בשבע 446: בית"רי במגרש הפוליטי

ח"כ דני דנון, יו"ר הליכוד העולמי, לא מתכוון להפסיק להציב גבולות לראש הממשלה

חגית רוטנברג , ז' בסיון תשע"א

עמדותיו האידיאולוגיות שהציבו אותו כסמן ימני בליכוד, גרמו לו לאבד כמה קידומים נחשקים, אבל ח"כ דני דנון, יו"ר הליכוד העולמי, לא מתכוון להפסיק להציב גבולות לראש הממשלה | הוא מאמין במתפקדים האידיאולוגים, שתגמלו אותו פוליטית כבר פעמיים, מברך על הצטרפותה של 'מנהיגות יהודית' לליכוד ולא רואה את עצמו עובר למפלגת ימין סקטוריאלית | הנער מרמת גן שאהב לסייר ברחבי הארץ, זוכה היום להתעניינותם של שגרירים מאירופה וארה"ב, ומבטיח לא לאכזב את בוחריו כשיתמנה לשר 

לא קל לי להיות כיום חבר ליכוד, מודה ח"כ דני דנון בגילוי לב בפתיחת הראיון. אם לא די במאבקיו הלא פופולאריים בבכירים שבשרי מפלגתו ובעומד בראשם, הרי שמעת לעת הוא סופג גם נזיפות מחברי המפלגה בסניפים שממוקמים בתוככי הקו הירוק. "למה אתה מפריע לראש הממשלה?" הטיחו בו לאחר נאום בר אילן. "זה היה נאום טוב, למה אתה מבקר?" טענו נגדו לאחר הנאום המזהיר מול בית הנבחרים האמריקני. מן הצד השני, הוא גם מנהל חזית מול הפרשנים ובעלי המקלדות מן השמאל, שכבר טבעו על שמו את המושג "דנוניזם" על משקל מקארתיזם, בזכות מאבקו בח"כים הערבים ובדרישה לחקור את מימון גופי השמאל הישראליים. אבל דנון לא נבהל. לאלה שינסו לנגח אותו ולקעקע את מקומו בליכוד, הוא יזכיר כי בשונה מגורמים אחרים שביקשו להשתלב במפלגה, הוא חילק פתקי מח"ל כבר בהיותו ילד. משם עבר שדרת תפקידים מגוונת בליכוד, שלמרות הכל הוא עדיין רואה בו בית. ולמי שמשתוקק לראות ח"כים אידיאולוגיים כמו דנון מחוץ למגרש, כדאי שייערך גם לאפשרות ההפוכה. מהמקום בו הוא נמצא כעת, דנון מתכוון רק לעלות, ולא בטוח ששאיפותיו ייעצרו בתפקיד של שר.

ניצחון על טל ברודי

זו אמנם רק הקדנציה הראשונה שלו בבית הנבחרים, אבל דנון כבר הספיק לתפוס את מקומו כסמן ימני-אידיאולוגי במפלגתו, לצידם של עוד שני ח"כים טריים ונמרצים - ציפי חוטובלי ויריב לוין. אבל בשונה מהשניים, דנון כאמור כבר צבר ותק בעשייה פנים ליכודית, ואולי משום כך המחיר האישי שהוא משלם על עמדותיו הנציות הוא גבוה יותר. "לא קל לעמוד מול ראש הממשלה ולומר לו שהוא טועה ופועל נגד עמדות הליכוד. בנאום בר אילן, למשל, יצאתי חוצץ נגד השבירה שלו שמאלה. כולם רוצים להיות קרובים לראש הממשלה בחלוקת תפקידים, בנסיעות לחו"ל. בפירוש יש קידומים שנמנעו ממני", סבור דנון "למשל בהתמודדות על תפקיד יו"ר ועדת הכלכלה, שזה התפקיד הבכיר ביותר מבחינת הח"כים של הליכוד. בכל פרמטר היתה לי עדיפות על המועמדים האחרים - מיקום ברשימה, השכלה, ניסיון פוליטי. אבל ראש הממשלה רצה מישהו שקרוב אליו". אולם על החמצת התפקיד ההוא דנון אינו מצר כמו על המחיר הפוליטי שהוא משלם בקרב חברי מפלגתו. "כשאני מגיע לסניפי הליכוד ביהודה ושומרון, מעריכים אותי. אבל בסניפים אחרים אני מקבל כל מיני הערות. למשל כשהתבטאתי נגד נאומו האחרון של נתניהו, ואמרתי שהמושג גושים לא מצוי בלקסיקון הליכוד, זה לא מצא חן בעיני החברים. הם אמרו שזה היה נאום טוב. אני הולך עם האמת שלי, אבל בטוח שיש מחיר שאני משלם. עם זאת", הוא ממהר להבהיר "גם חברים בליכוד שממוקמים במרכז ושמאלה, מעריכים את העובדה שאני אומר את מה שאני חושב, ולא מנסה - כמו שחקנים אחרים בזירה - לרצות את כל הקהלים האפשריים".

לצד אותו מחיר פוליטי שנגבה ממנו, דנון מתאר לפחות שני מקרי מבחן משמעותיים מבחינתו שהוכיחו כי דווקא דבקותו באידיאולוגיה הלאומית השתלמה לו פוליטית. לפני חמש שנים התמודד על תפקיד יו"ר הליכוד העולמי מול ח"כ יובל שטייניץ, כיום שר האוצר. מועמדותו של שטייניץ זכתה לתמיכה בלתי מסויגת מיו"ר התנועה, בנימין נתניהו. עד כדי כך לא מסויגת, שנתניהו טרח להתייצב בכניסה לקלפי ולהבהיר לכל מי שנכנס להצביע כי עליו לבחור בשטייניץ, מועמדו המועדף. אך כובד משקלו של נתניהו לא הצליח להכריע את הרוב המוצק לטובתו של דנון באותן בחירות - כשבעים אחוז ממצביעי הליכוד רצו את דנון בתפקיד. "זה היה שנה אחרי הגירוש", מסביר דנון "אנשי הליכוד בחוץ לארץ מאוד אידיאולוגים. הם אמרו לראש הממשלה: אנחנו זוכרים מי לחם בהתנתקות ומי תמך בה. זו דוגמה לכך שהאידיאולוגיה גם משתלמת".

הפעם השנייה בה הכריעו מצביעי הליכוד בעד דנון ונגד נתניהו, היתה בפריימריז האחרונים לרשימה, לפני כשנתיים וחצי. דנון התחרה על משבצת של נציג מחוז מישור החוף מול כדורסלן העבר טל ברודי. גם במקרה זה דאג יו"ר הסיעה להבהיר היטב למתפקדיו מיהו המועמד הרצוי. "הוא הביא את ברודי כמועמד חיצוני, מפורסם, אהוד. הוא ערך איתו מסיבת עיתונאים משותפת. אבל בסופו של דבר חברי הליכוד הצביעו למי שיותר מייצג אותם. חברי הליכוד הם ברובם אידיאולוגים, והם מעריכים את מי ששומר על הדרך". גם כאן זכה דנון באחוזים גבוהים, שובץ במקום ה-24 ברשימה, והבחירות האחרונות כאמור זיכו אותו לראשונה בתואר 'חבר כנסת'.

דנון לא הספיק לשבת על זרי הדפנה הפרלמנטריים זמן רב. נאום בר אילן של ראש הממשלה הדליק אצלו ואצל חבריו נורה אדומה, וההקפאה שבאה בעקבותיו כבר היתה בגדר פעמוני אזהרה רועמים. הוא החל בעשייה נמרצת, שנעה בין הפעלת לחצים על שרי השביעייה וראש הממשלה לבין פעילות בקרב חברי המרכז, במטרה להדגיש את מרכז הכובד האידיאולוגי במפלגה. לצד אלו, הוא גם נוכח ושותף במהלכים של גופים חוץ פרלמנטריים מהימין, בעיקר אלה העוסקים בהתיישבות ביהודה ושומרון. בצל המערכה המדינית, כיהן דנון גם כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, ומזה כחצי שנה משמש כיו"ר ועדת עליה וקליטה.

מצלמות במשרדי בית"ר

את נקודת המפנה שהפכה אותו למעין אופוזיציה במפלגה בה גדל, מסמן דנון עוד לפני כניסתו לכנסת, בתקופה שקדמה לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. ידידותו הקרובה עם אריאל שרון, יו"ר הליכוד דאז, נקטעה באחת. "הייתי קרוב לשרון אישית ופוליטית. הוא היה בפדיון הבן של הבן שלי, אנשי לשכתו היו חברים שלי. כשהוא החליט על ההתנתקות, זה לא היה קל. ניגשתי אליו והודעתי לו: 'דרכינו נפרדות'. הפכתי ליריב".       

בתקופת משאל המתפקדים בליכוד, כיהן דנון כיו"ר הנהגת בית"ר העולמי. משרדי התנועה בראשותו גויסו באופן גורף לשכנוע המצביעים נגד הגירוש. הפעילות האינטנסיבית ששקקה במשרדי בית"ר, עוררה דאגה בראש הפירמידה הליכודית. "קיבלתי טלפון ממנכ"ל הליכוד, שהודיע לי שמצלמים אותנו. אמרתי: אני גאה מאוד בכל בית"רי באשר הוא שייאבק בגירוש". דנון היה פעיל במטה הלאומי שהוקם בליכוד, שהוביל לניצחון במשאל המתפקדים ומאוחר יותר לפרישתו של שרון מהמפלגה. התובנה שנצרבה אצלו בכאב גדול בעקבות הגירוש, היתה חשיבותו של הכוח הפוליטי: "זה חיזק אצלי את ההכרה שחייבים לצבור כוח פוליטי. תכנית כל כך הרסנית עברה בקולות של כמה ח"כים פתטיים. הבנתי שאם לליכוד היה יותר כוח אידיאולוגי, ניתן היה לעצור את זה".

ואכן, העצמת כוחו של המחנה האידיאולוגי בליכוד היא אחד היעדים שמציב דנון לעצמו בקדנציה הנוכחית. "אני פועל להתפקדות אידיאולוגית לליכוד, לחיזוק המחנה הכתום והאנשים שלנו במפלגה, שיהיו אמיצים לומר את דעתם".

נראה שבמצב הנוכחי אותם אנשים – קרי, שרים שהימין תלה בהם את יהבו, דוגמת יעלון, בגין, ארדן – לא מביעים את עמדותיהם האידיאולוגיות באומץ הנדרש. יש לך הסבר לכך?

"אני מנהל הרבה שיחות וגם ויכוחים עם השרים. עיקר הוויכוח בינינו הוא המרחק בין דיבורים למעשים. הם טוענים שבמבחן המעשה - הליכוד מבצע. למשל, בתיקים בהם מחזיק הליכוד - תשתיות, תחבורה, תקשורת, יש הרבה עשייה ביו"ש. נסללים כבישים, יש תקשורת סלולרית בהשקעות גדולות מאוד. פותרים את בעיית מחסום חיזמה, משפרים קליטה סלולרית בציר 60. גדעון סער השיק תכנית ביקורי תלמידים בחברון. השרים מראים לי את מה שהם עושים, האישורים שניתנים. אני מברך על כך ומחזק את ההשקעה בהתיישבות ובחינוך, אבל אי אפשר לעבור בשתיקה על מגמת הזליגה המסוכנת וההדרגתית. בנאום בר אילן הם אמרו לי: 'דני, זה רק מילים, מה אתה רוצה. הוא אומר את זה רק בשביל האמריקנים'. אחר כך באה ההקפאה ונאבקתי בה. הם אמרו: 'זה רק עשרה חודשים'. אחרי הנאום בקונגרס, כשדובר על יישובים מחוץ למדינת ישראל, הם שוב אמרו: 'זה רק מילים'. אני לא מקבל את זה".

בישיבת סיעה שהתקיימה בשבוע שעבר, פנה דנון אל נתניהו בדרישה שיזנח את רעיון הגושים, "זו לא מדיניות הליכוד", הסביר. דבריו אלו זכו לתמיכה של השר בני בגין, שאמר: "החלטות הממשלה מעולם לא התייחסו לגושים". דנון המשיך: "הגושים זו סכנה. מה תגיד לאנשי עלי ועפרה, שהם אזרחים סוג ב'?". בגין שב ואמר כי "בהחלטות הממשלה אין הבדל בין יישובים שונים". השיח הזה, מסביר דנון, מוכיח כי עמדות השרים האידיאולוגיים לא השתנו, אבל התנהלותם הפוליטית שונה משלו. "בניגוד אליהם, אני כן רואה משקל למילים. פרלמנט בא מהמילה 'פרלה' - לדבר. אם היום ראש הממשלה אומר דברים חמורים כאלו, מחר יבוא ראש ממשלה מהשמאל ויגיד: מה אתם רוצים ממני? תראו מה ראש הממשלה שלכם אמר".

אתה מדבר על שאיפות פוליטיות שלך להתברג בעתיד כשר. האם ציבור בוחריך צריך לחשוש ממטמורפוזה אידיאולוגית שתעבור גם עליך במקרה כזה, בדומה לשרי הליכוד הנוכחיים?

"לפעמים בישיבות סיעה, כשאני אומר את דעתי לראש הממשלה בצורה ישירה, החברים האחרים אומרים לי - כל הכבוד, מצוין. אני שואל אותם: למה אתם לא אומרים לו את זה? הם לא בטוחים בדיווידנד הפוליטי שתיתן להם הבעת העמדות הללו. אני עמדתי עד היום במספר מבחנים. לא נתתי לפיתויים כאלה ואחרים להסיט אותי. ראיתי אחרים שהלכו לתפקידים נפלאים, נהיו ח"כים בגיל צעיר, מתקדמים לתפקידים במרכז המפלגה. אני רואה את עצמי כשליח ציבור של המחנה הלאומי. יכול להיות שאשלם מחירים אישיים ופוליטיים, אבל בטווח הארוך אני מאמין שזה ישתלם".

אהבת הארץ מהבית

את הזמן הפנוי המועט שמתיר לו תפקידו התובעני, מקדיש דנון (40) לרעייתו ושלושת ילדיו, המחכים לו במשך שבוע שלם בבית שבמושב משמרת בשרון. בזמן האיכות הקצר הוא משתדל להעשיר את עולמם של ילדיו בהרבה ציונות, אהבת הארץ וידיעתה, בדיוק כפי שקיבל מאביו, יוסף ז"ל. האב היה נכה צה"ל שנפצע קשה במלחמת ההתשה, וילדותו של דנון עמדה בצל מצבו הרפואי הירוד של אביו. עם זאת, האב לא ויתר על החינוך הציוני והלאומי שביקש להנחיל לילדיו. "הוא לא היה יכול לטייל, אבל למרות הנכות הוא החדיר בנו אהבת הארץ. הוא שאל אותנו על ידיעת הארץ, טופוגרפיה. התחלתי לאהוב את הארץ, להכיר אותה. עשיתי סיורים וטיולים, למדתי והכרתי מקומות בעצמי. אלה הערכים שקיבלתי בבית".

כנער, תלמיד תיכון 'בליך' ברמת גן, נדבק דנון בחידק הפוליטי. הוא היה פעיל בתנועת בית"ר ובנוער 'התחיה', שאת תא הנוער שלה ניהל בבחירות הדמה המפורסמות של 'בליך'. הוא המשיך לתפקידים חינוכיים בבית"ר, ויצא לשליחות בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית. "עודדתי עליה, ניהלתי הסברה בקמפוסים", הוא מתאר. לאחר מכן המשיך ועסק במאבק באנטישמיות, אבל לא זנח גם את הזיקה הפוליטית. "כל הזמן עסקתי במקביל בפעילות ציונית ופעילות פוליטית. מגיל צעיר הפנמתי שלא מספיק חינוך וציונות, זה חייב להיות מתורגם לעשייה פוליטית". דנון ממשיך גם היום בפעילות חינוכית, מוביל סיורים והרצאות של קבוצות בירושלים וברחבי הארץ, פוגש נוער מחו"ל ועדיין מצר על החולשה הפוליטית של האידיאולוגים בימין. "במחנה הלאומי יש יותר מדי מנהיגים שהלכו לכיוון אידיאולוגי הצהרתי, אבל לממש את זה לכוח פוליטי שימנע את ההקפאה - את זה לא היה לנו".

לדנון עצמו היה ברור שהמסלול הפוליטי שבחר אמור להוביל אותו לכנסת. בפריימריז הקודמים בליכוד הוא נבחר למקום ה-27, אולם התרסקותו של הליכוד בבחירות שלאחר מכן ל-12 מנדטים, הותירה אותו בחוץ. במרוץ האחרון לראשות המפלגה, לפני כשלוש שנים, התמודד דנון על תפקיד יו"ר הליכוד מול בנימין נתניהו ומשה פייגלין.

זה לא היה קרב אבוד? מה היה הטעם בהתמודדות הזו?

"נתניהו הוביל אז את הבחירות כמהלך בזק באופן שינטרל את כל המועמדים האחרים, ויקבע את תפקידו כיו"ר הליכוד. פייגלין ואני היחידים שהתמודדנו. בדרך כלל אני מתמודד כדי לנצח. במקרה הזה התמודדתי כדי להעביר לנתניהו את מסר הימין האידיאולוגי בליכוד, תחת הסיסמה 'מימינך, ביבי'. לא הייתי צריך סקרים כדי להבין שביבי ינצח, אבל זו היתה אפשרות להעביר מסרים ולחדד עמדות. זה הביא את ראש הממשלה לנטוע עצים בכל מיני יישובים ביו"ש - הוא נדחף ימינה כדי להביע את המסרים שלו. הבעתי למשל עמדה ברורה על זכותנו ביו"ש. הראיתי שיש אלטרנטיבה, הצגתי תכנית מדינית שאני מאמין בה".

אם הזכרת את פייגלין, לכאורה העמדות האידיאולוגיות שלכם דומות. חשבת לקיים איתו שיתוף פעולה?

"יש לי קשר מאוד טוב עם פייגלין וחברי מנהיגות יהודית. אני חייב לומר לזכותם שהם הראשונים שהעלו את הרעיון של מפקד אידיאולוגי, ודרך זה לבחור אחר כך ח"כים ויו"ר תנועה אידיאולוגי. אני לא חלק מהחטיבה הזו, אבל יש שיתופי פעולה כמו בהתנתקות, או במאבקים אידיאולוגיים בליכוד". דנון, אגב, לא היה ממומלצי 'מנהיגות יהודית' בפריימריז כיוון שנבחר על משבצת מחוזית, אולם הוא משוכנע שרבים ממתפקדי 'מנהיגות יהודית' באזורו נתנו לו את קולם. בשונה מחברים אחרים במפלגתו, הוא אינו חושש להביע תמיכה בפייגלין וחבורתו, ובכלל בחדירת כוחות ימניים למפלגה: "בגדול, אני תומך בכניסה של עוד כוחות אידיאולוגיים. זה חשוב. אפי איתם, פייגלין ואחרים. שאנשים יבינו שהמקום להשפיע זה לא מפלגה סקטוריאלית, אלא מפלגת השלטון".

המחנה הדתי לאומי מתקשה לתת אמון בליכוד, שהוכיח שוב ושוב ש"רק הליכוד יכול" לבצע מעשי הרס ועקירה חסרי תקדים.

"אני לא מסכים עם ההנחה שרק הליכוד יכול. האלטרנטיבות הן יותר גרועות. כששמיר לא ריצה את הימין, קיבלנו את רבין והסכמי אוסלו. גם היום, האלטרנטיבה היא ציפי לבני, ששתקה בכל הוויתורים של אולמרט. הליכוד לא מושלם, אבל אם צריך לבחור בין הליכוד לקדימה, לארץ ישראל ולעם ישראל הבחירה של הליכוד עדיפה".

האלטרנטיבה לשתי מדינות - ריבונות

דנון עצמו נשאל מפעם לפעם בחוגי בית שהוא עורך ביהודה ושומרון, איך הוא מסוגל להישאר בליכוד. התשובה שלו פשוטה: "זה בדיוק המקום שלי להיות בו. כי כשראש הממשלה עובר על הנאום שלו במטוס, הוא חושב מה יגידו עליו בבית. הוא קורא קודם את הסקרים של חברי הליכוד ורק אחר כך את אלו של כלל הציבור. יכול להיות שאישית היה לי קל יותר במפלגה סקטוריאלית, אבל הדרך להשפיע ולהוביל היא רק דרך המפלגות הגדולות". דנון מודה אמנם בכישלון הצורב מבחינתו של הקפאת הבנייה, החלטה שעברה בליכוד בלי שהצליח להפוך אותה. גם כינוס חברי המרכז שארגן, ממנו יצאה הצהרת החלטה נגד ההקפאה, לא ביטל את הגזירה. לעומת זאת, הוא מצביע על מניעת ההמשך ההקפאה כהישג שצלח דווקא בזכות הפעילות הפנים-ליכודית. "אחרי עשרה חודשים, כשניסו להאריך שוב את ההקפאה, הלחץ על השרים והח"כים עשה את שלו. החתמנו 14 ח"כים ושרים על מכתב לרה"מ נגד חידוש ההקפאה, ועוד 3 שרים תמכו בעמדתנו. כשביבי ראה ש-17 חברים בסיעה נגדו, זה היה משמעותי".

הישג נוסף שמציין דנון הוא המאבק על בתי שכונת גבעת היובל בעלי, שנתונים מזה זמן תחת סכנת הריסה ודינם תלוי ועומד עדיין בבג"ץ. "המאבק הזה שאנחנו מנהלים, אפקטיבי יותר דווקא מתוך הקואליציה. נכון שיותר קל לצעוק על שר הביטחון מהאופוזיציה, אבל בפועל, הלחץ שהפעלנו בתוך הממשלה על השחקנים השונים, הביא לתוצאה שרצינו. כחבר אופוזיציה יכולתי יותר להתבלט ולתקוף, אבל ההשפעה שלי על חברי הקבינט היתה אפסית". דנון מתאר כי עמדת הפתיחה בגבעת היובל היתה שיש להרוס את כל הבתים. הלחץ שהפעילו הוא וחבריו שלח לשטח צוות קו כחול חדש, שחזר עם הערכות מצב חדשות. "האיום עדיין לא הוסר. אמרנו לראש הממשלה: לא מעניין אותנו איך, לא ניתן לדחפורים להגיע לבית של אלירז פרץ (קצין צה"ל שנפל בגבול עזה ומשפחתו מתגוררת בגבעת היובל). ראש הממשלה יודע שיש גבולות גיזרה, מה הוא יכול לבצע ומה לא, ואני וחבריי קובעים את גבולות הגיזרה".

דנון וחבריו בליכוד לא רק קובעים גבולות גיזרה לעומד בראשם, אלא מהווים מוקד התעניינות למעצמות אירופה וארה"ב בתוקף היותם מעין ברומטר פוליטי של מפלגת השלטון בישראל. "מגיעים אליי שגרירי מעצמות זרות", מספר דנון "הם מסבירים לי שחשוב להם לדעת מה באמת מידת ההתנגדות לממשלה בתוך המפלגה. הם עושים הערכות ובדיקות, רוצים לדעת באמת עד כמה הלחץ קיים. גם ראש הממשלה משתמש בנו בשיחות מול מנהיגי העולם, הוא יכול לומר שחברי מפלגתו כובלים אותו".

במאבק נגד המשך ההקפאה, מגלה דנון, יצירת הרושם הדרוש מול ארה"ב אף הצליחה להוביל לשיתוף פעולה נדיר בינו לבין לשכת ראש הממשלה. לקראת אירוע משמעותי בהשתתפות אלפי חברי ליכוד ברבבה, שתוכנן לח' תשרי - תאריך היעד לפקיעת ההקפאה, נקרא דנון אל נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה. אשל ביקש לתאם עם דנון את האמירות והתכנים באירוע, שיכוונו נגד אובמה "כי גם בירושלים וגם בוושינגטון רצו לשמוע את עמדות חברי הליכוד".

לקראת נאומו של נתניהו בקונגרס, ניהל דנון שוב מערכה תודעתית מול האחרון בישיבת הסיעה, בה ביקש כי בנאום לא יוזכר המושג 'גושים'. בסופו של דבר, נתניהו אכן לא השתמש במונח הספציפי, אבל דנון בהחלט לא שבע רצון מהתוצאה. "זה נאום יפה עם מסר רע", הוא קובע "היה ביצוע יפה, חשנו גאווה בכך שהגן על זכויות מדינת ישראל וירושלים. אבל המסר רע. הרי מה זוכרים מנאום בר אילן? את המדינה הפלשתינית. מה יזכרו מהנאום בקונגרס? לא את כל הזכויות והדיבורים היפים, אלא את זה שיהיו יישובים מחוץ למדינת ישראל, את ההתכנסות לגושים". דנון אמנם סבור שאין כרגע סכנה מוחשית, כיוון שהפלשתינים כלל אינם מוכנים להיכנס למשא ומתן, אבל "אם נתניהו היה הולך למהלך מדיני על בסיס העקרונות שהציג, היה מתחולל בליכוד קרב איתנים".

קרב האיתנים הזה כולל גם אפשרות של ניסיון להפיל את נתניהו?

"קודם כל, הניסיון הוכיח שכשנתניהו הלך נגד הבסיס הפוליטי שלו - הוא נפל. למשל בהסכמי וואי, כשחזר מוושינגטון התפרקה לו הקואליציה. לי אין אינטרס להפיל את ראש הממשלה, אלא לשמור אותו במסלול הנכון. אבל אם נגיע למצב, שאני לא חושב שיקרה, שממשלת הליכוד פועלת נגד מדיניות הליכוד ומפנה יישובים, לא תהיה לזה תמיכה בליכוד. אני וחבריי לא ניתן לזה יד, ניאבק בראש הממשלה גם במחיר של הליכה לבחירות".

היוזמה המדינית שעל קידומה עמל דנון בימים אלה, לקראת אפשרות של הכרזה חד צדדית בקיץ על מדינה פלשתינית, היא החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. "אני מאמין בזכויות שלנו שם באופן טבעי, מכוח זכות אבות", הוא מקדים "אבל דווקא האגרסיביות של המהלך הפלשתיני, צריכה להיות הזדמנות במקום שבר. הם מפרים את אוסלו וקוברים אותו משפטית, ואנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות להחיל את הריבונות שלנו בשטחים הריקים". דנון מעיד כי החזיק בעמדה זו כבר זמן רב, אלא שבכנס שערך בפתיחת מושב הכנסת הנוכחי, גילה כי ח"כים ושרים לא מעטים ממפלגתו (ארדן, כחלון, כץ, אדלשטיין) תומכים אף הם ברעיון. "אני רואה שסביב החלת הריבונות ביו"ש אפשר לרכז את המחנה הלאומי. שתהיה אוטונומיה לגושים הפלשתיניים ובשלב ארוך טווח פיתרון כולל מול מדינות האזור. אנחנו צריכים להציב אלטרנטיבה לאומית לרעיון שתי המדינות".