בשבע 442: דרוש: שדה תעופה נוסף

משבר הדלק הסילוני בנתב"ג, שיבש את התחבורה האווירית לישראל וממנה, המחיש את הבעייתיות בתלות בנמל תעופה בינלאומי אחד ויחיד

שלמה פיוטרקובסקי , ח' באייר תשע"א

משבר הדלק הסילוני בנתב"ג, אשר שיבש את התחבורה האווירית לישראל וממנה, המחיש פעם נוספת את הבעייתיות בתלות בנמל תעופה בינלאומי אחד ויחיד. עו"ד נרי ירקוני, ראש מנהל התעופה האזרחית לשעבר ואיש חיל האוויר בעברו המעט יותר רחוק, קובע כי התלות הזו נובעת ממחדל מתמשך של רשויות המדינה, אשר צריכות היו לפעול כבר מזמן להביא להפעלתו של שדה תעופה בינלאומי נוסף בישראל. "למרות הסכמי השלום והיחסים הדיפלומטיים עם ירדן ומצרים, מדינת ישראל נותרה אי תחבורתי, אשר הדרך היחידה להגיע אליו ולצאת ממנו היא בדרך האוויר. מצב בו למדינה כמו ישראל יש נמל תעופה בינלאומי אחד משול למצב בו למדינת אי בים יהיה רק נמל ימי אחד. זהו מצב לא הגיוני שאסור שימשך".

ירקוני מציין כי הצורך בשדה חלופי לא נוגע רק לעיתות חירום אלא גם לשגרת הטיסות, אשר נפגעת מהיותו של נתב"ג שדה בינלאומי בודד בישראל. "כל מטוס שממריא חייב לקחת איתו דלק לצורך נחיתה בשדה חלופי למקרה שלא ניתן יהיה לנחות ביעד. המצב בו השדות החלופיים שלנו מרוחקים מאוד מהשדה העיקרי מצריך כמות גדולה של דלק נוסף, דבר שמייקר כל טיסה לישראל. בנוסף, התחבורה היבשתית מהשדות החלופיים לתל אביב מסורבלת מאוד ולוקחת שעות רבות, כך שבמקרה של תקלה נגרם עיכוב גדול לטסים ושיבוש חמור בלוח הטיסות". מעבר לכל אלו, מזכיר ירקוני כי הבעיה העיקרית בקיומו של שדה יחיד נוגעת להיעדר תחרות. "אין בישראל שום תחרות בנושא התעופה, דבר שמייקר מאוד את הטיסות. בכל העולם מקובל שישנם שדות מעט מרוחקים, אשר מציעים שירותי קרקע זולים יותר תמורת אי הנוחות המעטה הקיימת בתוספת של כשעה עד שעה וחצי של נסיעה לערים המרכזיות במדינה. בישראל דבר כזה איננו קיים".

הפיתרון נעוץ לדעתו של ירקוני בהפיכתו של שדה התעופה בנבטים לשדה אזרחי, במקביל להמשך השימוש הצבאי בו. "נכון שחיל האוויר מתנגד לזה. אולם כאיש חיל האוויר אני יכול להגיד לך, כי למרות שבחיל לפעמים שוכחים את זה, חיל האוויר שייך למדינת ישראל ולא מדינת ישראל לחיל האוויר. בשדה בנבטים יש את מסלול ההמראה והנחיתה הארוך ביותר במזרח התיכון וקיימת בו גם אפשרות להקמת טרמינל אזרחי וחניות למטוסים. נבטים נמצאת היום במרחק של שעה נסיעה ברכבת ושעה ורבע נסיעה במכונית מתל אביב. הקמה של שדה במקום יכולה גם לפתור את בעיית המראות הלילה מנתב"ג וגם לתת תנופת עידוד כלכלית לאזור הנגב".

כסף קטן?

הממשלה אישרה בראשית השבוע את החוק להעלאת שכר המינימום ל-4,300 שקלים. זאת כחלק ממימוש ההסכמות בין האוצר וההסתדרות שחתמו את סכסוך העבודה האחרון במשק. העלאת שכר המינימום אמורה להתבצע בשתי פעימות. הראשונה תתבצע ב-1 ביולי, מ-3,890.25 שקל ל-4,100 שקל. ההעלאה השנייה תיכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2012, מ-4,100 שקל ל-4,300 שקל. נזכיר, כי תחילה התנגד האוצר לחקיקתו של החוק, מחשש להשלכות הרוחב שלו בעיקר על מבנה השכר במגזר הציבורי. לאנשי האוצר לא היה כל כך אכפת ששכר המינימום האמיתי יהיה 4,300 שקלים. זאת מכיוון שממילא במגזר הציבורי ישנם מעט מאוד אנשים המשתכרים שכר חודשי נמוך מסכום זה. החשש של אנשי האוצר נגע בעיקר לעובדים אשר שכרם גבוה בהרבה משכר המינימום, אולם גם הוא אמור לעלות עקב עליית שכר המינימום.

על פי נתוני האוצר, כעשרים אלף עובדי מדינה משתכרים למעלה מ- 9,500 שקלים בחודש, אולם בגלל מבנה השכר שלהם, הכוללות כונניות, תורנויות ומרכיבים דומים נוספים אשר אינם כלולים בשכר הבסיס, שכר היסוד שלהם נמוך משכר המינימום ועל כן הם זכאים לסעיף נוסף במשכורתם המכונה "השלמה לשכר מינימום". מצב מעוות זה קיים במשך שנים רבות בענפים שונים של המגזר הציבורי, ונובע גם משיטת הסכמי העבודה בישראל הבנויה כטלאי על טלאי, וגם מסיבות נוספות. במסגרת ההעלאה הנוכחית דרשו במשרד האוצר להקפיא את סעיף ההשלמה לשכר מינימום לקבוצה הזו, כך שעובדיה לא ייהנו מהעלאתו החריגה של שכר המינימום. אולם, ההסתדרות, אשר לא היתה מוכנה לוותר על ההטבה הגלומה בשיטה הזו לעובדים חזקים יותר, נעמדה על רגליה האחוריות ודרשה העלאת שכר מינימום לכל רוחב הגזרה, גם למשתכרי שכר מינימום באמת, אבל גם לכאלו אשר שכרם הסופי כפול מזה ואף גבוה יותר. בסופו של דבר גברה ידה של ההסתדרות ובהצעת החוק שאושרה בממשלה, הוחלה העלאתו של שכר המינימום על כלל העובדים במגזר הציבורי.

חשש נוסף שהטריד את אנשי האוצר, נגע להשלכות של העלאת שכר המינימום על עליית השכר הממוצע במשק. בניגוד למצב הרגיל, בו השכר הממוצע עולה בהדרגה כתוצאה מתהליכים כלכליים רגילים, העלאה של שכר המינימום בחוק דוחפת את השכר הממוצע כלפי מעלה בצורה חריגה ומיידית. בתוך המגזר הציבורי קיימים חלקים מסוימים, בעיקר של עובדים בחוזים אישיים, אשר שכרם מוצמד באופן שוטף לשכר הממוצע במשק. עלייה חדה בשכר הממוצע עלולה לגרום הוצאה כבדה ובלתי מתוכננת לקופה הציבורית, שהאוצר יאלץ למצוא לה מקורות מימון נוספים. למרות זאת, חשוב לזכור כי הנהנים העיקריים מהעלאתו של שכר המינימום צפויים להיות העובדים החלשים ביותר בישראל, וכי עבור עובדים אלו 400 שקלים נוספים במשכורת הם במקרים רבים ההבדל בין היכולת לצוף על פני המים לבין שקיעה במי האפסיים של העוני המרוד.

 השער היחיד של המדינה לעולם. נתב"ג, השבוע  |  צילום: פלאש90'

לא לבנות על ירידה

ביורוקרטיה, הזנחת הפריפריה וחוסר עניין ממשלתי אמיתי הן חלק מהסיבות שבגללן מחירי הנדל"ן לא ירדו משמעותית

 ד"ר חיים גולובנציץ

 

אחד הנושאים המדוברים ביותר בישראל הינו מחירי הדיור. בכדי לנסות ולהעריך נכונה את מגמות השוק, חובה לציין מס' נתוני יסוד משמעותיים:

בישראל שיעור פריון טבעי גבוה, וגידול טבעי המכתיבים צורך של 35-40 אלף יח"ד חדשות בכל שנה.

באופן מסורתי מעדיף הישראלי המצוי להחזיק דירה אחת לפחות בבעלותו. אפיק ההשקעה בנדל"ן זוכה לאמינות גבוהה ביחס ליתר החלופות.

ישראל הינה מדינה המהווה יעד מועדף להשקעה מצד משקיעי חוץ. משמעות נתון זה הינה כניסת הון זר בהיקפים גדולים לשוק הדירות. הון האדיש בדרך כלל לתנודות.

בישראל ישנה הזנחה מרובת שנים של אזורי הפריפריה. עובדה מצערת זו יצרה שני שטחי התייחסות עיקריים: מדינת ת"א וסביבותיה, ויתר חלקי הארץ. דיכוטומיה זו הינה נחלתה הבלעדית של המדינה שמזניחה את הפריפריה, דבר היוצר לחץ בלתי נשלט לרכישת דירות בגוש דן-הנתפש כאלטרנטיבה היחידה לתעסוקה-תחבורה וכיוצא באלו.

בניגוד לרושם התקשורתי המציאות בפועל מוכיחה שלמדינה אין כל אינטרס בהורדת מחירים. דוגמאות ספורות לכך הינן: מיסוי המקרקעין הכבד, קביעת מחירי מינימום על פי הערכת שמאי ממשלתי למכרזי ממ"י (מנהל מקרקעי ישראל), אי פיתרון של בעיית העובדים בענף הבנייה ועוד.

נוסף לכך, כל ישראלי הרוצה ללמוד פרק בהלכות ביורוקרטיה, מוזמן להתנהל מול מחלקות ההנדסה העירוניות וממ"י. קריאת תוכניותיו של רה"מ בדבר הקמת ועדות דיור לאומיות שכביכול תפתורנה את הלחץ על רשויות התכנון, מעוררות גיחוך. בישראל של היום כל יזם נדל"ן יודע עד כמה הזוי ומתיש הליך הוצאת היתר בנייה במסלול 'ירוק' ובמיוחד היתר המצריך אישור רשות העתיקות, הקלות, וכמובן קידום תב"ע שהינו הליך רב שנים.

נסכם ונאמר כי מחד יש בהחלט מקום לירידה מתונה של מחירי הדירות בשיעור של 5-10 אחוז במקומות בהם המחירים נסקו בתלילות רבה בשנים האחרונות. למרבה הצער, נראית הדרך להתממשות תרחיש זה כבעלת סיכויים נמוכים, ובאם אכן תתממש, יקרה הדבר בקצב איטי ולאורך זמן רב.

הכותב הינו מבעלי חברת 'רמות', משווקת פרויקט 'נופי השמש' של החברות 'קרדן' ו'יסודות צור'