בשבע 444: שאלת השבוע

האם יש הצדקה לקיומה של גל"צ כתחנת שידור צבאית בעידן הנוכחי?

עורך: ירעם נתניהו , כ"ב באייר תשע"א

פס ייצור קלוקל | קלמן ליבסקינד - עיתונאי, מעריב

אחת לכמה זמן עולה הנושא הזה לדיון מחודש. שוב נשאלת השאלה למה מדינה דמוקרטית בשנת 2011 צריכה להחזיק תחנת שידור צבאית. שוב אין מי שייתן תשובה הגיונית לשאלה הזו. שוב אין אף פוליטיקאי שיהיה לו העוז להוביל מהלך שיעשה סוף לסיפור הזה.

המהומה שהצליחו לעורר השבוע עשרה עיתונאים בתחנה, שדעתם לא הייתה נוחה מהרעיון שמפקדם, יצחק טוניק, יוחלף, רק הדגישה את האנומליה שבתוכה חיה התחנה הזו. מצד אחד, כשמדברים על הפרטת התחנה והפיכתה לרדיו פרטי, נשמעת ההתנגדות הבוטה של אנשיה, שהרי המסגרת הממלכתית והתקציב של הכיס הציבורי נוחים להם. מנגד, כשהממשלה מבקשת להחליף את המפקד או סתם כאשר מישהו מעביר ביקורת על הקו הפוליטי של השידורים, דורשים בתחנה עצמאות וחופש. בגל"צ רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.

לא חסרות סיבות לסגור את התחנה במתכונתה הנוכחית. למדינת ישראל ובעיקר לצבא ההגנה שלה אין שום צורך בתחנה צבאית. אין שום דבר חיובי בחייל בן 18 וחצי שמראיין את שר התחבורה או מותח ביקורת על העיכוב בעסקת שליט. הנזק באטרקטיביות של היחידה הזו, שאנשיה משתמטים משירות צבאי תורם, גדול. ונוסף על כל זה, העובדה שהבועה הגל"צית מייצרת עיתונאים עבור כל כלי התקשורת, הופכת את כל הסקאלה העיתונאית בישראל לבת דמותה וצלמה של התחנה שבה קיבלו את חינוכם.

בממשלות ישראל ישבו עד היום הרבה שרים שחשבו שמישהו צריך להוביל מהלך. לאיש מהם לא היה אומץ לעשות את זה בעצמו. דרוש קהל בוחרים שיסביר להם שזה ישתלם. 

 

לתקן מבפנים | אברי גלעד - איש תקשורת, גל"צ, 'רשת'

"לסגור את גלי צה"ל!" כמה פעמים ביום אני רואה את המסר הזה צועק בפורומים, בטוקבקים, מפי פוליטיקאים, בכל מקום. והלב שלי אומר - באמת? אתם באמת רוצים לסגור את פינת הישראליות הזאת? יש לכם באמת חלופות כה מעולות שניתן להשליך את גל"צ אל הפח של ההיסטוריה? ואם כולכם רוצים לסגור אותנו, למה אתם מאזינים לנו במספרים כה גבוהים? רק בשביל להתעצבן? לא קונה את זה.

גל"צ היא תופעה משונה. לעיתים היא תופעה מקוממת, אפילו אותי, אבל בשוק הרדיו היא תופעה ייחודית ורבת יופי. נכון, היא עולה למשלם המיסים 20 מיליון שקל בשנה פלוס תקנים לעשרים-שלושים חיילים (רובם דלי כושר ועתירי בעיות בריאות), אבל כמה עולה לנו רשות השידור המסואבת? גל"צ עולה לכל אזרח בישראל 3 שקלים בשנה. כואב, אבל פחות מהאגרה.

בעידן של תחנות אזוריות שמטעמים של כדאיות כלכלית אינן משקיעות שקל בתוכן רדיופוני, אלא רק בשכר מגישים; בעידן שבו כל עילג יכול לפתוח מיקרופון והמפרסם הוא הריבון – חשוב שתהיה גם גל"צ, תחנה שעדיין מייצרת יומני חדשות, תכניות אקטואליה, תכניות איכות, הקלטות חוץ, פרויקטים לאומיים, תחנה שלשידוריה מאזינה רוב האוכלוסייה בשעות משבר ומלחמה, ותחנה שהיא עדיין בית הספר לתקשורת הטוב במדינה.

גל"צ נופלת בין הכיסאות, ומכאן כוחה וייחודה. היא ניזונה (בצנעה) מתקציב הביטחון, אך אינה כפופה לשר הביטחון ישירות. היא מתפקדת כתחנה ציבורית, אך לא ניתנת להשפעה כמו קול ישראל שבה נועצים פוליטיקאים ציפורניים בלי בושה. מפני שהיא לא באמת תחת שליטתו של איש, היא אי של חופש, של יצירתיות, של התחדשות בלתי פוסקת, של צמיחת כישרונות. היא חלק ממארג החיים כאן בישראל.

האם כל שידוריה מוצאים חן בעיניי? האם הטון הפוליטי שלה מדויק בעיניי? לא בהכרח. הייתי שמח לראות תחנה מעט יותר לאומית, פחות תל אביבית, יותר קשורה לפריפריה, לציבור הדתי, לשינויים שעברו על העם בתפישתו את הסכסוך במזה"ת. כל אלה דברים שניתן וחייבים לתקן, בעדינות. קל לסגור. הבניין המט לנפול של התחנה ביפו ישמח להפוך לפרויקט נדל"ן. האם אתם באמת תשמחו ביום שעל הסקאלה לא ישמעו האותות והקולות של גל"צ? לא בטוח.

 

חייל לא יכול להיות עיתונאי | ד"ר צוריאל ראשי - ראש החוג לתקשורת במכללת ליפשיץ

קיומה של תחנת רדיו צבאית, המשדרת לכלל האוכלוסייה במדינה דמוקרטית, הוא בגדר סתירה מתמדת בין השניים. אמנם הצבא רשאי להחזיק במסגרת הסמכויות שניתנות לו במדינה דמוקרטית שורה של מערכים כאלו ואחרים, אשר יהיו ייעודיים אך ורק לחיילים ולמפקדיהם, אך הדבר אינו זהה כאשר מדובר במערך התקשורת.

במדינת ישראל, כמו בכל המדינות הדמוקרטיות, יש כפיפות מוחלטת של הצבא לדרג המדיני. בד בבד במדינת ישראל, כמו בכל המדינות הדמוקרטיות, התקשורת היא אחת הזרועות החשובות בביקורת על התנהלותו של הדרג המדיני. אמנם יש גורמים רבים הכפופים לדרג המדיני שביכולתם למתוח ביקורת עליו, אך ביקורת זו לא תהיה סתירה מהותית של ערכי הדמוקרטיה. אדרבה, היא תחזק אותה, כפי שעושה ראש אגף החקירות במשטרה כאשר הוא חוקר שר החשוד בפלילים. באופן כללי יש לציין כי כל חיבור בין תקשורת לשלטון הוא בעייתי ופסול, ולכן יש להפריד בין רשות השידור ובין הדרג הפוליטי, אך זהו נושא לשאלה אחרת. דווקא מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו וחרב השוויון בידו צריך להיות מהראשונים שיצביעו בעד סגירתה של תחנת גל"צ.

המענה המידי שניתן לשמוע מכתבי גל"צ ופרשניו, שחלק מהם חיילים בשירות פעיל וחלק אזרחים עובדי צה"ל, שהם פועלים ביושר מקצועי מלא. אכן, רבים מהם פועלים ביושר מקצועי ועל פי כללי האתיקה העיתונאית המקובלים, אך בד בבד הם מאמצים לעצמם את הנורמות הנמוכות של השידור המסחרי, הרודף אחר הצהוב והנמוך. כאמור, גם אם הם היו התחנה הישרה וההגונה בתולדות ישראל – אין לה מקום במדינה דמוקרטית.

 

בזבוז תקציב הביטחון

התחנה הוקמה בעבר עקב מצבים בטחונים, כדי לספק מידע הכרחי ונחוץ לכלל תושבי המדינה והיתה נחוצה. כיום התחנה הפכה לרגילה ככול תחנה אחרת, משדרת שירים אקטואליה, פוליטיקה וכדומה. התחנה ממומנת על ידי משרד הביטחון. תקציבו של המשרד המתקבל ממס שלנו לא צריך להתבזבז על שטויות ועל תחנה שאין לה משמעות בטחונית כלל. האם אין מטרות בטחוניות יותר חשובות לשים שם את הכסף הרב? האם שרות של חייל צבאי צריך להיות בשידור משחק כדורסל או בחירת שירים? האם יש לנו עודף חיילים במדינה?

חברון שלום תורגמן, תלם הר חברון

הבית של הג'ובניקים

אני זוכר כשהייתי ילד, בחדשות היו אומרים "לכוחותינו שלום", "חיילינו שבו בשלום", "כוח צה"ל חיסל מבוקש" ומחבלים היו נקראים "מרצחים". אך כעת, חיילי צה"ל מוזכרים בתחנה הזאת בהקשרים שלילים, כמו "חיילי צה"ל הכו פלשתיני" שסביר להניח שהוא מחבל בכלל, או "חיילים הרגו פלשתיני" במקום חיילינו מנעו פיגוע. ההתיישבות נקראה התיישבות, כעת זו "התנחלות לא חוקית". השדרנים בתחנה נותנים לדוברי חמאס למיניהם זכות דיבור ואילו ח"כ יהודים מנועים מלהתראיין, איפה נשמע כדבר הזה? רק בישראל.
ככה זה שנותנים לג'ובניקים מצפון ת"א מיקרופון על חשבוננו.

אורי , קריית שמונה

 

לאזרח אותם

אכן, יש בעיה אתית בתחנת רדיו המעסיקה חייל צה"ל העוסקים בין היתר בביקורת על צה"ל עצמו, ומבצעים פעולות לא מבצעיות בעליל בשבתות וחגים. אם כי התחנה היא המובילה בארץ בפרמטרים רבים ועולה על מתחרותיה בעדכון, ברמת העניין ובמקצועיות. לכן הפתרון הוא לאזרח את התחנה, לאפשר פרסום, ולשלבה ברשות השידור.

שלמה יגר, ירושלים