גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

להתחזק באהבת הארץ - רביבים

שורש חטא המרגלים, שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה
16/06/11, 13:44
הרב אליעזר מלמד

שורש חטא המרגלים, שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה * אין אדם מוכן להקריב עבור דבר שאינו מעריך * גם היום, רובם המכריע של תומכי הנסיגות אינם מרגישים קשר ליהודה ושומרון * התורה מדגישה את ערכה של ארץ ישראל ומחזקת את חיבתה * חטא המרגלים הוא שורש כל הגלויות, ותיקונו בחיזוק אהבת הארץ * ההתנחלויות מצילות את עם ישראל מהקמתה של מדינת טרור מסוכנת * התרומה הדמוגרפית של המשפחות הברוכות בהתנחלויות * קומו אחים יקרים ועלו להתנחל

ברוך רופא חולים

במשך כתשע שנים כתבתי טור זה בלי להחסיר אף שבוע, ועתה נעדרתי למשך שבועיים, ואני חש צורך להתנצל על כך. סבלתי מפריצת דיסק ועברתי ניתוח בגב בהרדמה מלאה, לכן נעדרתי. עתה אני הולך ומתאושש, ובעזרת ה' ביכולתי לשוב לכתוב. יהי רצון שישלח ה' רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף. וייתן ברכה והצלחה ביד הרופאים והאחיות, וישלם שכר טוב לכל קרובי המשפחה והידידים שעומדים לעזרת החולים לסעדם.

לכאורה לא חטאו המרגלים

השאלה הגדולה בפרשתנו - במה חטאו המרגלים? הרי הם נשלחו לתור את הארץ, לראות האם היושבים בה חזקים או רפים, רבים או מעטים. והנה נוכחו לדעת לפי מיטב שיפוטם, שהעם הכנעני שיושב בארץ הוא עם עז, עריו בצורות גדולות מאוד, ואם ישראל ינסו לכבוש את הארץ, הגברים יפלו בחרב והנשים והטף יימכרו לעבדים.

כך המרגלים באמת חשבו, אז מה רוצים מהם?! שייראו כיצד עם ישראל צועד אל חורבנו ויחרישו?! הלא היתה מוטלת עליהם חובה מוסרית להתריע מפני הסכנה. וגם אם המרגלים והעם טעו בשיקול הדעת, מדוע צריך להענישם בחומרה, שימותו כולם במדבר, וכניסתו של עם ישראל לארץ תידחה בארבעים שנה?

חטא המרגלים

חטאם של המרגלים היה שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה. לכן לא רצו להיכנס אליה, ומתוך כך טעו והגזימו בהערכת עוצמתם של הכנענים לעומת ישראל. ולכן תשובת יהושע וכלב היתה: "טובה הארץ מאוד מאוד". ורק לאחר מכן, מתוך ההכרה בערכה של הארץ, קראו לעם להתחזק באמונה: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך בה' אל תמרודו, ואתם אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם, סר צילם מעליהם, וה' איתנו אל תיראום" (במדבר יד, ז-ט).

מי שלא אוהב את הארץ, סולד מהצורך להיאבק עליה, וממילא משכנע את עצמו שאין אפשרות לכובשה וליישבה, ומוצא לכך אלף סיבות. אבל הסיבה העיקרית היא שלא אכפת לו מארץ ישראל, וכל שאר הסיבות הן בעצם תירוצים. וכן נאמר (תהלים קו, כד): "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו".

אין אדם שמוכן להשקיע מאמץ עבור דבר שהוא לא מעריך. מי שאינו מעריך לימודים גבוהים, לא יוכל למצוא בקרבו את הכוחות לשקוד עד סיומם. מי שלא מעריך את השירות הקרבי, לא ימצא בקרבו תעצומות נפש לעמוד באימונים המפרכים המכשירים אותו להיות לוחם. מי שלא מעריך את חיי המשפחה, לא ימצא בקרבו כוחות לכרות ברית נישואים ולהקים משפחה. כל אלה ימצאו לעצמם אלף סיבות 'ריאליות' מדוע הם אינם יכולים עכשיו ללמוד או להתגייס לצבא או להתחתן, אבל הסיבה האמיתית שהם לא רוצים.

אז והיום

גם היום רובם המכריע של האנשים שרוצים לסגת מיהודה ושומרון אינם אוהבים את ארץ ישראל, ואינם מרגישים קשר ליהודה ושומרון. גם אם לא היו שום בעיות ביטחוניות ודמוגרפיות, הם לא היו מוכנים להשקיע שום מאמץ ביישובם.

אלא שכמו תמיד, התעלמות מערכם של דברים אינה מבטלת את חשיבותם. ואם חס ושלום ניסוג מיהודה ושומרון, מרכזה של ארץ ישראל, תקום עלינו כאן מדינת טרור שהייעוד היחיד שלה יהיה להחריב את מדינת ישראל. וכל אויבי ישראל שבכל העולם יתרמו לה כספים ונשק, כדי שתוכל להרוג יותר יהודים.

חשיבות העיסוק בשבחה של ארץ ישראל

לפיכך מרבה התורה לספר בשבחה של ארץ ישראל, שעיני ה' אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחריתה (דברים יא, יב), ומעיינות יוצאים בה בהר ובבקעה, ארץ שלא יחסר כל בה (דברים ח, ז-י). וחמש עשרה פעמים חוזרת התורה ואומרת שהיא ארץ זבת חלב ודבש. וכן חז"ל הרבו לספר בשבחה, ללמדנו שבנוסף למצווה ליישב את הארץ, צריך גם לדעת את ערכה, לאהוב אותה ולחבבה. ואפילו הרמב"ם בהלכותיו כתב: "גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקים אבניה ומתגלגלים בעפרה, וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (מלכים ה, י). הרי שגם מבחינה הלכתית יש ערך לאהבת ארץ ישראל.

לבטא את חיבת הארץ על ידי ביקור בהתנחלויות וברכת 'מציב גבול אלמנה'

גם מי שאינו יכול לעלות ולהתנחל, יכול לבטא את חיבתו לארץ וליישובה על ידי ביקור ביישובים ההולכים ונבנים ביהודה ושומרון, ואמירת הברכה שתקנו על כך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". סיפורים רבים ישנם על גדולי ישראל, כמו האדר"ת, הרב קוק, הרצי"ה ועוד רבים, שכשהיו רואים את היישובים והמטעים החדשים, היו מתרגשים עד עמקי נפשם מהברכה האלוקית שהולכת ונגלית בארץ, ועיניהם היו זולגות דמעות גיל. גם מי שכבר מבין את ערכה של ארץ ישראל, הביקורים ביישובים מעצימים את הקשר הממשי שלו אליה.

כבר סיפרתי בטור זה שמנהג יפה זכינו להנהיג בהר ברכה, שבכל ליל שבת אחד האורחים מברך לפני תחילת הדרשה "מציב גבול אלמנה", וכל הקהל עונה אחריו אמן ומתחזק במצוות יישוב הארץ. וראוי להנהיג מנהג טוב זה בכל ההתנחלויות (עיין פניני הלכה ברכות טו, כב-כג, ובהרחבות).

תיקון חטא המרגלים ביישוב הארץ

כל הגלויות והייסורים הנוראים הכרוכים בחיי הגלות נובעים מחטא המרגלים. וכפי שאמרו חכמים (תענית כט, א) שבתשעה באב חטאו אבותינו בחטא המרגלים, ונגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ, ואמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות". שחורבן הבית הראשון והשני וכל הגלויות שנמשכו מאז נגרמו על ידי חטא המרגלים שעדיין לא תוקן.

והתיקון הוא שישראל יתאמצו לבנות את הארץ ולחונן את עפרה, שנאמר (תהלים קב, יד-טו): "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

בניין יהודה ושומרון

מדרגות ישנן במצוות יישוב הארץ, ובניין יהודה ושומרון מעל הכל. וכפי שהגדיר הרמב"ן (מצווה ד):: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ואם לא נתאמץ ליישב את יהודה ושומרון בכל כוחותינו, יהיו המקומות הקדושים הללו שממה בידי אויבינו.

בנוסף לכך, סדר יישוב הארץ צריך להתחיל מהמרכז המקודש יותר, והמרכז הוא יהודה ושומרון, כשירושלים בראש. אלה המקומות שבהם התהלכו אבותינו ונביאינו, ולא במקרה המקומות הללו כתובים ונזכרים בתנ"ך, אלא ללמדנו שבהם מתגלה עיקר קדושת הארץ. וכבר אמרו חכמים (ספרי עקב) שקדושת הארץ לא התגלתה בסוריה, מפני שדוד המלך כבש אותה לפני שכבש את ירושלים. וכן נאמר ליעקב אבינו כשהיה בבית אל וירושלים (בראשית כח, יג-יד): "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". מנקודת המרכז הזו צריכים לפרוץ לכל הכיוונים.

במדרגה הבאה לאחר יהודה ושומרון עומדת ההתיישבות בגליל ובנגב, שמצד אחד הריבונות בהם מבוססת, אבל מאידך הגורמים העוינים מתחזקים בהם.

קטרוג 'הצדיקים' על המתנחלים ששוכחים את עם ישראל

לעיתים יצר הרע מתעטף בטיעונים צדקניים וטוען: "עם ישראל קודם לארץ ישראל, ואתם המתנחלים שכחתם את עם ישראל". ויש "צדיקים" שמטיחים שאלה במתנחלים: "מה אתם עושים למען עם ישראל?". ועיניהם טחו מלראות, שללא המתנחלים מזמן היתה קמה ביהודה ושומרון מדינת טרור, וכל ערי השפלה היו מצויות תחת התקפות, ורבים היו נהרגים ונפצעים רחמנא ליצלן. וכי אפשר לעזור יותר לעם ישראל? הלא מדובר בהצלת נפשות ממש. כל אחד מבין שמצווה להתגייס לצבא כדי להיות שותף בהצלת ישראל. לא פחות מזה המתנחלים תורמים לביטחונה של המדינה, בהיותם מונעים בגופם הקמת מדינת טרור.

תרומת ההתנחלויות לגידולו של העם

מתוך העיסוק במצוות יישוב הארץ, המתנחלים גם זוכים להקים משפחות גדולות יותר. כל מי שמתבונן בזה מבחין מיד איך אנשים הדומים מכל הבחינות לחבריהם שבשפלה, הקימו בהתנחלויות משפחות גדולות בהרבה. ומתוך כך מתרחבת ההשפעה גם על בני משפחותיהם וחבריהם שגרים בשפלה. גם זו תרומה משמעותית לעם ישראל, במיוחד בדור שלנו שלאחר השואה.

התנחלות בלבבות לעומת ההתנחלות בפועל

יש טוענים שבלא שנתנחל בלבבות לא נצליח להתנחל ביהודה ושומרון.

עדיין איננו יודעים אם בהתנחלויות שלנו יתקיימו דברי הנביא (עמוס ט, טו): "ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם". אבל כמדומה שאפשר להעריך, שאם ההתנחלויות לא היו קיימות, כבר מזמן היתה קמה ביהודה ושומרון מדינת טרור.

הלחצים על מדינת ישראל לסגת מיהודה ושומרון הם עצומים, וגם אם כל המתנחלים היו מתפזרים ברחבי הארץ ומצליחים לשכנע את כולם להיות דתיים וחרדים ברמה המקובלת (דבר שאינו סביר), ללא ההתנחלויות לא היה בידינו כוח לעמוד בלחצים ולשמור על יהודה ושומרון בידינו. הדתיים והחרדים הרגילים היו מוצאים תירוצים והסברים להצדיק את הנסיגה. אח"כ היינו צריכים להתמודד עם הסכנות האיומות של מדינת הטרור הפלשתינית.

רק מפני שזכינו לאהוב את הארץ ולהקים התנחלויות ברחבי יהודה ושומרון, אנו יושבים עדיין במקומות הקדושים הללו, וניצלים מן הסכנות האיומות שבהקמת מדינת טרור ביהודה ושומרון. מספר המתיישבים כיום מספיק כדי לעמוד בלחץ הנוכחי, אבל אם יגבר יותר, לא בטוח שנעמוד. עדיין אנחנו זקוקים לעוד אלפים ורבבות של משפחות כדי להבטיח את עמידתנו למען עמנו וגאולתנו.

קומו אחים יקרים ועלו להתנחל בירושלים ובהרי יהודה ושומרון, ליישב את ההרים השוממים ולבנות את הערים החרבות. ובזכות מצווה זו נזכה לבנים ובנות, נכדים ונכדות, כחול הים וכוכבי השמים.