גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בטבעת זו - סיפור לשבת

החתן באמת רעד קלות כשאמר את הנוסח, והיה ברור לשניהם שהוא מתרגש בעיקר מצמד המילים "בטבעת זו"
19/05/11, 11:16
עודד מזרחי

 


בבוקר למחרת נסעה עם חתנה לחנות המעצבת ולשמחתה הרבה, ובעיקר לשמחתו, התברר כי נכון הדבר. הילית אמרה לה את המשאלה שכבר שיננה אלף פעמים לאלף מוכרות מתוסכלות: "הכל באמצע - לא ישרה מדי, לא עגולה מדי, לא דקה מדי, לא עבה מדי ועם קצת ריקועים"
הילית התארסה עם ליאור. לאחר שעברה את קריעת ים סוף, יצאה לדרך חדשה והפעם לא לבדה. כבר אפשר לראות  באופק את היום המאושר בחייה. החתונה הקרבה מילאה את כל כולה ויחד עם החתן הגיעו גם המון סידורים, טלפונים, רשימות והתרוצצויות. היא מוכנה להתפשר על האולם, שלא יהיה גן, אבל שיהיו בו המון עציצים, מסכימה שהתקרה לא תהיה הכי גבוהה, אבל שרחבת הריקודים תהיה גדולה, מוכנה להוסיף קצת תחרה לשמלה, למרות שלא חשבה על כך לפני כן.

על דבר אחד ויחיד ידעה שלא תסכים להתפשר. היא חולמת עליה כבר מהשנה הראשונה בשירות הלאומי. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, יודעת איך תראה הטבעת: לא ישרה מדי, לא עגולה מדי, לא דקה מדי, לא עבה מדי ועם קצת ריקועים. פשוט כך - הכל באמצע - לא יותר ולא פחות. מושלמת.

היום המיוחל קרב. חתנה והיא הסתובבו יחד ברחובות ירושלים מחפשים אחר החישוק שיענוד על אצבעה כשיגיד ברעד קל את המילים "הרי את מקודשת לי בטבעת זו". הם נכנסו לחנות בקצה הרחוב שהיה בה מבחר טבעות גדול. כאשר ענדה על אצבעה טבעת זהב, אמרו לה שזה 'זהב אצילי'. היא התרגשה. אבל לא, זה לא זה!

"אני מחפשת משהו שהוא בדיוק באמצע", הסבירה למוכרת האדיבה והחייכנית - "לא ישרה מדי, לא עגולה מדי, לא דקה מדי, לא עבה מדי ועם קצת ריקועים". אחרי שלוש דקות יצאו מהחנות והשאירו את המוכרת מבולבלת. כך נכנסו לחנות אחר חנות ולא מצאו את מבוקשם.

הישועה הגיעה מאמה. היא עיינה בשבת בעיתון ולפתע עיניה נחו על מודעה המפרסמת מעצבת טבעות ייחודית במינה המעצבת לכלה את טבעת הנישואים שתמיד חלמה עליה.

בבוקר למחרת נסעה עם חתנה לחנות המעצבת ולשמחתה הרבה, ובעיקר לשמחתו, התברר כי נכון הדבר. הילית אמרה לה את המשאלה שכבר שיננה אלף פעמים לאלף מוכרות מתוסכלות: "הכל באמצע - לא ישרה מדי, לא עגולה מדי, לא דקה מדי, לא עבה מדי ועם קצת ריקועים". הם יצאו מהחנות מלאי הפתעה ואושר. בעוד כחודש הטבעת תהיה מוכנה והם יינשאו ויתקדשו בטבעת זו כדת משה וישראל.

בשעה טובה נישאו תחת חופת השמיים והרגישו בעננים. החתן באמת רעד קלות כשאמר את הנוסח, והיה ברור לשניהם שהוא מתרגש בעיקר מצמד המילים "בטבעת זו".

חודש לאחר מכן נסעו להתפלל בציונו של רבי שמעון בר יוחאי. היו שם המון אנשים, מלא צעקות, מלא תפילות ומלא מקבצי נדבות. כל אחד מבני הזוג נכנס לעזרה שלו להתפלל. לאחר מכן יצאו מההמולה ונסעו לצפת לאכול. כשהגיעו למסעדה מיששה הילית את אצבעותיה וגילתה לחרדתה שהטבעת איננה...

היא הרגישה כה רע עד שלא הייתה מסוגלת להסתכל בעיני בעלה שקנה לה את הטבעת המיוחלת במיטב כספו. מיד חזרו אל רכבם ונסעו בחזרה למירון, לציונו של רבי שמעון בר יוחאי.

עברו כמעט שעתיים. הילית הסתובבה בעזרת הנשים וחיפשה מתחת לספסלים, בין הסידורים. כל הנשים עזרו בחיפושיה. לפתע חשה את פירוש המילים "בזכות נשים צדקניות". היא מלמלה פסוקים המסוגלים למציאת אבידה ודמעותיה לא הפסיקו לזלוג כשהתפללה שוב ושוב "אמר ר' בנימין הכל בחזקת סומין עד שבא הקדוש ברוך הוא ומאיר את עיניהם", ו"אמתלאי בת כרנבו". היא נתנה צדקה לעילוי נשמת "ר' עקיבא בר מאמסטרדם" והתחננה "אלקא דרבי מאיר ענני". ברגע האחרון נזכרה שהיא אצל רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר ומיד התפללה וביקשה...

השעה הייתה מאוחרת ולא היה שום סיכוי למצוא טבעת כה קטנה בין ההמון היוצא ובא. היא תלתה דפים וכתבה באותיות קידוש לבנה "מצוות השבת אבידה" עם מספר הפלאפון שלה.

בני הזוג שבו אל רכבם. בשנייה שליאור התניע, הפלאפון של הילית צלצל. מהעבר השני הודיעו לה כי נמצאה טבעת זהב על הכביש ממש בכניסה לציון רשב"י, במקום שבו כל העולם דורך ומכוניות נוסעות בלי הפסקה. הסתבר כי עולה חדש שלא קורא עברית מצא את הטבעת. הוא פנה לאדם חרדי כדי שיעזור לו למצוא את מאבד האבידה, השומר שמע את שיחתם ונזכר במודעה שנתלתה לפני זמן קצר...  

איך נותרה הטבעת במקום?! איך לא דרסו אותה, דרכו עליה וגלגלו אותה?! איך בכלל נמצאה  בחשיכה בין המוני האנשים?!

הילית נותרה עם שאלות בלבד ללא תשובות, ורק חשה בבירור שרבי שמעון בר יוחאי שמר על טבעתה היקרה מכל משמר.