בשבע 445: יש חגיגה

היום יום ירושלים: חשש מהפרות סדר בריקוד דגלים שיעבור בשכונת שייח ג'ראח" - כך בקליפת אגוז מתמצתת כותרת המשנה בידיעות אחרונות

עדי גרסיאל , כ"ט באייר תשע"א

יש חגיגה

"היום יום ירושלים: חשש מהפרות סדר בריקוד דגלים שיעבור בשכונת שייח ג'ראח" - כך בקליפת אגוז מתמצתת כותרת המשנה בעמוד 26 בידיעות אחרונות ביום רביעי את היחס המסורתי של כלי התקשורת הכלליים ל'חג של הדתיים'. במקום שמחה והתרוממות רוח, חשש מ'פרובוקציות' של הדוסים בשכונות 'ערביות'. גם בגל"צ (ראו להלן) התייחס ספי בן יוסף לחג בצורה מזלזלת.

 אבל באווירת החג לא חייבים להסתכל רק על חצי הכוס הריקה. לרגל יום ירושלים היו השנה לא מעט ידיעות וכתבות חיוביות. בידיעות אחרונות למשל נכתב על ירושלמים שלא עוזבים את העיר. nrg-מעריב ציטט מדברי נתניהו ב'מרכז הרב', וגם הציע מסלול בשוק מחנה יהודה שבאמצעותו ניתן "לחוות את ירושלים האותנטית". אפילו 'הארץ' דיווח ש"יום ירושלים 2011: יותר עסקים ותיירים", אך הוסיף, בחמיצות מבחינתו,  שיש "ירידה בשיעור החילונים".

אז מה, העיתונות בישראל שוברת חזק ימינה? לא ממש. אבל זו דוגמה נוספת לכך שכלי התקשורת, שנתוני התפוצה והרייטינג הם נשמת אפם, מזהים שהציבור מחפש יותר לאומיות, יותר חיבור למסורת, ומנסים בדרכם הפתלתלה לענות על הצורך. וזה קורה גם, ואולי בעיקר, בגלל הצלחתם של אמצעי תקשורת אלטרנטיביים כמו 'ערוץ 7' וישראל היום.

עדי גרסיאל

יום ירושלים בתל אביב

מדי יום שישי עולה לשידור בגל"צ מדריך הטיולים ספי בן יוסף. במספר דקות הוא מציע מסלול לטיול בארץ ישראל (לרוב מסלול לשבת, אך זה נושא נפרד).

ביום שישי האחרון נתבקש בן יוסף - הידוע בדעותיו הנוטות לשמאל הקיצוני - להציע מסלול לכבוד יום ירושלים. כיוון שהחג מייצג את נצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים, בן יוסף הסביר שהיה מעדיף להתעלם מיום זה לחלוטין. אך לאור הבקשה, הוא הציע לנסוע לכיוון ירושלים, לעצור בשער הגיא ולהכיר את החאן שנבנה שם לפני למעלה ממאה שנה. שם אפשר, כך אמר, "להחנות את הרכב, לטפס מעט בשבילי היער, להריח את הריחות המיוחדים ו... לשוב לתל אביב".

לא קשה למצוא מדריך אחר שיציע מסלולים בירושלים ובסביבתה. ההתעלמות הבוטה של בן יוסף בשידור חי מניצחונו של צה"ל, היא לא פחות מיריקה בפרצופה של תחנת השידור של הצבא, ובפרצופם של כל אלה החוגגים את שחרורם של חבלי ארצנו.

שמריה גרשוני

מחכים לבג"ץ גל"צ

השתתפתי השבוע בישיבת ועדת החינוך של הכנסת בעניין סיום כהונתו של יצחק טוניק, מפקד תחנת גלי צה"ל. הוועדה קבעה כי החלטת שר הביטחון אהוד ברק להעביר את טוניק מתפקידו היתה "לקויה ובלתי תקינה", אך איני בטוח שבכך תינצל משרתו של טוניק. אם עד לרגע זה לא הוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, כנראה שמבחינה משפטית העניין חסר סיכוי. מה שכן היה ברור, מדברי יצחק לבני, לשעבר מפקד התחנה, שכבר 40 שנה גל"צ חיה ב'עמימות': צבאית ואזרחית, ציבורית ומסחרית. מה שברור הוא שהגיע הזמן לשים קץ למצב המאפשר לתחנה תמרוני התחמקות מהחוק ומחובות האתיקה העיתונאית. מדוע אין נציב תלונות בתחנה שאינו בעצמו שדר או מגיש? מדוע רשות השידור איננה מפעילה את סמכותה, המוקנית לה עפ"י החוק, לפקח על התכנים הלא-צבאיים המשודרים בגל"צ?

 אבל הבעיה היא יותר עמוקה. הדבר ברור משתי רשימות. רשימה אחת היא של החותמים על המכתב שהופנה לברק מעובדי התחנה.  מופיעים שם כ-20 שמות, כולם אזרחים עובדי צה"ל. הם אלה אשר נותנים את הטון בתחנה, והטון הוא לא ימין, גם לא מרכז.

הרשימה השנייה מופיעה במסמך של מרכז מחקר ומידע של הכנסת, הנושא את הכותרת: "תחנת גלי צה”ל - היבטים שונים של פעילותה". מה שעולה ממנה הוא שגלי צה"ל איננה בעצם תחנה צבאית. מתוך 64 תכניות בלוח השידורים, רק 5 תכניות הן בעלות אופי צבאי מובהק. תוכניות האקטואליה מהוות 37 אחוז של לוח השידורים, והן הדומיננטיות והמשפיעות על דעת הקהל, גם בגלל ה'סלבס' המגישים אותן וגם בגלל זמן השידור. ועוד עובדה: מתוך 150 תלונות שהוגשו על חוסר איזון פוליטי, 50 אחוז נמצאו מוצדקות. זה נתון מדהים של כישלון היקפי בתחנה.

ח"כ דני דנון הכריז ש"שר הביטחון יצר אפקט מקפיא ולא רק מצנן" בפיטורי טוניק. אבל לדעתי גלי צה"ל במתכונתה דהיום היא שמקפיאה את השיח הציבורי ומדכאת את רוח הלאומיות הישראלית.  גם זה צריך לעמוד על סדר יומה של ועדת החינוך.

ישראל מידד

 

הבית של החיילים?

אם יש מי שעדיין לא הפנים מי שולט ומי באמת מקבל את ההחלטות במדינה הזו, הקרקס הנסוב סביב פיטורי מפקד גל"צ פותח צוהר לעולם האמיתי. השליטים האמיתיים הם חבריו של טוניק, אלה שמשדרים בגלי צה"ל בחופשיות ובעצמאות מוחלטת. איש אינו מעיר להם על עומס האייטמים מהקרן לישראל החדשה, או על כך שמגישים לא אמורים להצהיר כי הבעיה של הממשלה היא חוסר רצון לדון בהחזרת שטחים (רזי ברקאי). כתבת משפטית אינה מושעית ואפילו לא ננזפת כשהיא מביאה רק צד אחד של תהליך משפטי. איש אינו נושא באחריות על קמפיינים משודרים בלתי מאוזנים בעליל לטובת "ילדי עובדים זרים", נגד בנייה בירושלים ובעד סרבני גיוס מהשמאל, או על השחרת שמם של מתנחלים שוב ושוב בעלילות שווא והשתקת האלימות הערבית בנגב, בשומרון ביהודה.

הפוליטיקאים - רובם המוחלט, לא מעזים להתעסק עם החבורה הזאת, ששמה ללעג ולקלס את סיסמת התחנה "הבית של החיילים", ומנצלת את שידוריה לקידום אג'נדה הרסנית למדינת ישראל.

בדיון שהתקיים השבוע בוועדת החינוך בכנסת ועסק בפיטורי טוניק, התעלמו רוב הדוברים מעבודתו הלקויה של טוניק בשמירה על אמינות התחנה ועל גיוון דמוקרטי בשידוריה הממלכתיים. אנשי הליכוד וישראל ביתנו העדיפו להפגין כוח נגד אהוד ברק. במקום לנצל את הבמה ולזעוק נגד השחתת הדמוקרטיה בעזרת אותה חבורה קטנה אך כוחנית - העדיפו הפוליטיקאים לשלם 'פרוטקשן' לבריוני השידור. היחידים שניצלו את ההזדמנות לדבר על העוולות של גל"צ הם הח"כים ישראל אייכלר ויעקב כ"ץ (כצל'ה), שאף הציג מחקר של מרכז המחקרים של הכנסת על גל"צ. חבל שאותה חוקרת של הכנסת לא טרחה לבדוק את הטענות על שידוריה המוטים של התחנה, והעדיפה לדקלם את הטענות האקדמיות הלעוסות על היותה של גל"צ יצור כלאיים ייחודי בעולם, שלמרות בעיותיו כתחנה צבאית בעולם דמוקרטי - מצליח מאוד.

חני לוז

ביקורת הנקרא

"נמר של נייר"

(כותרת 'מוסף השבת' על נאום נתניהו, ידיעות אחרונות)

תודו שיש משהו מצחיק בעיתון שמכנה מישהו  נמר של נייר

 

גלי צה"ל, לעומת זאת, מייצגת גם מייצגת את כלל הציבור בארץ... למרות שלדעתי האישית הצד הימני-דתי זוכה ליותר התייחסות

(יעל פז מלמד, nrg-מעריב)

עם יכולות ניתוח ואבחנה כל כך משוכללות, זה ממש בזבוז שיעל פז מלמד לא הפכה למנתחת מוח

 

עידן עופר ומוטי זיסר - מי בצרות יותר גדולות?

כותרת בדה-מרקר

הסבתא הקולקטיבית שלנו היתה אומרת: תנו לי את הצרות של שניהם

חדשות בחדשות

הרשות השנייה תדון בתלונות שהתקבלו כנגד יונית לוי. זאת לאחר שבמהלך תרגום נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקני, הוסיפה לוי הערות שהתייחסו בציניות לדברי רה"מ.

אתר ynet פרסם השבוע התנצלות חריגה כלפי רונן שובל, יו"ר תנועת 'אם תרצו'. זאת לאחר שהשתמע מידיעה באתר לפני מספר חודשים כאילו לחברה שבה עבד שובל יש קשרים מסחריים עם איראן. מבדיקת 'מיקרוסקופ' עולה כי הידיעה המקורית וההתנצלות הורדו מהאתר.

 אתר 'אייס' דיווח כי בשל מצוקה תקציבית בחטיבת התוכניות, יופסקו צילומי תכניות והפקות שונות בערוץ 1. ברשות השידור מעלים את החשש כי לאחר חג השבועות ייאלצו לעבור למתכונת של שידורים חוזרים.