בשבע 446: לבן גוריון ובחזרה

זהבה קור, סופרת | בעקבות ספרה 'לבן גוריון ובחזרה'

עפרה לקס , ז' בסיון תשע"א

זהבה קור אוחזת בעט כבר מכיתה ג', אז החלה לכתוב שירים וסיפורים. ההמצאות הטובות שיותר שלה, היא מעידה, נולדו בדרך הארוכה מניר גלים לקופת חולים ברחובות, באוטובוס ובהליכה בחולות. מאז היא כתבה ספרים מוזמנים לאנשים, וספרים פרי דמיונה החופשי, כשההומור הוא תמיד חלק בלתי נפרד מן העלילה. במשך שנים היא כותבת ב'אותיות' וכיום היא חובקת את ספרה השישי, המשווק לחנויות ושמו בישראל 'לבן גוריון ובחזרה'.

אנחנו עומדים בפתחם של מבצעי שבוע הספר. האם סופר יכול להתפרנס בעידן ה'אחד ועוד אחד חינם'?

"אני תמיד אומרת שההבדל בין סופר לסוחר הן ה'פ' וה'ח' - בערך גימטרי, רואים שהסופר שווה פי עשרה מן הסוחר. הסוחרים רואים בספר עניין כלכלי בלבד, והסופר יהיה חולה אם הוא לא יכתוב. אבל בסופו של דבר, אם הסוחר לא ישקיע בו, יוציא את ספרו לאור וישווק אותו לחנויות - הוא לא שווה כלום. כדי להתפרנס, כל הסופרים הגדולים גם מלמדים בסמינרים, עושים מפגשים עם ילדים וגם עם מבוגרים, אבל אז נשאר להם רק אחר הצהריים אחד לכתיבה. מה עושים אז? זו בעיה".  

הספר נקרא על שם בן גוריון אבל הוא מדבר על תקופת תשכ"ז.

"מזמן רציתי לכתוב על תקופת ההמתנה לפני ששת הימים, אותה חוויתי כשהייתי בכיתה ג'. כל מי ששאלתי והיה ילד בתקופה הזאת, מאוד נהנה ממנה. זה היה זמן של חרדה קיומית לאומית ואישית, אבל לילדים לא היה בית ספר, הייתי ציפור דרור וזה היה אושר. כל יום בדקנו מה קורה עם השוחות, וההורים היו מוטרדים, אז הם לא הציקו לנו. ומפה התחיל הרעיון".

את שולחת את גיבורת הסיפור אל חיקה של פולה בן גוריון.

"בחוויית ההמתנה לא היה די כדי לכתוב ספר, אז המצאתי את גיבורת הספר שעושה יותר מדי בלאגנים בכפר, ונזרקת ממנו אל הדודים בתל אביב שגרים מאוד קרוב לבני הזוג בן גוריון. זה שלב שבו פולה ודוד כבר מאוד מבוגרים ומתגוררים בשדה בוקר. בן גוריון נקרא להתייעצויות דחופות והילדה מתיידדת עם פולה, אותה היא פוגשת כשהיא צועקת על הילדים שמשחקים ועושים רעש, כי 'ראש הממשלה צריך לנוח'".

יש בספרך ערבוב של מציאות היסטורית ודמיון.

"רש"י כותב בפרשת 'שלח לך' ש'כל שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו'. כל סיפור צריך לשבת על בסיס אמיתי. במסגרת העבודה על הספר התיידדתי מאוד עם בית בן גוריון שנמצא במרכז תל אביב והכניסה אליו היא חינם. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שם, והם פתחו בפניי את הדלת. היה לי אושר להתחבר לתקופה, לקרוא מכתבים שלו אליה, ולשבת בבית עם אווירה. הייתי רוצה שמי שייקרא את הספר, ירצה לבקר שם".

מדברים היום על התעוררות של כותבים במגזר הדתי. האם לדעתך כותב דתי צריך לכתוב על היומיום של הדתיים או ספרים שידברו אל כלל הציבור?

"אין בזה כללים ואם יש, הם לא ידועים לי. אני כותבת על הדברים שמציקים לי, ובאופן טבעי, אם אני כותבת על שוחות שכיערו את הכפר, אז אני גם כותבת על כך שהן כיערו את הדשא של בית הכנסת. מה שהוספתי כדי להיות דידקטית, למשל את פרשת השבוע, אבל היה נראה לי לא טבעי - הורדתי".

קור, שנמצאת כרגע באופן אישי בשלב חדש בחייה וחזרה מתל אביב לניר גלים, מקום ילדותה, מכוונת "לצאת קצת מארבע אמות" שלה והפעם לעשות יחסי ציבור לספרה. הספר הבא כבר הולך ונכתב, אבל היא לא מפרטת עליו. ניאלץ להמתין בסקרנות.

ofralax@gmail.com