בשבע 445: מי רוצה לקבל תורה?

עמיחי שכב במיטה. היתה זו שעת לילה די מאוחרת, אבל צפצוף ששמע מכיוון המחשב הקפיץ אותו מיד

חגית רוטנברג , כ"ט באייר תשע"א

עמיחי שכב במיטה. היתה זו שעת לילה די מאוחרת, אבל צפצוף ששמע מכיוון המחשב הקפיץ אותו מיד. לעמיחי היה תחביב מיוחד, שגזל ממנו די הרבה זמן: הוא אהב להתכתב עם ילדים מכל מיני מקומות בעולם דרך האינטרנט. הבעיה היא שהבדלי השעות בין הארצות גרמו לו להיות ער בשעות שבהן רוב חבריו ישנו שנת ישרים. הוא היה יכול למשל להתיישב בחמש בבוקר ליד המחשב כדי להתכתב עם צ'אן מסין, שבדיוק עכשיו חזר מבית הספר.

עמיחי הביט במסך וראה שעזאם מאזרבייג'אן כותב לו משהו. "כנראה זו תשובה לשאלה ששלחתי לו", ניחש. היום בצהריים, כשחזר מבית הספר, נזכר עמיחי במדרש שלימדה המורה בשיעור לקראת חג השבועות. היה מסופר שם איך ה' פנה לכל העמים, שסירבו לקבל את התורה. "מעניין אם זה היה קורה כך גם היום", הרהר עמיחי, ואז נצנץ במוחו הרעיון: "רגע, אולי אני אשאל את החברים שלי מכל העולם, האם הם היו מסכימים לקבל את התורה שלנו, היהודים! מעניין מה הם יגידו".

"עמיחי, מה נשמע?" הקליד עזאם בצ'אט, "לא כל כך הבנתי את השאלה. אבל אני חושב, לפי מה שסיפרו לי, שהתורה שלכם זה משהו קצת קשה. אז מה אני צריך את זה? אמרו לי שכתוב שם שאסור בשום אופן לגנוב, אז מה – אני אף פעם לא אוכל לפלח קצת ממתקים בשוק שלנו?". עמיחי קרא את תשובתו של עזאם, ואמר: "טוב, אז לא. אולי אנסה מישהו אחר".

הוא ראה שז'ק מצרפת זמין. "אם הייתי מציע לך לקבל את התורה שלנו, היית מסכים?" כתב לו עמיחי. "התורה של היהודים?" הקליד ז'ק "תן לי לחשוב... כתוב שם שצריך לכבד את ההורים בכל מצב, נכון? וואו, ומה עושים אם ההורים מרגיזים אותי, או לא נותנים לי מה שאני רוצה? אסור לי לכעוס עליהם? לא, אני מעדיף שהתורה שלכם תישאר אצלכם".

עמיחי נאנח. הוא דווקא חשב שהחברים שלו הם ילדים כאלה נחמדים... הוא החליט לפנות לטום מאמריקה. הוא בטוח יהיה שונה. טום באמת היסס קצת בהתחלה: "האמת, יש לי פה שכן יהודי, הוא אפילו דתי ונראה לי שהוא לא כל כך סובל", כתב טום, "אבל פעם שמעתי את אבא שלי אומר שמזל שרק ליהודים יש שבת. איך אפשר יום שלם בשבוע לא לעשות כלום? לא לעבוד ולהרוויח עוד כסף, לא לנסוע לטייל, לא לבלות? אנחנו אוהבים לעשות חיים", הסביר טום את סירובו.

עמיחי בהה במסך, שקוע במחשבות. 'נכון, באמת מאוד קשה לקיים את התורה. אז איך קרה שדווקא אנחנו הסכמנו בכזאת שמחה לקבל אותה?'. הוא חזר למיטה, ונרדם בלי תשובה.

בחג השבועות התארח עמיחי בישיבה של אחיו הגדול, ליאור. הוא לא חשב שיצליח ללמוד תורה כל הלילה, אבל ליאור סיפר לו שלפנות בוקר יש ריקודים ושירים וכדאי לו מאוד לחכות ולראות. לקראת השעה שלוש נעצמו עיניו של עמיחי, וראשו צנח על השולחן. הוא לא יודע כמה זמן ישן כך, אבל קולות שירה חזקה של עשרות בחורים העירו אותו. "נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה", רקדו חבריו של ליאור במעגלים, כאילו לא היו ערים לילה שלם. עמיחי הביט בפניו המאירות של ליאור, שחיבק חזק את המסכת שסיים ללמוד במהלך הלילה. הוא נזכר פתאום בתשובות של עזאם, ז'ק וטום, שפתאום בכלל לא אכזבו אותו. הוא ידע שהם אף פעם לא יוכלו לשמוח כמו שהוא שמח עכשיו.