חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

סיכום השבוע החולף מנקודת מבטו של אבי סגל
28/04/11, 13:46
אבי סגל

 

  • מהפך בסוריה

"כעת, מעריכים בירושלים, כדי לחזק את מעמדו הוא (אסד) יחזק את ההתנגדות לישראל ולא את הפשרה" (ידיעות-אחרונות, יום א').

 

  • האיש הרע

ככל שמתרבות הידיעות על טבח בסוריה, כן גוברות התהיות באשר לעתיד הנהגתה. בתוך מצב זה של חוסר ודאות, טוב שיש עיתון כמו ידיעות-אחרונות שעושה לנו סדר בבלגן ומבהיר מיהו הטוב בסיפור (הנשיא האמריקני אובמה שגינה את האלימות) ובעיקר מיהו הרע. כן, בדיוק מי שניחשתם: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

החובט התורן בנתניהו הוא שמעון שיפר, שמבקר את ראש הממשלה על הימנעותו משיחות שלום עם סוריה. "האיום הנשקף לישראל מהמשך הקיפאון עם סוריה לא יפחת עם לכתו של אסד. אולי אפילו יגבר", קובע שיפר במאמר הנושא את הכותרת המרשיעה כשלעצמה "התירוץ של נתניהו". הו כן, אין ספק שסוריה היתה מתנתקת מאיראן, אסד היה נוחת כאן במטוס בואינג חדיש, ושלום אמת היה פורץ באזורנו בריקודי הורה סוערים – אם רק היה נתניהו מעט יותר גמיש.

ומה יקרה במזרח התיכון, אם משטר אסד ייפול אחרי חתימה על הסכם מדיני פלוס ויתור ישראלי על הגולן? שיפר לא מתרגש מהתרחיש: "השלום מסוגל לשרוד גם מהפכות. מובארק הלך, אך יורשיו אינם מעזים לבטל את הסכמי השלום עם ישראל". גם אם נמצא היגיון כלשהו בריאלפוליטיק של שיפר, היומרה שלו להסיק מסקנות אחרי דקה ורבע של מהפכה מצרית היא – איך לומר בעדינות – טיפה מוגזמת. על כל פנים, לפני ששולחים את העיתון כולו למגרסה, נדמה לי שכדאי לגזור ולשמור את המאמר, ובעיקר את החלק החוגג את המשך יחסי השלום עם מצרים המתחדשת. יש לי הרגשה שעוד נתגעגע לאופטימיזם הזה.

 

  • ידיעת שער

השבוע, בעיצומו של חג, כבש הכדורגלן תמיר כהן שער ניצחון לזכות קבוצתו האנגלית בולטון, ולאחר מכן הסיר את חולצתו וחשף מתחתיה חולצה נוספת ועליה דיוקן אביו, אבי כהן ז"ל. אם לרגע נדמה למישהו שמדובר בידיעה עיתונאית בגודל פירור מצה, הוא כנראה לא מכיר את התקשורת הישראלית, ששוב עשתה מאמץ לפרוט על כל בלוטות הרגש האפשריות של הקורא הממוצע.

"גם המנג'ר בכה", הכריזה הכותרת במעריב, ואילו בידיעות-אחרונות הגיעו חולצותיו של כהן לעמודי החדשות. אבל שני עיתונים אלה היו כאין וכאפס לעומת ישראל-היום, שאת הידיעה שפרסם לא נותר אלא לשלוח לאבי ביטר לצורך הלחנה. "תמיר כהן נגח שער ניצחון... כל בולטון בכתה איתו", הכריזה כותרת המשנה. ובגוף הידיעה: "ככה, משום מקום, הגיע אתמול מעין רגע של גאולה... שער ראשון של כהן העונה, שעשה כותרות בכל הממלכה... דמעות זלגו מעיניו. כל שחקני בולטון הקיפו את כהן, חיבקו ושמחו בשבילו". את הכרטיס הצהוב שספג כהן בגלל הורדת החולצה שכח הכתב להזכיר.

עם כל הכבוד לאקט של כהן, שממשיך מסורת חביבה למדי של כדורגלנים המכבדים את יקיריהם על ידי חשיפת כיתוב או תמונה מתחת לחולצה, התקשורת לא צריכה לנפח את הסיפור מעבר לגודלו האמיתי. אז נכון, כהן סיפר שהוא לובש את שתי החולצות כבר שלושה חודשים וחצי, ועל כן ראויים שחקני בולטון להערכה על שבכלל התקרבו לחבק אותו. ועדיין, רגע לפני שמכריזים רשמית על זמן הגאולה, כדאי להזכיר כי חיבוקים ושמחה הם חלק בלתי נפרד מכל כיבוש שער, קל וחומר במקרה של שער ניצחון של הדקה האחרונה נגד קבוצת צמרת. עם כל הכבוד לזכרו המבורך של אבי כהן, אין צורך לגייס למענו את שחקני בולטון ואת העיר כולה.

 

  • לטיול יצאנו

מדורים המכבדים את עצמם נוהגים, ברוב המקרים, להמליץ על טיולים ובילויים לפני החגים ולא אחריהם. אלא שחרף מאמציי, לא הצלחתי לערוך את טיולי חג הפסח לפני חג הפסח, ועל כן לא נותרת לי ברירה אלא לספר על כך בדיעבד. אני מניח שחלק מחוויות הבילוי שלי עם בני משפחתי עדיין רלוונטיים גם לימים אלה, ואילו את האחרות מוזמן הקורא לתייק בזיכרונו עד לחופשה הבאה.

א. הביקור הראשון שלי בגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים גרם לי לתהות כיצד החמצתי את המקום הזה עד היום. הגן מרהיב, מושקע, גדוש בצמחייה יפהפייה המחולקת לפי יבשות העולם ומסומנת להפליא בשמותיהם של כל צמח וצמח. לא אחת ביקרתי בפארקים ישראליים בעלי פוטנציאל אך מוזנחים מדי. לא הפעם. הגן הבוטני שבעיר הקודש מתוחזק ברמה שלא היתה מביישת פארקים עשירים יותר ברחבי העולם.

ב. לא הרחק משם, בשכונת רחביה, קיבלנו סיור מודרך עם גברת פלפלת. ליתר דיוק, עם גברת טלי שושני שדיבבה בעבר את קולה של הדמות מהסדרה המצוירת ההיא. שושני ובן זוגה איתן בן-יוסף ערכו לנו ולילדינו סיור מוזיקלי ברחובות השכונה, שכלל סיפורים ושירים מוכרים, וגם סיפורים אמיתיים על מחברי הסיפורים. הקשר בין הצעידה לבין מקום מגוריהם של סופרי הילדים היה רופף-משהו, אבל האווירה היתה נעימה, ההופעה היתה חביבה, והילדים הפרטיים שלנו הוקסמו לחלוטין.

ג. במהלך החופשה הספיקו ילדיי גם לקחת אותי לסרט התלת-ממד הראשון שלי – 'ריו' שמו. זהו סרט אנימציה נחמד, מלא הומור, מרהיב עין ועתיר בתוכים ועופות צבעוניים אחרים. את עניין משקפי התלת-ממד מיציתי לחלוטין בחמש הדקות הראשונות של הסרט. ליורשת זה לקח ארבע דקות פחות. היא צפתה בסרט ללא משקפיים, התעלמה מהטשטוש וכפילות התמונה, ולטענתה נהנתה מכל רגע. נניח. אני רוצה להאמין שיום אחד יחזרו כולם לשפיות, וטרנד התלת-ממד ייעלם כלעומת שבא. העולם יהיה אז מקום טוב יותר לחיות בו, זה בטוח.

 

  • הרהור קטן לסיום

אחרי שניסינו להבין מיהו אותו ג'סטין ביבר, ולאחר מכן לעגנו לו, גידפנו אותו והתעלמנו משיריו לסירוגין, כעת הגיע הזמן לשמר את מורשתו החיובית היחידה ולהוציא את צלמי הפפראצי בארץ אל מחוץ לחוק. בעניין הזה חייבים ללחוץ על הפוליטיקאים, כי הם לא ייזמו את החוק בעצמם - להם כלל לא מפריע להצטלם בכל מקום, זמן או מצב מביך.

 

  • בעשרה מאמרות

עם סיום החופשה והחזרה המבורכת לשגרה, לפניכם עשר ההוכחות המוצקות לכך שחג הפסח באמת מאחורינו.

1. ארגז הלחם ומדפי המקפיא מלאים עד אפס מקום בלחמים אחידים, לחמניות ופיתות, גם בבתים שכל יושביהם חולי צליאק.

2. קופסת הקורנפלקס ללא חשש קטניות מתחילה להעלות אבק.

3. בעלי הבתים בבתי הכנסת רבים זה עם זה מי יקדים לתרום את הסעודה השלישית ובכך להיפטר מחבילות המצות.

4. דווקא כעת, הרווקים במשפחה רואים עצמם כאילו הם יצאו ממצרים.

5. צלמי עיתונות חרוצים כבר מתחילים להסתובב בשכונות חרדיות לקראת הצפירות של ימי הזיכרון שבדרך.

6. בחנויות הצעצועים נעלמות קלטות ה-DVD שבהן נראה דודו פישר החייכני עם חבורת ילדים דתיים, ובמקומן מופיעות קלטות DVD אחרות שבהן נראה דודו פישר החייכני עם חבורת ילדים דתיים.

7. מצעד הסלבריטאים המספרים על החמץ בחייהם לא מופיע במוסף של שום עיתון.

8. בשיחת רעים, אפשר להרגיש חופשי ולומר על משהו שהוא "מגעיל", מבלי להסתכן בכך שאיזה חכמולוג יהפוך את זה למשחק מילים דלוח ויצחיק רק את עצמו.

9. לביתך מתחילים לזרום טלפונים ומיילים השואלים בשלומך, מכל קרובי המשפחה שגנבו לך את האפיקומן.

10. לבעלי הילדים הקטנים שבינינו: השמיעה חוזרת.