתקשו להזדהות עם המסרים של הטקסים הממלכתיים, ומעדיפים לזכור את הנופלים מתוך חיבור לכלל חלקי העם ובמבט של אמונה וחיזוק | הטקס שהחל במתכונת מצומצמת, יהפוך השנה לאירוע מרכזי של יום הזיכרון בהשתתפות אלפים

באחד מאתרי הברנז'ה הופיעה בשבוע שעבר ידיעה שגרתית. על פי הידיעה, ערוץ 2, רשת  ב' ואתר ווינט ישדרו בשידור חי את אירוע הפתיחה של טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שיתקיים בבריכת הסולטן בירושלים. הידיעה, שהיתה סטנדרטית לכאורה, הסבה קורת רוח והתרגשות לא מועטה למארגני האירוע, אנשי ארגון 'זוכרים', שנזכרים השבוע איך הגיע האירוע האלטרנטיבי הקטן שלהם למימדים של אירוע פתיחה במעמד ששת אלפים צופים.

הכרה גם לנפגעי טרור

מי שעומד מאחורי האירוע הוא דב קלמנוביץ', מייסד ויושב ראש ארגון נפגעי פעולות האיבה וכן יו"ר ארגון 'זוכרים' העוסק בהנצחה ותיעוד של לוחמי מערכות ישראל, חללי צה"ל וחללי הטרור. הוא רואה חשבון במקצועו ומתגורר בירושלים.

קלמנוביץ' הוא הפצוע הראשון של האינתיפאדה הראשונה, ולמרות מעורבותו ופעילותו הרבה בתחום, הוא מסרב בתוקף לדבר על עברו ועל סיפורו האישי. "תכתבו על האירוע, על הפעילות, לא עליי", הוא מבקש, כמי ששבע ראיונות רבים בחייו ומאס בעובדה שתמונתו והצלקות שנותרו בפניו מאירוע הטרור בו נפגע, מוצגות לעיני כל. נזכיר כי האירוע ששינה את חייו של קלמנוביץ' היה בשנת תשמ"ח, בעת שהתגורר ביישוב בית אל. בדרכו הביתה, בפאתי אל-בירה שליד רמאללה, נזרק לעברו בקבוק תבערה על ידי נער ערבי. הוא נפצע אנושות בכוויות מדרגה שלישית, ב-75% משטח גופו.

למרות שכל גופו בער, הוא הצליח להשתחרר מחגורת הבטיחות וגלגל את עצמו בחול וכך למעשה ניצלו חייו. כוחות ההצלה שהגיעו למקום פינו  אותו לבית החולים הדסה במצב קשה, ולא נתנו לו הרבה סיכויים לשרוד. לאחר תהליך שיקום שנמשך כמה שנים, הוא חזר לחיים והתחיל בפעילותו למען נפגעי הטרור. גם הגדרת יום הזיכרון כ"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה" הוא סוג של ניצחון עבור קלמנוביץ', שנאבק בשעתו להקדיש את היום הזה גם לזכרם של נפגעי הטרור.

אירוע הזיכרון האלטרנטיבי של 'זוכרים' התקיים לראשונה לפני שש שנים בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בהשתתפות כשלוש מאות איש. הרעיון של קלמנוביץ וחבריו היה ליצור אלטרנטיבה לטקסים הקיימים, ולתת מענה אחר למי שפחות מתחבר לשירים ולסיפורי הנופלים ומחפש מימד של תקווה ביום הזה. קלמנוביץ אינו מתפלא שהאירוע שייסד תפח והתרחב למימדים כאלה. "אני חושב שזה תהליך טבעי. ארגון זוכרים חידש את ההתייחסות ליום הזיכרון ונתן מבט אחר של תקווה, של יחד, וזה הביא הרבה אנשים לאירוע. הציבור עובר תהליך מסוים ורוצה לחוות את יום הזיכרון בדרך אחרת, והמעגלים הולכים ומתרחבים".

ובכל זאת, צפית שזה מה שיקרה?

"כשהתחלנו, לפני שש שנים, לא חשבנו שזה יגיע לאן שזה הגיע. ידענו שעוד אנשים רוצים לחוות את יום הזיכרון אבל לא ידענו בכמה מדובר.  כשראינו שיש שלוש מאות מקומות ואנשים עוד צובאים על הפתחים, ידענו שיש הרבה שרוצים להתחבר בדרך אחרת והציבור הדתי הוביל את הדרך האחרת".

מה זה "אחרת"?

"להתייחס לערכיות, לקידוש היחד ולא היחיד, התייחסות לעומק ולא רק לשיר".

אתם מקבלים סיוע כספי? המדינה מתקצבת?

"זו נקודה מאוד כואבת, ולצערי התשובה היא לא. יש איזו השתתפות מאוד מועטה של הרשויות הממלכתיות אבל רוב המימון בא מתרומות וממכירת כרטיסים. אני מאוד כואב את הסיפור של הכרטיסים שצריך לשלם, אבל לצערי הרב גם הם לא מכסים הכל. המחיר נע בין 45 שקלים ל-95 שקלים לכרטיס".

איך זה קורה?

"כשאנחנו פונים לקבל תקצוב, אומרים "אין תקציב". לדעתי יש כנראה סדרי עדיפויות וכנראה גם אנשים אחרים שיודעים להשתדל ולקבל את הכסף יותר טוב מאיתנו...".

ממה זה נובע?

"כל נושא השכול לא מטופל היטב במדינה. אולי ברמה תקציבית אבל לא ברמה הערכית. אני חושב שהמסר של יום הזיכרון צריך להיות יום של יחד אבל גם של תקווה. ואדם צריך להרגיש שאם קרה לו אסון הוא מקבל לא רק תמיכה פיזית אלא גם ערכית".

איך אפשר לשנות את זה?

"צריך להעמיק את תחום החינוך, הגבורה, את המאבק ההיסטורי למען העם הזה שנמשך לאורך השנים. הדברים האלה לא מטופלים. יש ציון של קרבות, מלחמות, אבל לא של המאבק היסטורי".

מדוע למרות שיום הזיכרון הוא בקונצנזוס, החברה הישראלית לא מצליחה ליצור אירוע אחד שיאחד את כולם?

"אלו בדיוק המטרות שלי בערב הזה, להגיע לאירוע שייתן מענה לכולם. אומנם הציבור הדתי מגיע בהמוניו לאירוע וחש התקרבות, אבל המטרה הכללית היא להגיע לכל חלקי החברה".

 

לא רק לדתיים. מתוך טקס יום הזיכרון של 'זוכרים'

חוויה כלל ישראלית

האירוע השנה יתקיים תחת הכותרת: "ילדים קרויים על שמם", ויספר את סיפורם של הילדים הקרויים על שמם של חללי צה"ל והרוגי פעולות האיבה. בין היתר ישתתפו באירוע אימו של החייל דביר עמנואלוף הי"ד, ההרוג הראשון של מבצע עופרת יצוקה, לצד אם שקראה לבנה דביר על שמו. ישתתפו גם נציגי משפחת ג'ומעה מהצפון, שאיבדו את אם המשפחה ושתי בנותיה במלחמת לבנון השנייה מפגיעת טיל בבית. תייצג אותם האחיינית סולטאנה שנקראה על שם דודתה שנהרגה. את סיפור גבורתו של יוני נתניהו הי"ד יספר ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אריאל נבו, מנכ"ל הארגון, אחראי על ניהול התוכן כבר שש שנים. הוא בא מרקע פיננסי אבל נרתם לרעיון וליוזמה בעקבות חברים שנפלו.

"יש הרבה עיסוק בנושא הזיכרון במיקרו. עוסקים בסיפורים האישיים של החללים. לדעתנו צריך להתייחס לזה גם ברמת המאקרו, להבין איך החברה הישראלית מתייחסת לתחומי הזיכרון ולראות את יום הזיכרון כקרש קפיצה ליום העצמאות ולשנה כולה כחוויה כלל ישראלית".

מה הייחודיות בערב שלכם?

"הרעיון הוא להכניס מספר אלמנטים שכוללים את כלל מרכיבי החברה הישראלית לתוך נושאי הערב. לתת גם לאנשי העורף ולחללי הטרור את המקום שלהם, ולהפוך את הערב למקום של תקווה לצד הכאב והאובדן. הרעיון הוא לגעת בכל הקהלים, להראות שהם שותפים. למשל לנגן גם שירים חסידיים ומזרחיים. משמח אותי שעם השנים גם אירועים אחרים מאמצים את הקו התוכני הזה, וגם במות אחרות משתפות אמנים דתיים ומזרחיים  בזכותנו. המטרה שלנו היא שתהיה הבנה שזה יום של כלל החברה הישראלית, שכולם יוכלו להגיד את האמירה שלהם ולהיות חלק".

האירוע התפתח במשך השנים. כיצד?

"את האירוע הראשון ערכנו לשלוש מאות איש בבית ציוני אמריקה. אחר כך זה גדל ובשנה שעברה עברנו לבנייני האומה לאולם שמכיל שלושת אלפים מושבים, והכרטיסים אזלו שבוע לפני הטקס".

הטקס מזוהה עם הציבור הדתי בעיקר?

"בשלבים מסוימים היה יותר קל לזהות את האירוע עם הציבור הדתי בעיקר בגלל ששאר האירועים לא נתנו לו מענה. אצלנו על הבמה הופיעו לאורך השנים גם אמנים קלאסיים המזוהים עם הציבור הדתי וגם חילונים מובהקים, כמו הזמר מתי כספי למשל. אנחנו נותנים פן שמסמל תקווה ונותן במה גם לשירים ממזמורי תהילים ומהמקורות".

אלו אישים הופיעו אצלכם בעבר?

"במהלך השנים הופיע אצלנו למשל הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק, שנרתם לעזרה לטובת נפגעי מלחמת לבנון השנייה - זה לא קלאסי לכאורה להציג בקדמת הבמה ביום הזיכרון אדם חרדי ולא את הלוחם הצעיר. הרעיון הוא להראות שגם הרב גרוסמן הוא חלק ממלחמת הקיום הישראלית. או למשל יו"ר זק"א  יהודה משי זהב הופיע אצלנו, ובהמשך אפילו נבחר להדליק משואה. הוא גם חלק מהחברה הישראלית בדרכו שלו. גם דמותו של אמאל נסאר אל דין שהקים את יד לבנים הדרוזי, אדם נשוא פנים ששכל את בנו ואחרי זה את נכדו במלחמת הקיום פה. אלו דמויות שבאירועים אחרים פחות מראים אותן".

מי יופיע השנה?

"יופיעו אמנים כמו הראל סקעת, ברי סחרוף, שלמה גרוניך, עמיר בניון, דייוויד ברוזה, שולי רנד. וגם  ישי לפידות, גד אלבז, איציק אשל ותזמורת היערה. בחלק התכני ישתתפו שר החינוך גדעון סער וראש עיריית ירושלים ניר ברקת, והרב לאו שנתפס כדמות יהודית מאוד שמסוגלת לבטא את הקשר ההיסטורי שלנו למקום. השתדלנו להביא אמנים ידועי שם אבל גם כאלה שבליבם מתקשרים לאירוע".

מה המטרה שלכם?

"אנחנו מקווים שזה יהפוך להיות אירוע של כלל החברה הישראלית.

לאט לאט עם השנים נחשפים יותר אנשים שאינם חובשי כיפות לאירוע.

בשנתיים הראשונות הגיעו יותר אנשים שהרגישו שאין להם אלטרנטיבה להזדהות עימה, והאחוז הזה הולך וגדל. בשנה שעברה זה היה שישים ארבעים לטובת הדתיים. אבל זה גם בגלל שבירושלים עצמה יש רוב של ציבור דתי וחרדי. אחד הדברים הכי יפים שהתרחשו היה שפעם היה נהוג לצלם ביום הזיכרון חרדי הולך בצפירה במאה שערים וזה היה ניסיון ליצור אייטם צהוב, מכעיס, מצמרר ומפלג. אנחנו לעומת זאת הבאנו את חיילי הנח"ל החרדי למשמר הכבוד על מנת שיציגו את המאפיינים והקשר שלהם לחברה הישראלית. זה רק עושה טוב לנו כחברה כי הרי כולנו יחד נמצאים באותה סירה".

אבל בסך הכל מארגני האירוע הם חובשי כיפות.

"בצוות המקצועי יש לא מעט אנשים שאינם חובשי כיפות. לא הייתי מתייחס לצוות כצוות דתי. אנחנו מתייעצים עם חילונים ועם בני מיעוטים שגם להם יש חלק בשיח. לצורך העניין, היום מאוד קל להציג את ערביי ישראל רק כקבוצה אחת אויבת, אבל בטווח הארוך אם ניתן התייחסות למיעוט שהיום כן רואה את עצמו חלק מהישראליות, אולי בעוד חמש עשרה שנה הקבוצה הזו תגדל".