בשבע 445: רשות הדיבור לפולארד

רמי ברוך מציג בצורה משכנעת את טיעוניו של יהונתן פולארד במחזה חדש בתיאטרון הקאמרי

איתמר מרילוס , כ"ט באייר תשע"א

 

'משפט פולארד' – התיאטרון הקאמרי; כתיבה: ויקטור גורדון; משחק: רמי ברוך

הצגת היחיד החדשה של רמי ברוך 'משפט פולארד' (שעלילתה תורגמה מאנגלית) מהווה את אחד הניסיונות המשמעותיים להעלות את פרשיית יהונתן פולארד לתודעה הציבורית. ברוך, הלובש מדי אסיר ומחופש לפולארד, ממוקם בתפאורה עצובה בה יש תא קטן וטחוב. הוא מבקש מן הקהל להקשיב לטיעוניו ולהיות חבר המושבעים שיחרצו את גזר דינו.

שורת הטיעונים המושמת בפיו של ברוך משכנעת ומובילה למסקנה כי לפולארד נעשה עוול. לא משוכנעים? הנה כמה הוכחות: פולארד העביר מידע לישראל שעל פי הסכמים מוקדמים היה אמור להיות מועבר לידיה ונגע לביטחונה. פולארד הואשם בבגידה למרות שישראל איננה מוגדרת מדינת אויב (ולכן סעיף האשמה היה אמור להיות קל בהרבה). סכומי הכסף שישראל העבירה לפולארד היו זניחים, וכן הלאה.

 אבל האשמה אינה נופלת רק על כתפי האמריקנים, אלא לא פחות מכך על כתפי היהודים בארץ ובעולם: מדינת ישראל במשך שנים התנערה ממנו באופן רשמי, עורכי הדין היהודיים בארצות הברית סירבו לייצג אותו, ופולארד, בלי שנשים לב, כבר מרצה את עונשו עשרים ושש שנה. זאת למרות שחתם על עסקת טיעון שהייתה אמורה לפטור אותו ממאסר עולם, אך העסקה מעולם לא מומשה.

רמי ברוך הוא שחקן מצוין. בני העשור השלישי לחייהם עוד זוכרים אותו משחק בסדרה מעוררת הנוסטלגיה 'קשת בענן' באמצע שנות השמונים. אלא שלדעתי עלילת ההצגה כובלת אותו מעט ולא מאפשרת לו לממש את הכישרון שלו. פולארד על פי ההצגה הוא בעיקר אדם כועס המנסה לשכנע בצדקתו. צדדי הכאב הטמונים בישיבה ארוכת שנים במאסר, הכוחות אותם הוא מגייס על מנת לחיות אינם באים לידי ביטוי בהצגה. בפאנל שהתקיים לאחר ההצגה, טען עדי גינצבורג פעיל בולט למען פולארד, שמדובר בהחלטה מכוונת שמטרתה לא לעסוק בפולארד האיש אלא בפולארד 'המקרה'. לטעמי, בעידן בו מוכרים מכוניות באמצעות רגשות וסנטימנטים כלפי המוצר, כדאי היה לנסות לשווק את פולארד האיש על רגעיו האנושיים. הכלל הידוע שלא מספיק להיות צודק, אלא גם חכם, תקף במיוחד למקרה כמו של פולארד, בו דעת הקהל בישראל ובעולם קריטית לסיכויי ההצלחה לשחררו.

למרות שההצגה תורגמה מאנגלית לעברית, המעבר היה חלק יחסית. למעט פעם אחת שבה ברוך השתמש במושג 'חביב המורה' שנשמע טוב יותר באנגלית.

 ההצגה שהועלתה בגבעת שמואל לא הפתיעה מבחינת הרכב הצופים. הקהל כמעט כולו היה דתי, והעובדה שהיא החלה בחצי שעה איחור הזכירה במעט את ימי בני עקיבא העליזים. קצת חבל, אולי דווקא חצי השעה הזו בה ברוך היה על הבמה מחוסר עניין, כאשר הקהל מתרכז בחיפוש אחר מושבים נוחים, הייתה טעימה ראויה ממצוקת פולארד האמיתי.

לא ברור מאליו שהצגה העוסקת במשפט פולארד תוצג מטעם תיאטרון הקאמרי. לא מזמן עלתה בקאמרי הצגה בשם 'חברון' שמציגה חיילי צה"ל גודעים עצי זית השייכים לערבים. יש ב'משפט פולארד' ובאומץ של רמי ברוך לשחק בהצגה כזו, בכדי לתקן במעט את האיזון מנקודת מבט ציונית בתיאטרון.