בשבע 445: ילדי השמש

מכל הדיונים הציבוריים, אין נושא שמביא לי את הקריזה יותר משעון הקיץ, שהשבוע התבשרנו על הארכתו הצפויה.

אבי סגל , כ"ט באייר תשע"א

לאן נעלמו שעות בין הערביים? | צילום: פלאש90

 

ילדי השמש

מכל הדיונים הציבוריים, אין נושא שמביא לי את הקריזה יותר משעון הקיץ, שהשבוע התבשרנו על הארכתו הצפויה. קוראיי הקבועים, אם ישנם כאלה, יודעים שמבחינתי אפשר היה לוותר על הזזת השעון, או אפילו להזיז אותו לאחור במקום קדימה. יחד עם זאת, הייתי מוכן לקבל בהכנעה את החלטת הרוב, אם המשחק הדמוקרטי לא היה מכור מראש. אבל מה שקיבלנו עד היום זה שר פנים שנכנע ללחץ התקשורת והקים ועדה שנכנעה אף היא ללחץ התקשורת, ציבור שמוחו נשטף בלחץ התקשורת ודיון ציבורי מעמיק, מאוזן והגיוני שלא נערך כלל בגלל לחץ התקשורת. בדיוק כמו החלטות מדיניות מסוימות, רק עם יותר זחיחות.

אני משוכנע כי ברחבי הארץ, מאחורי סלעים ובמערות מסתור שבהרים, מסתתרים להם כמה ממתנגדי שעון הקיץ. הם מטילים ספק בדיבורים על חיסכון בחשמל, נדים בראשם בבוז נוכח הטיעונים על חיסכון בחיי אדם, ומקבלים את שקיעת החמה באהבה ולא בזעם. רק שקולם נעדר כמעט לחלוטין מהמדיה האלקטרונית והכתובה. במקומם אנו נאלצים לשמוע שוב ושוב את השר לענייני שטויות (לא יעזור לך, סילבן, לא שעון הקיץ ולא שום דבר אחר יהפכו אותך לראש ממשלה) וחבורה של עיתונאים לא הגונים המנצלים את זמן האוויר שלהם לקידום עמדותיהם האישיות.

בנושא השעון, לטעמי הבלתי דמוקרטי, צריך היה למנוע את זכות הדעה מכל אדם שאין לו לפחות ילד אחד בגיל בית ספר יסודי. באיזו חוצפה מתיר לעצמו אדם פנוי שעיתותיו בידו, שבמקרה הגרוע יסבול מנהיגה לאור פנסים, לדרוש מילדים רכים לקום בשש בבוקר – לפי שעון האמת – לשחק בשעות השרב, ולהירדם לאור יום או לא לישון מספיק? האם זאת טובת הילדים? האם מישהו בתקשורת חושב עליהם, מייצג אותם?

ומה לגבי הורים שומרי שבת, חרדים ודתיים ומסורתיים וסתם טרמפיסטים? אני לא מדבר רק על בעיית יום כיפור, שנובעת בעיקר מקיבעון מחשבתי של גבאים. אני מתכוון לסעודות ליל השבת המאוחרות, הלא בריאות והלא מתאימות לילדים קטנים, לימי השבת והחגים הארוכים מדי, לליל הסדר שמסתיים בבוקר ולמדורות ל"ג בעומר. האם לצרות הלא פשוטות האלו אין מקום בדיון ציבורי על שעון הקיץ?

אבל הנוראה מכל, המרושעת מכל, זו גזילת שעות הערב מחיי אזרחי ישראל. היום יש לנו יום ולילה, וכמעט שום דבר ביניהם. 'ערב של שושנים' הופך לאחר-צהריים של שושנים, ו'ערב מול הגלעד' ("השעה המרגיעה בה נרדמים הילדים") מתחיל רק בלילה. חבורות של קרייריסטים החיים במשרדיהם עד השעות הקטנות, של ירוקים ד-לה-שמאטה המאמינים בדת האורות הכבויים, ושל תל-אביבים שממילא הולכים לישון בארבע לפנות בוקר וקמים בצהריים, גנבו מאתנו ומילדינו את הרומנטיקה של בין הערביים ודרומה. בסדר, חברים, תאריכו את שעון הקיץ שלכם, סעו הביתה לאור השמש, והלוואי שיתקלקל לכם המזגן.

עונות המלפפונים

עונת הכדורסל המקומית הסתיימה, מכבי ת"א צירפה עוד אליפות לאוסף, והמלפפונים הטריים כבר מתחילים להיערם: מי יישאר בקבוצה, מי ילך ומי יצטרף. רגע לפני ששמות המועמדים לקבוצה מטביעים את כולנו, כולל הביוגרפיות המלאות ופירוט הכנסותיהם של ההורים, הנה חידה לאוהדי הספורט: מה משותף לדרו ניקולאס, בו מקאלב, אלכסנדר ראסיץ', ג'אמון גורדון, רוק סטיפצ'ביץ', כריס קווין, קייל וויבר, מאט וולש, ג'ייסי קארול ומיודענו שרונאס יאסיקיביצ'יוס? בדיוק, כולם הוזכרו כמועמדים להצטרף למכבי ת"א בתחילת העונה הנוכחית. כך שכדאי לקרוא כל ידיעה מסוג זה בחשדנות הראויה, אם בכלל.

אבל לא רק שמות זרים ומוזרים הופרחו לחלל מערכות הספורט בשנה שעברה, אלא גם פרשנויות, נבואות ואינספור הצעות מעשיות של עיתונאי ספורט ואוהדים. "יש לי חדשות בשביל הנהלת מכבי ת"א", כתב אז איש מעריב אביב לביא, "אם היא תראה היום לפיני גרשון את הדרך הביתה, 'תדמית המועדון', עליה דובר כה הרבה בימים האחרונים, לא תשתפר אפילו במילימטר". לביא גם התייחס לריבוי המאמנים המפוטרים במכבי ושאל: "האם זה אומר משהו עליהם או על כך שמכבי הפכה למקום שאי אפשר להצליח בו?" הממ... כנראה האפשרות הראשונה.

בכלל, הבון-טון של מדורי הספורט בסיום העונה שעברה היה כפול: הנהלת מכבי הורסת את הקבוצה, ועודד קטש קוסם. "שמעון מזרחי ולהקתו צריכים ללכת הביתה, הם פגעו במותג של מכבי, הם דרסו את המותג", קבע 'פרסומאי בכיר' ונטול שם במקומון ידיעות ת"א, "מכבי צריכה להתחיל מההתחלה, מזרחי צריך ללכת ובמקומו יש לגייס הנהלה צעירה ופרזנטור צעיר ונקי כמו עודד קטש למשל... כל עוד יחפשו במכבי את הש"ג, דבר לא ישתנה. יש שם ניהול מפא"יניקי שמתאים אולי לאמצע שנות ה-70, ממש בדיחה". כל היודע דבר על מקום הימצאו של הפרסומאי, יהיה שמו אשר יהיה, מתבקש להודיע לתחנת המשטרה הקרובה.

לגבי קטש, שזכה באליפות עם הפועל גלבוע גליל, צר המקום מלהכיל את השבחים המקצועיים שקיבל מפרשני הספורט, ברכות שהפכו לקללות בתוך שנה. "כשהשחקנים של גרשון זורקים שלשה בשנייה העשירית של ההתקפה, הם עלולים לחטוף קללה מהספסל או להיזרק החוצה" כתב אודי הירש ב'וואלה!', "כשהשחקנים של קטש מפציצים, הם בטוחים שהמאמן שלהם עומד מאחוריהם". ראינו. גם אביב לביא השווה בין פיני גרשון לקטש, אבל דווקא בתחום יחסי האנוש. "בריאן רנדל התנפל עליו בחיבוקים והכריז שמדובר במאמן הטוב בגלקסיה", השתפך לביא, "רנדל אוהב את קטש. הוא לא היחיד". בטח שלא. על יחסיו של קטש עם כוכבי קבוצתו הנוכחית, הפועל ירושלים, עדיף לא להרחיב את הדיבור.

הציטוט האחרון מתוך המבחר העצום שייך לשלום ירושלמי, פרשן פוליטי ואוהד הפועל ירושלים. לפני תשעה חודשים, כשוויל סולומון הוחתם בקבוצה, הקדיש לו הפרשן מאמר שלא היה מבייש שום גרופית בת טיפשעשרה. "המלך שלמה הגיע", הכריז ירושלמי חגיגית במקומון 'זמן ירושלים', ואחרי מטווח של הצהרות אופטימיות שיחרר גם את המשפטים הבאים: "האם ייתכן שנתאכזב? אולי אצטרך לאכול את נייר העיתון זה? אני מאמין שלא. אני סומך על המאמן עודד קטש שיידע להפיק ממנו את המקסימום... הוא מכיר את הפסיכולוגיה. הוא יודע איך להתנהג עם שחקן כמו סולומון, מתי צריך לסמוך עליו ומתי פחות". בדיעבד, נבואותיו של ירושלמי התגלו כמוצלחות בדיוק כמו פרשנותו בנושאים פוליטיים. גם הוא, כמו פרשנים אחרים בפוליטיקה ובספורט, לא צפוי לשלם את המחיר.

  • בעשרה מאמרות

השבוע ציינו בטורקיה שנה עגולה למשט ה'מרמרה' וחברותיה, וכעת מתכוננים שם למשט נוסף בשבועות הקרובים בהשתתפות אותה ספינה בדיוק. יש לקוות שהטיפול הישראלי במשט יהיה הפעם מוצלח יותר, כלומר ללא נפגעים מצדנו, ובכל מקרה על ישראל להיות מוכנה לכל התפתחות אפשרית. הנה עשר דרכים הגיוניות להתמודד עם המשט הטורקי, לעכב אותו או לגרום לו לסגת לאחור בבהלה:

1. להסביר לטורקים שאנחנו לא צריכים אותם כאן, כי שירים כושלים לאירוויזיון יש לנו משלנו.

2. להעלות אל הסיפון אזרחים ארמנים ולהפעיל נוהל שכן.

3. להעניק להם במתנה את ספינת 'מג'יק 1' כולל הזמרים האורחים, ולחילופין – לחסל את כל נוסעי המשט. שהם יבחרו מה הם מעדיפים.

4. לאפשר למחבלים להגיע לעזה, אבל רק אחרי שיחליטו אם קוראים להם טורקים או תורכים.

5. לאפשר להם להגיע לעזה ברגע שיצליחו לבטא מילים בנות פחות משלוש הברות בלי לגמגם.

6. לספר להם שעם כל הכבוד לעברם המפואר, טורקיה של היום היא בכלל לא משהו מיוחד. הנה, גם אצלנו שורקים נבדל לפיני בלילי.

7. לחבר אותם לחבילת הטריפל של הוט – הא, נראה אותם יוצאים מזה.

8. להכיר להם את הילי מ'מחוברות 2' כדי שיבינו שהמצב בעזה בעצם לא כזה גרוע.

9. הצעה שהגיעה ממשרד הביטחון: לדרוש מהמחבלים לא להכות הפעם את חיילי צה"ל אלא בצינורות המקובלים בלבד.

10. והעיקר, לשמור על רוח טובה, ולירות בפיינטבול רק צבעים כמו ורוד פוקסיה וטורקיז. שבת שלום.