גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חינוך שווה

אמנון אלדר מנכ"ל רשת אמי"ת מעניק הזדמנות שווה לכלל המגזרים בעיר
19/05/11, 11:16
עפרה לקס


70 אחוז אנחנו רוצים לתת הזדמנות שווה לילדי מקיפים ופריפריה גיאוגרפית וחברתית. אבל 30 אחוז אנחנו רוצים להיות לכתחילה במקומות של אוכלוסיה סוציו-אקונומית גבוהה. אנחנו רוצים להשפיע על המנהיגות הציונית דתית

יש לנו תיגמול כספי ותיגמול של נופש זוגי. מאוד חשוב לנו שאנשים יידעו שיש שכר לעמלם מעבר למכתב יפה ופירגון, שזה ודאי חשוב. לפני שנתיים עשינו נופש ל-250 מורות מצטיינות עם בני זוגן וילדיהם בבית מלון. מצטיינים זה לאו דווקא בכך שהביאו לבגרות בציון מסוים, אלא רמת ההשקעה

אמרנו להורים: אם אתם רוצים שנהיה מחויבים רק לתכניות משרד החינוך ושנביא לבגרויות טובות, מבחינתנו זה לא אתגר. אבל הם אמרו 'חשובה לנו מורשת, כדי שהילדים יכירו, כי ילדים לא יודעים היום כלום'. החלטנו שרשת אמי"ת תרים את האידיאל הזה, כי גם החינוך הממלכתי זכאי למורשת ישראל
 אמנון אלדר עוד זוכר את שיחות ליל השבת בבית הוריו בבאר שבע, אנשי חינוך עם תודעת שליחות שביקשו להעניק הזדמנות שווה לכלל המגזרים בעיר |  את התובנות האלה לקח איתו הלאה בדרכו הארוכה באותו תחום, עד לכסא מנכ"ל רשת אמי"ת, הכוללת עשרות מוסדות דתיים על יסודיים בפריפריה ובמרכז | אלדר מדבר בלהט נגד מוסדות סלקטיביים, על אף שגם באמי"ת נהוגה לעיתים מדיניות כזו, מסביר מדוע ניאות להכניס לרשת גם תיכונים חילוניים וחושף את שיטת התיגמול הייחודית שלו למנהלים ומורים מצטיינים

עד לפני מספר שנים, אחוזי הזכאים לבגרות בתיכונים של אמי"ת היו בגובה של שלולית אחרי גשם אביבי. לא היו מספיק מים כדי לשמח בהם איש, והבוץ היה עמוק. אמנון אלדר, שנכנס לנהל את הרשת לפני 9 שנים, החליט לחלץ את העגלה ולגרום לה לנסוע. בשמחה שאין בה התנשאות או ניכוס, הוא מספר על אחוזי זכאות לבגרות של 80 אחוז בשדרות ו-75 אחוז בתיכון בקרית מלאכי, 70 אחוזים בעכו ועוד.

אלדר, שעשה בעצמו מסלול של הוראה, הקמה וניהול של מוסדות, משקיע מחשבה רבה כיצד להגיע לתוצאות חינוכיות ואקדמיות. אחת מהן היא מתן ציונים לבתי הספר ומתן בונוסים למנהלים. חידוש נוסף מבית מדרשו הוא הקמת בתי ספר באזורים מבוססים יותר, כך שמצד אחד לא זונחים את הטיפול בפריפריה, אבל גם לא מוותרים על חינוך המנהיגים של הדור הבא.

החילונים רוצים ממ"ד

לאחרונה חתמה עיריית אור עקיבא על חוזה עם רשת אמי"ת, ולפיו הרשת הדתית תנהל את התיכון החילוני המצליח של העיר. ראש אגף החינוך בעירייה, איציק לוי, הרעיף מחמאות על הרשת, כך שאף לחי לא נותרה לבנה. "למרות שהרשת שייכת לזרם החינוך הציוני דתי", הסביר "אין בה אינדוקטרינציה או הטפה לקיום פולחן דתי, אלא גיבוש ערכים הומאניים אוניברסאליים כמו פתיחות וסובלנות לצד ערכים יהודיים".

תיכון 'עתידים' של אור עקיבא אינו התיכון הממלכתי הראשון שנכנס תחת כנפיה של הרשת. אמי"ת מנהלת כבר למעלה מ- 5 שנים את התיכון של שדרות. "זו אינה מגמה", מבהיר אלדר "זה בא מהשטח. הגיעה אלינו בקשה מראש עיר של שדרות, שאמר 'אתם מצליחים מאוד בחינוך הדתי בעיר, ואני מאוד מרוצה. אני רוצה שתיכנסו גם לחינוך הממלכתי'".

המחמאה אולי היתה נעימה לאוזן, אבל הצעת ראש העיר הכניסה את ראשי הרשת לדילמה לא פשוטה. "אמרנו להורים: אם אתם רוצים שנהיה מחויבים רק לתכניות משרד החינוך ושנביא לבגרויות טובות, מבחינתנו זה לא אתגר. אבל הם אמרו 'חשובה לנו מורשת, כדי שהילדים יכירו, כי ילדים לא יודעים היום כלום'. אחרי שישבנו עם ההורים, אמרנו לראש העיר שיהיו גם תוכניות במורשת ישראל: חגים, תכנית בר מצווה ובת מצווה, והחלטנו שרשת אמי"ת תרים את האידיאל הזה, כי גם החינוך הממלכתי זכאי למורשת ישראל". אבל גם אחרי ההחלטה העקרונית, קיימות התמודדויות יומיומיות.

"יש פה הרבה קונפליקטים. למשל בנושא של קוד לבוש. כשדיברנו עם המורים והתלמידים שכנענו אותם שיש משהו בצניעות, בלבוש לא פרובוקטיבי, שמשדר כבוד והערכה. הצלחנו לעבור לתלבושת אחידה שקבענו, שהיא סבירה בעינינו".

בבית הספר בשדרות מלמדים מורים דתיים לצד מורים שאינם כאלה, ולדברי אלדר "הם מסתדרים נפלא". מי שניהלה עד לפני שנה את המוסד, היתה מגיעה לכנסי המנהלים כשהיא לבושה במכנסיים. "גם כאן היתה לנו דילמה אם לומר לה משהו, אבל הפעם ויתרנו. גם אנחנו הבנו שכדי שהיא תתחבר אלינו צריך לוותר". מצד שני, המנהלת הזאת היתה הראשונה שהובילה את תכנית בר המצווה, ו- 95 אחוז מהתלמידים שלה הגיעו לכותל בפעם הראשונה בחייהם. היום יש שם מנהל חדש, דתי, אבל הכיפה, מבטיח אלדר, לא היתה הקריטריון לבחירתו.

הילדים מעכו ומגבעתיים נפגשים

אם פעם רשת אמי"ת היתה לתיכונים דתיים כמו הקידומת 'ואן' לשמות הולנדיים, הרי שהמגמה השתנתה, לפחות מאז שאלדר קיבל את שרביט הניהול. הוא החליט ופתח ישיבות ואולפנות לשכבות מבוססות יותר. "לא התגלגלנו לכך במקרה. אני מאמין שרשת אמי"ת יכולה להיות משמעותית לאוכלוסיה הציונית דתית. אם בעבר הדגש היה על ילדים בסיכון ועל אוכלוסיית מקיפים, היום אנחנו מדברים על 70-30. 70 אחוז אנחנו רוצים לתת הזדמנות שווה לילדי מקיפים ופריפריה גיאוגרפית וחברתית. והיזהרו בבני עניים, כי אנחנו מגלים שם פוטנציאל אדיר של ילדים מקסימים שצריכים לקבל הזדמנות גם לחינוך דתי וגם לידע לימודי, והם הגיעו להישגים אדירים. אבל אמרנו ש- 30 אחוז אנחנו רוצים להיות לכתחילה במקומות של אוכלוסיה סוציו-אקונומית גבוהה. אנחנו רוצים להשפיע על המנהיגות הציונית דתית, על התמהיל של החברה הישראלית, שמורכבת מאלה ומאלה".

הרשת איננה מנתקת בין שני סוגי בתי הספר, הנמצאים לא אחת בשני קצוות של העולם החינוכי. לפחות  10 פעמים בשנה, מספר אלדר, נפגשים המנהלים במפגשים שנקראים 'בית מדרש', לומדים יחד ומלבנים סוגיות שונות. "לפעמים הדיונים כוללים את כולם, ולפעמים הם לפי אשכולות של תיכונים מקיפים בפריפריה, אולפנות ועוד. אבל אנחנו מוצאים גם הרבה משותף, כך שהמנהל של עכו יכול לשבת עם המנהל ברעננה". ברמת התלמידים, מספר אלדר, קיימת קבוצת מנהיגות של כ-100 תלמידים, הבנויה מכלל בתי החינוך הדתיים. בכל פעם לוקחת הקבוצה נושא, לומדת אודותיו ומובילה פרויקט שקשור אליו. כך, למשל, טיפלו התלמידים בנושא של עובדי קבלן בבתי הספר, וכן לקחו על עצמם אימוץ חללים בודדים שנפלו בתש"ח ואיש אינו פוקד את קברם. "באופן כזה ילד משדרות או עכו וילד מרעננה ומגבעתיים יכולים להיפגש, להכיר אחד את השני וכל זה סביב עשייה חברתית, וזה מאוד חשוב".

כדי להתמודד עם הסוגיות החינוכיות שמביאות עימן ישיבות ואולפנות של אוכלוסיות מבוססות יותר, הקימה אמי"ת מועצה רוחנית, הכוללת בין השאר את הרב רא"ם הכהן, הרב יובל שרלו, הרב אליהו בלומנצווייג, הרב יהושע ויצמן, מנהלים ומנהלות מהרשת. הנושאים השנויים במחלוקת או שמעליהם מרחף סימן שאלה, מובאים לפיתחה והיא מכריעה. כך למשל היה בסוגיית צירוף התיכונים החילוניים לרשת. "המועצה מתכנסת בין 5 ל-7 פעמים בשנה ובכל פעם מעלים סוגיה ומלבנים אותה. חשוב לנו להביא את התלמידים שלנו למחויבות דתית עמוקה מתוך בירור ובחירה, ומאידך לחשוף אותם לעולם הכללי: מדעים, אמנויות וגם לסוגיות שיש בהן קונפליקט. אנחנו לא מתחמקים מן הסוגיות אלא דנים ומכריעים בהן. אין לנו את הפריבילגיה לומר 'כל אחד יבחר מה שנוח לו'. אנחנו מחנכים".

באחת מישיבות המועצה, למשל, הועלה הנושא של חינוך בנות והעצמת נשים: עד כמה הולכים קדימה עם הנושא, "הרי אנחנו מאמינים שהבית היהודי מבוסס קודם כל על האמא, עם החינוך האימהי. איך כבודה של בת מלך פנימה משתלב עם זה שאנחנו רוצים שהבנות יהיו חלק מהעשייה בחברה הישראלית? בתוך הנושא הזה היו נושאים לגמרי פרקטיים, כמו לימוד גמרא לבנות כן או לא".

יש רבנים שלא נמצאים במועצה שלכם. למשל הרב יעקב אריאל, הרב אליקים לבנון, הרב שמואל אליהו.

"זה נכון. לרשת יש דרך שהיא קצת שונה מהדרך שמייצגים הרבנים שהזכרת. אין החרמה של הרבנים חלילה, אבל לרשת יש דרך. היא מנסה ללכת על דרך המלך במיינסטרים של הציונות הדתית. יחד עם זאת, הזמנו לא אחת את הרבנים האלה לכנסים שלנו. עם הרב אליעזר מלמד נפגשתי ובבתי הספר שלנו לומדים את ספרי ההלכה שלו.

"אני יכול לומר שכשהיתה אמירה על סירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף, שהיתה שעה קשה לכולנו, ישבנו עם המועצה הרוחנית והחלטנו שאנחנו לא קוראים לסירוב פקודה".

בעשור האחרון עוברים בתי הספר של הרשת תהליך הפרדה בין המינים. "היום אין אצלנו כיתות מעורבות וכמעט שאין מוסדות שלומדים בהם בנים ובנות", אומר אלדר "אני מאמין בחינוך נפרד חינוכית, ערכית ודתית".

הבנים בוגרי הרשת מכוונים ללימודי המשך תורניים במכינות קדם צבאיות ובישיבות הסדר, כאשר ה-70 אחוז, בלשונו של אלדר, עובדים בצמוד עם עמותת 'מעגלים'. כל הבנים מכוונים לשירות משמעותי, אם אפשר קרבי בצה"ל, "ואחוז הגיוס מאוד גבוה".

הבנות מכוונות ליציאה לשירות לאומי, וזו אכן בחירתן של רוב הבנות. "אבל אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שבו בת החליטה ללכת לצבא והיא לא יכולה לדבר על כך עם המחנכת או המנהל שלה, ולכן אנחנו נותנים גם לבת כזו הדרכה וליווי בשיתוף 'אלומה'. כך תוכל הבת לשרת במקום מוגן, בו תוכל להמשיך ולנהל את אורח החיים שלה". 

"אני חושב שהמדינה לא עושה מספיק, החינוך הדתי לא קיבל מספיק משאבים לנושא התורני". ד"ר אמנון אלדר | צילום: עפר עמרם

 

לפתוח את השערים לכולם

אמנון אלדר נולד בשנת תש"כ לאם שהיתה דור שביעי בירושלים ולאב שהוריו עלו מפולין. השניים נפגשו בבאר שבע, אז עיירת פיתוח, כשכל אחד מהם הגיע אליה לשנה של שליחות. מה שהתחיל כשנה היה בסופו של דבר לתקופת חיים של שני עשורים, במהלכן הקימו את התיכון הדתי הראשון בעיר ופעלו באגף החינוך של העירייה. לתוך המציאות הזאת נולדו אמנון ושלושת אחיו, והוא משוכנע שהדבר השפיע לא רק על הרצון שלו לעסוק בחינוך, כי אם גם על האופן בו הוא מסתכל על הציבור בכללותו.

"הבית שלנו היה, באיזה שהוא מקום, מעבדה חינוכית. אני זוכר את השיחות סביב שולחן השבת, שגם אבא וגם אמא היו מביאים דילמות על איך עוזרים לילדים, איך בונים קהילה ציונית דתית בעיר. ואני זוכר אותנו, הבנים, שותפים לשיח הזה. בבאר שבע של אז לא היו בכלל שאלות האם אנחנו, הילדים שבאו מהבתים היותר מבוססים ודתיים, הולכים לבית הספר הממ"ד בעיר. היה ברור שכן. ההורים אמרו לנו 'הילד ההוא נהדר ומקסים. נכון, הוא לא שומר שבת, והלוואי שנגיע שישמור שבת בעתיד'. גדלתי בבית של חיבורים, ושל זה שאנחנו חלק מהחברה ולא צריכים לפחד לעמוד על שלנו ולהיות מה שאנחנו, למרות שסביבנו לא כולם אותו דבר".

אלדר מתגורר היום בשכונה דתית בפתח תקווה ("לצערי") וארבע בנותיו למדו באולפנית 'ישורון' שבעיר, שלשמחתו מקבלת את כל המתדפקות על שעריה. לא, הוא לא ישן טוב בלילה עם העובדה שגם בחלק מבתי הספר ברשת שלו יש סינון תלמידים. "בתוך עמי אני יושב. אני חושב שיש לנו בעיה בציונות הדתית, בעיקר בשכבות היותר מבוססות, שנורא קשה לנו לא רק לאיזה בית ספר אנחנו שולחים, אלא עם מי הילד שלנו לומד, ואני מכליל גם את עצמי. הלוואי והיינו משכילים לפתוח יותר בתי ספר שמקבלים את כולם. ברמה האישית קשה לי עם זה שרשת אמי"ת שותפה לכך שיש בתי ספר סלקטיביים".

אזרח מן השורה יכול לומר 'לצערי', אבל אתה עומד בראש כמה וכמה מוסדות חינוך. עד כמה אפשר לשנות קהילה או תפישה מגזרית?

"אני חושב שזה צריך להיות מהלך של כל הרשתות. אברהם ליפשיץ הולך היום בגישה שאני מאוד מברך עליה ותומך בה, ואני מוכן לשתף איתו פעולה בצורה בלתי רגילה, שיותר ויותר בתי ספר סלקטיביים יפתחו את שעריהם. אבל צריך שזה יהיה מהלך ארצי, רוחבי, כי ההורים חוששים".

אלדר מעיר שגם בבתי הספר הסלקטיביים של הרשת, קיימת הכוונה רצינית לכיוון של עשייה התנדבותית כלפי כלל הציבור הישראלי. "אני משתדל שהתנדבות כלל ישראלית תהיה לחם חוקם של התלמידים. שהילדים, למרות שהם נבחרו, לא יהיו מנותקים".

ואם כבר מדברים על מגמות שמצערות את אנשי המיגזר - מה קורה אצלכם בנושא שכר הלימוד?

"ברוב בתי הספר שלנו אין בכלל שכר לימוד. משלמים רק את סל התרבות והטיולים, ומי שמשלים את התקציבים הם הרשת, הרשות ומשרד החינוך. יש בתי ספר, בעיקר ב-30 אחוז, ששם אנחנו מביאים אקסטרות בנושאים תורניים ואקדמיים, אבל גם שם, יחסית לאולפנות וישיבות אחרות, אנחנו לוקחים פחות". פחות, מסביר אלדר, הם 7,000 שקלים לשנה. אמנם קיימים מוסדות לא פנימייתיים שעולים יותר, אבל גם זה סכום נכבד. נכבד מדי לכיסם של ההורים, אפילו אם מדובר במשפחה לא מאוד ברוכה. "אני באמת חושב שהמדינה לא עושה מספיק, שהחינוך הדתי לא קיבל מספיק משאבים לנושא התורני שבו יש שעות מעבר לשעות הרגילות. נכון שתחת גדעון סער יש התקדמות ושהוא עשה צעד נכון במקום הנכון של הסדרת לימודי היהדות, אבל זה לא מספיק. יש פה דלתא שהציבור התורני דורש, ובצדק, אבל הוא לא מקבל על זה כיסוי ממשרד החינוך".

הפיתרון, לדבריו של אלדר, יכול לבוא משני כיוונים: אחד, הרחבת פעולתו של סער, והשני - באם יגיעו ארגוני המורים ומשרד החינוך להסכם על הרחבת שעות ההוראה תמורת הגדלת המשכורת, שכר הלימוד יושפע מכך באופן ישיר, משום שהמורים יהיו בין כה בבית הספר ויצטרכו ללמד. המורים ינכחו בבתי הספר ממילא וילמדו את הילדים, כך שלא יהיה צורך בהשלמת שעות חיצונית.

לתת ציון למנהל

אלדר צמח מלמטה. אחרי לימודים בישיבה התיכונית בבאר שבע, ישיבת הכותל, שירות בשריון ומלחמת לבנון הראשונה, הוא החליט ללכת לחינוך כי "זה הדבר הכי מהותי דרכו אפשר להשפיע גם על הציונות הדתית וגם על החברה הישראלית". הוא למד לתואר ראשון במכללת ליפשיץ וסיים תואר שני באוניברסיטה העברית, ותוך כדי גם לימד בתיכון הימלפרב שבבירה. שנה אחרי שנישא, החליטו הוא ורעייתו לצאת לשליחות. לא כזו עם חוצלארץ ושפה זרה, אלא ב'בית הילד' אמי"ת גילה בירושלים. השניים היו מודל של הורים עבור 12 ילדים שהוצאו מבתיהם, וחיו איתם כמשפחה לכל דבר במשך 3 שנים. "בפרספקטיבה של שנים בחינוך, זה אחד הדברים היותר מיוחדים שעשינו, כי זה להיות הכל: אבא, מחנך, פסיכולוג ועובד סוציאלי של הילדים. לראות את התהליך החינוכי-שיקומי של הילדים האלה היה דבר מדהים, תחושה של הצלת נפשות".

יום אחד קרא מנכ"ל רשת אמי"ת דאז, ד"ר עמי זאבי, לאלדר וביקש ממנו להקים מוסד דומה בשכונת בקעה. אלדר הקים וניהל את המוסד במשך 5 שנים, כשברקע הוא ממשיך כל העת ללמד. "בתום 5 שנים, נוצר מצב שהילדים האלה, שהגיעו אלינו צעירים - גדלו, אבל לא היה להם היכן ללמוד, כי הם לא מצאו את עצמם במוסדות הקונבנציונליים. המנכ"ל קרא לי אליו ושאל מה דעתי להקים כפר נוער שיקלוט את הילדים הללו מכיתה ט' ועד י"ב". אלדר נענה לאתגר וייסד בפתח תקווה כפר שפעל במודל של משפחתונים למתבגרים. "היה דיון גדול איך להתמודד עם גיל כזה, שבו יש התעסקות עם עיצוב הזהות. גייסנו זוגות קצת יותר בשלים, והם עשו עבודה נפלאה. זה היה 'מכה בפטיש', ילד שהתחיל בכיתה א' במשפחתון בירושלים, הגיע בהמשך לכפר הנוער, קיבל מודל חינוכי ומשפחתי, וגם השכלה ומקצוע ומתנ"ס פעיל. הילדים האלה קיבלו הזדמנות אמיתית להיות שווים בין שווים בחברה ישראלית". היום לומדים במוסד 500 בני נוער ובמקום גם פועלת מכינה קדם צבאית לבוגרים. התשואות, אומר אלדר, מגיעות למחליפו בתפקיד שעושה חיל. אלדר עצמו, אגב, הספיק לעשות דוקטורט בבודפשט במהלך שנות ניהולו את הכפר. זאת לאחר שנציגי האוניברסיטה ההונגרית הגיעו למוסד בראשותו והתרשמו ממנו עמוקות.

בשנת תש"ס החליט אלדר שהוא עובר הלאה. הוא עבד כמפקח במשרד החינוך ושימש בתפקיד מטה באמי"ת. שנתיים אחר כך, כשהמנכ"ל זאבי פרש, הוא קיבל את התפקיד.

כמי שעשה דרך עד הפיסגה, לאלדר יש משנה סדורה בכל הנוגע למקומו של המנהל בבית הספר. "אנחנו מאמינים שהמפתח להצלחה של בתי החינוך זה המנהלים והמנהלות. תהליך הבחירה של מנהל אצלנו הוא מאוד ארוך. אנחנו רוצים לבחור מנהיגים, כי היום הניהול הוא מורכב יותר, ומשלב עבודה עם שלל גורמים. אבל מעבר לזה, מנהל צריך להוות דוגמה אישית של אדם ירא שמיים ובעל מידות". כשאלדר נכנס לתפקידו הוא פיטר את המפקחים ("זה היה קשה, הם היו אנשים טובים") ובמקומם הביא מלווים פדגוגיים, שהיו בעבר מנהלים בעצמם, ועימם מוזמן המנהל להתייעץ בכל נושא, מהציבורי ועד האישי, המקצועי ואפילו הרגשי. "תמיד אומרים שהמנהל לבד בצמרת. אנחנו לא רוצים שהוא יהיה לבד. מצד שני, אני לא מאמין במודל הפיקוחי. המנהל הוא אחראי וצריך להעצים אותו. כמדיניות אין אצלנו מפקחים - יש מלווים".

לצד זה, אלדר אומר מילים חמות גם על המורים. "אין פה חוכמות. איכות החינוך היא כאיכות המורים". אלדר מסכים שהתגמול הניתן למורים איננו ראוי ואפילו אם ייחתמו ההסכמים החדשים, הוא אומר, הרי שאין בהם די התחשבות במורות-אימהות. "לא נתנו מספיק את הדעת על כך שוב שהמורות הן אימהות. צריך לקחת את זה כפרמטר: נניח, להתחשב בזה ב-15 השנים הראשונות, בהיקפי משרה של מורת אם, זה לא מספיק מה שהם עשו, זה מינורי. אני מאוד רוצה דם צעיר במערכת, אני רוצה אנשים ונשים אידיאליסטיים. אם מקצוע ההוראה יהיה כזה שלא מתגמל וגם יגרום לשחיקה בגלל ריבוי השעות, אנחנו לא נמצא מורות טובות במערכת".

אלדר איננו נכנס למשא ומתן בין האוצר וארגוני המורים, אבל הרשת מוצאת את דרכה לתגמל את מוריה. "יש לנו תיגמול כספי ותיגמול של נופש זוגי. מאוד חשוב לנו שאנשים יידעו שיש שכר לעמלם מעבר למכתב יפה ופירגון, שזה ודאי חשוב. לפני שנתיים עשינו, ובחנוכה הקרוב נעשה זאת שוב, נופש ל-250 מורות מצטיינות עם בני זוגן וילדיהם בבית מלון. מצטיינים זה לאו דווקא בכך שהביאו לבגרות בציון מסוים, אלא רמת ההשקעה". אבל בצד הנכונות לתגמל, הוא גם רוצה יותר מהמורים. "היום בעידן הכל אס-אמ-אסים, הילדים זקוקים לקשר אישי ולזמן מורה-תלמיד, ופה נדרשת רמה גבוהה של איכפתיות ולא 'הרבצת את השיעור אתה יכול ללכת הביתה'. ושני הדברים צריכים ללכת במקביל".

לאמי"ת יש גם מערכת של תיגמול מנהלים, וזאת על ידי ניקוד שהם מקבלים משלושה מעגלים: תלמידים, מורים והורים.

אחד הקולות הנשמעים היום ביחס לחינוך טוענים שהכל מדיד והכל אפשר להעריך. איפה אתה בדיון הזה?

"אנחנו לא הופכים את מערכת החינוך לעולם של היי טק, כי אז זה הופך להיות מנוכר וטכני. מצד שני, אי אפשר לספר סיפורים כל הזמן, לומר 'עשיתי והשקעתי'. תגיד לאן הגעת. צריך למצוא את האיזון בין השניים".

ברשת, מספר אלדר, גיבשו עם המנהלים 8 קריטריונים לפיהם יימדד בית הספר, למשל שיתופיות, מחויבות דתית ועוד. מדי שנה 'נבחן' כל בית ספר בכל הפרמטרים. חברה חיצונית מחברת את המבדק שעובר, כאמור, אצל המורים, התלמידים וההורים. "אנחנו בודקים מגמות. חינוך לא נבדק כאן ועכשיו. אבל אם לאורך 3 שנים תלמידים לא מרגישים טוב עם המורים שלהם, אתה אומר לעצמך 'תשמע, יש כאן בעיה'". ניקוד גרוע באופן עקבי, סולל את דרכו של המנהל אל מחוץ למערכת.

אלדר אומר שהמבדק הזה הוא שיקוף שמהווה בראש ובראשונה כלי עבודה לבית הספר עצמו, שמסייע לו להבין היכן הוא חזק והיכן חזק פחות. "בית ספר שעומד גבוה בכל הפרמטרים הללו, אנחנו לא רק אומרים למנהל 'כל הכבוד', אלא מתגמלים בשכר או בבונוס מיוחד. כאן אימצנו את העולם המתגמל".

"קנאת סופרים מרבה גם מתחים"

בשנים האחרונות מגמת ההצטרפות של מוסדות לרשתות החינוך הולכת וגדלה. לפעמים מדובר ביוזמת מקימי המוסד או ההורים, ולעיתים בבקשה מצידה של הרשות המקומית. אלדר מסביר שרשת חינוך מביאה איתה מקצועיות חינוכית והיא גם נקייה יחסית מפוליטיקה. "כשאמי"ת נכנסת לבית ספר היא קודם כל נותנת במובן של מקצועיות פדגוגית וגם נותנת ידע בנושא איגום משאבים, מיקסום ההכנסות של משרד החינוך, שלא תמיד הרשות יודעת לנצל, ויש לה כוח של מערכת. גם משרד החינוך מעודד כניסה של רשתות טובות ואת זה שהן תיקחנה על עצמן בתי ספר, כי היא רוצה פרטנר מקצועי, שהוא מלכ"ר".

אבל איפה משרד החינוך? למה שהוא ייתן משאב יקר כמו חינוך לידיים פרטיות? לא בטוח שזה כל כך משמח לשמוע שיש לכם למעלה מ-85 מוסדות.

"אי אפשר לשנות תהליכים של המדינה, שלוקחת גופים ועושה סוג של הפרטה. אבל צריכה להיות רגולציה מאוד ברורה. כואב לי שכל מיני גופים שאינם מקצועיים מספיק, לוקחים ומנהלים בתי ספר. המדינה, שהחליטה שיש אפשרות לרשתות לנהל, צריכה לעשות תקנות ברורות מה כן ומה לא. אחרי 3-4 שנים המשרד צריך לבדוק אם הרשת מצליחה או לא. אם היא נכשלה, למה שתמשיך לנהל? את זה המדינה צריכה לעשות והיא לא עושה מספיק".

בבתי הספר הממ"דים פועלות כמה רשתות. מערכת היחסים ביניכם, כך נראה, איננה פשוטה.

"היא אכן מורכבת. רשתות בני עקיבא, צביה, אור תורה, ואמי"ת מתכנסות לפורום קבוע והמנכ"לים עובדים בשיתוף פעולה מאוד יפה, שמשיג יחד המון הישגים לציונות הדתית. אבל יש תחרות, וקנאת הסופרים לפעמים מרבה חוכמה ולפעמים מרבה מתחים".

אלדר פונה אל מנהל מערכת החינוך הממ"דית, אברהם ליפשיץ, והמפקחת הארצית של העל יסודי, דסי בארי, ומבקש מהם להיות "בעלי הבית" כלשונו. "הם צריכים להיות הגורם שמנהל את החינוך הדתי, וברגע שיהיו אמירות שלהם זה יהיה יותר פשוט. אני מצפה מהם שימפו צרכים של הקהילות השונות, שיביעו דעה איפה כדאי שרשת אחת תיכנס ומתי רשת אחרת, שתהיה הכוונה. היום הדברים נעשים על ידי הכוחות בשטח, בלי כיוון".

בזכות נשים

אמי"ת - ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה, הוקמה לפני 85 שנה על ידי נשים מהמזרחי העולמי. "הן חשבו שכנשים הן צריכות לעשות משהו כקבוצה, והחליטו להניף את דגל מתן הזדמנות שווה לכלל האוכלוסייה. זו היתה תקופת טרום מדינה, והן קלטו עולים במוסד עלייה בפתח תקווה ובכפר בתיה. במשך השנים המוסדות הללו קלטו את כל העליות", מסבירים בארגון.

כיום מפעילה הרשת 87 מוסדות חינוך בהם תיכונים, ישיבות ואולפנות, בתי ספר יסודיים, כפרי נוער ופנימיות, הכוללים 20 אלף תלמידים ופרוסים מחצור הגלילית ועד ירוחם.

"עד היום", מסביר אלדר "הבורד הוא אמריקאי ויושב בארצות הברית. בראש הארגון עומדת נשיאה, ד"ר פרנסין שטיין, שהיא רופאה, ומאחוריה עומדות מתנדבות רבות שמגייסות הרבה משאבים לטובת המוסדות שלנו. בזכותן אנחנו יכולים לתת את הנשמה היתרה".

בתי החינוך של אמי"ת פועלים להקניית ערכים של מחויבות דתית מתוך חינוך לבחירה, לפתיחות, לסובלנות ולשורשיות יהודית, בלי לוותר על השכלה תורנית, מדעית וטכנולוגית.

האתגר הוא מתן מענה לכל סוגי האוכלוסייה הבאים בשערי מוסדות הרשת, ולהצעיד את התלמידים קדימה.