חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 440ראשיהפצה

גזענות עיתונאית - מיקרוסקופ

דיווחיהם של כלי התקשורת הישראלים המרכזיים שסיקרו את הרצח בקבר יוסף בשכם, היו נגועים ברובם בגזענות
28/04/11, 13:46
חני לוז

דיווחיהם של כלי התקשורת הישראלים המרכזיים שסיקרו את הרצח בקבר יוסף בשכם, היו נגועים ברובם בגזענות. זו התבטאה בשני כיוונים: האחד הוא הנחת היסוד שליהודי אין זכויות אדם בסיסיות של חופש תנועה, פולחן ותפילה; והשני הוא שלפלשתינים מגיעה התייחסות מקילה בכל הקשור לאלימות.

הנחת היסוד כי דמו של יהודי מותר בגלל שהימצאותו מהווה סוג של פרובוקציה היא מסוכנת, ומעניקה לגיטימציה לפגיעות אנטישמיות ברחבי העולם.

הקלות הבלתי נסבלת בה הציבוריות הישראלית מקבלת את ההנחה ש"אם הוא לא היה שם - הוא לא היה נרצח", מעוררת דאגה ויותר מכך. להבדיל, ברור מה היתה תגובת אותה בראנז'ה אם המשטרה היתה מודיעה כי קורבן רצח או אונס אלים במועדון כלשהו אשם במה שקרה לו בגלל עצם הימצאותו בזירת המועדון.

חמור ביותר שלפי צה"ל האירוע לא מוגדר "פיגוע" או "רצח". ב-ynet  דווח כי בכיר בצה"ל מסרב לראות ברצח "פיגוע" אלא "תקרית", וכי "מדובר באירוע שהתרחש בגלל חיכוך - ניתן היה למנוע אותו עם תיאום מראש".

גם אתר NRG בעמוד השער שלו משאיר את הקורא עם השתמעות של האשמת הקורבן: "כתוצאה מירי אל ישראלים שהגיעו הבוקר למתחם הקבר בשומרון נהרג אדם אחד ונפצעו חמישה נוספים. ככל הנראה מדובר במתפללים שנכנסו למתחם ללא ליווי צה"לי, בניגוד להנחיות". גם ב'וואלה' מדובר ב"תקרית ירי", כשכותרת המשנה מספרת על "קבוצה של חסידי ברסלב... שהסתננה ללא תיאום עם צה"ל לקבר יוסף בשכם". הירי הוא כתוצאה מ"עימות שהתפתח".

האם העיתונאים שכחו כיצד לבדוק את חומרי הארכיון, ולקשור את הרמטכ"ל הנוכחי לסיפור ההפקרה הקודם בקבר הקדוש - אז כיהן כמפקד אוגדת יו"ש? האם הם לא יודעים שבהסכמי אוסלו נחתם במפורש שהקבר יהיה פתוח ליהודים? האם הזיכרון העיתונאי יודע לעבוד שעות נוספות רק בתקופת פסטיבל היארצייט בחודש חשוון?

חני לוז

 

יהודי נשך ערבי

השבוע דיווחו כלי התקשורת על שני תלמידי ישיבה שתקפו ערבים בשכונת בית ישראל בירושלים במוצאי החג. מהדיווחים עלה לכאורה כאילו כל האשמה מוטלת על התוקפים. אבל השאלות הקשות לא נשאלו: מה עשו ערבים בלב שכונה יהודית, ועוד בימים מתוחים שבהם מתנהלות פעולות 'תג מחיר' ברחבי הארץ? האם הערבים נכנסו עם ליווי כנדרש? האומנם לא היתה כל התגרות מצד המותקפים?

ייתכן שהשאלות האלה עלולות להיראות לכם מגוחכות, אבל הרי התקשורת ידעה היטב לשאול אותן באירוע יומיים לפני כן, בו נרצח בן יוסף לבנת בשכם. ובכן, מתי יש להאשים את הקורבן, ומתי את התוקפן? רמז: תמיד היהודי אשם.

הלל גרשוני

 

המכונית המגויסת

גיליון פסח של ידיעות אחרונות היה גדול במיוחד, וכנהוג בעיתונות העברית בעיתות מצוקה שכאלה, נאלצו לעבות אותו עם 'פרויקטים' ו'הפקות' מיוחדים. אחד מהם, של רענן שקד, צד את עינינו. תחת הכותרת היומרנית משהו 'המבחן של המדינה', בחן העיתון את רמת הסובלנות בשכונות ערביות ובקרב המתנחלים ואוהדי בית"ר ירושלים. השיטה: מכונית עם סטיקרים מתריסים הוצבה בלב השכונה וצולמה באמצעות מצלמה נסתרת. והנה, הפלא ופלא: בשכונת עג'מי ביפו איש לא נגע במכונית, ורק בשכונת הרכבת בלוד היא נגנבה כעבור יומיים. לעומת זאת באלקנה המכונית אמנם לא נפגעה, אך כתבו עליה כתובות נאצה ובאצטדיון טדי, מעוז בית"ר, שברו את המראה וחרטו על המכונית. לכאורה, איזון בין שני הקצוות - למעט הגניבה, שאפשר לפרש אותה כאקט א-פוליטי. אלא שבדיקה של הסיסמאות חושפת את המניפולציה. באלקנה ובירושלים הודבקו על המכונית סטיקרים 'פינוי התנחלויות - בחירה בחיים' ומדבקות של 'שלום עכשיו'. אך כשהרכב הוצב ביפו ובלוד הסתפקו הבוחנים במדבקות 'יהודיות-חרדיות' 'כמו נ נח נחמ נחמן מאומן' ו'רק בע"ה אנחנו ננצח'.

הדעת נותנת שסטיקרים מתריסים באמת צריכים להיות 'כהנא צדק' ו'אין ערבים - אין פיגועים', נניח. אבל במקרה כזה, אפשר לשער, תוצאות 'המבחן של המדינה' היו כנראה הרבה פחות מאוזנות. והרי זה לא מש"ל.

עדי גרסיאל

 

קושיות תקשורתיות

הנה כמה שאלות שנשארו מעיתונות החג:

*      מה ראה לנכון מיכאל טוכפלד לכתוב, בראיון עם דובר צה"ל היוצא אבי בניהו ב'מקור ראשון', שבניהו "נודע כמי שקיבל לראשונה כתבים דתיים לגלי צה"ל וקידם אותם במודע" (יומן, 15.4, עמ' 26)?  זה שיר הלל שאינו מתאים לבניהו. זאב דרורי, מפקד גל"צ בין 1998 - 2000 קלט וקידם כתבים דתיים. הדבר מוכר לי באופן אישי מפעילות אגודת 'לדעת'.  אבל מדוע להאמין לי? הנה מה שאמר אורי אורבך בכתבה ב'הארץ' ביום 16.5.2002: "אחד האחראים למהלך הזה (קבלת דתיים לתחנה) הוא זאב דרורי, שפתח את הדלת לדתיים".

* מדוע הידיעה אודות הכרזתו של הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, ש"אין איסור הלכתי בהשכרת דירות לערבים" לא עשתה כותרות בעיתונות החילונית, למרות שעבר כבר יותר משבוע מאז פרסומה בעיתונות הלאומית והדתית? יכול להיות שהעורכים מבקשים להסתיר מקוראיהם שלא כל הדתיים 'קיצונים' ו'פנאטים'?

*   מדוע לא נמצא מקום בכתבות הרבות אודות התחקיר של רביב דרוקר על נסיעותיו של בנימין נתניהו ליידע את הקוראים שבשנת 1999 חויב דרוקר, יחד עם אחרים בגל"צ, בתשלום פיצויים בסך חצי מיליון ש"ח ליו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, בגין לשון הרע שפרסמו? האם העורכים חושבים שאין זכות לציבור לקבל מידע אמין, מדויק ומלא - למשל שהשופט צבי זילברטל קבע שמה שפורסם לא היה אמת, וכי דרוקר וחבריו פעלו בלי לבדוק את העובדות?

ישראל מידד

 

 

  • ביקורת הנקרא

 

סיסמת המאבק העברית צריכה להיות "האינתיפאדה לא נגדנו, אנחנו לא נגדה" (יצחק לאור, 'הארץ')

טוב, אחרי 'הכרזת העצמאות הפלשתינית' בתל אביב כבר קשה להפתיע אותנו

 

ממונים על המימונה (כותרת בידיעות אחרונות)

ואנחנו חשבנו שהבדיחה הזו גידלה זקן כבר לפני 20 שנה

 

שרה גם מאוד מתונה. תמיד מצחיק אותי שאומרים שהיא זו שעוצרת את נתניהו מלעשות מהלך מדיני... זה פשוט קשקוש

(ראיון עם היועצת האסטרטגית החדשה של נתניהו, ד"ר אורית גלילי-צוקר, גלובס)

רק לנו נדמה שהקדנציה של היועצת החדשה הולכת להיות קצרה במיוחד?

 

ראש הממשלה לשעבר משה דיין

(ידיעה 'בהארץ')

מה זה, אין עורך בעיתון? אהה, נזכרנו, הוא נסע ללונדון לקבל את 'פרס התקשורת לשלום'

 

  • חדשות בחדשות

 

מחר (שישי) צפויה להתפרסם בבית משפט בפריז הכרעת הדין בתביעה שהגיש אביו של הנער מוחמד אדורה נגד רופא ישראלי. האב טען כי ד"ר דוד יהודה, שהאשים את א-דורה במצג שווא לגבי פציעתו בידי חיילי צה"ל, חשף פרטים אישיים מתיקו הרפואי וסילף את העובדות בעניין זהות הצלקות שעל גופו.  

לאחר כניסת נוחי דנקנר: בנק הפועלים צפוי לוותר על כ-135 מיליון שקל מחובות "מעריב".

גלובס דיווח כי על פי הערכות מומחים, כ-150 תחנות רדיו בלתי חוקיות מהרשות הפלשתינית משבשות את קליטת שידורי הרדיו בישראל.