גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המבחן הבא של הוועדה למינוי שופטים - שופטים ושוטרים

'חוק יאיר לפיד' לא יחוקק, ובמקומו תבוא תקנה חסרת שיניים מטעם מועצת העיתונות
19/05/11, 11:16
יאיר שפירא

עו"ד דן אלדד מצוות שי ניצן בפרקליטות גיבה התנהגות עבריינית של המנהל האזרחי ושל תא"ל נועם תיבון בהרס מאחז יד יאיר. האם הוועדה לבחירת שופטים תמנה אותו לשופט? | 'חוק יאיר לפיד' לא יחוקק, ובמקומו תבוא תקנה חסרת שיניים מטעם מועצת העיתונות

כבר עסקנו כאן בעבר בקדנציה המאכזבת של הוועדה למינוי שופטים. נזכיר כי מדובר בהרכב היסטורי של הוועדה, שבו אנשי בית המשפט העליון ועושי דברם נמצאים במיעוט. הרוב מזוהה עם הימין הפוליטי, ואפילו עם המגזר הדתי לאומי. את הממשלה מייצגים בוועדה שר המשפטים הדתי יעקב נאמן, והשר לאיכות הסביבה גלעד ארדן, שמגיע מבית דתי לאומי. נציגי הכנסת הם חברי הכנסת הדתיים אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ודודו רותם מישראל ביתנו. אחד משלושת שופטי בית המשפט העליון היושבים בוועדה הוא השופט חובש הכיפה אדמונד לוי.

אך למרות מצבת החברים המרשימה, התוצאות בשטח מרשימות הרבה פחות. נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, מצליחה לקדם, בעזרתם הנדיבה של אנשי הנהלת בתי המשפט, רשימות המוצפות בשמות של מועמדים לשיפוט מתוך מערכת התביעה. חברי הוועדה מקבלים מעת לעת ליטרת נחת של מינוי דתי, ומשלמים בהמשך מגמת המינויים ההמוניים של אנשי משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים.

מכיסא המראיין לכורסת המרואיין | לפיד ואולמרט ארכיון לע"מ

החידוש החיובי של הרכב הוועדה בקדנציה הנוכחית הוא מינויים משמעותיים, אם כי רחוקים מלהיות מספקים, של אנשי הסנגוריה הציבורית. הפלופ הגדול הוא מינויו של איש השמאל הקיצוני, עו"ד דורי ספייבק, לשופט בית הדין לעבודה בסבב המינויים האחרון. ספייבק אינו אלמוני, הוא עמד בראש האגודה לזכויות האזרח, אך פועלו הצליח לחמוק מעיניהם של שלוחי הציבור נציגי הימין בוועדה.

הואיל והשבוע התפרסמה רשימה ארוכה של מועמדים לכס המשפט בסבב המינויים הבא, אנו ננסה להתריע כאן מעת לעת על מועמדים בעייתיים. לא שלא עשינו זאת לפני שנבחר השופט ספייבק, אך מי יודע - אולי הפעם נצליח לעורר יותר תשומת לב.

ברשימת המועמדים, הכוללת בעיקר רשימה ארוכה של שופטים מכהנים, אנשי פרקליטות המדינה וכמה תובעים משטרתיים, מופיע גם שמו של עו"ד דן אלדד. בין שלל התפקידים המגוונים בהם כיהן בפרקליטות, עו"ד אלדד היה גם מבכירי המחלקה לתפקידים מיוחדים שבפרקליטות המדינה. זו כשלעצמה אולי אינה סיבה מספקת לפסול את האיש, אך בהחלט סיבה לנבור בפועלו במסגרת אותה מחלקה, המתעללת זה שנים בתושבים היהודים ביו"ש. ובכן, נברנו ומצאנו. אחד ממעשי הנבלה הגדולים של המינהל האזרחי ביו"ש נעשה במאחז 'יד יאיר' באזור בנימין. המינהל הוציא צו הריסה לכמה מבנים במקום, והתושבים פנו לוועדת ערער שהחלה לדון בעניין. אלא שבמינהל לא המתינו לתוצאות הערער והגיעו אל המקום עם מפקד האוגדה דאז, נעם תיבון, ודחפורים. בני המקום מיהרו לבג"ץ, ולבקשתם הוציאה השופטת מרים נאור צו המורה למינהל ולצבא להמתין עד לסיום ההליכים המשפטיים. אך תיבון סירב לקבל את הצו מידי המתיישבים והחריב את המבנים במקום - את אלו שנכללו בצו ההריסה וגם את אלו שלא.

התנהגותם הפלילית של תיבון ושל אנשי המינהל לא הביאה את הפרקליטות, שכה מדקדקת על שמירת החוק באזור, לפתוח בהליכים נגדם. מה שהצליח להעיר את אנשיו של שי ניצן היא תביעה אזרחית של תושבי המאחז, שדרשו פיצוי של 400 אלף שקלים על הנזק שנעשה להם. במכתב מתלהם שכתב אז עו"ד אלדד מהמחלקה של ניצן, הוא הבטיח כי הפרקליטות תגבה את קציני הצבא בכל תביעה שיגישו נגדם תושבי המאחזים. הוא איים גם כי הפרקליטות תדרוש מבית המשפט לחייב בסכומים נכבדים כל מתיישב יהודי שיעז לתבוע פיצוי. בעקבות מכתבו של אלדד בקשו אז אנשי הפורום המשפטי להדיח את הפרקליט מתפקידו.

צינון חסר שיניים

בדרך כלל לא משתלם להרגיז עיתונאים, בוודאי לא את הבכירים שביניהם, וחברי הכנסת אוהבים פעולות משתלמות דווקא. החוק שביקש לגזור צינון על עיתונאים המבקשים להיכנס לפוליטיקה נקבר השבוע קבורת חמור בוועדת החוקה של הכנסת.

לא מעט עיתונאים-לשעבר מכהנים היום בכנסת, רובם אגב בהצלחה. המגזר הדתי-לאומי למשל מיוצג בכבוד בידי אורי אורבך וציפי חוטובלי. מפלגת העבודה התבזתה עם דניאל בן סימון, אך עשתה עסקה מצוינת כשקלטה לשורותיה את שלי יחימוביץ. זו האחרונה היא הסיבה הרשמית להגשת הצעת החוק. בצעד בלתי הגון בעליל היא ראיינה בסוף 2005 ראיון אוהד במיוחד את מי שנבחר אז לראשות מפלגת העבודה, עמיר פרץ, ולאחר מספר שבועות חברה לרשימתו. הסיבה האמתית להצעת החוק היא חששן של מפלגות הליכוד, העבודה וקדימה מריצתו הצפויה של העיתונאי יאיר לפיד בראש מפלגה חדשה. אביו, יוסף לפיד, עיתונאי גם הוא, הוביל בשעתו את שינוי עם קמפיין אנטי דתי עד ל-15 מנדטים. לפיד הבן, פופוליסט גם הוא ופופולארי לא פחות, עשוי לגרוף בין תשעה (על פי סקרים אחרונים) לארבעה עשר מנדטים (על פי סקרים בשנה שעברה). אלא שאיש אינו יודע איזה עוד עיתונאי בכיר זומם לרוץ לכנסת הבאה ואת מי עלול להרגיז הצינון המוצע של שישה חודשים בין התקשורת לפוליטיקה. אשר על כן החליטו חברי ועדת חוקה לדחות את ההצבעה על החוק לעת עתה ולנסות לעגן את הצינון בחוקי האתיקה של מועצת העיתונות.

נזכיר כי אין זו הפעם הראשונה בחודשים האחרונים שחברי הכנסת קוברים חוק העלול לפגוע באנשי התקשורת על ידי העברת הכדור למועצת העיתונות חסרת השיניים. לפני מספר חודשים דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את דיוניה ב'חוק רונה רמון' כדי לאפשר למועצת העיתונות לנסח כללי אתיקה בנושא. הצעת החוק דרשה עונש של חודש מאסר או קנס של שלוש מאות אלף שקל על פרסום תמונות של בני משפחות שכולות שצולמו בתוך ארבעים ושמונה שעות מרגע שנתקבלה הבשורה המרה על מות יקירם. גם אם נקבל את הפרשנות של המועצה, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר, כי גופי התקשורת כפופים לה מסיבה כלשהי, עדיין היכולת של המועצה להטיל סנקציה מרתיעה על עיתונאי סורר היא מוגבלת מאוד גם על פי התקנון שלה עצמה. המועצה יכולה להזהיר עיתונאי, לנזוף בו, להשעותו מחברות במועצה לתקופה קצובה או להורות לו לפרסם התנצלות. אם הוא מסרב לעשות זאת, המועצה רשאית לפרסם את דבר סירובו בכלי תקשורת אחרים. שום דבר שיעצור צלם עיתונאי מלהתעלל באם שכולה, או עיתונאי בכיר מלרוץ לכנסת.