בשבע 445: יודעי דת ודין

לקראת הבחירות ללשכת עורכי הדין ניכרת הפעם התארגנות למיצוי הכוח האלקטוראלי של עורכי הדין הדתיים והחרדים

יאיר שפירא , כ"ט באייר תשע"א

לקראת הבחירות ללשכת עורכי הדין ניכרת הפעם התארגנות למיצוי הכוח האלקטוראלי של עורכי הדין הדתיים והחרדים * מספר 2 ברשימתו של ראש הלשכה הנוכחי מבקש משופטת לפסול את עצמה בשל דתיותה * שר הדתות התחייב להגדיר קריטריונים לכישורים הנדרשים לכהונה במועצות הדתיות

שלושה שבועות נותרו עד לבחירות ללשכת עורכי הדין. על אף שמדובר במוסד חשוב ובעל משקל בין השאר בוועדה לבחירות שופטים, עורכי הדין הדתיים-לאומיים לא גילו מעולם מעורבות גדולה בבחירות ללשכה. עו"ד אילן בומבך, חובש כיפה סרוגה, היה אמנם בין המועמדים המובילים לראשות הלשכה בבחירות האחרונות. אך בומבך הקפיד להתרחק מהתווית המגזרית, ואכן לא קיבל סיוע מיוחד מאלפי עורכי הדין הדתיים, המהווים כוח אלקטוראלי משמעותי בלשכה.

למאבקים בלשכה בשנים האחרונות היה אופי לאומי כמעט, כאשר מול קואליציה של שמאל קיצוני ועורכי דין ערבים מתמודדים מועמדים המזוהים עם השמאל המתון וימינה. הראשונים, השולטים בלשכה מזה שלוש קדנציות, גם תפקדו כשותפים נאמנים לראשי בית המשפט העליון, ביטלו את משוב השופטים, ונציגיהם חברו לנציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים.

בקדנציה האחרונה מיתן ראש הלשכה הנוכחי, יורי גיא רון, את הרטוריקה האנטי-ציונית ששלטה בסיעתו. אך המחלוקת עם מי שמסתמן כיורשו, ראש מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, עו"ד ברזילי, נותרה בעיקר בהעזה של האחרון להציג מדיניות שלא תמיד נעמה לראשי מערכת המשפט.

את מה שלא עשו אלפים רבים של עורכי דין דתיים, עשו מאות בודדות של עורכי דין חרדיים, שרובם התקבלו ללשכה רק בעשור האחרון. הנושא הדתי הונח הפעם בעוז על השולחן ומספר רשימות, למחוזות ולמועצה הארצית, מתמודדות עתה על קולם של עורכי הדין הדתיים. חבירה פוליטית לברזילי הבטיחה גם את שיבוצם של עורכי דין שומרי מצוות ברשימות שלו למוסדות הלשכה השונים.

הבחירות האחרונות מקבלות צביון דתי מסוים גם בגלל מאבק עיקש ומביך שמנהל מספר 2 של גיא רון, עו"ד משה וינברג, נגד שוכרים מוגנים דתיים בבניין שבבעלותו שביקשו להקים סוכה על גג הבניין, או לחילופין בחצר המבנה. רעייתו של ויינברג סירבה, וגייסה את בעלה עורך הדין כדי להבהיר את העניין בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. השוכרים פנו לעו"ד דוד שוב, והתיק התנהל בפני שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עידית ברקוביץ. זו קבעה בצו מניעה זמני בערב סוכות האחרון כי הדיירים יוכלו להקים סוכה קטנה בחצר. היא ציטטה בין השאר את הכלל בדין העברי כי 'כופין על מדת סדום' ולא חסכה את שבטה מהגברת וינברג.

לפני שלושה חודשים הגיש וינברג בשם רעייתו בקשה לפסול את השופטת ברקוביץ שומרת המצוות מלהמשיך ולדון בתיק. את הבקשה מנמק ויינברג בין השאר בכך שנראה כי החלטתה של השופטת נבעה מאורח חייה, וכראיה הוא מביא את המובאות מהדין העברי אותן שיבצה השופטת בצו המניעה.

בשבוע שעבר דחתה השופטת ברקוביץ את הבקשה וכתבה כי היא נסמכה גם על הדין העברי אך לא רק עליו. היא צטטה פסקי דין של בית המשפט העליון השוללים פסילת שופט בשל אמונותיו, ואפילו שלחה עקיצה לבני משפחת וינברג. "ככל שהטיעון בדבר אמונה ואורח חיים נסמך על התרשמות חיצונית" כתבה השופטת שהופעתה מעידה על אורח חייה "הרי אותה התרשמות היתה למבקשים כבר בדיון הראשון... על כן קיים שיהוי רב בהעלאת הטענה".

מינוי דמוקרטי למחצה

חבר הכנסת לשעבר חמי דורון, מי שנחשב פעם לסמן הימני במפלגת שינוי המנוחה, רשם השבוע על שמו תקדים משפטי כפול בעתירה שהגיש לבג"ץ. דורון אינו מרבה לעסוק בנושאי דת ומדינה, אך כפעיל ציבור בעיר הולדתו ראשון לציון, הוא מרבה לעתור נגד התנהלות הרשות המקומית שם.

בשנה שעברה עתר דורון נגד מינויו של אלון מליחי, עסקן מקומי של ש"ס שהתמנה ליו"ר המועצה הדתית בעיר. בעתירתו טען דורון כי למליחי אין ניסיון ניהולי משמעותי, ואף על פי שהוא בעל השכלה משפטית, הרי שהפקדתו על גוף המגלגל יותר מ-14 מיליון שקלים אינה סבירה. דורון ביקש כי שר הדתות יקבע דרישות מינימום של השכלה וניסיון למשרה ניהולית כה חשובה, וכי לראשות המועצה הדתית בראשל"צ ייבחר אדם שיענה לדרישות הללו.

בית המשפט הוציא צו זמני וצו על תנאי. שר הדתות מרגי הבין את הרמז, ומיהר להצהיר כי הוא החל לדון בקביעת דרישות סף לתפקיד, אך הוסיף שתי הסתייגויות. הראשונה - שלא להחיל את הדרישות רטרואקטיבית על מליחי. השנייה - להבין כי דרישות הסף שיתקין השר יתחשבו בכך שבחירת חברי המועצה הדתית, ובתוכם גם יו"ר המועצה, היא 'חצי דמוקרטית'. חוק המועצות הדתיות קובע כי 45 אחוזים מחברי המועצה ייבחרו בידי שר הדתות, מספר זהה ייבחר בידי הרשות המקומית, והעשרה האחוזים הנוספים נתונים לבחירתם של רבני העיר. חברי המועצה הנבחרים בוחרים מקרבם יו"ר. 'חצי הדמוקרטיה' הזו היא גן עדן לדילים ועסקנות, שהרי הנציגים לא עומדים לבחירת הצבור מחד, ומאידך הם פטורים ממכרז ומדרישות סף של מינויים בשירות הציבורי. אם לש"ס יש אנשים ראויים לכך, הרי שהם שמחים לשבץ אותם בשירות הציבורי, או כדירקטורים ומנכ"לים בחברות ממשלתיות. בשביל אלה שאינם עומדים בקריטריונים יש את המועצות הדתיות, ומרגי לא שש לשבש את 'חצי הדמוקרטיה' בדרישות סף ממשיות.

בעוד שהשופטים נענו לשר והותירו את מליחי על מכונו, בעניין התקנות לעתיד לבוא הם הבהירו כי יו"ר מועצה דתית אינו נבחר ציבור. אשר על כן בעתיד לא רק יושבי הראש ייאלצו לעמוד בדרישות מינימום, אלא אפילו חברי המועצות הדתיות. השופט אליקים רובינשטיין ניסה לרכך את הגזרה וכתב שבאופן תיאורטי ייתכן והדרישות לא יעסקו רק בהשכלה אקדמית ובניסיון במשרה רשמית, אלא יתחשבו גם בהשכלה תורנית ובעסקנות דתית רבת שנים והישגים. השופטת אסתר חיות לא אהבה את הפתח שפתח רובינשטיין למרגי. אך הצלע השלישית להרכב בעל הרוב הדתי, השופט יצחק עמית, הכריע להכליל בקריטריונים החדשים את הוותק בעסקנות דתית.

התקדים הנוסף והמשמעותי יותר שהשיג חמי דורון התקבל בהערת אגב - דרך בעייתית שהולכת והופכת מקובלת יותר ויותר בפרקטיקה של שופטי בית המשפט העליון בשנים האחרונות. דורון מחה בעתירתו על כך שלמועצה הדתית בראשון לציון לא מונו נשים. השר מרגי השיב כי החוק המחייב לפעול לייצוג הולם של נשים בגופים ציבוריים אינו חל על הנבחרים לגופים ציבוריים, ואמנם הוא חושב שראוי למנות נשים למועצות דתיות, אך אין חובה כזו. השופטים כתבו שהנושא לא עמד במרכז העתירה ולכן אין בדעתם לקבוע מסמרות, אבל טרחו להדגיש כי דעתם היא שמועצה דתית אינה גוף ייצוגי ולכן "ראוי כי בכל מועצה דתית שתורכב מכאן ואילך.. לשקוד על מינוי נשים".