גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לצאת מהמילכוד המדיני - שולחן עורך

התמרונים של ראש הממשלה בין עמידה על עקרונות לבין כניעה ללחצים הביאו את ישראל אל תסבוכת שקשה לצאת ממנה
19/05/11, 11:16
עמנואל שילה


בפני הקהל האוהד של חברי בתי הקונגרס האמריקנים, נתניהו יכול להרשות לעצמו לדבר על שורשיו העמוקים של עם ישראל בחברון, בשילה ובבית אל. עליו להביע התנגדות להגדרת ההתיישבות היהודית בנחלת אבותינו כבלתי לגיטימית
התמרונים של ראש הממשלה בין עמידה על עקרונות לבין כניעה ללחצים הביאו את ישראל אל תסבוכת שקשה לצאת ממנה | כדי למנוע מדינה פלשתינית, אין די בתנאים שהציב נתניהו בנאומו

1.  נאום ראש הממשלה השבוע בכנסת לא תרם הרבה לפיזור הערפל המסתיר את כוונותיו המדיניות. גם לאחר הנאום, לא ברור לאן הוא חותר. מצד אחד נרשמה בדבריו שחיקה נוספת בעמדת ישראל לעומת הקווים שהוצבו בנאום בר-אילן - החמור מאוד כשלעצמו. במקום לדבר כבעבר על שמירת בקעת הירדן בשלטון ישראל, דיבר נתניהו על נוכחות צה"ל על גדת הירדן. מדבריו על שמירת השליטה הישראלית בגושי ההתיישבות השתמעה נכונות לעקור עשרות יישובים שאינם כלולים בגושים, ובהם למעלה ממאה אלף תושבים. מצד שני, נתניהו הציב לצד הפלשתיני תנאים אשר ברור שלא יתקבלו על ידו, ואכן דוברו של אבו-מאזן מיהר לקבוע כי מדובר בתנאים מקדימים בלתי מקובלים. אם שני הצדדים יתבצרו בעמדותיהם, לא יהיה למי להעניק את הוויתורים שמציע ראש הממשלה.

2.  מי שיתעקש להיות אופטימי יוכל למצוא סימנים לכך שנתניהו מבקש למשוך זמן תוך שהוא אורב להזדמנות להיחלץ מהמילכוד המדיני. את דרישתו מהפלשתינים, לאחר הטבח המזעזע של בני משפחת פוגל באיתמר, שישימו קץ להסתה הבלתי פוסקת נגד ישראל, ניתן לפרש כהצבת משוכה נוספת בדרך להקמת המדינה הפלשתינית. ממשלת אבו-מאזן אולי ויתרה בשלב זה על הטרור, אבל תתקשה לוותר על ההסתה, ובוודאי שאינה מתכוונת להילחם בה. לאחרונה נראה שנתניהו מבקש להשתמש ברומן העונתי בין הפתח' לחמאס כמוצא מהמצור המדיני, תוך שהוא טוען כי מי שכורת ברית עם חמאס לא יכול להיות פרטנר למו"מ עם ישראל. 

אין להוציא מכלל אפשרות כי למרות נאום בר-אילן, בסתר לבו מתנגד נתניהו בכל מאודו להקמת מדינה פלשתינית, וכוונתו היא להמתין עד שימות הכלב אבו-מאזן או הפריץ אובמה. אך גם אם זהו היעד שאליו חותר נתניהו, אין בכך כדי להרגיע. ניסיון העבר מלמד שהתנאים שמציב נתניהו עלולים להישחק תחת מכבש הלחצים של האמריקנים מצד אחד והשמאל הישראלי מצד שני. בימי ממשלת שרון הציב נתניהו תנאים לתמיכתו בתכנית מפת הדרכים ובתכנית ההתנתקות, אבל לא ממש עמד בתקיפות על קיומם. התכניות התקבלו, התנאים נשכחו. ובכל מקרה, גם אם יפעיל נתניהו תרגילי השהיה מוצלחים - הוויתורים הישראלים כבר נרשמו. הפיכת חזון המדינה הפלשתינית למדיניותה המוצהרת של ממשלה בראשות הליכוד היא נזק שקשה מאוד יהיה לתקנו. נכונות משתמעת לעקירת כל היישובים שמחוץ לגושי ההתיישבות היא תקדים מסוכן. כל ראש ממשלה ישראלי, נתניהו או מי שיבוא בעקבותיו, יתקשה מאוד לדרוש יותר ממה שראש ממשלת הימין הסכים להסתפק בו.

3. קשה לצפות מנתניהו שיהפוך את עורו ויחזור בו באחת מהצהרתו בעניין המדינה הפלשתינית. אבל צריך לדרוש שבביקורו בארה"ב הוא יעסוק בהכשרת הקרקע לקראת מפנה שכזה בעמדתה הרשמית של הממשלה בעתיד. בפני הקהל האוהד של חברי בתי הקונגרס האמריקנים, נתניהו יכול להרשות לעצמו לדבר על שורשיו העמוקים של עם ישראל בחברון, בשילה ובבית אל. עליו לשוב ולהשתמש בתקדים של עזה כדי להראות מה קורה בשטח שבו מקבלים הפלשתינים ריבונות, לחזק את הדרישה להפסקת ההסתה, ולהביע התנגדות  להגדרת ההתיישבות היהודית בנחלת אבותינו כבלתי לגיטימית.

נתניהו טועה אם הוא סבור שעליו להציג ויתורים מופלגים כדי לגייס בתמורה את תמיכת ארה"ב מול האיום הפלשתיני להכריז חד-צדדית על מדינה בגבולות 67'. התשובה הנחרצת והמרתיעה לאיום הפלשתיני המחוצף היא החלת החוק הישראלי, רגע לאחר הכרזת העצמאות הפלשתינית, על כל היישובים ועל כל האזורים דלילי האוכלוסייה הערבית, כולל סיפוח של עשרות כפרים ערביים המוקפים בהתיישבות ישראלית.

4.  ועוד בעקבות נאום נתניהו: מן הראוי להסיר מן השיח הציבורי את הדיבורים המתעתעים על מדינה פלשתינית מפורזת. ברגע שתקום מדינה פלשתינית, לא תהיה שום דרך למנוע ממנה להתחמש. עוד לא מלאו שש שנים לנסיגה מעזה וכבר יש שם אלפי רקטות. רבות מהן מגיעות עד לאשדוד ובאר שבע וחלקן מסוגלות להגיע לתל-אביב. אם את כל זה הם השיגו בהברחות דרך מנהרות ובייצור עצמי, על איזה פירוז אפשר לדבר בהקשר של מדינה שיש לה שדה תעופה בינלאומי משלה? האם לא ברור שהפלשתינים יוכלו להשיג כמעט כל נשק שירצו? האם את עצמנו אנחנו מנסים לרמות עם הדיבורים האלה על מדינה מפורזת?

5.  מן הראוי שביקור נתניהו בארה"ב ינוצל גם בכדי להעלות שוב על סדר היום את שחרורו של יהונתן פולארד. למרות הבעת התמיכה מצד שורה של אישי ממשל לשעבר בארה"ב, ולמרות הבקשות שהועברו בידי רה"מ נתניהו ובידי הנשיא פרס, ברק אובמה נמנע עד כה מכל התייחסות לעניין. ייתכן שנשיא ארה"ב מבקש להחזיק בפולארד כקלף מדיני, ולתזמן את שחרורו לעת בה תשמש החנינה שתוענק לו כסוכריה שתמתיק גלולה מרה של ויתורים ישראלים נוספים. הרי כך נהג קלינטון בשעתו, כשכמעט שחרר את פולארד כמחווה לישראל על הסכמי וואי. אלא שתרגילים כאלה, שאולי היו נסבלים בנסיבות אחרות, ראויים להידחות לאור מצבו הבריאותי של פולארד, מאסרו הממושך, והעוול הזועק לשמיים של העונש חסר הפרופורציות שהוטל עליו. אובמה זקוק לתמיכת יהודי ארה"ב, ולשם כך הוא מתעתד לנאום בשבוע הבא בפני שדולת אייפאק. חובה לנצל גם את ההזדמנות הזאת כדי להביא לסיומה את הפרשה העגומה הזאת, ולתת לפולארד ולאשתו סיכוי למעט חיי חופש ושלווה יחד בארץ ישראל, לאחר כל הייסורים שעברו עליהם.

מתמטיקה בעזרת נשים

באחת הישיבות התיכוניות התאספו כמה חבר'ה ללמוד ביחד למבחן במתמטיקה. הם לא הצליחו למצוא כיתה ריקה שתכיל את כולם, ועלה בדעתם לנצל את המקום הפנוי בעזרת הנשים הריקה. אלא שאז עלתה השאלה האם דין עזרת נשים כדין בית המדרש עצמו, שאין לעסוק בו בדברי חולין אלא בלימוד תורה בלבד, או שמא עזרת הנשים איננה חלק מבית המדרש ומותר ללמוד בה מתמטיקה.

בימים שבהם כדי להתקשר מהישיבה הביתה נאלצנו להמתין בתור לטלפון הציבורי, היינו נוהגים ללכת עם שאלה כזאת לאחד הר"מים. אך הקידמה הסלולארית זימנה לנוער של היום מענה זמין וזריז יותר: שו"ת סמ"ס. אחד החברים שלף את הסלולארי, תקתק את השאלה "האם מותר ללמוד מתמטיקה בעזרת נשים?", ומיהר לשגר את המסרון אל אחד הרבנים שתשובותיהם לשאלות ב-סמ"ס מתפרסמות בעלוני פרשת השבוע. התשובה הקצרה והתכליתית לא איחרה לבוא: "זה לא צנוע".

בהתחלה החבר'ה לא הבינו איזו בעיה של צניעות יכולה להיות בעזרת נשים ריקה מאדם. במחשבה שנייה תפשו שהרב הבין כאילו התכוונו לשאול האם מותר להיעזר בנשים כדי ללמוד מתמטיקה, או במילים אחרות - האם מותר לקחת שיעורים פרטיים במתמטיקה אצל אישה.

הקוריוז הזה הוא המחשה קיצונית לבעייתיות שיש בגרסה החדשנית הזאת לשאלת חכם. במקרים אחרים השאלה עצמה אולי מובנת, אבל איכות התשובה נפגעת בגלל חוסר ההיכרות בין הנשאל לשואל, ההצגה החלקית של הרקע לשאלה, נוסח התשובה המקוצר והלא מנומק, וחוסר היכולת של הנשאל לברר פרטים נוספים. בגיליון השבוע שעבר של 'מקור ראשון' התקומם הרב שי פירון נגד השיטה הזאת, ובאופן נדיר מצאתי את עצמי מסכים עם דבריו.  

אני משער שלרבנים המשיבים ולעלונים המפרסמים את הדברים יש שיקולים משלהם. אך סביר שגם הם יסכימו שברוב המקרים, אם לא בכולם, על השואלים להעדיף שאלת רב במתכונתה המסורתית. התשובה אולי תתעכב קצת, אבל תהיה מנומקת ומפורטת יותר, ובעיקר - מותאמת יותר לתנאים המדויקים של השואל והשאלה.