גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - שאלת השבוע

האם ישראל מתמודדת באופן נכון עם גילויי המרדנות בקרב הדרוזים בגולן?
16/06/11, 13:44
ירעם נתניהו

עצימת עיניים שלטונית | בצלאל סמוטריץ', תנועת 'רגבים'

השלב הראשון בדרך להתמודדות עם בעיה הוא המוכנות להכיר בקיומה. כשלא מוכנים להביט בעיניים פקוחות אל המציאות ולהודות בקיומה של הבעיה ודאי שאי אפשר לפתור אותה. כמו בסוגיות רבות אחרות, כך גם בסוגיית הדרוזים בצפון רמת הגולן, מדינת ישראל מעדיפה לשמר את השקט התעשייתי המדומה בטווח הקצר על פני הכרה בקיומה של סכנה והתמודדות אמיצה עמה. מדינת ישראל מתנהגת כמו הילד הקטן שעוצם את עיניו ובטוח שברגע הזה איש אינו יכול לראות אותו. אלא שבמציאות, גם אם נעצום עיניים נאטום אוזניים ונעשה עצמנו כמי שלא שומעים ולא רואים את ההקצנה הלאומנית של חלקים בקרב העדה הדרוזית, הבעיה לא תיעלם מעצמה. בשנים האחרונות מתרחשים מתחת לפני השטח בקרב הדרוזים הפרו-סורים בצפון רמת הגולן תהליכי הקצנה לאומנית מסוכנים. מדובר בלבה רותחת שלא ירחק היום שבו היא תפרוץ ותתפוצץ לנו בפנים. אבל במקום לפעול לקירור הלבה אנחנו מעדיפים להתעלם, העיקר שלא נקלקל את אשליית 'יחסי השכנות הטובים' ולא נפגע בתיירות הפורחת בחרמון וברמת הגולן. לכן אנחנו מבליגים פעם אחר פעם מול גילויי אלימות ואירועים בעלי אופי ביטחוני מובהק ומאפשרים בכך את הישנותם. דוגמה לכך היא פרעות פקיעין הזכורות לשמצה מלפני כארבע שנים. אפילו שאותם אירועים כללו השלכת רימוני רסס, הצתת מבנים וחטיפת שוטרת למטרות מיקוח, עד היום לא הוגש ולו כתב אישום אחד כנגד מי מהמעורבים בהן. כמו כן, בתגובה לעתירה שהגישה 'רגבים' כנגד עבודות תשתית ופיתוח בלתי חוקיות שבוצעו על ידי הוואקף הדרוזי במג'דל שאמס תוך השחתת כ-400 דונם אדמות מדינה בשמורת הטבע הר חרמון, טענו כלפינו שאנחנו מקלקלים את יחסי השכנות הטובה עם הדרוזים ברמת הגולן. מדינת ישראל חייבת בראש ובראשונה לאזור אומץ, להביט נוכחה אל המציאות ולהכיר במציאות המסוכנת המתהווה. כשזה יקרה אני סמוך ובטוח שיימצאו הדרכים לטיפול נחוש ויעיל בסוגיה. טיפול כזה יכלול מיגור בלתי מתפשר של גילוי האלימות וחוסר הנאמנות מחד גיסא, ומתן תמריצים לאלו מבני העדה הנאמנים למדינת ישראל ולחוקיה במטרה לעודדם מאידך גיסא, ויש רבים כאלה, המשרתים בצה"ל בנאמנות, חוגגים את יום העצמאות ומנהלים חיים אזרחיים למופת.

 

חוששים מהנסיגה | אורי הייטנר, לשעבר דובר ועד יישובי הגולן

ישראל לא צריכה לחפש לעצמה אויבים כי יש לה מספיק. בסך הכול הדרוזים בגולן אינם מרדנים ואינם אויבים. 99 אחוזים מהם חיים את חייהם בשקט. אפילו בעיתון הארץ כתבו שבמג'דל שמס היו רק כ-100 תומכים בסוריה. אז אולי בפועל יש 300, אבל עדיין מדובר במספר קטן.

אנו לא צריכים לפעול כמו בשנת 82'. אז, לאחר חוק סיפוח הגולן, הוחלט לכפות על הדרוזים לקבל תעודות זהות ישראליות. צריך היה לתת לאנשים בחירה. וגם היום אל לנו לדחוק אותם לפינה. נקודתית צריך לעצור אנשים שמפירים את החוק, אבל צריך לזכור שזהו מיעוט קצת ולא מייצג, ואין לשפוט את הכלל לפי בודדים.

ההוכחה לכך היא שמנהיגי העדה הדרוזית אמרו שיתבעו את המשטרה על כך שבזמן המהומות השניות ב'יום הנכסה' המשטרה לא הכריזה על האזור כשטח צבאי סגור ולכן הילדים הדרוזים יכלו לראות את הנעשה ולהתקרב לגדר ולזרוק אבנים ולהתפרע. כלומר ההנהגה לא רוצה לעודד מרדנות.

הבעיה העיקרית של הדרוזים היא החשש שלהם שישראל תיסוג מהגולן. בכל מקום הדרוזים נאמנים למדינה שבה הם חיים, וכך בלבנון, בסוריה ובישראל. לו ידעו בוודאות שישראל לא תיסוג מהגולן הם היו מתנהגים בדיוק כמו הדרוזים בגליל והם היו משרתים בזרועות הביטחון ועוד. אבל כיוון שהם יודעים מה המשמעות להיות בוגדים בסורים – הם מתפרעים פה ושם בבחינת מס שפתיים לסוריה.

 

כל מרדנות פסולה | אליק רון, ניצב בדימוס, לשעבר מפקד המחוז הצפוני במשטרה

לאחר שישראל כבשה את רמת הגולן, חלק מהאוכלוסייה הסורית, ובהם סורים מוסלמים וצ'רקסים, עזבו את השטח וברחו. בשטח נשארו תושבי ארבעה כפרים דרוזים, וישראל הציעה להם אזרחות ישראלית והחילה את חוק הישראלי על רמת הגולן. לא כולם ששו לקבל את האזרחות, וגם מי שקיבל עשה זאת כמי שכפאו שד. ברקע הם חששו מאותו יום שבו אולי ישראל תיסוג מרמת הגולן במסגרת הסכם. וכך, התושבים הדרוזים באותם ארבעה כפרים הביטו כל השנים עין אחת מערבה ועין אחת מזרחה, מנסים לראות לאן נושבת הרוח. בימי חג ומועד של סוריה, כמו יום העצמאות של סוריה, הם נהגו לצאת אל גבעת הצעקות במג'דל שמס כדי להישמע ולהיראות, והם הניפו דגלים וצעקו. הם ראו בזה מעין תעודת ביטוח ליום פקודה.

כמפקד המחוז הצפוני הכרתי מקרוב את הסוגיה הטעונה הזו, ומצאתי שאיני נרעש ונרגש מזה שעומדים וצועקים ומניפים דגלים, כל עוד לא שורפים את הדגל שלי או מיידים אבנים על סמלי שלטון של מדינת ישראל וכוחות הביטחון. שרפת הדגל ופגיעה בכוחות הביטחון הם בעיניי מרדנות.

אני רוצה לציין שגם חלק מנוער הגבעות ומהחרדים זורקים אבנים על חיילי צה"ל. בעניין הדרוזים שיידו אבנים, המשטרה צילמה אותם ומבצעת מעצרים ועמם תבוא חשבון. ויותר מכך שמדובר כאן בזריקת אבנים מפריע לי העיתוי: בעוד כוחות הביטחון עסוקים בניסיונות פלישה הם גם חוטפים אבנים מאחור, ויש בזה ממד של תקיעת סכין בגב. ובדבר כזה יש לטפל ביד חזקה ובזרוע נטויה, בלי מורא ופשרנות, ואני מאמין שכך אכן המשטרה נוהגת.

כאמור, אני רואה סכנה במרדנות, הן מצד החרדים, הן מצד המתנחלים, הן מצד הערבים והן מצד הדרוזים. רק לפני שבועיים הציתו יהודים את רכבו של מפקד תחנת בנימין, ואני רואה בזה סכנה לשלטון החוק וגם נגדם יש לפעול ביד חזקה. אי אפשר שהם יקבעו את סדר היום שלך מדינת ישראל. כמו כן, בציבור החרדי שאינו שותף לי ולילדיי אני רואה סוג של מרדנות בכך שאינם נושאים בעול הביטחוני במדינה ומשתמטים מצה"ל והדבר לצנינים בעיניי, והמדינה נרתעת מלטפל בזה.