חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

מזרחי בניחוח ברלינאי - שופטים ושוטרים

פעילת השמאל הקיצוני שנישאה לגרמני מפיצה מברלין תעמולה אנטי ישראלית
28/04/11, 13:46
יאיר שפירא

פעילת השמאל הקיצוני שנישאה לגרמני מפיצה מברלין תעמולה אנטי ישראלית * משווי הציונות לנאציזם שהגישו תביעות דיבה נגד מבקריהם נחלו מפח נפש בבתי המשפט * הצעת חוק חדשה להכרה בזכויותיהם של יהודים שברחו מפני הכיבוש הנאצי

בהתחשב בכך שאתר האינטרנט 'קדמה' מגדיר את עצמו כ'בלוג מזרחי', הקשרים ההדוקים של פרנסיו עם מעוז אשכנזי כברלין הוא לכל הפחות מעניין. האתר הוא במה לכותבים ויוצרים, רובם מזרחיים, המזוהים עם השמאל הקיצוני. עד כמה קיצוני? עד כמה שתוכלו להעלות על הדעת ואולי קצת יותר.

בעליו של האתר, מנהלו והעורך האחראי הוא סמי שלום שטרית, איש 'הקשת המזרחית', המתגורר בארה"ב ומשמש שם כמרצה במספר מוסדות אקדמיים. האתר פועל כבר למעלה מעשור, וכשביקש שטרית לחדשו בפלטפורמה אינטרנטית משוכללת יותר, את התרומות הוא אסף בברלין.

בברלין מתגוררת גם העורכת של האתר, איריס חפץ, או בשמה המלא איריס חפץ-בורכרדט, פעילת שמאל שעזבה את הארץ לפני כתשע שנים עם בעלה, גרמני נוצרי. חפץ היא פעילת שמאל גם בגרמניה, שם היא מקדישה את מרצה לתעמולה אנטי ישראלית במדיה הגרמנית. בעברית היא משחירה את פניה של ישראל בעיקר באמצעות האתר שבעריכתה. לפני שנה למשל יצאה חפץ במאמר בעיתונות הגרמנית, בו ביקרה את הממסד הגרמני המונע פתחון פה מאינטלקטואלים יהודים אנטי ישראלים כאילן פפה ונורמן פינקלשטיין.

פפה הוא ראש וראשון למקדמי החרם האקדמי על ישראל. פינקלשטיין ביקר לפני שלוש שנים אצל אנשי החיזבאללה בלבנון וקרא להם להכות בישראל. פינקלשטיין, המאשים את ישראל בשימוש מניפולטיבי באנטישמיות ובשואה, אך אינו נמנע בעצמו מלעשות שימוש בשואה ככל שמדובר בביקורת על ישראל, לא הורשה לנאום בבמות חשובות בגרמניה בגלל לחץ הקהילה היהודית שם. חפץ, שגם לשונה קלה להשוות את ישראל והנאציזם, יצאה להגנתו. היא ביקשה מהגרמנים להתייחס לשואה פחות כדבר מטפיזי ומפחיד ולהפנות את ההתעסקות שלהם למישורים אקטואליים יותר - מאבק בישראל למשל. או כמו שחפץ פירשה במקום אחר "אם הגרמנים יוצאים נגד הפרת זכויות אדם ומקדשים את השואה, הם הרי היו צריכים לצאת נגד הפגזה של גטו עזה". אלא שהקהילה בגרמניה גילתה כלפי חפץ פחות סובלנות מזו שלה הורגלה בישראל, והיא מצאה את עצמה סופגת ביקורת חריפה מאוד.

מבקרים חריפים מתגלים כידוע כרגישים במיוחד כשביקורת מוטחת בהם, ובאינטרנט נפתחה עצומה שקראה לראשי הקהילה להרפות מחפץ. העצומה נסגרה מחוסר היענות לאחר שהצליחה לגרד בקושי 130 חתימות, רובן מישראל.  

ביום השואה לפני שלוש שנים פרסמה ההיסטוריונית ענת פרי בבלוג שלה מאמר בשם 'איך מכחישים שואה בעברית', שם סקרה את פועלה של חפץ ותיארה אותה כמכחישת שואה וככזו שמפיצה תעמולה אנטישמית. חפץ נעלבה ותבעה בבית המשפט בישראל 200 אלף שקל מפרי. בבית המשפט נאלצה חפץ להתמודד עם שלל ציטוטים פרי עטה, בעיקר כאלה שפורסמו בקדמה. "אני זוכרת בתור ילדה את הסיסמה צב"ר - צעיר בריא, רענן" כתבה שם חפץ, נפש בריאה בגוף בריא. אותו הרעיון הנאצי וגם שימוש באותם המונחים". או ציטוטים בהם טענה כי מעשי ישראל גרועים ממעשי הנאצים, ולכן אשמת הגרמנים אינה איומה כל כך. בכלל, חפץ מרבה להזכיר את השואה, כמו בביטוי האומלל אותו פרסמה באתר אך התקשתה להסביר בבית המשפט "אשכנזים תחזרו לתנורים".

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חנה ינון, כתבה כי "לא יעלה על הדעת, כי התובעת תוכל לפרסם את דעותיה השנויות במחלוקת ללא חשש, בעוד שתסרב לקבל ביקורת כנגד דעותיה או דרך התנהלותה". השופטת טענה כי לפרי עומדת ההגנה בחוק של תום לב והבעת דעה, ודחתה את תביעתה של חפץ. לבעלה הגרמני של חפץ פסקה השופטת פיצוי של 7,500 ₪, לאחר שפרי החליפה אותו בטעות באחר וייחסה גם לו תעמולה אנטישמית והכחשת שואה.

זו אינה הפעם הראשונה שפרי מתמודדת בבית המשפט מול תביעת דיבה של אנשי שמאל קיצוני בעלי אוריינטציה גרמנית. לפני עשור נתבעה פרי בידי מי שהיה המנחה שלה באוניברסיטה העברית, הפרופסור משה צימרמן. את צימרמן, אינטלקטואל אהוד בגרמניה המרבה להשוות בין הימין הישראלי והנאצים, האשימה פרי במאמר בעיתון הארץ בכך שהמימון הגרמני המסיבי שהוא מקבל למחקריו משפיע על מסקנותיו המחקריות.

"לא יעלה על הדעת כי התובע יוכל לפרסם ללא חשש את דעותיו השנויות במחלוקת בדבר גרמניה האחרת ובדבר התנהגות הימין בישראל, כולל השוואה בין נוער חברון לבין הנוער היטלריסטי, אך מנגד יסרב לקבל ביקורת נגד דעותיו או דרך התנהלותו", כתבה אז שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח, והטילה על צימרמן הוצאות משפט של שבעים וחמישה אלף שקלים. מילים דומות כתבה על צימרמן גם השופטת ענת ברון, כשדחתה תביעת דיבה דומה שהגיש נגד רשת המקומונים של ידיעות אחרונות.

בעיקר הכרה

מצד אחד אני דור שלישי, נכד לניצולי שואה. סבא וסבתא ילידי הונגריה וצ'כוסלובקיה ששרדו את אושוויץ. סבתא נותרה עם שני אחים, לסבא שרדו שניים מילדיו. חוץ מזה זעיר פה זעיר שם. פה בן דוד רחוק ושם מכר. הם נותרו עם מספר מקועקע על היד, עם סטטוס של ניצולי שואה שהלך וצבר הכרה עם השנים, ועם מעט פיצויים - רנטה מגרמניה ועוד קיצבה ישראלית. זה לא היה הרבה, זה כמובן לא עמד בהשוואה כלשהי לאובדן ולסבל. אבל הכרה היתה, והיא היתה חשובה.

מהצד השני באו סבא וסבתא מכפר קטן לא רחוק מלבוב. משפחתה של סבתא הקדימה לברוח וסבא איתה. נדדו ברעב ובכפור לאורכה של רוסיה האסיינית והגיעו עד בישקק. אחר כך נדדו את כל הדרך בחזרה. אח אחד נעלם, חמישה אחים ואחיין יתום אחד שרדו. משפחתו של סבא, שנותרה מאחור, הושמדה כולה. עשר שנים הם חיכו, וכשהותר להם עלו ארצה. שנותיהם הטובות יצאו בנדודים והם הגיעו לכאן ללא שפה, מקצוע ורכוש. הם לא היו אפילו ניצולי שואה. הם לא נלחמו בגטו או נשאו מספר על היד. אבל מעללי הנאצים עיצבו את חייהם עד יומם האחרון.

הצעת חוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין, מבקשת להכיר במעמדם של הפליטים שברחו משטחים שנכבשו בידי הצבא הנאצי. "חוק זכויות פליטי השואה" אינו מבקש הרבה. סיוע לפליטי השואה בתרגום מסמכים, מתן סיוע בנוגע לזכויות שונות, מעט הנחות בהתאם לאפשרויות משרדי הממשלה השונים. ובעיקר הכרה בכך שגם הם נטלו את חלקם בטרגדיה היהודית הגדולה.