בשבע 441: מרווח מרוויח

שלמה פיוטרקובסקי , א' באייר תשע"א

הזינוק האחרון במחירי הבנזין לצרכן, אשר הביאו את מחירו של ליטר בנזין 95 אוקטן ל-7.62 ש"ח לליטר בתדלוק עצמי ו- 7.75 בשירות מלא, החזיר את תשומת הלב הציבורית לנושא זה. אולם, אם עד היום התמקד הדיון במחירי חומר הגלם מחד ובמיסים שגובה המדינה מצד שני, הרי שכעת מנסים במשרד האוצר להפנות את הזרקור והאשם למרכיב שלישי: מרווח השיווק אותו גובות החברות כחלק ממחירו של הבנזין המפוקח. על מנת להבין במה מדובר נחזור ונסביר ממה מורכב מחיר הבנזין לצרכן הסופי בתחנות הדלק. נכון לחודש מאי, המרכיב המשמעותי ביותר במחירי הדלק הוא המיסים, אותם גובה מדינת ישראל, המהווים 52 אחוז ממחירו של ליטר בנזין. מדובר בעיקר במס הבלו, אשר התעדכן בחודש האחרון על פי עליית המדד ובנוסף לכך ממע"מ המוטל על כל מוצר צריכה בארץ, גם על הדלק. מחיר הבנזין הבינלאומי (CIF LAVERA), מהווה 39 אחוז מהמחיר ואילו "מרווח השיווק" הוא 9 אחוז מהמחיר, כ-68.5 אגורות.

לכאורה, נדמה כי 9 אחוזים של מרווח בין ההוצאות הקשיחות לבין המחיר לצרכן, האמורים לכסות את כל עלויות השיווק הכוללות את השינוע, את הפעלת התחנות וגם את הרווח אותו אמורות החברות לשלשל לכיסן, אינם מחיר מופקע. אולם כל מי שמכיר מעט את השוק יודע שהתמונה יותר מורכבת. לפני מספר חודשים הזמין משרד התשתיות הלאומיות דו"ח ממשרד רואי החשבון לאון אוליצקי, אשר בדק את מרווח השיווק, שרמתו כיום קבועה בהתאם למסקנותיה של ועדת סוארי מאמצע שנות ה-90. הדו"ח בחן את עלותם האמיתית של מרכיבי המרווח על פי המלצות סוארי, כפי שהם משתקפים בדו"חות הכספיים של חברות הדלק, והגיע למסקנה לפיה ניתן להפחית עד 35 אגורות ממחירו של ליטר בנזין לצרכן. חברות הדלק קבלו כנגד ממצאי הדו"ח וטענו שהחישובים שנעשו בו לא היו נכונים. לטענתן, מחברי הדו"ח התייחסו לדו"חות חברות הדלק (דו"ח סולו) ולא לחברות הבת שלהן, שמפעילות בפועל את מתחמי התדלוק. עוד נטען כי חישובי עמלות השיווק (פרסום) ועלויות כוח האדם היו שגויים, וכי לא נלקחו בחשבון הוצאות שונות שחברות הדלק מחויבות בהן מכוח הסכמים מסחריים, כמו עמלות סליקה של כרטיסי אשראי. למרות זאת, אחת האינדיקציות המעניינות בהקשר זה נוגעת להוזלות הסיטונאיות אותם מקבלים גורמים שונים וחברים במועדוני צרכנות, אשר כבר כיום משלמים 20-35 אגורות פחות על כל ליטר בנזין 95 אוקטן, דבר המעיד על גמישותו של המחיר אשר איננו כה קשיח כפי שמציגות אותו החברות. כעת נותר להמתין ולראות מי ינצח במאבק על המרווח, חברות הדלק או כיסו של הצרכן.

אג"ח סולידי? לא בטוח

אחד המרכיבים העיקריים בכל תיק השקעות המכונה 'סולידי' הוא איגרות חוב של מדינות שונות, אשר נחשבות לנכס שהסיכון הגלום בו נמוך. אולם, אירועי התקופה האחרונה מזכירים לנו שהתמונה מורכבת הרבה יותר, והסיכון הגלום באגרות חוב מדינתיות איננו שונה מהותית מזה הקיים באיגרות חוב קונצרניות, כאלו שמנפיקות חברות מסחריות. האירוע האחרון בגזרה זו היה החלטתה של חברת דירוג האשראי S&P להוריד את תחזית דירוג האשראי של ארה"ב מ'יציב' ל'שלילי'. הדירוג עצמו נותר דירוג מושלם - AAA. אך בעוד דירוג האג"ח של ארה"ב נותר עדיין מושלם, מדינות אחרות, גם באירופה, עשויות להיקלע בטווח קרוב הרבה יותר למשבר חובות, אשר לא יאפשר להן להשיב למלווים, מחזיקי האג"ח, את התשלומים עליהם התחייבו.

פרופ' עליזה ברזיס מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר אילן מדגישה כי המקרה האמריקני אמנם שונה, אולם שאר מדינות העולם בהחלט חשופות לסיכון של פשיטת רגל, שאף התממש פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. "החובות של מרבית מדינות העולם מתחלקים לשני חלקים: חוב חיצוני וחוב פנימי. החוב הפנימי הוא זה שהמדינה לוותה במטבע המקומי שלה, בו יכולה כל מדינה לטפל באמצעי הוותיק של הדפסת כסף. אולם מרבית המדינות, וישראל היא דוגמה לא רעה לכך, נאלצות ללוות סכומים לא מבוטלים במטבע זר, משום שהשוק לאגרות חוב במטבע מקומי מוגבל. אותם חובות הנקובים במטבע זר, אותו לא יכולה המדינה להדפיס, הם חובות שדרגת הסיכון שלהם משתנה ממדינה למדינה ולעיתים לא כל כך רחוקות נאלצות מדינות לפשוט רגל ולהגיע להסדרים שונים לגבי אותם חובות".

לתיאור הזה ישנם שני חריגים עיקריים, החריגה הראשונה היא ארצות הברית, המדינה היחידה אשר כל חובותיה נקובים במטבע שלה עצמה, הדולר האמריקני שנחשב עד היום למטבע החזק והמשמעותי בעולם. מצב זה מסביר את דירוג האשראי המושלם לו זוכות האג"ח האמריקניות, דירוג המגובה במכונות הדפוס של הממשל הפדרלי של ארצות הברית. את הורדת תחזית הדירוג של ארה"ב מסבירה פרופ' ברזיס בגודלו העצום של החוב האמריקני, אשר ארה"ב איננה מצליחה להשתלט עליו. "החשש עליו מבוססת הורדת תחזית הדירוג הוא ממצב בו ארצות הברית תחליט להימנע מהדפסת כסף למרות משבר החוב. מצב כזה עלול אולי להתרחש, אולם לא ברור עד כמה אכן מדובר בסיכון ריאלי".

החריג הנוסף הוא מדינות גוש האירו, אשר כמה מהן עלו לאחרונה לכותרות בהקשר של החששות מיכולתן לפרוע את חובותיהן. למדינות אלו אין כלל 'מטבע מקומי' אותו הן יכולות להדפיס ללא הגבלה, ואף אין להן מדיניות מוניטרית עצמאית המסוגלת להשפיע על גודלו הריאלי של החוב שלהן. לדעתה של פרופ' ברזיס, חלק ממדינות אלו נמצאות בסיכון גבוה, אשר השוק עדיין לא מתמחר באופן מלא, "אני לא יודעת אם הייתי קונה היום איגרות חוב של פורטוגל, אפילו ב-8 אחוז ריבית".