בשבע 444: התפילין של הצנחן הבוכה

"מוישלה, מחר הפלוגה שלנו פורצת לעיר העתיקה. תיקח תפילין כדי שיוכלו להניח מחר בכותל".

עודד מזרחי , כ"ב באייר תשע"א


אברהם הלך נסער לאחת הפלוגות האחרות, שם נמצא חברו, משה גרוסברג, מהיהודים האחרונים שנולדו בעיר העתיקה ואמר לו בדמעות: "מוישלה, מחר הפלוגה שלנו פורצת לעיר העתיקה. תיקח תפילין כדי שיוכלו להניח מחר בכותל".

משה צחק בחוסר אמון, אבל בכל זאת לקח את התפילין.

במלחמת ששת הימים שימש אברהם כרץ מ"פ בחטיבת הצנחנים בגדוד 71. כאשר הוכרעה המערכה בסיני, העלו את החטיבה להילחם בירושלים. לאחר שמפקד פלוגתו, יורם זמוש, קיבל את המשימה לפרוץ לעיר העתיקה הוא פנה לאברהם ואמר: "קח את התפילין שלך כי בתוך יום אנחנו בכותל! בטח הרבה חבר'ה ירצו להניח".

אברהם הלך נסער לאחת הפלוגות האחרות, שם נמצא חברו, משה גרוסברג, מהיהודים האחרונים שנולדו בעיר העתיקה ואמר לו בדמעות:

"מוישלה, מחר הפלוגה שלנו פורצת לעיר העתיקה. תיקח תפילין כדי שיוכלו להניח מחר בכותל".

משה צחק בחוסר אמון, אבל בכל זאת לקח את התפילין.

ואז יצאו למערכה, שכללה קרבות עזים בבית הספר לשוטרים הירדני ובגבעת התחמושת. לבסוף הגיעה הפקודה של המח"ט מוטה גור להיכנס לעיר העתיקה. הצנחנים פרצו דרך שער האריות והגיעו לכותל. מיד כשהגיע לכותל טמן אברהם את ראשו בין אבניו והחל לבכות. לאחר מכן הוציא את התפילין שהיו מונחות בפאוץ' והחל להניח תפילין של יד. לוחם חילוני חטף לו את התפילין של ראש והניחן. אף אחד לא היה מסוגל לעמוד סתם כך מול אבני הכותל. חלק הניחו תפילין של יד, חלק תפילין של ראש, וחלק התפללו. התחושה של כולם הייתה שחייבים לעשות משהו בקדושה. אחרי ההתלהבות הראשונית עלה אברהם עם חבר'ה נוספים למעלה על השבכה ותלו את דגל ישראל. מאוחר יותר התפרסמה תמונתו של אברהם כשפניו טמונות בכותל ונודעה כ"הצנחן הבוכה".

עברו למעלה משש שנים ופרצה מלחמת יום כיפור. חטיבת הצנחנים גויסה, הפעם בפיקודו של דני מט. לאחר כשבועיים הגיעה פקודה לחצות את התעלה. המח"ט נתן את הפקודה והכין את חייליו לקרב קשה באומרו כי "לא כולם יחזרו. מי שחושש יכול להישאר". הייתה תוכנית להעביר מספר מצומצם של לוחמים לראות מה תהיה תגובת המצרים לצליחה. הכוחות הורידו למים את גשר הגלילים, והלוחמים ובהם אברהם עברו את התעלה וחזרו לצד הראשון. לאחר מכן זרקו רימוני יד למים כדי שלוחמי הקומנדו המצרי לא יגיעו בצלילה לפוצץ את הגשר.

ביום ששי בשעה אחת בצהרים הגיחו חמישה עשר מיגים לתקוף. ארבעה מיראז'ים ישראלים נלחמו בהם בקרב אווירי מטווח אפס והפילו אותם בזה אחר זה. 

תוך כדי הקרב האווירי אחד המיגים ירד לתעלה וירה רקטות לעבר כוחות הקרקע הישראלים. אברהם היה בתוך השוחה ואחת הרקטות פגעה בפק"ל התחמושת שלו שהתפוצץ. רסיסים חדרו לבטנו ולרגליו. התפילין שחצצו בינו ובין התחמושת מנעו פגיעה חמורה בהרבה. הוא נפצע ומיד פונה לתאג"ד (תחנת איסוף גדודית). משם נלקח לבית חולים ברפידים, שם שלפו לו בעזרת פינצטה את הרסיסים. הוא הופנה לבית חולים בעורף, אבל תפס טרמפ על נגמ"ש בערב שבת וחזר לפלוגה.

כשחזר לקיבוצו שלוחות לחופשה לקח את התפילין שנפגעו לסופר סת"ם מהמשק וביקש ממנו לתקנן. הלה לקחן ונתן לאברהם זוג תפילין חלופי. לאחר סיום שירותו אברהם חזר לביתו וקיבל את תפיליו. הסופר צבע את הבתים והרצועות ואמר שהחליף פרשיה אחת מארבע הפרשיות בתפילין של ראש וכעת הכל כשורה.  

ארבע עשרה שנה לאחר מכן הגיע אברהם לניו יורק, שם התגורר אצל קרובי משפחתו. הוא אמר לקרובו:

"אני רוצה לראות מה הסיפור של הרבי מליובאוויטש".

"עזוב, אל תלך", אמר קרובו, "יש המון אנשים שעומדים בתור".

בכל זאת הלך לבית מדרשו של הרבי והמתין בתור לחלוקת הדולרים למעלה משעתיים.

כאשר הגיע תורו של אברהם, המזכיר שאל אותו: "מה שמך?"

"אברהם מאיר בן יואל מישראל".

"אתה יודע אידיש?", שאל המזכיר.

"אביסל" (מעט), ענה אברהם.

אברהם נכנס. הרבי ראה אותו ואמר באידיש "אתה נמנה על האנשים המיוחדים", והמשיך בעברית "ומן השמיים נשמרת". לבסוף נתן לו שטר של דולר. אברהם לא הבין למה בדיוק הרבי התכוון.

עברו עשרים ואחת שנים נוספות. יום אחד רב הקיבוץ עשה מבצע ואסף את כל התפילין של בני הקיבוץ לבדיקה בירושלים במכון הסת"ם 'עוטר ישראל'. אברהם אמר לרב שאם התפילין שלו תתגלינה כפסולות, הוא מבקשן בחזרה, וסיפר לו את הסיפור של התפילין בששת הימים וביום כיפור.

לאחר זמן מה רב הקיבוץ התקשר אליו והודיע:

"התפילין שלך פסולות. יש לך קרע גדול בפסוק שמע ישראל".

אברהם נדהם. הוא נזכר בסופר שהחליף לפני כשלושים וחמש שנה פרשיה אחת בתפילין של ראש ולא זיהה שום בעיה נוספת. הוא סיפר זאת לרב. לבסוף הוחלט להחליף את כל הפרשיות.

הפרשיות הישנות עם הקרע נמצאות עד היום ברשותו של אברהם ומזכירות לו כי התפילין בהן זיכה את ראשוני הצנחנים שהגיעו לכותל הן שהצילו אותו במלחמת יום כיפור.