בשבע 444: לא יהי!

נתניהו אמר לא לאובמה. אני חוזר: נתניהו אמר לא! ולא סתם לא, אלא "לא" נחוש, קולני, ועוד בפרצוף

אבי סגל , כ"ב באייר תשע"א

  • לא יהי!

נתניהו אמר לא לאובמה. אני חוזר: נתניהו אמר לא! ולא סתם לא, אלא "לא" נחוש, קולני, ועוד בפרצוף. מי היה מאמין. מתי קרה דבר כזה בפעם האחרונה, בימי שמיר? בגין? כי בשני העשורים האחרונים, כשראשי ממשלות ישראל אמרו "לא" לנשיאי ארה"ב, זה היה בתגובה לשאלה אם לא נמאס להם להתרפס. והנה, אחרי מגוון של התרפסויות והתקפלויות דומות של ראש הממשלה הנוכחי, הוא מצליח להוציא מגרונו את המלה המפורשת "לא", ואנחנו נמסים.

אז איך התחושה, אדוני ראש הממשלה? נכון משחררת? את האמת, זה לא כיף להפסיק להיות הסמרטוט של האמריקנים? האם אתה לא מרגיש פתאום יותר חזק, יותר מנהיג? כן, אנחנו יודעים שאתה מפגין לעתים עוצמה ונחישות, אבל על המתנחלים זה לא באמת נחשב. עכשיו זה סיפור אחר, ויכוח מתוקשר עם נשיא ארה"ב. אין לך מה לפחד, שום דבר נורא לא קרה ולא יקרה. מקסימום כמה ציוצים מכיוון האופוזיציה בכנסת ובתקשורת, אבל כאלה אתה סופג בכל מקרה. אז מה אתה אומר, מר נתניהו? שנעשה את זה שוב?

  • מו"מ חד צדדי

אותו עימות מתוקשר בין אובמה לנתניהו, שעסק ברלוונטיות של קווי 1967, נשמע בעצמו כאילו התרחש לכל המאוחר ב-1977. העובדה ששני המנהיגים ממשיכים לנהל דיון מדיני במעמד צד אחד, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהקואליציה של הצד האחר עם ארגון ההשמדה החמאסי, מעידה על ניתוקם של מנהיגי העולם מהעולם עצמו. עם כל הכבוד לעמידתו האיתנה של ראש הממשלה מול הנשיא האמריקני, אין שום סיבה ששני המנהיגים ימשיכו לשחק בחתול ועכבר כאילו לא מסתובבים באזור כלבים.

כל בר דעת מבין כי אין שום טעם למו"מ עם הרשות הפלשתינית בפרצופה הנוכחי. ההרגל המגונה של ממשלות ישראל, להתבטא בעמימות ולדבר דיפלומטיה בתקווה שהצד הפלשתיני יעשה בשבילנו את עבודת הסרבנות, איבד את כוחו. המתינות של נתניהו רק מסייעת לאובמה להשאיר את הכדור בצד שלנו במקום להשליך אותו אל קואליציית הטרור הפלשתינית. לא פלא שנתניהו עצמו כבר מציע מתווה טריטוריאלי להסכם שלום עתידי, בעוד הצד הפלשתיני עסוק יותר בהרהורים פילוסופיים בשאלה אם עדיף להשמיד אותנו בירי או בציקלון בי.

 

  • ללמוד סרטים

ברכות לבמאי-תסריטאי יוסף סידר, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן על סרטו החדש 'הערת שוליים'. עדיין לא צפיתי בסרט – העוסק במאבקי כוח בין שני חוקרי תלמוד ירושלמיים, שהם גם אב ובנו – אבל הספקתי לקבל כמה וכמה דיווחים נלהבים מנציגי המגזר שצפו. עד שאצטרף אליהם, אני מתענג על היכולת לפרגן במדור זה לאיש מוכשר ויצירתי, כנראה הבמאי העלילתי מספר 1 בארץ, בלי התחושות המעורבות והפסקאות המתחילות ב"אבל".

אז מה נוכל ללמוד מזכייתו של הסרט בפרס היוקרתי? תלוי בלומדים. מפיקים ומפיצים ישראליים צריכים ללמוד להמר – לצאת מהדפוסים הקבועים של סרטי מלחמות ודרמות משפחתיות דלות תקציב, וללכת דווקא על הנושאים החריגים, הבלתי צפויים, הלא קולנועיים כביכול. יוסף סידר כבר לומד שאפשר להצליח בקולנוע גם בלי מסרים תעמולתיים ובלי לדרוך על גופתו המדממת של המגזר. רבני החילונים אמורים להבין שאין סתירה בין דת לאמנות, אם כי אחדים מהם כבר לעולם לא ילמדו. ואילו הציבור שלנו צריך ללמוד שבתחומי היצירה הכל אפשרי – רק צריך להעז, להשקיע, לנצל את הכישרון וללכת עד הסוף עם האמונה הפנימית. כן, אני יודע, ואני חייב ללמוד להשתמש בפחות קלישאות. מזל טוב.

אין סתירה בין דת לאמנות | הבמאי-תסריטאי יוסף סידר
  • בקטנה

א. בהמשך ישיר: הנשיא שמעון פרס התקשר ליוסף סידר ובירך אותו על הזכייה בפרס. "התרשמתי כי זו יצירה ראויה לשמה והייתי רוצה לצפות בה בקרוב", אמר פרס. מן הראוי להזכיר פעם נוספת לנשיא המדינה חסר הטקט, כי שמה של היצירה הוא 'הערת שוליים'.

ב. בהמשך לא ישיר: טוב, בינתיים יש לנו דמות בשם הרב מלצר בסרט 'ההסדר', ודמות בשם ביני מלצר בסדרה החדשה 'אורים ותומים'. האם השם מלצר יוכנס מעתה בכל יצירה העוסקת בכיפות הסרוגות? הממ, אני ממתין לעוד מלצר אחד – שם משפחה, לא מקצוע – לפני שאכתיר את העניין סופית כ"תופעה".

ג. שר הביטחון, אהוד ברק, מחפש מחליף למפקד גל"צ הנוכחי, יצחק טוניק. תמיד טוב לחשוד בשיקולים של ברק, אבל זה עדיין לא מחייב אותנו להצטרף לתומכיו המושבעים של טוניק. מפקד גל"צ היוצא יותיר אחריו תחנה בירידה, שתוכניות האקטואליה והדעתנות שבה כבר מעייפות ומנוונות, שלא לומר אנטי-ציוניות, למרות עלה התאנה האיכותי שבין 11 ל-12. מישהו חדש  ומפתיע צריך לנער שם את השמיכה.

ד. זה רק אני, או בכל פעם שכדורגלני ברצלונה צריכים לשחק מעבר לים, מגיע מאיסלנד איזה ענן אפר וולקני והורס להם את ההכנות? האמת, תמיד חשדתי שלמאמן ריאל מדריד, ז'וזה מוריניו, יש קשר משפחתי להרי געש.

ה. מבזק dvd: 'אני אגדה' הוא סרט אימה בדיוני מ-2007, שחזה כי עד 2012 יהפוך נגיף את כלל האנושות לחבורה של זומבים מפלצתיים. בפועל, כפי שכולנו יודעים, הדבר קורה כבר ב-2011. בכל אופן, זהו סרט חזק, אפקטיבי, מפחיד במידה ולא מדמם יותר מהמינימום הדרוש. אמנם בניגוד ל'שר הטבעות' שהוזכר כאן במדור הקודם, 'אני אגדה' מסתיים מהר מדי ובאופן חסר תחכום. ועדיין – שווה צפייה.

  • בעשרה מאמרות

בטח שמתם לב לנוכחות ההולכת וגוברת של ח"כ ציפי לבני במהדורות החדשות. כמעט מדי יום בחודש האחרון אנו נחשפים לציטוט, תגובה, דף מסרים או נאומים שלמים של יו"ר האופוזיציה, שעד לאחרונה דווקא מיעטה לצאת מהבונקר האנטי-תקשורתי שהיא עצמה או יועצי התקשורת גזרו עליה. עיון מעמיק בהופעותיה התקשורתיות האחרונות של לבני מצביע על כישרון מופלא לומר מעט דברים מהותיים בהמון מילים, באמצעות שימוש מתוחכם בתבניות קבועות ושינויים קטנים והכרחיים בפרטים ובשמות. כשירות לציבור שזמנו יקר לו, אני מצרף כאן את כל התבטאויות ציפי לבני כיו"ר אופוזיציה, כולל אחדות שעדיין לא נאמרו, מסודרות לפי תבניות קבועות. הטקסטים המשתנים מופיעים בסוגריים. 

1. "מדינת ישראל (חלשה, סופגת, מיואשת, מבודדת, קצת מזכירה אותי)".

2. "לממשלת נתניהו אין חזון (תוכנית, מדיניות, יכולת, הישגים, עבריינים מורשעים)".

3. "נתניהו (רק רוצה לשרוד, רק יודע לדבר, מדרדר את ישראל, לא אמין, יפסיד בבחירות הבאות, הפסיד בבחירות הקודמות)".

4. "מנהיגות פירושה ליזום (לתת תקווה, למצוא פתרון, להגדיר מטרות, לשנות את המציאות, לחתום על הפסקת אש שתמחק את כל הפירושים הקודמים)".

5. "לגבי הנשיא אובמה, (אסור להפוך אותו לאויב, צריך לעזור לו לעזור לנו, אני מחבבת אותו כי הוא מזכיר לי את קונדוליסה)"

6. "אני תומכת במאבק הרופאים (העובדים הסוציאליים, הנשים, הצעירים). זה מאבק של כולנו על הזכות להגיש עזרה (לנסוע באוטובוס, להוריד מסים, לאהוב, לקושש עוד שניים וחצי מצביעים)".

7. "החמאס (החיזבאללה, מועדון המעריצים של שאול מופז) זה ארגון מאוד בעייתי".

8. "במו"מ שאני (אני, אני, אני) ניהלתי עם הפלשתינים, (אני, אני, אני) עמדתי על העקרונות החיוניים של מדינת ישראל (על סיום הסכסוך, על חזון שתי המדינות, על זכותי להכניס סיסמה לכל משפט)".

9. "(הנשיא אובמה, דנה אינטרנשיונל, אני) עושה דברים נפלאים למען ישראל. כל הכבוד!"

10. אין סעיף 10. ח"כ לבני לא זקוקה לכל כך הרבה תבניות דיבור.