גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע: - שאלת השבוע

בעקבות ההפגנות האלימות, האם יש לאסור בחוק עריכת אירועי אבל ומחאה ביום הקמתה של מדינת ישראל?
19/05/11, 11:16
עריכה: ירעם נתניהו

להפסיק להתייפייף | ח"כ איוב קרא - סיעת הליכוד

עמדתי ברורה – אני מעדיף קודם מדינה חזקה ורק אחר כך מדינה דמוקרטית, ולא ההפך. כל ילד יודע שקודם כול באנו לבנות מדינה ולא דמוקרטיה.

ההרגשה שלי היא שבמדינה הזו עוסקים רק בדמוקרטיה וכבר אין גבולות לציניות שבניצול הדמוקרטיה הישראלית. והאבסורד הוא לאפשר יום נכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל. הרי משמעות הנכבה  אינה 'שתי מדינות לשני עמים', אלא חיסול מדינת ישראל.

אל לנו לשכוח כי בגלל הקמת ישראל יש באזור שלנו מדינה דמוקרטית, וכי ישראל היא המדינה היחידה שמאפשרת בתוכה לקרוא על עצמה תיגר. זוהי מזוכיסטיות. אי אפשר לקרוא תיגר על הדבר הבסיסי שגללו אנו כאן.

אם בארה"ב, אֵם הדמוקרטיה, היו מאפשרים יום אבל ביום העצמאות שלה – היו יורים למוות באותם גורמים שקוראים תיגר על עצמאותה. גם בארה"ב יש ילידים אינדיאנים, והם מתנהגים כמו כל הציבור והם אינם טוענים שהם בעלי הבית, אפילו שהם כן היו. האינדיאנים אינם מפגינים בקנדה ובארה"ב, כי הם יודעים היכן הגבול בין המדינה לדמוקרטיה והם מבינים שאצל כולם המדינה קודמת לדמוקרטיה.

על כן, על קברניטי המדינה, פרנסיה ואוהדיה לחשוב מהם הגבולות שהמדינה מוכנה ללכת כדי להצטייר דמוקרטית. לצערי, מרוב שלמדינה שלנו חשוב להתייפייף בעיני העולם היא מהססת ללחוץ על ההדק כאשר אויביה קמים לכלותה. וזה פרדוקס. עלינו לתת לצה"ל ולכוחות הביטחון את כל הלגיטימציה למנוע ממי שפוגע בגבולות האנושיים והאידיאולוגיים של המדינה ובגבולות הביטחוניים – למנוע ממנו שיחשוב שהוא יכול לחזור הביתה בשלום. כמו כן, יש לחוקק חוק שאוסר אירועי אבל ותהלוכות מחאה וכדומה ביום העצמאות – ביום שבזכותו אנחנו כאן.

 

דמוקרטיה מתאבדת | ח"כ מיכאל בן ארי - סיעת האיחוד הלאומי

מה שמכנים אויבי ישראל 'נכבה', הוא כידוע אחד הכלים החדשים בניסיון המוסלמי לחסל את מדינת ישראל. יום הנכבה הוא אותו כלי יעיל שהופך את היוצרות במערכה שבינינו לעולם הערבי, המכתיב את ההיסטוריה מחדש והופך את הקורבן לתוקפן ואת התוקף לקורבן.

מסתבר שבעידן של המאה העשרים ואחת, אחרי אירועי 11 בספטמבר, הטרוריסטים למיניהם בחרו ללכת על קו חדש. כזה שיצייר אותם כעשוקים האומללים ואותנו ככובשים האכזרים. בלי ספק הטקטיקה השתנתה, אך עם זאת מטרת חיסולה של מדינת ישראל נשארה במקומה. בהפגנה בתל אביב לציון יום הנכבה, זעקו אנשי שמאל וערבים שיש כאן 63 שנות כיבוש, מספר שנות עצמאותה של מדינת ישראל. לכאורה מדובר בעוד סוג של 'חופש ביטוי' במדינה דמוקרטית, אבל זה רק לכאורה. זה רק לאוזנם של מי שמבקש לטמון את הראש בחול, ולהתעלם מביטויי המרד של הנפת דגלי פלשתין בהפגנות ביפו ובלוד. התעלמותה של המדינה מביטויי מרד שהולכים וצוברים תאוצה, היא סוג של מותרות. בעיקר כשמדובר במהלך מתוכנן, רב זרועות כתמנון אימתני החובק את קרבנו במהלך מחושב. לתעמולה השקרית הזאת מגויסים זה מכבר אלו שמכונים בשם הקוד 'אנשי רוח', כלומר אומר אותה חונטה השלטת, באקדמיה, בתי המשפט וחתני פרס ישראל.

שונאי ישראל בעולם, גם הם, ששים להלביש את האנטישמיות שלהם בלבושה החדש. מה שנותר עוד הוא שמדינת ישראל תיתן למהלך הזה לגיטימציה בשם חופש הביטוי. לצערנו, ח"כים ושרים מהליכוד, כולל יו"ר הכנסת, גם הם כבר נסחפו באווירה 'הדמוקרטית' המתירה לאזרחי המדינה להילחם בקיומה.

חקיקה במקרה זה היא המענה ההסברתי והאפקטיבי ביותר לעצירת סחף הדה לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. יש לזכור, חקיקה היא האופן בו מדינה מציבה גבולות (=מונעת חופש),  בהתנהלותה הלאומית ובחייו הפרטיים של האזרח. העדר חקיקה ברורה, או למצער אכיפת החוק נגד המרדה בעניין זה, כמוה כהסכמה למהלך המסוכן והמתוחכם של אויבי ישראל מבית ומחוץ.

 

להיות צודקים, אך גם חכמים | נחום פצ'ניק - מנכ"ל 'ארץ שלום'

אחד המשפט המנחים אותי בעשייה בתנועת 'ארץ שלום' הוא "בכביש אל תהיה צודק - תהיה חכם". משפט זה קולע גם לחיים עצמם. אכן, הפגנות ותהלוכות בהן שורפים דגלי ישראל ביום הנכבה הן מפגע למדינת ישראל ולדעתי ירייה של הציבור הערבי ברגליים של עצמו. אבל כאן מתייצבת החוכמה מול הצדק.

האם הצדק, כלומר החוק, במקרה הזה חזק מהחיים? ניסיון העבר מוכיח שחקיקה מסוג זה היא צודקת אך ממש לא חכמה, ורק מגבירה את האיבה והרצון של ערביי ישראל לצאת החוצה ולהפגין –  בכמויות גדולות יותר! – דווקא בגלל החוק החדש.

חשוב שנפנים: ערביי ישראל לא עומדים להיעלם מהגליל מירושלים ומהנגב בדיוק כמו שאנחנו לא עומדים להיעלם מיו"ש! המציאות חזקה מכול אידיאולוגיה, אולי לכן שמו של הקב"ה הוא 'המקום'. כלומר כאן ועכשיו, כלומר לקבל את המציאות, את ההוויה ובייחוד בעידן הפייסבוק והטוויטר כשעשרות ומאות אלפים יצאו בקלות החוצה דווקא ב'זכות' חוק שכזה. אז נעצור את כל עשרות או מאות אלפי פורעי החוק? זה מופרך.

אז מה כן?  אני מציע 'חוק שוויון זכויות-חובות': חיוב של כל ערביי ישראל מגיל 18 לשנתיים שירות לאומי, ובתמורה לכך זכויות אזרחיות מלאות. אין זכויות בלי חובות, ואין קבלה בלי נתינה. חשוב לשלב את המיעוט הערבי בצורה שוויונית במדינת היהודים הדמוקרטית ולהפוך את הקושי לאתגר.

קבלת המיעוט ושמירה על זכויותיו תחזק אותנו ולא תחליש. שנתיים של נתינה בבתי חולים, במוסדות רווחה וחברה, בשיקום אסירים תחבר את המיעוט הערבי לאחריות ומחויבות ואיתם לזכויות שהם לא מקבלים היום. וכשזה יקרה, המיעוט הערבי יעריך את היותו אזרח מדינת היהודים.

בתרחיש הזה סיר הלחץ של ערביי ישראל ישתחרר וגם יום הנכבה יקבל ממדים קטנים בצורה ניכרת.

 

תוגת הקוזאק הנגזל

האם בחגיגות יום העצמאות האמריקנית או הבריטית מישהו יעז לעשות יום אבל או מחאה כל שהיא? יש להזכיר לעולם ולתושבי העם היושב בציון שהאו"ם חילק את המדינה הקטנה הזאת לשניים: לנו את החלק הקטן ולהם את הגדול. אבל הם לא הסכימו ופתחו בהרג ורצח ואנו רק התחלנו לחיות. הצלחנו בחסדי ה' לעמוד ולהחזיר אלינו חלק משטחי ארץ ישראל אשר הובטח לנו ולא לאף אומה. כדאי שנפסיק ליפות את נפשנו בגינוני אהבה, אלא נשמור ונשמר ונחזיר את חרותנו האמיתית שכנסת ישראל תטפל בחכמה ברחוב הפלשתיני, ובמהרה שנזכה לביאת משיח צדקנו ובניין בית המקדש.

איריס האוזנר, מבוא חורון

תזכורת לא נעימה

חוק כנגד הפגנות רק יגביר את המוטיבציה לקיימן. בדיעבד, להפגנות או יותר ראוי לומר - פרעות, יש פן חיובי משהו. הן מזכירות לנו ובעיקר לאלו המנסים לשכוח ולהשכיח, מי הם ה'פרטנרים' החיים לצדנו ובתוכנו. אלה הנהנים מזכויות אזרח מלאות פלוס, ובלי חובות: נאמנות, שירות צבאי או אזרחי, אבל עם נציגים בכנסת ישראל הפועלים מתוכה ובסיועה, כנגד אושיות המדינה וחוברים לכל אויביה. מה שכן מוטל עלינו זה להסיר את הכפפות, ולאכוף את החוק, שכה מיטיבים לאכוף בכל הנוגע להתיישבות ולמתיישבים, כנגד ה'אבלים' פורעי החוק.

אריק קרמר , ירושלים