חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

הסופרת הקטנה - סיפור לילדים

"אני בחיים לא אצליח!" פלטה אלומה, "כל שנה אני מבטיחה לעצמי שהשנה אני אצליח, ותמיד באמצע אני מפשלת"
28/04/11, 13:46
אסתי רמתי

אלומה היתה ילדה נחמדה, חכמה, טובת לב ו... שכחנית להפליא. אם היא היתה זוכרת לכתוב את השיעורים ביומן, היא היתה שוכחת להביט בו בבית. ואם בנס היא זכרה גם לכתוב ביומן וגם להכין את השיעורים – היא היתה שוכחת את המחברת. לפני פסח, המורה קראה לה לשיחה.

"תשמעי, אלומה", היא אמרה, "את חייבת לנסות להתגבר על השכחנות שלך. פיזור דעת גורם להרבה סבוכים מיותרים בחיים. תארי לך שכשתגדלי, למשל, את תשכחי ללכת לתורים לרופא עם הילדים שלך! מניסיוני, זה מאוד לא נעים. גם אני פעם הייתי מפוזרת מאוד".

אלומה התקשתה להאמין. המורה המסודרת שלה, מפוזרת?

"אבל יש לי רעיון בשבילך", הציעה המורה, "זה רעיון שניסיתי בעצמי, והוא די עבד. מה דעתך לקבל על עצמך – בלי נדר, כמובן – לספור את ספירת העומר? את כל הספירה, בלי לפספס?"

"אני בחיים לא אצליח!" פלטה אלומה, "כל שנה אני מבטיחה לעצמי שהשנה אני אצליח, ותמיד באמצע אני מפשלת".

"אם תרצי, תצליחי..." חייכה המורה, "ואני לא אומר לך איך. תחשבי על זה קצת, וקחי את זה בתור אתגר. אני סומכת עלייך". אלומה לא כל-כך הבינה מה הקשר בין ספירת העומר לשיפור הזכרון שלה, אבל היא הנהנה בנימוס.  

בבית, אלומה הרהרה בדברי המורה. "תגיד לי, שובי", היא שאלה את אחיה הקטן, "יש לך רעיון בשבילי איך לזכור לספור ספירת העומר?"

"לא", הוא אמר, "אבל אצלנו בגן היתה צפירת העומר בשנה שעברה. אני עוד זוכר איך כולם עמדו בשקט והגננת בקשה לא לזוז".

"מצחיקול!" צחקה אלומה, "זה לא צפירת העומר, זאת ספירת העומר! אתה מתבלבל עם הצפירה של יום הזכרון..." והיא הלכה לחפש רעיונות במקומות אחרים.

"רעיון כדי לזכור לספור?!" שאל יוחאי בחצי חיוך, "את מחפשת רעיונות? בשביל מה? הרי את ממילא תשכחי מיד את כל הרעיונות הנפלאים שאני אתן לך..."

"חה חה, מצחיק מאוד", נעלבה אלומה, "אני דווקא כן מנסה לספור השנה. ובעזרת ה', אני גם אצליח".

"התערבנו על פיצה שלא?" הציע לה יוחאי.

"הולך", הסכימה אלומה, מקווה שהרעיונות המיוחלים יצוצו.  

משך כל היום אלומה שברה את הראש. היא לקחה דף ועט, ורשמה לעצמה כל רעיון שצץ במוחה. "אוף, איפה שמתי את הפתק הזה..." היא התעצבנה כשרעיון טוב במיוחד עלה בראשה, והדף נעלם כלא היה. "אה, כן, השארתי אותו במטבח. טוב, מעכשיו אני שומרת אותו במגירה שלי, כדי שאני אדע איפה הוא!"

בכל אופן, אלומה הצליחה לחשוב על כמה רעיונות די טובים. קודם כל, היא תלתה מעל המיטה פלקט ענק שעליו היה כתוב: "ספרת כבר ספירת העומר היום?" באותיות מאירות עיניים.  

אבל אלומה לא הסתפקה בזה. היא כתבה פתק קטן והצמידה אותו למברשת השינים שלה. אחר כך ביקשה מכל חברותיה לצלצל להזכיר לה. לפנות ערב, כל שתי דקות הטלפון צלצל, ואמא כבר התעצבנה.

ומה קרה לקראת סוף הספירה, כשהחברות התעייפו והפתקים נפלו? למרבה הפלא, אלומה הצליחה להיזכר כל ערב לבד. היא כבר היתה רגילה. חוץ מביום הארבעים ושבע... הם יצאו למסיבת יום הולדת אצל הדודים, וכל סדר היום השתבש. רק כשהדודים הביאו את הכיבוד: פיצה ריחנית, אלומה הביטה בה, נזכרה בהתערבות, וקפצה בבהלה. "ברוך אתה ה'... על ספירת העומר!"

"אוף...!" מלמל לעצמו יוחאי.