חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

נכבה בהפתעה

למרות המידע הגלוי ברשת הפייסבוק, הופתעו כוחות צה"ל בגבולה הצפוני של ישראל מהתפרעויות המסתננים מסוריה ולבנון לרגל יום הנכבה
19/05/11, 11:16
חגי הוברמן


ברמאללה היתה באותו יום התפתחות אחרת, שמחמת העיסוק בהפגנות לא ניתנה עליה הדעת בישראל: לראשונה מזה ארבע שנים צעדו בכירי תנועת פתח' ובראשם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן, יחד עם מנהיגי חמאס ברמאללה.

דובר צה"ל האשים את איראן בניסיונות לניצול אירועי "יום הנכבה" הפלשתיניים על מנת ליצור עימות אלים במזרח התיכון. "אני רואה טביעות אצבע של פרובוקציה איראנית וניסיון לנצל את יום הנכבה כדי לייצר פעולת חיכוך"
למרות המידע הגלוי ברשת הפייסבוק, הופתעו כוחות צה"ל בגבולה הצפוני של ישראל מהתפרעויות המסתננים מסוריה ולבנון לרגל יום הנכבה | דווקא ביהודה ושומרון נשמר שקט, שמאחוריו הולכת ומתחזקת הברית בין פתח' לחמאס לקראת הכרזת המדינה הפלשתינית בקיץ

בדיוק כמו לפני 37 שנה, בשנת תשל"ד, גם השבוע הופתע המודיעין הישראלי מהפלישה הסורית לגולן. אבל בניגוד לאותם ימים קשים של מלחמת יום-הכיפורים, הפעם למרבה המזל לא עמדו מול ישראל אוגדות טנקים רושפות אש, אלא אוכלוסיה לא חמושה. למרות זאת, ההפתעה לא היתה פחות חמורה.

צה"ל לא מפריע

ביום ראשון, סמוך לשעה 12:00 בצהריים, בעוד כותרות מהדורות החדשות עוסקות בפיגוע הדריסה הקטלני בתל אביב שביצע צעיר ערבי מכפר-קאסם, החלו מאות מפגינים סורים לרדת מ"גבעת הצעקות" שבצד הסורי לעבר הגבול, סמוך למגד'ל שמס. הם הגיעו לאט, צעדו באין מפריע בשדה המוקשים וחצו את הגבול. נחשול ארוך של צעירים, נשים וילדים.

בכל הזמן הזה לא נראתה במקום נוכחות של צה"ל. זמן רב מאוד חלף, כ-150 מפגינים טיפסו, רמסו את הגדר וחצו אותה לצד הישראלי ללא שום הפרעה. יותר מחצי שעה חולפת ועדיין לא היה זכר לסיור של צה"ל.

בצד הישראלי המתינו לפולשים עשרות פלשתינים ותושבי מג'דל שמס. בכל הזמן הזה לא היה במקום אף לא גורם שלטוני אחד שימנע את הפרת הריבונות הישראלית. רק בשלב מאוחר יותר הגיע כוח מילואים ראשון ובעקבותיו לוחמי גדוד 77 של השריון, בפיקודו של סא"ל אופיר לוי. גם כאשר הפולשים החלו לזרוק אבנים וסלעים, נמנעו חיילי צה"ל מירי חי לעבר הפולשים, בעיקר כיוון שהם לא היו חמושים. החיילים הזעיקו תגבורת והשתמשו באמצעים לפיזור הפגנות. סא"ל אופיר לוי נפצע קל כתוצאה מאבן שנזרקה לעברו.

האישור לפתוח באש ניתן על ידי מפקד חטיבת הגולן, אל"מ אשכול שוקרון, רק כשהחיילים החלו לחוש בסכנת חיים. אל"מ שוקרון נפצע גם הוא באורח קל במהלך העימותים, והמשיך לפקד על הכוחות בשטח. "בשלב מסויים ההמון הסורי התחיל לזרוק אבנים, וחלקן היו סלעים גדולים שסיכנו את החיילים. מהר מאוד הבנו לאן הדברים הולכים" – סיפר אחרי האירוע – "כשהבנתי כי האירוע יוצא משליטה, הבנתי שזה הזמן לעלות מדרגה ולהתחיל לירות אל עבר רגליהם של המפגינים, בעיקר מי שנראו המסיתים המרכזיים של האירוע. משלב זה הם נסוגו".

אל"מ שוקרון בחר בירי סלקטיבי לעבר רגלי מפגינים גברים. בין המסתננים היו גם ילדים בני 10-12 ונשים. 40-60 איש נפצעו מקרב הגברים. מח"ט הגולן הסביר כי "מכיוון שהיה מדובר בקהל מעורב של נשים וילדים, ההנחיה לכוחות היתה לצמצם את הנזק כמה שיותר. השתדלנו לנהוג באיפוק ולגרום לנזק מועט".

בשלב הזה הכריז צה"ל על מג'דל שמס שטח צבאי סגור. כוחות הביטחון מנעו כניסת אזרחים ישראלים לכפר, ובכלל זה ערבים ישראלים, מחשש שינסו לשלהב את הרוחות. חלק מהמפגינים שבו על עקבותיהם, 137 התבצרו בכפר. חלק מהם הועברו לחקירת כוחות הביטחון, ואחרים שבו לסוריה בתום משא ומתן עם הצבא ונכבדי הכפר.

לא כולם חזרו. חסן חיג'אזי, אזרח סוריה בן 28, גרם למבוכה במערכת הביטחון הישראלית כשהצליח להגיע ליפו, המקום שלטענתו משם גורשה משפחתו. רק אחרי שיטוט בן יממה בעיר הסגיר עצמו למשטרה. מאוחר יותר סיפר כי פעילי שמאל סייעו לו בדרכו למרכז הארץ.

לבד מחיג'אזי, שני תושבי סוריה נוספים שהסתננו למג'דל שמס ולא חזרו באותו יום, הוחזרו ביום שלישי בבוקר למדינתם. העברתם של השניים לסוריה התבצעה דרך מעבר קוניטרה ובסיוע הצלב האדום, לאחר שנחקרו וטענו כי הופעלו על ידי כוחות הביטחון של מדינתם.

במהלך העימותים נהרגו ארבעה מפגינים סורים וכ-13 בני אדם נפצעו באורח קל מאבנים, מהם כשבעה חיילי צה"ל.

מהתחקיר הראשוני של פיקוד הצפון עולה, בין היתר, כי המידע על ההפגנה המתארגנת ב"גבעת הצעקות" מול מג'דל שמס היה בידי פיקוד הצפון, שכן ניתן היה לראות את ההתארגנות באמצעי התצפית השונים. הצבא אף עקב אחרי תנועת האוטובוסים שיצאו מדמשק לגבעת הצעקות שעל הגבול. אולם ההיערכות של הכוחות בשטח אל מול המידע לא היתה נכונה. בצה"ל המשיכו השבוע בחקירת סוגיות המודיעין, הזרמת הכוחות למקום ואמצעי פיזור ההפגנות שבהם השתמשו הכוחות.

הסתערות מכיוון לבנון

הגולן היה רק זירה אחת של עימותים. כמעט בתזמון מושלם עם פריצת הגדר מגבול סוריה, הגיעו גם לכפר הלבנוני מארון א-ראס אלפי לבנונים, רובם פלשתינים, שהתקרבו לגדר הגבול עם ישראל.

כל הניסיונות של צבא לבנון למנוע את גלישת המפגינים לגבול לא צלחו, וחיילים לבנונים פתחו באש לעבר ההמון. רבים מהמפגינים הגיעו עד לגדר הגבול מול מושב אביבים, וכאשר ניסו לטפס עליה צה"ל פתח לעברם באש, והם נסוגו.

מקורות בחיזבאללה טענו כי כתוצאה מהירי הישראלי נהרגו שישה בני אדם ועשרות נפצעו, ואילו אמצעי התקשורת בלבנון דיווחו כי גורמים ביטחוניים בביירות אישרו כי עשרה אזרחים לבנונים נהרגו בהפגנה ולפחות 100 נפצעו. גורמים ביטחוניים בביירות דחו בתוקף את טענות ישראל לפיהן ההרוגים והפצועים נפגעו מאש צבא לבנון, ומסרו כי כל ההרוגים והפצועים נפגעו מאש כוחות צה"ל.

במקביל לאירוע במארון א-ראס, הגיעו לשער פטמה שבלבנון עשרות רבות של מפגינים שניסו לפרוץ את גדר המערכת לתוך שטח ישראל. אנשי צבא לבנון הגיבו ביד קשה וניסו למנוע את הגעתם של המפגינים לשטח ישראל. גם חיילי צה"ל מצידם ירו ירי הרתעתי.

דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, האשים ביום ראשון, בעוד האירועים בעיצומם, את איראן בניסיונות לניצול אירועי "יום הנכבה" הפלשתיניים על מנת ליצור חיכוך אלים במזרח התיכון. "אני רואה טביעות אצבע של פרובוקציה איראנית וניסיון לנצל את יום הנכבה כדי לייצר פעולת חיכוך", אמר תא"ל מרדכי, שציין כי "לאחר שהאירועים יסתיימו יצטרך צה"ל לשקול את ההשלכות הנרחבות שלהם".

לא ברור על איזה מידע התבסס מרדכי בדבריו. על פניו יש הגיון בסברה, שאם שלושה גורמים הקשורים לאיראן מנסים ליצור פלישה מתואמת משלושה גבולות שונים של ישראל – הסורים מהגולן, חיזבאללה מלבנון והחמאס מהרצועה – מן הסתם יד האיראנים בדבר. מאידך, לכל אחד מהגורמים הללו היה אינטרס משל עצמו לעורר מהומה בגבולו עם ישראל, ומעל כולם נשיא סוריה אסד. לפחות למשך יממה אחת הצליח אסד להסיט את זרקורי העולם מדרעא ומהעיר בניאס לעבר מג'דל-שמס. וזאת כאשר במקביל לתקרית הגבול עם ישראל, המשיכה סוריה במרחץ הדמים. באותו יום ראשון, התמקדו המהומות בעיירה תל-כלח שבצפון המדינה, ולראשונה גלשו לשטחה של לבנון, הרחק צפונה מאזור התקריות בגבולותיהן של שתי המדינות עם ישראל. אבל את מי זה עניין?

בדבר אחד אין ספק: אין כל אפשרות ש-90 אוטובוסים יגיעו דרך השטח הצבאי הסגור של גבול ישראל-סוריה מצידו הסורי, בלי שהשלטון הסורי יידע על כך ולא יאפשר זאת.

במשך זמן רב מדי לא נראו כוחות צה"ל באזור הגבול. התפרעויות יום הנכבה, השבוע

הכתובת היתה על קיר הפייסבוק

עם זאת, נראה שהפעם מארגן המהומות לא היה גורם שלטוני כזה או אחר, סורי או איראני, אלא הגורם שכבר אירגן כמה זעזועים בעולם הערבי בחודשים האחרונים: הפייסבוק. הכתובת היתה רשומה על קיר הפייסבוק באותיות של קידוש לבנה. צה"ל החמיץ דיווחים על התארגנות ענקית שהיתה בפייסבוק לקראת האירוע.

כבר לפני חודשיים פירסמתי באתר ערוץ 7 את הידיעה הבאה, מבוססת על מקורות ערביים: "תוכנית חדשה של צעירים פלשתינים מתגלגלת בפייסבוק: מימוש בפועל של 'זכות השיבה'  ב-15 במאי. פעילים פלשתינים קראו דרך הפייסבוק לנהירה של מיליוני פלשתינים מכל העולם ל"פלשתינה" – כשהכוונה היא למדינת ישראל הריבונית -  תחת הכותרת 'לחזור למולדת'. התאריך המוצע הוא 15 במאי, יום השנה ל'נאכבה'. הפעילים הפלשתינים כתבו בפייסבוק כי "זה הזמן לממש את החלום ההיסטורי לחזור לפלשתינה ב-15 במאי 2011, יום השנה ה-63 לנאכבה של העם הפלשתיני". עוד כתבו כי "מיליונים ינהרו לפלשתינה מהרצועה, הגדה, לבנון, ירדן, סוריה, סיני והים, תחת דגל פלשתינה להשיג את הדרישות הצודקות". הפעילים הפלשתינים אומרים כי הם שאבו את הרעיון מ'הנחישות ההמונית שהדיחה כמה מנהיגים ערבים'". סוף ציטוט עצמי. קשה להבין איך המודיעין הישראלי, על כל שלוחותיו, לא התייחס למידע כל כך גלוי.

אף על פי כן צה"ל הופתע, וההפתעה השבוע – כמו במלחמת יום הכיפורים – גררה חילופי האשמות בין אגף המודיעין לפיקוד הצפון. גורמים באגף המודיעין טענו כי המידע על אפשרות של הפגנה סוערת ברמת הגולן וחדירה לשטח ישראל הועבר לכל הגורמים. ואולם גורמים בפיקוד הצפון טענו מנגד כי לא היה מידע נקודתי על רמת הגולן אלא על מקומות אחרים, ולכן ההערכה היתה שההפגנה בגבעת הצעקות לא תחרוג מהפגנות אחרות שנערכות באזור הזה כבר שנים רבות. שני גדודים הועמדו במצב הכן, אבל המודיעין לא הצביע על מג'דל שמס אלא על קונייטרה כמקום מועד להפגנות. רק כמה עשרות חיילים שהיו מצויידים באמצעים לפיזור הפגנות היו בגזרה בעת החדירה.

הטענה של פיקוד הצפון מוזרה במקצת, כיוון שבאתר האינטרנט של דובר צה"ל פורסם מפי מפקד חטיבת הגולן, אל"מ אשכול שוקרון, שפיקד במהלך כל אותו היום על כוחות צה"ל, כי "התכוננו גם לתרחישים כאלה שבהם אנשים עולים על הגדרות, אולם צריך לזכור שמדובר בגזרה רחבה מאוד". לדברי מח"ט הגולן, "החדירה שלהם לא היתה הפתעה מוחלטת". אז פיקוד הצפון כן הופתע או לא הופתע?

כשל המוקשים

פלישת הפורעים מסוריה חשפה מחדל נוסף שהוסתר עד כה: שדות המוקשים בגולן לא יעילים, והמוקשים שם לא מתפקדים.

בגולן יש כמיליון מוקשים פזורים לאורך הגבול – אולם הסתבר שאף לא אחד מהם פעל השבוע. תמונת המסתננים מרימים מוקשים ישנים הפכה ל'תמונת הניצחון' של יום הנכבה. היא חיזקה את הרושם בעולם הערבי שהאירוע חשף חור בהגנה של ישראל החזקה.

בצה"ל בודקים מדוע המוקשים שהיו בגבול לא פעלו בעת הפלישה הרגלית. אחת הסברות היא שהמוקשים בקרבת "גבעת הצעקות" הם מוקשי נ"ט (נגד טנקים), ולא מוקשי נ"א (נגד אדם). אפשרות נוספת היא שמדובר ברווח בין שני שדות מוקשים, או שמדובר במוקשים ישנים מדי או בכאלה שנהרסו בשריפה. גורם ביטחוני אמר כי "אלה מוקשים ישנים משנות השבעים. ידענו שלא יעבדו. אנחנו שנים מבקשים תקציבים למטרה זאת של החלפת המוקשים הישנים בחדשים".

על רקע ההאשמות בדבר חוסר המוכנות של צה"ל בגולן, לאורך הרצועה צה"ל היה מוכן. במקביל לניסיונות ההתפרצות בלבנון ובגולן, הגיעו אלפי פלשתינים גם לכיוון מחסום ארז. הם הניפו דגלי פלשתין, ביניהם היו גם עשרות אנשים מאיטליה שהגיעו לפני מספר ימים להזדהות עם מאבק העם הפלשתיני לעצמאות. צה"ל ירה לעבר המפגינים ו-16 אנשים נפצעו. ההפגנה דוכאה.

באופן מפתיע, האיזור היחיד שהיה רגוע יחסית ביום הנכבה היה יהודה ושומרון. ההפגנות המעטות שהיו בשטח לא זלגו לעבר היישובים היהודיים. גם התרחיש ממנו חששו בצבא, של צעדת פלשתינים המונית מרמאללה לבית-אל, לא התממש.

וכאן צה"ל לא הופתע. בהרמת כוסית בערב יום העצמאות, אמר גורם ביטחוני בכיר כי ההערכה בצה"ל היא שלא יהיו מהומות רציניות, כיוון שהאינטרס הפלשתיני הוא להוכיח לעולם שההנהגה הפלשתינית בשליטה, שהם מסוגלים להכיל הפגנות, שאין אלימות, ובכך להראות שהם מסוגלים לבנות מדינה.

פחות אופטימית היתה התחזית שלו לגבי חודש אלול (ספטמבר). לדבריו הרשות הפלשתינית, בחוסר אחריות, גורמת לכך שרמת הציפיות בחברה הפלשתינית גבוהה לאין שיעור מהתוצאה שתקרה בסוף. "הפלשתיני הפשוט משוכנע, כי כך סיפרו לו, שבספטמבר תהיה מדינה פלשתינית בקווי 67' שבירתה ירושלים. כשזה לא יקרה, כגודל הציפיה יהיה גודל האכזבה – וזו עלולה להביא את השטח להתקוממות הקרויה 'עממית'".

"לא ברור מה יהיו מימדיה", אומר הגורם הביטחוני, "היא לא תהיה חמושה, אבל תהיה אלימה: אבנים ובקבוקי תבערה, כמו באינתיפאדה הראשונה". הגורם מדגיש שבצה"ל לא יושבים בחיבוק ידיים, ומכינים תוכניות לכל תרחיש אפשרי בסוף השנה.

יד ביד ברמאללה

המקום היחיד ביו"ש בו היה עימות מתמשך היה במחסום קלנדיה מצפון לירושלים, שם יידו עשרות צעירים אבנים לעבר החיילים המוצבים במחסום. החיילים ירו פצצות גז מדמיע. גם כאן ההתפרעות היתה מקומית, ולא היה ניסיון להתקדם לעבר השכונות היהודיות או לעבר העיר העתיקה. בירושלים העיר פרצו מספר עימותים בין המפגינים לכוחות הביטחון. המשטרה עצרה ארבעה מפגינים לחקירה.

דובר צה"ל פירסם סרטון וידאו בו נראים פורעים פלשתינים מיידים אבנים על כוחותינו, תוך שהם עושים שימוש ציני באמבולנס של ארגון "הסהר האדום". מיידי האבנים צולמו תופסים מחסה מאחוריו תוך כדי השלכת האבנים, בידיעה ששום ישראלי לא יעז לפגוע באמבולנס.

ברמאללה היתה באותו יום התפתחות אחרת, שמחמת העיסוק בהפגנות לא ניתנה עליה הדעת בישראל: לראשונה מזה ארבע שנים צעדו בכירי תנועת פתח' ובראשם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן, יחד עם מנהיגי חמאס ברמאללה. מנהיגי החמאס, כמחווה לרש"פ, הניחו זרי פרחים על קברו של יאסר ערפאת.

עשרות אלפים מרחבי יו"ש הגיעו לרמאללה להשתתף בתהלוכה ביום הנכבה. המפגינים הניפו דגלי אש"ף וקראו קריאות בגנות ממשלת ישראל. 'לא נוותר על זכות השיבה' היתה הסיסמה השלטת בצעדה המשותפת לחמאס ולפתח', שהברית ביניהן, כך נראה, הולכת ומתחזקת.

 

רון-טל: להפיק לקחים בלי לערוף ראשים

האלוף במיל' יפתח רון-טל כיהן בתפקידו האחרון כמפקד זרוע היבשה. בשיחה עם 'בשבע' הוא מסביר את מקור התקלה המודיעינית לדעתו, וכיצד היה על צה"ל להיערך.

איך אתה מסביר את הפספוס המודיעיני? המערכת הופתעה מאירועים שהשגת המידע עליהם היתה משימה פשוטה!

"אכן, אני חושב שקשה לחלוק על העמדה שמדובר בתקלה מודיעינית. במצבים מהסוג הזה לא צריכים לחפש מודיעין אסטרטגי, מודיעין עלום שם, מודיעין מורכב. די אם נלמד לזהות נכון את מה שמופיע בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. גם באופן שבו מתבטא הצד השני, במקרה הזה הפלשתיני, וגם ברמה הטקטית ביותר, באמצעות משקפת. הדברים היו גלויים לכל מי שהביט לכיוון הסורי.

התקלה היא פחות במקורות המודיעיניים אלא בעיקר בשני נושאים:

הראשון - תרגום נכון של מה הולך לקרות ולמה צריך להתכונן.

השני - היכולת המבצעית של הגופים המבצעיים בשטח, במקרה הזה של האוגדה שיושבת בגולן, לזהות בעצמה את המודיעין האופרטיבי, ברמת השטח, ברמת המשקפת והתצפיות. הצבא בנוי לעשות את זה. הצבא בנוי לתרגם את המידע הזה באופן נכון ולהפוך אותו לתכנית מבצעית שנותנת תשובה לאתגר. הבעיה באירוע הזה היא לא במודיעין ברמה האסטרטגית, אלא ברמה הטקטית ובעיקר באופן שבו הכוחות נערכו.

"אפשר לזהות את מה שאמרתי באופן שבו התרחשו הדברים בגזרות השונות, בראש ובראשונה ביו"ש. פיקוד המרכז, עם פוטנציאל אירועים יותר נרחב, נערך כמו שצריך, לא סמך על מערכות מודיעין מסובכות, אלא נערך למצב של התפרעויות ועמד באתגר המבצעי ביום הנכבה בצורה מעוררת הערכה. זה גם ההבדל בין האופן שנערכו בגזרת לבנון, בצורה יותר טובה, לבין ההיערכות בגולן.

"בגולן היה החריג, שאותו צריכים ללמוד. צה"ל מספיק חזק ובריא כדי לאמר בצורה ברורה שהיתה כאן תקלה, ואותה צריכים לתקן. בלי לערוף ראשים ובלי התחשבנויות. צריכים ללמוד ולהפיק לקחים".

ובכל זאת, מי אחראי?

"האחריות היא של הפיקוד המרחבי והאוגדה המרחבית. ברמת השטח הפעילות היתה טובה. יש לצה"ל את הפתרונות איך לעצור כניסה של מאות אנשים לא חמושים, בלי להרוג אף אחד. לא באמצעות ירי שהורג אנשים. בשביל זה צריכים להיערך".

האם האירוע הזה גורם לאובדן הרתעה ישראלית?

"לדעתי אירוע מסוג כזה לא פוגע בהרתעה. אם כבר יש פגיעה בהרתעה של צה"ל זה מהאופן שבו מדינת ישראל פועלת נגד הטרור הפלשתיני ונגד הטרור החמאסי בעזה. בהקשר של יום הנאכבה, תיתכן פגיעה בהקשר התודעתי או בהקשר התדמיתי, אבל לא עד כדי פגיעה בהרתעה של צה"ל.

"צריכים להודות שמדובר בתקלה מבצעית, באירוע שניתן היה להעריך אותו אחרת, להיערך אליו אחרת, ולהביא לכך שלא חודר אפילו אזרח אחד את גבול המדינה, כי בכך יש פגיעה בריבונות".