בשבע 442: אג'נדה במקום פאתוס

מה עדיף - עיתונות בעלת אג'נדת שמאל ברורה או שכשוך סתמי במימי חדשות הבידור - אנו היינו מבכרים לא זה ולא זה, תודה.

הלל גרשוני , ח' באייר תשע"א

אג'נדה במקום פאתוס

ביום ראשון השבוע, עת כל העיתונים לבשו את מחלצות יום הזיכרון שלהם בכותרות "נזכור", "נזכור את כולם", "בהצדעה", בודד עמד בצד עיתון 'הארץ' בכותרת ראשית אינפורמטיבית: "ראש המוסד היוצא מאיר דגן: 'תקיפה באיראן היא דבר מטופש'". ביום שני חילקו העיתונים את כותרותיהם כרגיל בין יום הזיכרון ליום העצמאות - "בראש מורכן - בראש מורם", "בכאב ובגאווה", "הגבורה והכאב - בת 63", ושוב 'הארץ' בבדידות מזהרת, בכותרת עניינית חדשה: "דיווח: החמאס הסכים למתווה לעסקת שליט".

אפשר לתהות מדוע התנגדותו של דגן לעסקת שליט, שנאמרה באותו כנס עצמו, הוצנעה לשוליים (ואף לא הובאה כלל באתר העיתון). אפשר גם לתמוה מה בדיוק משמעות ה"דיווח" על הסכמת החמאס למתווה לעסקת שליט, כאשר מגוף הידיעה מתברר שמדובר במתווה מצרי, ללא כל ידע על תוכן המתווה או על הסכמה ישראלית אליו. האם ניתן לזהות כאן קו אידיאולוגי מאחורי הדיווח החדשותי, מעין פוסטר הקורא "שחררו את שליט עכשיו ולא אכפת לנו המחיר", או שמא יכול שיעמדו מאחורי הדברים שיקולים מערכתיים-טכניים שונים, שאין בינם ובין אידיאולוגיה דבר וחצי דבר? הרי דברי דגן נגד עסקת שליט הופיעו בעיתון המודפס, ואפשר שהשמטתם מן הידיעה המקוונת נבעו משגגה כלשהי או מאילוצי לוח זמנים. גם את עניין הכותרת הראשית בעניין מתווה שליט אפשר להסביר בכך שלא היו ידיעות חשובות יותר באותו יום. אפשר ואפשר, אף שלכותב שורות אלה קשה להאמין שלאג'נדה של עורכי העיתון לא היתה השפעה על מהלך הדברים.

כך או כך, יש לברך את עיתון 'הארץ' שלפחות מקפיד להישמר מהרגשנות ומהדרמטיות האופפת ברגיל את שאר העיתונים, מלבד חריגות קלות. ובאשר לשאלה מה עדיף - עיתונות בעלת אג'נדת שמאל ברורה או שכשוך סתמי במימי חדשות הבידור - אנו היינו מבכרים לא זה ולא זה, תודה.

הלל גרשוני

הריטואל הדתי של החג החילוני

בכל שנה בפרוס עלינו ימי הזיכרון והעצמאות, אנו נוכחים בתקשורת ציונית-דתית אדוקה, אך דווקא בקרב אלה שראשם אינו חבוש, שרואה את עצמו כלא-דתי בעליל. הדברים נכתבים אמנם ערב יום הזיכרון, אך  הריטואל השנתי כמעט קבוע: החרדי-שלא-עומד-בצפירה, שהשנה התחלף בחנויות בבני ברק שלא סגרו את שעריהן בשבע וחצי בדיוק. דיווח בערב החג על הסטטיסטיקה של ישראל: כמה אזרחים אנחנו וכמה גדלנו מאז תש"ח. יום הזיכרון מתאפיין בשידורי רדיו וטלוויזיה המתנהלים על פי ההלכה הציונית: שידור הטקסים, שירים נוגים, תוכניות זיכרון, ולאחריהן, ביום העצמאות, תיפתח כל מהדורה בדיווח על פקקי תנועה ומספר החוגגים בפארקים הלאומיים.

אינני בזה לטקסים של הדת האזרחית-ציונית. האמירה שלי היא שבימים אלו ראוי לעיתונאי הציוני החילוני הנאור לבצע תרגילי חשיבה רפלקסיבים, כלומר, לצאת לרגע מהבועה ולנסות לחשוב כיצד נראים הדברים מבחוץ. חשיבה כזו תוביל למסקנה שהפולחנים והריטואלים של ימי החג הזיכרון דומים להפליא לריטואלים שהם מזלזלים בהם במשך השנה.

לדוגמה: מה קורה כשזוג רוצה להינשא שלא במסגרת דת משה וישראל? בימים אלו מתנהל בתקשורת קמפיין ענק בתמיכת הקרן החדשה בעד נישואין שאינם במסגרת הרבנות. כלי תקשורת כמו הארץ, ynet ואחרים מקדמים את הצעד עם ביטויים מסוג "בועטים במסגרת", "חופש בחירה" וכדומה. הארגונים ה'בועטים' הם ה'פלורליסטים' שמסגרת דת-משה-וישראל "קטנה עליהם".  לגיטימציה מסוג אחר היא טקס בליל יום הזיכרון המתקיים בת"א מטעם 'לוחמים לשלום', ארגון שמאל קיצוני, גרורה נוספת של הקרן החדשה. בטקס ידברו בשוויוניות על "קורבנות האלימות" מהצד הפלשתיני ומהצד היהודי.

שני מקרים אלו, בעיטה בטקסי הנישואין הדתיים והחוקיים, והטקס "השיוויוני" בליל יום הזיכרון, הם המחשה למי שהתקשורת הישראלית בוחרת לסמן כ'אנחנו' שצריך להעניק לו לגיטימציה. זאת לעומת ה'הם', ה'אחר' שנכון-פוליטית לתעב. אולי כי אותו 'אחר' נתפש כמי שמסכן את הזהות הקולקטיבית של הישראליות-החילונית-הנאורה. 

חני לוז

שידור משוחרר

בעקבות פניית אגודת 'לדעת' אל ראשי הרשות השנייה לטלוויזיה, נדרש הרב עובדיה יוסף, כנראה, לסוגיה של השמעת קול אישה ברדיו בתחנה 'קול ברמה'. לפי הפרסומים, מנהיג ש"ס, שהתחנה היא 'ברשותה', פסק כי מותר להשמיע ברדיו קול של אישה מדברת. כך שיהיה ניתן לראיין נשים, כגון בת הרב המנהלת מוסד אקדמי גבוה או אשתו של אריה דרעי שבזמנו אפילו התראיינה לטלוויזיה, וגם שדרניות תוכלנה להגיש תוכניות. מוכרת התופעה של העיתונות החרדית להסוות כותבות ועורכות ע"י מסירת שמותיהן רק בראשי תיבות, אבל זאת תקשורת פרטית. לא כן תחנת רדיו המפוקחת ע"י חוק המדינה.

הדרת נשים בתחנת רדיו הפועלת בזיכיון של המדינה היא פגיעה לא רק במעמד האישה אלא במהות השידור הציבורי. בתחנה זו ערב חג הפסח המתכונים נמסרו בידי גברים, ובמקרה אחד דווח שחברת כנסת לא הורשתה לעלות לשידור להגן על עצמה מפני ביקורת שהוטחה בה ע"י שדרן בתחנה.

אי-אפשר לזכות במתנה מן המדינה וגם לסרב להכיר בסמכותה

* הצהרתה של הטלוויזיה החינוכית לאחרונה שהיא מתחייבת לשדר תכנים חינוכיים בלבד היא צעד לקראת השתחררות משליטה של עורכים ומגישים ומראיינים אשר פלשו לתחום לא-להם. גם שם, ביחידת-סמך של משרד החינוך, הם עסוקים בלהטות את זמן האוויר שנמסר לידיהם כדי לכבוש את מחשבותיהם של צרכני התקשורת ולהפלות נגד השקפות אחרות. עדות לכך סיפק נחום ברנע בראיון עיתונאי כשהאשים את דן מרגלית שהוא "נדבק" לקובעי מדיניות. יהיו כאלה אשר גבותיהם תתרומנה מכך שדווקא ברנע הוא אשר משמיע האשמה כזו. אלא שאנחנו, אלה הצורכים את מה שמרגלית וברנע וגאולה אבן וירון דקל מגישים לנו, מזמן היינו צריכים ללחום את מלחמת השחרור שלנו למען עצמאות התקשורת.

ישראל מידד

  • חדשות בחדשות

כ-200 אלף התמונות הנמצאות בארכיון של לשכת העיתונות הממשלתית יהיו נגישות לשימוש הציבור ללא תשלום. כך החליטה הממשלה לרגל יום העצמאות, במטרה לעודד את הציבור להיחשף להיסטוריה המצולמת של המדינה.

הפלשתינים שמחוץ ליש"ע סומכים יותר על העיתונות הישראלית מאשר על התקשורת הפלשתינית. כך עולה ממחקר של העיתונאית מירה הלפרין, שהוצג ב'מועדון העיתונות' של המכללה האקדמית נתניה. על פי המחקר, אמצעי התקשורת הפופולארי ביותר אצלם הוא עיתון 'הארץ' באנגלית. כך דיווח ערוץ 7.

לרגל יום העצמאות, השדרן האמריקני הימני גלן בק שידר השבוע את תוכנית הרדיו הפופולרית שלו ממלון המלך דוד בירושלים. לתוכנית של בק מאזינים מדי שבוע עשרה מיליון בני אדם והוא גם בעל תוכנית אקטואליה בערוץ הטלוויזיה פוקס ניוז.

 

  • ביקורת הנקרא

"היא היתה עומדת וצועקת בסופרמרקט: 'סליחה, אני ממהרת. אני לאה רבין ואני לא עומדת בתור'"

(נעה רוטמן-בן ארצי, הנכדה, ידיעות אחרונות(

עכשיו קחו אוויר ונסו רק לדמיין מה היה קורה אילו היה מדובר באחת, שרה נתניהו

מה זו התוכנית הזו? סלח לי שאינני יודע

(שמעון מזרחי על החיקוי שלו ב'ארץ נהדרת', ידיעות אחרונות)

רק על התשובה הזו מגיע לו פרס ישראל

אם ויינשטיין יחליט להגיש כתב אישום נגד אורי בלאו - הוא יהיה היועץ שהוציא את העיתונות מחוץ לחוק

אביב לביא מעריב-nrg

מה השלב הבא בגיבוי שבלאו מקבל מהברנז'ה, מועמדות לפוליצר?