חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שורשים בגולן

השחקן והזמר גולן אזולאי מפלס את דרכו בין שמירת המצוות להופעות על הבמה ועל מסכי הטלוויזיה
16/06/11, 13:44
דבורה גינזבורג

בלי הגדרות אבל עם עמידה על עקרונות ההלכה ונכונות לשלם מחיר, השחקן והזמר גולן אזולאי מפלס את דרכו בין שמירת המצוות להופעות על הבמה ועל מסכי הטלוויזיה | הסמל הקשוח מהסדרה 'טירונות', לא חושש לככב כעת בסרטון הסברה של מועצת יש"ע, למרות אי הנחת של הקולגות | בשיחה לרגל מופע חדש המגולל את סיפורו האישי, מספר אזולאי באלו בתי כנסת הוא מעדיף להתפלל, איך מצא את הבית בהתנחלות בה הוא גר, ומה יש לאמנים חוזרים בתשובה לתרום למגזר הדתי

כשגולן אזולאי צריך משהו, הוא פונה ישירות למקור. במילים פשוטות הוא מדבר עם ה', מפרט ומסביר את הבקשה כאילו הוא מדבר עם החבר הכי טוב שלו. לפי מה שהוא מספר, הוא גם מקבל תשובות. לכל שאלה, כל הזמן. הכל עניין של אמונה.

כך למשל, מצא את ביתו ביישוב שערי תקווה לפני שלוש שנים.  זה קרה כשהגיע לחפש בית ביישוב השכן אלקנה, אחרי שנים של מגורים בקיבוץ דביר ואחר כך ברמת גן. לפאתי השומרון הגיע בתום שבועות מורטי עצבים של חיפושים, אבל גם שם לא נמצאה הדירה המתאימה. "ישבתי באוטו ואמרתי לה', זהו אני לא צריך יותר מתווכים", הוא מספר, "אמרתי לו: אתה המתווך הכי טוב בעולם, תמצא לי בית, לאשתי ולילדיי".

לאחר שסיים את התפילה האישית, החל בנסיעה לכיוון היציאה מהיישוב. בדרך, כשראה את השלט "שערי תקווה", הרגיש שקול פנימי אומר לו להיכנס לשם.

"התחלתי להסתובב ביישוב, ראיתי במרכז המסחרי רק מודעות של אנשים שמחפשים דירה, לא היו מודעות להשכרה. באחד הרחובות עצרתי בחור צעיר, שאלתי אותו אם הוא יודע על בית להשכרה. להפתעתי הוא הצביע על הבית הסמוך. מסתבר שבעל הדירה התכוון בדיוק לצאת ולפרסם את הדירה. הוא היה המום, דפי המודעות שהוא הדפיס היו עדיין חמים... אחרי סיבוב קצר בבית הבנתי שזו הדירה שה' מצא לי".

ספרדי בתיאטרון יידיש

בשבועות האחרונים אזולאי מדבר עם ה' כמעט כל ערב. מול קהל מלווה בהרכב של שלושה נגנים ומיקרופון.

המופע החדש שלו 'רוקד בין שני עולמות', מבוסס על האלבום 'בדרך אל הלב' המכיל את הלהיט 'אדון מנהל', השיר 'יונתי' ושירים נוספים שהלחין בעצמו. אזולאי על הגיטרה ויחד איתו על הבמה מנגנים גיא בוקאטי, שהוא גם המפיק המוסיקלי, ערן אדרי ואסף רבי.

המופע, עליו שקד במשך שנה, מספר את סיפור התקרבותו לשורשים בעשור האחרון, מין מסע שורשים המועבר לקהל באמצעות סיפורים מרגשים, שירה, נגינה וגם קטעי סטנד-אפ שהמחיז.

גולת הכותרת של המופע, המופק על ידי 'במה אחת', היא רתיעתו מכל סוג של הגדרה מגזרית. אם תרצו להרגיז את אזולאי , שאלו אותו לאיזה זרם הוא משתייך. "אני יהודי", הוא משיב בכעס ומיד תוקף את השואל, "ומה אתה?".

"יש הרבה יותר משני עולמות שבהם אני חי", הוא מחייך ומספר על שלל מורכבויותיו. "אני שחקן, זמר,  חוזר בתשובה. קרוב לרבי נחמן וגם לשיטת ימימה. משחק בסדרות טלוויזיה אבל שומר שבת ושומר נגיעה. ספרדי אבל מופיע בתיאטרון יידיש (בתור הרב שלמה קרליבך). מתפלל בליל שבת בבית כנסת ספרדי ובשבת בבוקר בבית כנסת אשכנזי".

זה לא מבלבל אותך?
אני בלי הגדרות, אני יהודי. היום יש אפשרות ללמוד גמרא גם עם טריקו וג'ינס, פעם זה היה רק עם חליפה ומגבעת. אני מאמין במשפט שטבע ר' שלמה קרליבך: תהיה מי שאתה ותכניס קדושה לחיים שלך. אני עדיין מתלבש כמו שגולן היה מתלבש פעם, ואני כבר עשר שנים בתשובה

"אני אוהב את המגוון. זה מרגש אותי בכל פעם להתפלל בנוסח אחר. אני אוהב את הצלילים החדשים, את המנגינות היפות שיש בכל מקום".

אתה לא חושב שבסופו של דבר תצטרך לבחור? להגדיר מי אתה?

"לא. מקבלים אותי כמו שאני. אני בלי הגדרות, אני יהודי. היום יש אפשרות ללמוד גמרא גם עם טריקו וג'ינס, פעם זה היה רק עם חליפה ומגבעת. אני מאמין במשפט שטבע ר' שלמה קרליבך: תהיה מי שאתה ותכניס קדושה לחיים שלך. הוא אחת ההשראות החזקות שלי. הוא היה אמן עם גיטרה ושבר הגדרות. היום הוא כבר התקבל בכל קהילות ישראל. מבינים שהוא היה תופעה מיוחדת שהיתה צריכה להיות. אני עדיין מתלבש כמו שגולן היה מתלבש פעם, ואני כבר עשר שנים בתשובה. אני לא מרגיש צורך ללבוש חליפות. לראש השנה ויום כיפור יש לי למשל 'קיטל' של ברסלברים, לא אכפת לי מה יגידו אם זה מתאים או לא מתאים - אני לובש. הלבן הזה מרגיש לי חגיגי, מרגיש לי קדוש. וגם מזכיר לי את הג'לביה של המרוקאים... "

איך נולד הרעיון למופע החדש?

"האלבום שלי  "בדרך ללב" מכיל בתוכו את כל המסע שאני עושה לשורשים היהודיים הספרדיים ולא רק ליהדות. יש במופע מצד אחד ניחוח של פלמנקו כי אמא שלי ספרדיה, ומצד שני יש שירים של הרב קרליבך. המופע מביא את המסע פנימה לתוך המורכבות של לחזור בתשובה. הרבה שנים לקח לי לעשות הבירור הזה, למצוא הקו של האמצע - להיות נוכח בתוך המציאות ולא מותנה ממנה".

תסביר.

"אני לא צריך לרצות אף אחד ולא להתנהג כמו שמצפים ממני, אלא כמו שאני: שחקן, חוזר בתשובה, מוזיקאי ספרדי שמתפלל גם עם אשכנזים ושמשחק בטלוויזיה בלי הגדרות. אנשים אוהבים להגדיר. האבן עזרא היה מוגדר? לא! ר' שלמה אבן גבירול, שהיה לו ויכוח עם חכמי התקופה עוד בהיותו צעיר, כתב להם: זה שהזקנים שלכם יותר ארוכים משלי
כשהתחלתי לשמור שבת, חשבתי הרבה על מה יהיה ואיך יהיה. צריך הרבה אמונה והרבה כוח. נאלצתי לסרב להרבה תפקידים בסדרות בגלל שהיו שם סצנות לא צנועות. כשמגיעה אליי הצעה אני מברר אם יש סצנות כאלה, ואם הם לא מסכימים להוריד אותן אני מוותר על התפקיד
לא עושה אתכם יותר צדיקים".

אי אפשר בלי הגדרות... מי הרב שלך?

"הרב אלקנה ענקי מערד - הוא חב"דניק ואותו אני שואל שאלות על פנימיות. והרב גיל שמקרב אותי לפי שיטת ימימה. ויש לי עוד רב שהוא דיין מירושלים ואני מעדיף שלא לחשוף את שמו. אני מתייעץ איתו על הלכות מורכבות כמו מתי מותר לי להופיע  בטלוויזיה, אם זו סידרה שמשודרת בשבת,  דקויות לגבי שירת נשים".

ואם הרב היה אומר לך להפסיק להופיע מטעמי דת?

"אז הוא לא היה הרב שלי. הרב לא אומר לי לשחק או לא, זו לא שאלה שנשאלת. אני לא זקוק לאישור של הרב. אישית, הייתי רוצה שיהיה לי זמן יותר ללמוד תורה אבל אני מרגיש שבשליחות שלי, להופיע ברחבי הארץ ולשמח בני נוער ומבוגרים – ה' משלים לי. אני לומד תורה בשבתות ולומד ימימה באופן קבוע. זה לימוד שמי שזוכה לו - זו מתנה שאי אפשר לכמת את הערך שלה. זה תיקון המידות והלב".

הצלחה מחוץ להיכל נוקיה

בוא נחזור קצת לגשמיות... מה אתה אוהב יותר במופע, את המשחק או השירה?

"זה שוב הגדרות. אני מתחבר להכל, אני אוהב את הכל. בכל דבר יש את המיומנות שלו. ואני גם וגם".

זה לא פשוט לשחק את עצמך, לספר על החיים שלך, להיות חשוף על הבמה.

"אני לא בא לחשוף כדי לקבל אהבה, כמו שעושים לפעמים שחקנים. אני חושף כי יש לזה תכלית. אני עושה את המופע הזה כדי לעזור לבנאדם לבחור באמת הפנימית שלו. אני מופיע מול חיילים במסגרת הופעות של זהות יהודית וזה עוזר להם להחליט על כיוון. קצינים לא דתיים אומרים לי שהמופע גורם להם להבין את עצמם יותר".

מעניין. אלו תגובות נוספות אתה מקבל?

"יש תגובות מאוד חזקות. אנשים באים ואומרים לי "נפתח לנו הלב בעקבות המופע". נערה שחזרה בתשובה מתוך פחד לאחר ששמעה מרב על יום הדין, סיפרה לי שהדיבור שלי על השמחה שינה לה את כל ההסתכלות. היא נרגעה ובאה אפילו לעוד הופעה. בחור אחד אמר לי שדרך השיר "אדון מנהל" נדלק לו הניצוץ שהוא מחפש שנים. אני לא מחפש למלא מקומות גדולים, אני אוהב את המפגש האישי הזה. אנשים יכולים למלא היכל נוקיה 30 פעם אבל כשאדם מתקרב לעצמו זו הצלחה אמיתית".

מי הקהל שמגיע להופעות שלך?

"שבעים אחוז מהקהל הם דתיים. הקהל הדתי לאומי נותן לי חיבוק חם ואני מחבק אותו בחזרה. זה קהל שיודע לפרגן, להקשיב, לצרוך תרבות. זה קהל שמעריך תרבות והוא גם רוחני, הוא בדרך של ה'. בנוסף, אני מקווה להגיע גם לקהל לא דתי. אני מופיע בצבא לקהל חילוני והם יוצאים מאוד מרוגשים. בנות יוצאות עם דמעות של שמחה בעיניים. הן אומרות שהמופע נגע להן בלב והצחיק אותן. יצא לי להופיע גם מול קהל חרדי, חברה חרדית שהזמינה אותי להופיע מול העובדים שלה.

ברבע שעה הראשונה הרגשתי שיש מסך בינינו. אבל אחר כך הרגשתי שהמחיצות נופלות ונשארת רק השמחה ורק האהבה. בסוף כולם מחאו כפיים ושרו אשת חיל ובאו להודות לי. היה שם גם הרב גרוסמן ממגדל העמק. הוא ישב בצד עם אשתו  ואחרי המופע בא אליי ואמר לי: 'כל מילה במקום, הכל נפלא'. אני אוהב את הרב גרוסמן, הוא חרדי בלי הגדרות".

אזולאי (43), גר כאמור בבית שמצא באורח נס ביישוב שערי תקווה ומגדל שם את חמשת ילדיו, בגילאי אחת עשרה עד תשעה חודשים. הוא נשוי לשירי, קיבוצניקית מקיבוץ דביר של 'השומר הצעיר' שחזרה יחד איתו בתשובה. הוא מסרב להרחיב את הדיבור על בני משפחתו שיחיו ("איך אומרים אצלנו? בלי עין הרע") ורק מספר ששירי "בבית, מגדלת את הילדים".

הוא נולד בקריית שמונה וגדל שם ובערד. אחרי הצבא היה ביפן, במזרח הרחוק ובהודו. כשחזר למד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב.

בתחילת דרכו עבד כליצן והופיע בגני ילדים, ואחר כך שיחק בהצגות תיאטרון.

הוא זכור בעיקר מסידרת הטלוויזיה 'טירונות' שם גילם את דמותו של הסמל פרקש, ומהסידרה 'בנות בראון' שם גילם את אלי מנשה, עורך דין ממוצא מזרחי המגיע למושב אשכנזי.

לראיון הוא מגיע בלבוש אופנתי וקסקט פלנל משובץ שמבקש להכריז על נושאו "לא מוגדר". הכובע גם מסתיר את התלתלים שהיו פעם שחורים. העובדים בבית הקפה נועצים בו עיניים. "הוא נורא דומה לשחקן אחד", שחה מלצרית לחבריה. הם מתלבטים כמה דקות ובסופו של דבר מחליטים: "נתי רביץ. הוא נורא דומה לו, אבל זה לא הוא", הם קובעים ושבים לעיסוקיהם.

אזולאי מחייך לעצמו מתחת לקסקט ולא טורח לתקן אותם. "אני לא מתעסק עם זה", הוא מסרב להתרגש. "ישנם גסי אבחנה וישנם דקי אבחנה. יש כאלה שדווקא מזהים אותי מסדרות שעשיתי לפני שנים".

"שמח להיות שליח של בורא עולם". גולן אזולאי | צילום: אודיה גיאת, במה אחת

מתחבר למגורשים

לראיון הוא מגיע באיחור ומתנצל. מספר שלא ישן הרבה. לילה לפני הופיע באולם התרבות של יד בנימין לפני קהל של שלוש מאות איש. בקהל ביד בנימין ישבו גם חבר'ה מגורשים, בוגרי גוש קטיף 2005. אליהם אזולאי מתחבר במיוחד. את ההתחברות הזו הוא מבטא לאחרונה בסרטון שהפיקה מועצת יש"ע ומופץ ביו-טיוב. שלושה משפטנים מומחים למשפט בינלאומי ליוו את הסרטון הזה, הוא מספר, סרטון שבו הוא מדבר על העובדות המשפטיות באשר לזכותו של העם היהודי על שטחי יהודה ושומרון. "היו מאה אלף צפיות בשבוע", הוא אומר בגאווה.  בימים אלה שוקד הצוות המקצועי שליווה את הכנת הסרטון על עוד שניים כאלה. לדברי אזולאי, מדובר בצוות מקצועי שהוכיח את עצמו.

אז איפה היית בזמן הגירוש?

"ישבתי בבית, הסתכלתי בטלוויזיה ובכיתי יחד עם המגורשים. ראיתי מציאות משוגעת, אנשים מתחבקים ובוכים. לא עשיתי כלום חוץ מלבכות. הגירוש היה עיוות של הצדק. זה דין שנפל, זו גזירה, בכך אין לי ספק. אמרתי לעצמי, אם ירצו להחזיר שטחים שוב - לא אשב בבית".

איך מועצת יש"ע הגיעו דווקא אליך?

"ה' סיבב את המציאות ונתן לי הזדמנות לעשות הסברה למועצת יש"ע".

היו תגובות שליליות שקיבלת על הסרטון?

"חבר גרעין מהנח"ל מהשומר הצעיר כתב לי מייל מאוד קשה וחריף. הוא טען שהעובדות לא נכונות, ואמר שאסור לנו לשכוח את התקופה ששירתנו בעזה באינתיפאדה ואכלנו שם סרטים. עניתי לו שמה שנראה לי מעוות זה שהוא כל הזמן חושב על הפלסטינים אבל לא חושב מה איתנו, ומה עם משפחת פוגל ואיפה הכאב של האחים שלו. אמרתי לו: כל עוד אתה לא מסתכל על ארץ ישראל כמה שניתן לנו מאת בורא עולם - המרחק בינינו גדול. אחד אחר כתב לי בפייסבוק "חשבתי שאתה בר דעת". עניתי לו: בר דעת הוא רק שמאלני? ביקשתי ממנו להפריך את העובדות שהצגתי בסרטון אם לטענתו הן לא נכונות, אבל על זה הוא כבר לא ענה".

לא חששת מפני התגובות בברנז'ה על השתתפות שלך בסרטון כזה? שיטילו עליך חרם כמו שעשו לאמנים אחרים שהביעו דעות ימניות?

"כשעשיתי את זה לא חששתי בכלל. הרגשתי שמחה להיות שליח של בורא עולם. הוא זה שנותן לי עבודה והוא זה שיחליט".

קשה להיות שחקן דתי וימני.

"אין ספק. כשהתחלתי לשמור שבת, חשבתי הרבה על  מה יהיה ואיך יהיה. צריך הרבה אמונה והרבה כוח. נאלצתי לסרב להרבה תפקידים בסדרות בגלל שהיו שם סצנות לא צנועות.  יש לי עוד חברים בקונפליקטים האלה. כשמגיעה אליי הצעה אני מברר אם יש סצנות כאלה, ואם הם לא מסכימים להוריד אותן אני מוותר על התפקיד. לפעמים אני שואל את ה' - למה הבאת לי את זה? כדי שאגדיר את עצמי מחדש? אני מנסה להתמקד בעיקר בשליחות שלי, כל התמקדות אחרת מיותרת".

אז איפה אתה בימים אלה?

"אני מצטלם לסידרת המשטרה 'אחת אפס אפס' שאמורה לעלות בסתיו בערוץ עשר. זו סדרה חזקה, מקצועית. הבמאי שלה שאב את ההשראה שלו מסרטים שעשה בארצות הברית. מאוד תזזיתי, מאוד מותח. חוץ מזה אני מופיע עם המופעים שלי 'קרליבך חי' ו'רוקד בין שני עולמות', משחק בהצגה 'הלילה הזה' של תיאטרון אורנה פורת, משחק בהצגה של הרב חיים סבתו בתיאטרון תאיר. אני גם מלמד משחק מול מצלמה ועובד על פרויקטים חדשים שבדרך".

 יהדות זה לא טרנד

מה דעתך על טרנד האמנים החוזרים בתשובה?

"השאלה הזו היא בעצמה טרנד. יהדות היא לא טרנד. ג'ינס, מסך פלזמה הם טרנד. יהודי חוזר בתשובה זה טרנד? זה נצחי, בנאדם חוזר כי יש לו צורך".

ובכל זאת, יש יותר אמנים שמתקרבים כעת לדת.

"הרבה אמנים מבוגרים גילו שהקהל הנאמן שלהם הם מבוגרים דתיים לאומיים. אנשים מתבגרים, מחפשים שורשים, מנסים להתחבר לבית אבא. הם שואלים את עצמם מה הם מנחילים לילדים שלהם, מה הם משאירים אחריהם בעולם הזה. אנשים מתחברים לדברים יותר עמוקים,  אני מבחין בין התקרבות לשורשים להתקרבות לדת. התקרבות לשורשים היא טבעית. טבעי שאמן בן ארבעים פלוס שמתחיל להתקרב אט אט ליום הדין, ישאל את עצמו 'למה אני מחובר?' 'מהם השורשים שלי?'".

זה גל חולף?

"לא. זה גל שיילך ויתחזק. כשלמדתי פיוטים לפני שמונה שנים, חשבתי שצריך לעשות שיתוף פעולה עם אמנים כמו ברי סחרוף ואמנים מוכרים אחרים, צחקו עליי. אמרו שזו פופוליסטיות. והנה היום זה קרה לבד, הוא הוציא דיסק עם שירי ר' שלמה אבן גבירול".

מה תורמים אמנים שבאו  מהעולם החילוני ליצירה היהודית?

"הם מביאים איתם מקצועיות. הרבה שנים היו הפקות של דתיים שהיו בעצם חלטורה, הפקות עם עיגולי פינות פה ושם שלא הקפידו על הסאונד ועל דברים חשובים אחרים. אצל אמנים שבאו מתרבות לא דתית זה בסיסי. באיזשהו מובן התרבות בעולם ה'לא שומר תורה ומצוות כרגע' היא כמו דת והכוהנים שלה הם אמנים ואנשי רוח, סופרים כמו עמוס עוז. אותם אמנים, כשהם חוזרים בתשובה מביאים את המערכת שהיא מאוד מקצועית וברמה מאוד גבוהה - לתוך העולם היהודי. תראי את  מאיר בנאי, אתי אנקרי – העולם היהודי זוכה".

מה חסר ביצירה הדתית?

"אני מרגיש לפעמים שיש את שם אבל חסר לנו את יפת. גם האסתטיקה חשובה, גם החיצוניות. היום גם דתיים מחפשים מסעדות טובות, לא רק 'בית תמחוי'. נכון שהעיקר זה הפנים, המהות, אבל גם הצד החיצוני יפה. האמהות שלנו שרה רבקה רחל ולאה היו יפות, לא?".

לדעתך, אמנים כמוך צריכים ויכולים להישאר בעשייה האמנותית של המגזר הכללי או שעליהם לנתב את עצמם ליצירה שמותאמת להם במגזר הדתי?

"באופן טבעי דומה מושך דומה. הקהל  הוא יותר דתי, מהות פוגשת מהות, קהל שמחפש תרבות ערכית מגיע אליי. מצד שני, אמנים צריכים לבנות עצמם בעולם הדתי אבל גם לא לעזוב את הערכיות. יש גם הרבה יהודים לא שומרים תורה ומצוות שאוהבים עומק ויהדות. אני רואה אותם. ב'קרליבך חי' יש שבעים אחוז חילונים. אפשר לראות אותם אצל שולי רנד, אצל אתי אנקרי ובעזרת השם גם אצלי. אני מקבל את זה שיש נטייה להימשך לעולם הדתי, אבל אעשה ככל שביכולתי שזה לא יהיה רק שם, כי יש לי שליחות".

dvora.gin@gmail.com