חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 445ראשיהפצה

"נזכור אותו בשיאו"

הרב אורי דסברג ז"ל נהרג בתאונת דרכים. אלמנתו, יהודית, מספרת על בעל מפרגן ואבא וסבא מסור, שנהרג בדיוק בדרך בה ביקש – ללא ייסורים
02/06/11, 15:37
רבקי גולדפינגר


"הוא ביטל את האגו שלו לגמרי. לא רב עם אף אדם. כבעל הוא היה מפרגן ותומך. הוא מימש את 'רצונו של אדם כבודו' ברמה הכי גבוהה שיש. הוא חי חיים שלמים וכל דקה מחייו היה מאושר"

"אוכל, בגדים... מה שנתתי וקניתי היה מצוין בשבילו. מבחינתו זה לא היה משהו ששווה להתעכב עליו. לעומת זאת, ללימוד הוא התייחס במלוא הרצינות. הוא השקיע את כולו בעולם התורה"

כהורים לשלושה ילדים, נסעו בני הזוג דסברג חדורי תחושת שליחות לטורונטו הרחוקה. "אורי הקים שם ישיבה תיכונית ברוח ציונית-דתית. זה היה דבר חדשני שם. הוא השאיר את חותמו על התלמידים. ב"ה, עלו לישראל שני שליש מהבחורים שהוא לימד"
משנה: את הידע התורני הנרחב שלו, כיסה הרב אורי דסברג ז"ל בענווה נדירה ובאורח חיים שכולו פשטות | לכל מאמר הלכתי שערך ניגש בשמחה מחודשת, גם כשהגיע לכמות של מאות כאלה | אלמנתו, יהודית, מספרת על בעל מפרגן ואבא וסבא מסור לשני נכדיו שהתייתמו, שנהרג בדיוק בדרך בה ביקש – ללא ייסורים@ הרב דסברג נפרד מהעולם בתום טיול שורשים משפחתי ומאושר, ואלמנתו מבטיחה להמשיך בחיים של צמיחה ואמונה, בדיוק כפי שרצה בעלה 

 בבוקר שלמחרת הלוויה היתה יהודית דסברג במצב רוח ירוד במיוחד. "היה לי רע", היא אומרת, "בכיתי ובכיתי בלי הפסקה. רציתי לעצור את הבכי אבל פשוט לא הצלחתי... הרגשתי כאילו יש לפניי מסך שחור לחלוטין. הייתי במצב רוח נוראי", היא מספרת. הזמן חלף ואט אט החלו המנחמים להגיע. הבית התמלא בבני משפחה וחברים, ויהודית נשארה מסוגרת בחדרה מנסה להשתלט על בכייה - אך ללא הועיל.

תוך כדי בכי עלתה לנגד עיניה תמונה דמיונית של זוג קשישים מבוגרים בבית אבות. האישה היתה במיטבה, בריאה וצלולה והבעל, לעומת זאת, היה במצב בריאותי קשה. "שאלתי את עצמי איך אותה אישה מסוגלת לראות את בעלה כשהוא הולך ודועך? היה לי ברור שאני, באופן אישי, לא הייתי מסוגלת לראות את הבעל האהוב שלי בשפל כזה. פתאום קלטתי שקיבלתי עסקה מורכבת, שכוללת מצד אחד את המחיר הכבד של שנות בדידות שעוד צפויות לי בעתיד, ומנגד נחסכה ממני מציאות של בעל קמל מול העיניים. אורי נהרג כמו שבחר למות, בחטף ובלי סבל, ואצל כולנו הוא ייזכר במיטבו, בשיאו. הבנתי שאם אני רוצה לחיות אני צריכה להתמקד במה שיש, בחיובי. קמתי, שטפתי פנים ויצאתי מהחדר".

דסברג מדגישה שלמרות הצער העמוק והקושי הרב, טמונים באדם כוחות הנפש הנדרשים להתמודדות עם מות יקיריו. "כבני אדם אין לנו שליטה על נסיבות החיים. אין לנו שליטה לא על החיים ולא על המוות. כל אלה הם בידיו של הקב"ה, אבל לנו יש את הבחירה איך להתייחס אל אותן נסיבות. אנחנו יכולים לקבוע את גודל הקטסטרופה".

מותם של בת וחתן ושל בעל אהוב זו קטסטרופה בהחלט גדולה...

"נכון. אחרי מכה כזו יש כאב גדול, אבל בידי האדם יש את האפשרות 'למזער נזקים' או להעצים אותם. השאלה היא כיצד קמים מהכאב הזה ואיך אוספים את השברים. האדם נמצא למעשה בצומת - הדרך האחת היא להתחבר למוות ולהידרדר לתהומות הדיכאון. הדרך השנייה היא לחפש מוצא מהאבל ולנסות לחיות חיים נורמליים עד כמה שאפשר. זה לחיות או לחדול ומבחינתי, זו המשמעות האמיתית של 'ובחרת בחיים' - לשנס מותניים, לקום ולעלות על מסלול חיים".

כשאני מנסה לברר האם בעקבות המכות שניחתו על חייה שוב ושוב, לא צפים ועולים הרהורים כלפי שמיא, עונה דסברג בהחלטיות: "שקספיר אמר 'כל העולם במה'. ואני מוסיפה ואומרת: 'לבמה יש במאי'. השחקן עושה כל מה שהבמאי מורה לו והוא נמצא על הבמה רק בתפקיד הספציפי שנקבע לו, לא יותר ולא פחות. אולי לא תמיד אנחנו זוכרים אבל אנחנו כאן, בעולם הזה, בתפקיד. כאשר הבמאי מחליט שסיימנו את תפקידנו הוא מוריד אותנו מהבמה, ואין לזה שום קשר עם הרצונות שלנו כבני אדם. השחקן אמור לעשות על הבמה את מה שתוכנן לו. הבחירה של השחקן היא באיזה אופן הוא יעשה את התפקיד ומה תהיה מידת השפעתו בעולם".

מחדש האנציקלופדיה התלמודית

הרב אורי דסברג ז"ל (65), חוקר ועורך תורני-הלכתי, היה דמות מוכרת, מוערכת ופועלת בקרב מחנה הציונות-הדתית. הוא נולד בט"ו בשבט תש"ו, בהולנד שלאחר המלחמה להוריו, נתן ואלישבע דסברג, אודים מוצלים מאש. בשנת תש"ח, בהיותו בן שנתיים, עלה עם הוריו לישראל. האב שימש מנהל חינוכי במחנה המעבר של עליית הנוער, שהוקם בנתניה וטיפל בקליטתם של מאות ילדים ובני נוער מתימן ומצפון אפריקה. תחילה התיישבה המשפחה בנתניה, משם עברה לכרכור ומאוחר יותר לכפר פינס. הרב דסברג, בוגר הישיבה התיכונית נחלים וישיבת ההסדר כרם ביבנה, המשיך וחבש את ספסלי בית המדרש עוד מספר שנים בישיבת מרכז הרב. כשמלאו לו עשרים וחמש שנים נישא ליהודית גנץ, בת להורים ניצולי שואה מצ'כוסלובקיה. בתחילה גרו בירושלים. כהורים לשלושה ילדים, נסעו חדורי תחושת שליחות לטורונטו הרחוקה. "אורי הקים שם ישיבה תיכונית ברוח ציונית-דתית. זה היה דבר חדשני שם. הוא השאיר את חותמו על התלמידים. ב"ה, עלו לישראל שני שליש מהבחורים שהוא לימד", מציינת יהודית בגאווה. לאחר שלוש שנים בניכר, שבו הזוג דסברג ארצה וקבעו את ביתם ביישוב אלון שבות שבגוש עציון, שם התגוררו למעלה משלושה עשורים.   

עיקר פועלו של הרב דסברג היה בתחום ההגות התורנית-הלכתית. הוא היה ממייסדי מכון צומת, ובעבודתו שם עמל למציאת הפתרון ההלכתי הראוי בחיים המעשיים. הוא היה מעורכי כתב העת "תחומין" שיוצא לאור מטעם המכון, ופרסם בו מחקרים רבים בקשת רחבה של נושאים הלכתיים, תורניים ואף חברתיים. לפני כשבועיים מסר לדפוס את הכרך ה-31. לפני כארבע שנים פעל דסברג לחידוש מפעל האנציקלופדיה התלמודית של 'יד הרב הרצוג'. ליו"ר המערכת מונה פרופ' אברהם שטיינברג, והרב דסברג שימש כרכז מערכת. מאז יצאו כרכים חדשים, וכן ספרים מיוחדים המבוססים על ערכי האנציקלופדיה. דסברג אף ערך את מפתח העניינים הכללי של האנציקלופדיה התלמודית. בכובעו הנוסף היה מעורכי עלון השבת 'שבת בשבתו' ופרסם בו טור אישי על גדולי ישראל.                                                                                                        

"אם היה צריך להגדיר אותו במילה אחת: שלמות" | הרב אורי דסברג ז"ל ורעייתו יהודית שתחי'

 

עם הסתלקותו, אפשר לומר שעולם התורה איבד תלמיד חכם?

"אין ספק", אומרת יהודית, "הוא היה תלמיד חכם, בעל ידע עצום, מאוד מעמיק ורציני. הוא אהב ללמוד, הוא נהנה מזה. פעם שאל אותו חבר: 'ארבעים שנה אתה עורך, לא נמאס לך?'. אורי לא הבין מה הוא רוצה ממנו. 'מה זאת אומרת? כל פעם זה מאמר חדש, זה רעיון חדש'". דסברג מתארת כיצד עולם החומר לא היווה עבור בעלה שום עניין. "אוכל, בגדים... מה שנתתי וקניתי היה מצוין בשבילו. מבחינתו זה לא היה משהו ששווה להתעכב עליו. לעומת זאת, ללימוד הוא התייחס במלוא הרצינות. הוא השקיע את כולו בעולם התורה". הבן מנחם דסברג, מתאר את אביו בהתרגשות: "אם הייתי צריך להגדיר במילה אחת, היא היתה 'שלמות'. איש אשכולות, ועם זאת חסיד במידותיו, עניו שבענווים".

ניצחון משפטי על הטרור

לזוג דסברג שבעה ילדים. לפני כחמש עשרה שנה שכלו בפיגוע ירי את בתם וחתנם, אפי וירון אונגר הי"ד, ומאז גידלו וחינכו במסירות את שני נכדיהם, ישי ודביר, כהוריהם לכל דבר. באחריות ואהבה דאגו לכל מחסורם והקפידו להעניק להם ילדות שמחה ובריאה. לפני כעשור הגישו הרב דסברג ורעייתו, בשם נכדיהם, תביעת ענק לפיצויים בבית המשפט הפדראלי בארצות הברית נגד החמאס והרשות הפלסטינית,‏ והיו מהראשונים שהעזו להתייצב ישירות מול גופי הטרור הפלשתיני. התביעה התאפשרה הודות לאזרחות האמריקנית שהיתה לחתנם, ירון הי"ד. בית המשפט הפדראלי בארצות הברית חייב את החמאס והרשות הפלסטינית בתשלום פיצויים בסך 116 מיליון דולר על רצח בני הזוג אונגר. הרשות הפלסטינית ערערה על פסק הדין אך ערעורה נדחה. לפני כשלוש שנים אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את פסק הדין של בית המשפט הפדראלי וקבע כי הוא אכיף גם בישראל, זאת למרות שהסיכוי הממשי לקבלת הפיצויים הוא ככל נראה קטן ביותר.

ביום שלישי שעבר נהרג הרב דסברג בתאונת דרכים קטלנית בכביש 60, סמוך לאלעזר שבגוש עציון. משפחתו וחבריו קיבלו את הידיעה בתדהמה. "מדובר באובדן גדול", אומרת יהודית בכאב. "הוא תמיד היה אומר להוריו - כך הייתי רוצה למות, בגיל 70, ביחד עם אשתי בתאונת דרכים, במהירות ובלי סבל. אז את גיל 70 הוא פספס קצת, ואת הביחד הוא גם פספס קצת, אבל הוא הלך כמו שהוא רצה ועכשיו טוב לו", היא אומרת. 42 שנים היו נשואים. את החיים לצידו היא מתארת כזכות גדולה. "הוא ביטל את האגו שלו לגמרי. לא רב עם אף אדם. כבעל הוא היה מפרגן ותומך. הוא מימש את 'רצונו של אדם כבודו' ברמה הכי גבוהה שיש. הוא חי חיים שלמים וכל דקה מחייו היה מאושר". משפחת דסברג הינה למודת שכול. מלבד הבת אפי הי"ד, נהרג במלחמת יום הכיפורים גם אחיו של הרב אורי דסברג, סרן ברוך הי"ד, בקרבות הבלימה בסיני. לפני כשבוע נטמן הרב דסברג בבית הקברות בקיבוץ כפר עציון, בסמוך לבתו, חתנו ואחיו.                                                                                                                                

יום לפני מותו שב מטיול שורשים ארוך עם אחיו ואחיותיו בהולנד. "יצאנו כולם יחד לטיול משפחתי בארץ המוצא. זו כאילו היתה פרידה מכל המשפחה. הוא חזר מאושר וסיפר לכולם בהתרגשות חוויות מהטיול". תמונות מאושרות מהטיול יש למכביר, בהן ניתן לראות את הרב דסברג מוקף באחיו ואחיותיו. יהודית מתבוננת בסיפוק בדמותו המחויכת הניבטת בתמונות. "זה הדבר הכי יפה שיכול להיות. לראות אותו מאושר כל כך", היא מסבירה.

בטיולם שיחזרו האחים את סיפור ההצלה של משפחתם מאימי השואה, ואף ערכו טקס הוקרה למשפחה ההולנדית שהעניקה לחלק מילדי המשפחה מקום מסתור במהלך המלחמה, תוך נטילת סיכון אישי. "ההורים של אורי, שניצלו בהשגחה פרטית מהתופת, ממש הקימו את הריסות ביתם מחדש. הם בנו משפחה לתפארת וכאילו שזה לא מספיק, הם גם אספו לתוך ביתם קבוצה של שלושים יתומים שנשארו לבד בעולם", היא מספרת. "ניסינו להבין איך הם היו מסוגלים במצבם לקחת על הכתפיים שלהם כזה אתגר גדול. נראה לי שהם שאבו את הכוחות לכך מההחלטה הברורה שהם קיבלו על עצמם: 'אנחנו לא מסתכלים אחורנית אל העבר אלא מסתכלים אך ורק קדימה אל התקווה, אל עתיד טוב יותר'".

נשמע שאת ממשיכה בדרכם.

"בסופו של דבר, זה לא קל אבל זו הדרך. הגישה הזו אפשרה להם לא לשקוע באבל, בצער אלא לצמוח ולהתקדם, ואני מתפללת שזו תהיה גם הדרך שלי. בעזרת ה', אנחנו נמשיך לחיות כמו שאורי היה רוצה שנמשיך לחיות, וכמו שאנחנו מאמינים שצריך".

Rivkig.besheva@gmail.com