חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

אתר קדוש יהודי וישראלי - שולחן עורך

שיקומו של קבר יוסף כאתר קדוש יהודי וישראלי הוא התיקון הראוי וההכרחי למורשת הלא מפוארת של הכישלון בקרבות על האתר והפקרתו לערבים
28/04/11, 13:46
עמנואל שילה


המשטרה הפלשתינית קולטת אל שורותיה כל זב ומצורע, כל מחבל ומפגע. תן להם הזדמנות, תן להם קמצוץ של לגיטימציה, והם כבר יעשו את מה שהם יודעים ואוהבים: לרצוח יהודים

 

1. אי אפשר שלא להתקומם מול המסר הלא כל כך סמוי שביטאו מקורות צה"ליים באוזניהם של עיתונאים שונים, לאחר ההתקפה הנפשעת על חסידי ברסלב ורצח בן-יוסף לבנת סמוך לקבר יוסף. על פי אותו מסר, לא הרוצחים הפלשתינים במדים אלא לבנת וחבריו הברסלבים הם האשמים במותו. יצרנו שיתוף פעולה יפה עם המשטרה הפלשתינית, אומרים באוגדת איו"ש, אז אל תקלקלו לנו את האשליה עם סיפורים על שוטרים פלשתינים שרוצחים יהודים. זו טעות, זה לא פיגוע, זה "אירוע ביטחוני".

אבל מי שלא רוצה לעצום את עיניו רואה את השנאה המבעבעת מתחת למעטה השקוף של הבנות, הסכמות ושיתופי פעולה. העלילות של מושל שכם הפלשתיני כאילו היהודים המותקפים הם שתקפו ראשונים את השוטרים הפלשתינים, הם רק ביטוי מוקצן לשקר המגוחך העומד ביסודו של שיתוף הפעולה הביטחוני הזה. הרי המשטרה הפלשתינית הזאת קולטת אל שורותיה כל זב ומצורע, כל מחבל ומפגע. תן להם הזדמנות, תן להם קמצוץ של לגיטימציה, והם כבר יעשו את מה שהם יודעים ואוהבים: לרצוח יהודים.

2.  על פי מסר נוסף שנשלח מכיוונם של הקצינים הבכירים, כניסתם של הברסלבים באישון לילה היא מיותרת לחלוטין. הרי אפשר היה לתאם את הכניסה עם צה"ל ועם הפלשתינים, ואז היא היתה עוברת בשלום. כל מי שרוצה יכול היום להיכנס ולהתפלל בקבר יוסף, ובלבד שיתאם את בואו עם צה"ל. כמה נפלא, וכמה לא מדויק.

כזכור, עד להסכמי אוסלו ישבה בקבר יוסף ישיבת 'עוד יוסף חי' והתקיימה בו נוכחות יהודית וצה"לית קבועה. במסגרת ההסכמים חל כרסום במעמדו היהודי והישראלי של האתר הקדוש, אך עדיין סוכם על נוכחות של תלמידי הישיבה בשעות היום ועל נגישות יומיומית למתפללים יהודים. את הסיכומים הללו הפרו הפלשתינים ברגל גסה, בשתי התקפות דמים מרושעות וחצופות שערכו על המקום המקודש ועל החיילים והאזרחים ששהו בו. במקום להגיב בעוצמה ובתקיפות ולגבות מחיר כבד על החוצפה ועל הרצחנות, צה"ל והממונים עליו העדיפו להתקפל ולברוח. לוותר על הנוכחות האזרחית והביטחונית המעוגנת בהסכמים ולנטוש את המקום. האספסוף הפלשתיני לא הסתפק בכיבוש האתר, ושקד לחלל קדושת המקום, להעלות את המבנה באש, להרוס את כיפת האבן ולנתוץ את מצבת הקבר. שוב נמכר יוסף  בידי אחיו לישמעאלים, שמאוחר יותר הפכו את האתר היהודי הקדוש למסגד.

אז נכון שבינתיים חל שיפור מסוים. האתר שופץ, ויהודים במספר מוגבל יכולים לבקר בו, בערך אחת לחודש, בשעות הלילה הקטנות. והכניסה החודשית המשפילה הזאת, בשעות לא שעות, כגנבים בלילה, היא האופציה שבה מנופפים בכירי אוגדת איו"ש כתחליף שאמור לשיטתם לייתר כל כניסה לא מתואמת. למרבה הצער, בצה"ל מתעקשים לא להבין את שורש המכשול בו הם נתקלים שוב ושוב: האמון חסר ההצדקה ב'מקביליהם' הפלשתינים, שלידיהם נמסרה השליטה הריבונית והביטחונית, וההשלמה התבוסתנית עם מזעור הנוכחות ישראלית באתר הקדוש למימדים סמליים עלובים.

למרבה הצער, צה"ל ובעיקר בכיריו רשמו מורשת קרב מאוד לא מפוארת באירועי קבר יוסף לאורך השנים. התגובה המבולבלת לרצח בן-יוסף לבנת מצטרפת אל מותם של שישה מחיילינו באירועי מנהרת הכותל ואל פרשת הפקרתו של מדחת יוסף בראש השנה תשס"א. נראה כי רק טיפול יסודי שישקם את מעמדו הישראלי והיהודי של האתר הקדוש יוכל לשקם גם את הפגיעה בערכיות היהודית ובערכי הלחימה של צה"ל.

3.  ביחד עם הדרישה המופנית כלפי מי שבידו לשנות, יש לפנות גם אל בני הדור הצעיר שמנסים לעיתים בכל כוחם לשנות, גם כשהדבר לא ניתן או כשהמחיר כבד מנשוא.

ההתיישבות היהודית ביו"ש עומדת קמוצת אגרופים וחסרת אונים מול אירועים קשים למניעה, כמו רצח משפחת פוגל באיתמר או היריות הקטלניות על רכבה של משפחת איימס בבית חגי. העמידה בחזית המאבק מול הרצחנות הפלשתינית גובה מחיר בלתי נמנע, שלא ירתיע אותנו מלהמשיך ולחתור אל מטרתנו ולהיאבק על דרכנו. אך אל לנו להוסיף על הבלתי-נמנע את מה שאפשר למנוע על ידי יותר זהירות ויותר התחשבות במציאות הלא-פשוטה שבתוכה אנו חיים. גם כאשר העוול זועק לשמיים, יש לחשוק שפתיים ולא לתת לרגש היהודי החם לפרוץ את גבולות הדעת וההיגיון. במיוחד אמורים הדברים במי שמקדישים את חייהם לעבודת ה', עמו ונחלתו. עוד הרבה משימות נכונו להם - במעגל המשפחתי, הקהילתי, ההתיישבותי והלאומי. חייהם יקרים, ולא כל מטרה - גם אם חשובה וצודקת כשלעצמה - מצדיקה את סיכונם.

4. נסיים את הנושא בהתייחסות על קצה המזלג לטיפול התקשורתי בפרשה. כתבת 'ידיעות אחרונות' יעל גבירץ קובעת במאמר שפרסמה בעקבות הפיגוע כי "אין עוררין שהישראלים שנורו במחסום בשכם הפרו ביודעין את החוק ואת ההסכמים עם הרשות הפלשתינית". לגבי ההסכמים עם הרשות, כדאי שגבירץ תעיין שוב בהסכמי אוסלו ותראה מיהו הצד המפר את ההסכם: יהודים המנסים להתפלל בקבר יוסף, או הפלשתינים המונעים מהם גישה חופשית למקום. אך עוד יותר מזה מגוחכת הסתירה בין קביעתה הנחרצת וחסרת היסוד של גבירץ לבין ההבלטה הגאה בה פורסם באותו גיליון סיפורו הבלעדי של כתב העיתון, אשר נלווה אל בן-יוסף לבנת הי"ד לכניסה קודמת לקבר יוסף, ארבעה ימים בלבד לפני הכניסה שבה נגדעו חייו.

לחסידי ברסלב, שהדבקות בצדיקים ובקברותיהם היא יסוד מרכזי באמונתם, היה לפחות מניע דתי עמוק ומקודש למה שעשו. האם מעשיהם ראויים לביקורת מעל דפי 'ידיעות' יותר מהחלטתם של הכתב ועורכיו לסכן חיים לצורך השגת סיפור עיתונאי טוב - תוך הפרה ביודעין, לשיטתה של גבירץ, של החוק ושל ההסכמים עם הרשות הפלשתינית?

 העם לא חתם

מתוצאות סקר שערך מכון מחקר אמריקני לאחר נפילתו של מובארק, עולה כי רובו של העם המצרי תומך בביטול הסכמי השלום עם ישראל. שליטי מצרים החדשים מכריזים אמנם באזני העולם ואמריקה על מחויבותם להסכמי קמפ-דיוויד, אבל גם לא התאמצו במיוחד למנוע את ההצתה החוזרת של צינור הגז, שבעקבותיה הופסקה שנית האספקה הנחוצה למשק החשמל הישראלי.

אין הרבה הפתעה בעובדות הללו, שמוכיחות שוב כי חוזי השלום שישראל כורתת עם שכנותיה רחוקים מלהניב פיוס אמיתי ונורמליזציה בין העמים. לא רק שראשי מדינות ערב הם רודנים שאינם מייצגים את רצון העם, אלא שגם הם עצמם לא עושים דבר כדי שרוח השלום תחלחל אל לב בני עמם. לאורך למעלה משלושים שנות 'שלום' נמשכה במצרים ההסתה נגד ישראל. מערכת החינוך ממשיכה לגדל את תלמידיה על ברכי האיבה והשיטנה, וההסתה האנטישמית משגשגת.

ההסכמים עם מצרים, המנוגדים לרוח העם המצרי, לרצונותיו ולערכיו, עומדים כעת במבחן קשה ולא בטוח שיחזיקו מעמד. את חבלי ארץ ישראל ואת הנכסים האסטרטגיים והכלכליים שמסרנו למצרים לא נקבל כעת בחזרה, אבל כדאי שלפחות נפיק לקחים לגבי החזית הסורית והפלשתינית. הרודן הסורי בשאר אסאד, שהשמאל הישראלי לא חדל מלהטיף למסור לידיו את רמת הגולן, מתגלה כעת במלוא אכזריותו אפילו כלפי בני עמו. גם בחזית הפלשתינית אנו שומעים כל העת כיצד במקביל למתינות המדינית כביכול וההתנגדות  הצהרתית לטרור, ממשיכים אבו-מאזן וסלאם פיאד לטפח את זכרם של מחבלים רוצחים ולגדל את הדור הבא על ערכי השאהידים והג'יהאד. כזכור, בפעם האחרונה שהתקיימו בחירות דמוקרטיות בקרב הפלשתינים ניצח החמאס ברוב עצום. זהו רצון העם. מי שתולה תקוות בחתימתם של אבו-מאזן ופיאד על הכרה בישראל כמדינה יהודית וויתור על תביעת השיבה לעכו וחיפה, צריך שיזכור שגם יקרה נס והם יחתמו על כך בכנות, הם לא ייצגו את עמם וחתימתם לא תבטא את הסכמתו.