חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אני לא כאן על תקן דתי

כשהיה תלמיד ישיבה תיכונית, חלם ניצן חן להיות רב או עיתונאי. כיום, הוא יושב על כסא יו"ר מועצת הכבלים והלווין | דתי זה לא מקצוע.
12/05/11, 11:43
דבורה גינזבורג

בחדרים האפרוריים של משרד התקשורת במגדל שלום בתל אביב, ניכרה ביום ראשון השבוע תכונה רבה. ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובעיצומה של השעה 19:00, אמורים להיות משודרים שניים מאירועי השיא של עונת משחקי הספורט הנוכחית: גמר ה"פיינל פור" בין מכבי תל אביב לפנאתנייקוס בברצלונה ומשחק העונה בליגה האנגלית בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי.

ניצן חן, יושב ראש המועצה לשידורי כבלים ולווין, לא מרפה מהנייד. מאז שעות
אני אישית לא הייתי רוצה פטרון פוליטי שיעשה העדפה מתקנת ויכניס כתבים רק בשל היותם דתיים. גם לא הייתי רוצה שעיתונאי דתי ישתמש בבמה שניתנה לו על מנת לקדם אג'נדה דתית. בדילמה שיש לאנשי תקשורת דתיים האם להשתלב בתקשורת הדתית או החילונית, אני מעדיף את האופציה השנייה
הבוקר הוא נתון למתקפה של אוהדים ומפיקי ערוצי הספורט המבקשים להמשיך לשדר את המשחק עד 19:45 וגם אחרי אם תהיה הארכה, למרות השעה הבעייתית. אחרי סדרת ישיבות והתייעצויות משפטיות, מחליט חן כי שידורי המשחקים ייקטעו עם שקיעת החמה על פי הלוח העברי (19:28), אז על פי החוק מתחיל יום הזיכרון. ההחלטה, שדובר המועצה עמיאל ליבוביץ מפיץ לכלי התקשורת, מעוררת מירמור במספר אתרי אינטרנט שתוקפים את חן על ההחלטה, אותה הם מכנים 'פופוליסטית', ומבקשים להאריך את זמן השידור.

מחדרו הצנוע בקומה העשירית במגדל, עוקב חן באינטרנט אחר התגובות למהלך שעשה. הוא מתקשה להבין לליבם של האוהדים, שבסך הכל רוצים למשוך את שידור המשחק "רק עוד כמה דקות" לתוך יום הכיפורים של החברה הישראלית. "נתתי הוראה גורפת ששום משחק, חשוב ככל שיהיה, לא ידחה את קדושת יום הזיכרון", הוא מצהיר.

חן מודע לבעייתיות של החוק. "המחוקקים שכתבו את החוק ב-1958 קבעו שעם רדת החשיכה ערוצי הטלוויזיה ישדרו תכנים ההולמים את היום, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים שלמחרת. צריך לקבוע את הנורמה המחייבת, האם פתיחת יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה או שבעצם עם הישמע הצפירה ב-20:00?". אגב, בסופו של דבר, נקטעו שידורי המשחק עם שקיעת החמה, הצהובים מפסידים והתוצאה 70:78 לטובת היוונים.

לא על תקן של דתי

הדילמה הזו שהזדמנה השבוע לפתחו של חן היא אחת מיני רבות. בתוקף תפקידו כיושב ראש מועצת הכבלים והלווין הוא רגולטור, או בעברית - וסת, המפקח על ויסות הפעילות בכל ערוצי הטלוויזיה שאינם 1, 2 או 10. הוא עומד בראשה של מועצה המורכבת מנציגי משרדי ממשלה ונציגי ציבור, שתפקידם בין היתר לאשר ערוצים חדשים ולקבוע את כללי האתיקה לשידור בארבעים וארבעה ערוצי הצפייה הישראליים בכבלים ובלווין.

בניגוד למועצת הרשות השנייה, שמאשרת את לוח השידורים בטרם עלה לאוויר, במועצת הכבלים והלווין האישור מתבצע לאחר מכן. התערבותה נדרשת בדרך כלל לאחר שמתקבלת תלונה על שידור תוכן שיווקי, תכנים לא ראויים או לא מתאימים לקהל היעד של הערוץ. גם הערוצים הזרים צריכים לעמוד בכללים שקובעת המועצה, והיא גם צופה. במשרדי המועצה ישנם 'בקרי צפייה', עובדים המקבלים משכורת בשביל לצפות בטלוויזיה.  כל חריגה מהכללים מדווחת לאחראים, שנוקטים סנקציות נגד הערוץ שהפר את הכללים.

חן (48) חובש הכיפה, "נשוי לאישה מקסימה" ואב לשלוש בנות, מתגורר בשכונת בקעה בירושלים ומחלק את זמנו בשלוש השנים האחרונות בין משרדו בעיר לבין המשרד בתל אביב. הוא החל ככתב בעיתונות החרדית, עבר להיות כתב הכנסת של ערוץ 1, ואחר כך התקדם לעריכת 'מבט' ולניהול חטיבת החדשות בערוץ. "זה לא פשוט לעבור מעיתונות לרגולציה. אבל אני רואה בזה סוג של שליחות, הטבעת חותם. היכולת שלי היא להשפיע שהתכנים בטלוויזיה הרב ערוצית יהיו טובים יותר, ערכיים יותר ופחות צהובים". עם זאת, חן מתעקש להבהיר שהכיפה על ראשו אינה מייצגת דבר בשבתו כיושב ראש המועצה.

האם הכנסת מוטיב יהודי משמעותי לשידורי הטלוויזיה היא אחת המטרות שלך בתפקיד הזה?

"לא. זו לא אחת המטרות שלי כרגולטור. אבל עצם העובדה שבראשות המועצה נמצא אדם כמוני, שמביא לתפקידו את סולם הערכים שאני מאמין בו, באה לידי ביטוי בחלק לא מבוטל של ההחלטות שהמועצה מקבלת. אני רוצה מסך שמתעסק יותר בסוגיות הקשורות בציבוריות הישראלית, כמו חברה, כלכלה ובין היתר גם דת ומדינה. אבל אני לא מתיימר להתעסק בתכנים יהודיים יותר וזה לא חלק מהמנדט שיש לי. אני לא נמצא כאן על תקן של דתי. העובדה שאני חובש כיפה היא ביני לבין קוני, ולא קשורה לעבודתי המקצועית".

יש אוכלוסיות שלמות במדינה שהטלוויזיה אינה מדברת אליהן. מדוע בכבלים ובלווין אין ערוץ שמתאים לאדם דתי?

"אני רוצה לעשות הכל כדי שיהיה ערוץ מורשת יהודית לאזרחי מדינת ישראל, לדתיים וללא דתיים. בדיוק באותה מידה שהשקעתי עשרות ומאות שעות למיליון ומאתיים אלף אזרחים ערבים שאין להם ערוץ טלוויזיה משלהם, והם נאלצים לרעות בשדות זרים כמו אל ג'זירה. יש אומנם את ערוץ הידברות שיש לו קהל מאוד אוהד, אבל הוא מתעסק  בעיקר בהרצאות של רבנים על פי לוח השנה העברי. אני עושה היום את המיטב והמירב כדי שיהיה ערוץ מורשת, שחסר היום במרחב הרב ערוצי".
פוליטיקה זה שטויות. זה הישגים קצרי טווח. אבל הקנון ההלכתי של הרב, שהוציא למעלה מארבעים ספרי הלכה, יישאר לדורות. הספרים שלו מככבים בכל ספריה תורנית ולא רק בבתים ספרדיים. מה יקרה לשלוחיו הפוליטיים? זה כבר פחות משנה

בזמנו היה ניסיון להקים את ערוץ התכלת, למה הוא נכשל ?

"תכלת היה ערוץ למנויים בלבד והוא נכשל כי בעלי הערוץ התחלפו והחדשים – שלמה בן צבי - החליטו לשים את יהבם בעיתון שפונה לקהל הדתי ולא בערוץ טלוויזיה. עכשיו יש כמה קבוצות של בעלי עניין, בהם ישראל זעירא מארגון ראש יהודי, שמתעניינות בהקמה של ערוץ למורשת ישראל. ההיתכנות הכלכלית של ערוץ כזה שופרה, כיוון שבעוד שנה תהיה בישראל טלוויזיה רב ערוצית חינמית בדמות עידן פלוס, שיהיו בה שנים עשר ערוצים ללא תשלום נוסף לכבלים או ללווין. חלק מהערוצים יהיו ייעודיים, כמו הערוץ למורשת ישראל שאנחנו מדברים עליו וערוץ חדשות שישדר 24 שעות ביממה. אני עושה מאמץ לפתוח ערוץ חדשות ייעודי כדי שתהיה יותר פתיחות בתחום של חדשות ואקטואליה, שיהיה עוד שחקן והפלורליזם יישמר בצורה טובה יותר".

 יצירה ישראלית בפריחה

איפה עוד אתה משפיע?

"אני מפקח למשל על קביעת המכסות של הפקות מקור בהוט ויס. בכל שנה הן מוציאות למעלה משלוש מאות מיליון שקלים על הפקות מקור וזה הרבה יותר מכל הערוצים האחרים. אני חייב לציין שאלה גם הגופים המסחריים היחידים העומדים בהוראות הדין. רשות השידור, רשת, קשת וערוץ 10 לא ממלאים את המחויבות שלהם ליצירה ישראלית ולתעודה. אני רוצה להטביע חותם ביצירה ישראלית ובהפקות מקור, והן (יס והוט) עושות את זה על קוצו של יו"ד כי אנחנו יושבים להן על הווריד. בזכות עבודה מאוד סיזיפית ואפורה שאנחנו עושים כאן, יש פריחה של יצירה ישראלית בכבלים ובלווין. יש את סרוגים, שבקרוב יוצאת עם עונה שלישית, אורים ותומים - שזו סידרת מופת, וילדי ראש הממשלה שעכשיו עולה לאוויר".

איך אתה מסביר את זה שהסדרות משודרות בעיקר בערוצי הכבלים והלווין ולא בערוץ 2 ועשר?

"כנראה שהז'אנרים של דרמה לא מביאים מספיק רייטינג ורוב היצירה הישראלית מתועלת להוט וליס. הסדרות האלה מיועדות לקהלים ספציפיים והן יעניינו רק 50 אחוז מהאוכלוסייה ולא 90 אחוז ממנה. חייב להיות רידוד על המסך כדי להביא מפרסמים לקהלים רחבים"

 

"אני רואה ברגולציה סוג של שליחות, הטבעת חותם". ניצן חן | צילום: עפר עמרם

יש טענה שהחבילה הבסיסית שניתנת למנויי הכבלים או הלווין מאוד דלה וכל דבר שבאמת שווה משהו עולה עוד כסף...

"זה היה נכון עד לפני שנתיים וחצי, אולם אז בלמנו את הסחף וקבענו שאף ערוץ לא יוסר מחבילת הבסיס. אם בכל זאת מסירים ערוץ איכותי, החלופה צריכה להיות ערוץ איכותי או אפשרות להתנתק בלא קנס. גם בתחום הספורט קבענו מפרט עשיר שחייב להיות בחבילה הבסיסית - ערוץ חמש הרגיל ומה שמגיע בערוצי האקסטרות. יש פיתוי גדול להוט וליס להזליג תכנים משמעותיים מערוצים פתוחים לערוצים בתשלום, כי הם מעוניינים שלקוחות ירכשו ערוצים נוספים. אבל כאמור הזליגה נבלמה כמעט לחלוטין וכמעט ואין תלונות בנושא הזה".

חלק מהמחויבות של יס והוט היא להקצות תקציבים להפקת סרטי קולנוע, יש לכם בוודאי השפעה על זה.

"בעיקרון אנחנו לא מתערבים בסוגי הסדרות והסרטים שהחברות מפיקות ולא קובעים להן באיזה ז'אנרים להשקיע. אבל כשעומדת לפתחי תלונת ציבור על סרט שלא עומד בפרמטרים - בין חופש הביטוי לשמירה על ערכים,  או כשיש תלונות רבות על הסתה והמרדה - אנחנו מתערבים כנדרש בחוק וזה קורה במקרים מאוד חריגים. אנחנו למשל יכולים לא להכיר בכסף שהושקע בסרט וזה יהווה עבורם איתות שלהבא לא ישקיעו בסרטים שנויים במחלוקת".

אתם גם מעודדים הפקות?
ההיתכנות הכלכלית של ערוץ למורשת ישראל שופרה, כיוון שבעוד שנה תהיה בישראל טלוויזיה רב ערוצית חינמית, שיהיו בה שנים עשר ערוצים ללא תשלום נוסף לכבלים או ללווין. חלק מהערוצים יהיו ייעודיים, כמו הערוץ למורשת ישראל שאנחנו מדברים עליו

"יש בכללים שלנו 'סור מרע', ובמקרים מסוימים ניתן כפל קנס אם מישהו חרג ולא עמד בכללים. מצד שני יש גם 'עשה טוב'. אם חברה השקיעה כסף רב בז'אנרים ערכיים, אנחנו יכולים להכיר הכרה כפולה בהשקעה וכך יהיה לחברות תמריץ כלכלי להשקיע בהפקות מקור".

אתה לא חושב שיש מעט מדי יהדות בטלוויזיה?

"להיפך. אנחנו בתקופה של תור הזהב מבחינת תכנים של זהות יהודית בטלוויזיה המסחרית. בערוץ שתיים יש את 'חיים אחרים' ו'סימני שאלה' ובלווין יש את סרוגים. אין היום ערוץ שלא מתהדר בפרשת שבוע ביום שישי או בתכנים יהודיים. בין אם מדובר בטרנד או בסוגיה שורשית ועמוקה, הטענה היא דווקא שיש יותר מדי תכנים יהודיים בטלוויזיה. לי אישית אין אינטרס להוסיף יידישקייט למסך. אבל אני כן רוצה שהוט ויס ישקיעו בסוגה עילית, בערכים. בעיניי, לתכניות שמשודרות בערוצים מסחריים לקהלים רחבים ולא בערוץ נישה, יש הרבה יותר השפעה".

הפוליטיקאים טפלים לרב

בציבור הישראלי חן מוכר יותר ככתב הערוץ הראשון שגרם לרב עובדיה יוסף להטביע את הביטוי האלמותי "תצא בחוץ", שעד היום לא מרפה ממנו. גם ביוטיוב אפשר למצוא את הסרטון תחת הכותרת "אכן תמונות קשות".

התקרית שגרמה לנשיא מועצת חכמי התורה לאבד את שלוותו, התרחשה לפני כשתים עשרה שנה, ביום שבית המשפט המחוזי גזר על אריה דרעי ארבע שנות מאסר. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בביתו של דרעי בשכונת הר נוף בירושלים, העז חן להפנות כמה שאלות לאסיר המיועד. הרב יוסף שהבחין בכך, פנה לדרעי ואמר על חן: "זה עוין זה. אני גוזר עליך שלא תענה לו". אחר כך קרא לעבר חן ונופף בידו בכעס: "מה אתה רוצה? תצא בחוץ! תצא בחוץ!" מסיבת העיתונאים התפוצצה, אנשי הרב ניתקו את כבלי השידור של העיתונאים, אנשי התקשורת נאלצו לעזוב וחן נמלט מהמקום בחסות המשטרה. היום  הוא מחייך ומספר בגאווה שהביטוי הפך למטבע לשון תקני, סלנג עברי שמשתמשים בו בתדירות גבוהה.

נשאר משהו מהפרשייה הזו היום?

"יש לי הערכה מאוד גדולה לרב עובדיה בפן ההלכתי. מההיכרות העמוקה איתו ועם ש"ס, יש לי את היכולת להבחין בין איך שהוא נתפס בציבור, לבין החזון שלו ופסיקות ההלכה שלו. יש פער כל כך משמעותי בין השפה שלו בספרים לבין השפה שבה הוא משתמש בדרשות שלו. הפער הוא בלתי נתפס. זו אותה דמות, אותה אישיות. אני לא מסוגל להבין איך אותו רב רציונליסטי שכותב כל כך חד, כל כך ברור, משתמש בשפה כזו כדי להצחיק את הקהל. כאילו הוא לא זוכר את האימרה "חכמים היזהרו בדבריכם". שאלתי אותו פעם על זה, הוא צחק ולא ענה".

עם זאת, חן, שבשנים האחרונות עקב מקרוב אחרי פעילותה של ש"ס ואף הוציא ספר על דמותו של הרב עובדיה יוסף, מאמין שההישגים הפוליטיים של ש"ס בטלים לעומת החזון של הרב יוסף, המשתמש בתנועה כדי להגשים אותו. "אי אפשר לדעת בוודאות מה יקרה עם המפלגה בעוד עשר שנים. פוליטיקה זה שטויות. זה הישגים קצרי טווח. אבל הקנון ההלכתי של הרב, שהוציא למעלה מארבעים ספרי הלכה, יישאר לדורות. הספרים שלו מככבים בכל ספריה תורנית ולא רק בבתים ספרדיים. הרב יוסף התחיל לכתוב ספרי הלכה בגיל שבע עשרה, והוא רב שמסתכל בראיה היסטורית. מה יקרה לשלוחיו הפוליטיים? זה כבר פחות משנה. אני בהחלט עושה הפרדה בין ש"ס הפוליטית לבין איך שהרב רואה אותה. 24 שנה לפני שש"ס קמה, הרב יוסף הכריז שהחזון שלו הוא להחזיר עטרה ליושנה".

יש לך קשר איתו?

"בתקופה שכתבתי את הספר "מרן" ביחד עם אנשיל פפר היה לנו יותר קשר, אבל היום כבר פחות. לפעמים אני מגיע לבית הכנסת של הרב ברחוב הקבלן בירושלים או לביתו".

עלה התאנה של מבט

חן, דור שמיני בירושלים, בוגר הישיבות אור עציון ומרכז הרב, גדל בבית עיתונאי לאביו משה חן, שהיה עורך תכניות ומסורת בקול ישראל. כבר בתיכון ידע שיהיה איש תקשורת. "כשהייתי בשמינית באור עציון שאל אותי הרב דרוקמן: מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? אמרתי לו: בעדיפות ראשונה רב ובעדיפות שנייה עיתונאי. הוא כמובן המליץ שאבחר באופציה הראשונה, אבל הלכתי על השנייה כי הבנתי שעילוי אני כבר לא אהיה".

את הקריירה העיתונאית שלו החל חן בסוף שנות השמונים ככתב פוליטי בעיתון "יום השישי", ואחר כך עבד ברשת מורשת של קול ישראל. בהמשך החליט לנסות את מזלו בקורס כתבי טלוויזיה שנפתח ברשות השידור, וויתר לשם כך על שליחות באנגליה מטעם הסוכנות. הצעד הזה התברר לימים כמהלך שהקפיץ עבורו את הקריירה.

מה דעתך על השתלבות דתיים בתקשורת הכללית?

"היום יותר קל מבעבר. פעם זה היה סוג של עלה תאנה, כאשר כל מערכת חדשות רצתה להתהדר בכתבים מגזריים, בבני מיעוטים ולפחות בבחורה אחת. מה שכן, היום הדתי צריך להיות איכותי יותר ומקצוען מהקולגה החילוני שלו. פעם היה אורי אורבך אחד, היום יש הרבה 'אורבכים'. אבל ככל שיש יותר דתיים בתקשורת הכללית, לדור הבא יהיה יותר קל להיקלט".

יש טענה שדתיים העובדים בתקשורת חילונית חוששים להביע דעתם, כי הם חוששים למעמדם.

"כתב שרוצה להיות יותר מרפורטר, חייב להיות מהמיינסטרים. לכן גם עיתונאים דעתניים יצטרכו להתמתן בדעותיהם כדי לקבל עמדת השפעה. הדילמה היא האם לשמר עמדות בסיסיות ולהישאר בעמדת השפעה בינונית ומטה, או לאמץ עמדות מה"מיינסטרים" ולהתקדם בסולם הדרגות. הדילמה הזו לדעתי לא מגזרית אלא בראש ובראשונה דילמה מקצועית. עיתונאי צריך קודם כל להיות מקצוען ולא שליח של מגזר או לייצג את הכיפה שעל ראשו. אם הוא יהיה מקצוען הוא לא יהסס לנקוט עמדה בסוגיות שנויות במחלוקת. בסופו של דבר, כל אדם מביא לתפקיד את האני מאמין והקול הפנימי שלו".

חגי סגל למשל לא יוכל להתבטא בחופשיות כמו אמנון אברמוביץ...

"אני חושב שככל שיהיו יותר עיתונאים שבאים מבית גידול שונה ומדיסציפלינות שונות, לא רק בוגרי גל"צ אלא גם בוגרי מקומונים, בוגרי החדשות המקומיות - יהיו בתקשורת קולות אחרים. במשך שנים היו עיתונאים רק מז'אנר מסוים ולוקח זמן לתקן את זה. היום כמעט בכל בית ספר דתי שמכבד את עצמו יש מגמת תקשורת. זה המעוז הבא של הציונות הדתית. בתקופתי זה לא היה ככה, לפני שלושים שנה זה היה סוג של שריטה. היום המצב יותר טוב. יש תחרות בריאה שמביאה לערוצים  השונים ולעיתונות הכתובה קאדר שלם של עיתונאים וכתבים לא רק מהמילייה המאוד מסוימת, אלא מבתי גידול שונים".

היית הדתי הראשון והאחרון שנתמנה לעורך מבט.

"כשהתחלתי לעבוד שם הייתי סוג של עלה תאנה. בני ליס היה הכתב הדתי הראשון ואני אחריו. ניסים משעל שינה את זה והצליח להכניס עוד כתבים דתיים. אני אישית לא הייתי רוצה פטרון פוליטי שיעשה העדפה מתקנת ויכניס כתבים רק בשל היותם דתיים. גם לא הייתי רוצה שעיתונאי דתי ישתמש בבמה שניתנה לו על מנת לקדם אג'נדה דתית. בדילמה שיש לאנשי תקשורת דתיים האם להשתלב בתקשורת הדתית או החילונית, אני מעדיף את האופציה השנייה".

ממי הושפעת במהלך הקריירה?

"יעקב אחימאיר הוא מורי ורבי. אני מאוד מעריך אותו, את השאיפה שלו להגינות ואובייקטיביות ואת החריצות היוצאת מן הכלל. גם היום, אחרי ארבעים שנות עיתונות, הוא עולה במדרגות של רוממה בהתלהבות כאילו הוא בא לכתבה הראשונה שלו. זה מחמם את הלב. את אורי אורבך אני מעריך כי הוא אחד האנשים שפרץ דרך לאנשים כמוני. הוא השכיל לפרגן לקולגות וזה לא דבר של מה בכך. הוא איפשר לעיתונאים דתיים אחרים להשתלב בתקשורת ומעולם לא ראה שזה בא על חשבונו. אני מעריך אותו גם בשל ההשראה שהוא נתן. הוא יזם סוג של קבוצת תמיכה לעיתונאים דתיים בשם "שובי נפשי" וזה נתן לעיתונאים הדתיים לשאוב כוח ויצירתיות מכוחות הדומים להם".

מה התכניות שלך לעתיד?

"אני פה בדיוק שלוש שנים ועדיין לא חשבתי אם אהיה מעוניין להישאר עוד קדנציה. זו עבודה תובענית ושואבת, מה שאני לא אעשה תמיד יהיו כעסים ואי אפשר לרצות את כולם. ואם שר התקשורת ירצה אותי לעוד קדנציה? דיה לשמחה בשעתה".

אתה רואה את עצמך חוזר לעבודה העיתונאית?

"בהחלט. התפקיד הנוכחי הוא פאוזה מהעבודה העיתונאית השוטפת. אני מקבל סוג של ראיה רחבה על התקשורת. עיתונות זה חיידק ואני לא רואה את עצמי נגמל".