גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

קמפיין שלט - על דעת עצמי

באיחור ניכר ומצער שאינו תלוי בי, לפניכם הרהורים אחדים על מחאתו של יואל שליט בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות.
19/05/11, 11:16
אבי סגל

קמפיין שלט

באיחור ניכר ומצער שאינו תלוי בי, לפניכם הרהורים אחדים על מחאתו של יואל שליט בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות.

א. כבר כתבתי בעבר ואני מדגיש פעם נוספת: משפחת שליט יכולה לעשות כמעט כל העולה על רוחה, אם היא מאמינה שהדבר תורם להשבתו של גלעד. זה מרגיז, זה לא אסתטי, אנו לא חייבים לאהוב את זה, אבל כן חייבים לסבול בשקט, משום שהסבל וחוסר האונים של בני המשפחה גדול יותר. אם יש לי טענה לאחיו של גלעד שליט ולמוח שהגה את מחאתו, זה אולי יותר בכיוון של חוסר יצירתיות מספקת. התפרצות לרחבת הטקס והנפת שלט? נו באמת. מכל בחינה אחרת, על ההנהגה והציבור להיות חזקים מול מחאת בני המשפחה, אבל גם סובלניים.

ב. מצד שני, באירוע זה קיבלנו תשובה מוחצת לטענות בנוסח "ואם זה היה הבן שלך?" המועלות בקביעות על ידי הפעילים למען גלעד שליט. אכן, אם הבן שלי היה חטוף בעזה, הייתי דורש לשחרר מחבלים ולא סופר אף אחד ממטר. ועדיין זהו טיעון דמגוגי: באותו אופן אפשר גם לשאול מה היה עושה יואל שליט, אם אחד ממדליקי המשואות היה הבן שלו. האם גם אז הוא היה רץ להפריע למהלכו התקין של הטקס?

ג.  מי שבפועל הדליק את המשואה בעת התפרצותו של שליט הוא אסיר ציון לשעבר, הפיזיקאי זאב דשבסקי. "אני לא כועס על משפחת שליט", הגיב ד"ר דשבסקי על שיבוש הרגע החגיגי הפרטי שלו, אך הוסיף: "אני לא  תומך בצורת המחאה. אני לא חושב שהיה כדאי להתפרץ דווקא ברגע הזה". וכעת, עשרה ניחושים איזה משלושת המשפטים הפך לכותרת הידיעה החדשותית באתר 'מאקו' של קשת.

ד. בינתיים זועמים במשפחת שליט על החלטת ראש הממשלה להעביר כספים לרשות הפלשתינית. וכאן, מה יש לדבר, אי אפשר שלא להצטרף לזעם במאת האחוזים. אבל גם אם הרשות הפלשתינית מקבלת מאתנו כסף, עדיין אפשר להיאבק בהקצאת הכספים הישראלית לכלי תעמולה נוספים של מחבלי החמאס. למשל, אין סיבה לתקצב את תחנת הרדיו של רזי ברקאי, שלפני ימים אחדים שוב החל ראיון עם חמאסניק המחמד שלו במילים "שלום ריבחי".

הטבעת של ביבי

השבוע הוכתרה בהצלחה משימה לא פשוטה שנטלתי על עצמי: לצפות בשלושת סרטי 'שר הטבעות' במכה אחת. את הסרט הראשון בסדרה כבר ראיתי בעבר, אבל הפעם צפיתי בכל השלושה ברצף. בשורה התחתונה, ומבלי להתווכח עם מעלותיה הוויזואליות של הטרילוגיה, מדובר בסך הכל בסרט חביב באורך שעתיים, שבמאי מגלומן וחסר חוש מידה מתח אותו לכ-10 שעות מיותרות ומעייפות ברובן.

למי שלא מכיר את 'שר הטבעות', לפניכם העלילה בקצרה: הוביט בשם פרודו ובני לווייתו יוצאים למסע עם טבעת האופל במטרה להשמידה. הם פוגשים בדרך אויבים מפלצתיים, נלחמים בהם ויוצאים בשלום. לאחר מכן הם פוגשים עוד מפלצות וגם אותם הם מנצחים. לאחר מכן מגיעות מפלצות מפחידות יותר, ומתנהל קרב ובו מנצחים גיבורינו פעם נוספת. ואז מופיעות עוד מפלצות ו – נו, הבנתם את הפרינציפ. אולי אני עושה כאן עוול לבמאי. אולי הוא לא כזה מגלומן, כי באותה מידה יכול היה ליצור סדרה בת עשרים שעות, או חמישים, או 827 שעות. כל שהיה עליו לעשות זה להוסיף עוד אויבים ומפלצות ועוד קרבות מרהיבים ועוד שדים היוצאים מן המכונה ומצילים את הגיבורים האמיצים וטובי הלב.

טרילוגיית 'שר הטבעות' היא לא מקרה יחיד, שבו מפוזרות צרות בצרורות על חשבון התקדמות העלילה. 'מת לחיות 3' ו'ג'ומנג'י' הן שתי דוגמאות נוספות לקולנוע מהסוג המבאס הזה, הגורם לצופה לדלג לחמש הדקות האחרונות מבלי לחוש שהפסיד משהו. וזאת, תסלחו לי, התחושה שלי אחרי כל נאום נסיגה של בנימין נתניהו. כשראש הממשלה מודיע על זניחתו של עוד עיקרון אידיאולוגי ציוני, הוא לא באמת מנסה לקדם את העלילה שנקראת תהליך שלום. הוא בסך הכל ממלא את הריק העלילתי בעוד הרפתקה מיותרת ומסוכנת, משופעת באפקטים ובגימיקים, שנועדה בעיקר לבדר את האמריקנים. להם בוודאי לא אכפת לצפות בתלאותיו של עם אחר, כיצד הוא מצליח להיחלץ מצרות פעם אחר פעם רק כדי להיכנס לצרות גדולות יותר.

בעת מילוי תפקידו

ההודעה הפרטית שקיבלתי בדף הפייסבוק הפתיעה אותי. "היי. יש לך במקרה סרטים של וודי אלן בדיסק או צרוב?" שאל אותי אחד ממאות החברים המזויפים, אדם שמעולם לא דיברתי עימו לפני כן, ובקושי התכתבתי איתו על קירות הרשת החברתית. למרות זאת עניתי לו בחיוב, ובתמורה לסרט הבודד שהיה ברשותי, הוא הציע לי שורה ארוכה של סרטי די-וי-די משלו. כך פגשתי – בפעם הראשונה והאחרונה – את העיתונאי רן פרחי.

את שמו של פרחי אמורים להכיר גולשי אתרים בעלי זיקה פוליטית לאומית: רוטר, סרוגים, לאטמה ואחרים. הוא פעל למען הציונות דרך הכתיבה, היה ממייסדי אתר האקטואליה המצוין אומדיה (זצ"ל), ומאמריו המאלפים שיקפו תבונה, תחושת שליחות ורדיפת אמת וצדק. בקשרינו המקוונים, כמו גם בפגישתנו היחידה פנים אל פנים, התרשמתי כי מדובר באדם ערכי, אכפתי, ציוני אמיתי ונשמה טובה. טיפת זיוף לא מצאתי בחבר המזויף הזה.

שנינו המשכנו לתקשר דרך חיבתנו המשותפת לסרטים, וגם כאן הוא המשיך להחצין את רגשותיו כלפי העם והארץ. כשהתחלתי להעלות ברשת קישורים לנעימות מסרטים, הגיב עליהם בדרכו הייחודית. "איזו יצירה ישראלית עסקה באהבה לטבע של הארץ שלנו או לחבל ארץ אצלנו?" כתב בעגמומיות על נעימת הסרט הצרפתי 'התהילה של אבא', "למה אין אצלנו יוצרים המחוברים לנופי ארצנו?" ועל פסקול של סרט ידוע אחר הגיב: "האם בישראל יכול להיווצר פורסט גאמפ ציוני כזה? סרט מדהים ושמרני להפליא".

בסוף השבוע שעבר הגיעה אלי הבשורה הכואבת על פטירתו, והוא בן 38 בלבד. אובדן ראשון של חבר ל'פייס', ומקטרגי הרשת החברתית צריכים כעת להסביר את תחושת האבל הרובצת עלי בשבוע האחרון. אדם יקר וחבר לדרך נפל בעת מילוי תפקידו למען המדינה שאהב. יהי זכרו ברוך.

בעשרה מאמרות

מן הסתם, רבים מהקוראים כבר שמעו על אותם בני זוג מהשרון, שהחליטו להעניק לבתם הטרייה את השם הבלתי חינני 'לייק'. הידיעה החדשותית הזו הציתה את דמיונם של חבריי לפייסבוק, אותה רשת חברתית שהולידה את השם המטופש, וביחד הגינו שמות תינוקות אפשריים נוספים הלקוחים מעולם האינטרנט הרחב. אם הרעיונות יתקבלו בעוד כך וכך שנים, אנשים עוד יתייחסו לשמות כמו 'לייק' בטבעיות גמורה, אם כי השמות החדשים עלולים גם ליצור בעיות בלתי צפויות אחרות. הנה כמה ציטוטים אפשריים מן העתיד, ואני מתנצל מראש בפני הקוראים שאינם בקיאים בעולם המושגים האינטרנטי – אשריכם וטוב לכם.

1. "ואז תבעתי את החצוף בבית משפט על גניבת זכויות יוצרים" (שייר פיילס, סופרת).

2. "אני אולי פרנואידית, אבל זה לא אומר שלא עוקבים אחריי" (טוויטר טוויטו).

3. "תודה שבחרתם בי להיות ראש הממשלה שלכם" (שולתתת!!!1 נתניהו)

4. "טוב, אם את לא רוצה יותר קשר איתי, רק תודיעי" (ספאם מיילי, מתוך העונה ה-23 של 'סרוגים').

5. "אוף, למה אף אחד לא מתייחס אלי?" (איגנור לוי).

6. "יעמוד חתן הבר-מצווה אנגרי בירדס בן פארמוויל מפטיר חזק" (הגבאי).

7. "חדש: מבצע מיוחד למבצעי ניתוחים באף ובעפעפיים" (ד"ר פחחחחח גולדמן).

8. "דוקטור, הכדורים נגד דיכאון לא עוזרים לי בכלל" (לול סמיילי).

9. "הוספנו לו את השם השני 'דוס' לזכרו של סבא" (אביו של התינוק אייסיקיו דוס וובקינז בברית המילה).

10. "שלום, כאן טרולה ממפעל הפיס" (מבוסס על שיחה אמיתית).