גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

תפוחין קדישין - סיפור לשבת

האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח שקיבל מהרבי ורטן: "בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!"
16/06/11, 13:44
עודד מזרחי


האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח שקיבל מהרבי ורטן: "בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!"
אחד מחסידי גור בתל אביב נסע באוטובוס והבחין ביהודי שנראה מוטרד ביותר. החסיד ניגש אליו ושאל: "יהודי יקר, הכל בסדר אצלך?"

"עזוב אותי", ענה האיש, "מה אתה רוצה מחיי?"

"אתה נראה לי עצוב", ענה החסיד, "אולי אני יכול לעזור?"

"אתה תעזור לי?!", לגלג האיש, "לך תחזור למאה שערים!"

לאחר שהשניים ירדו באותה תחנה, שוב פנה החסיד לאיש:

"תן לי לעזור לך. מה אכפת לך לנסות?! כתוב: דאגה בלב איש ישיחנה".

האיש התרצה והם התיישבו על ספסל.

"מה הצרה שכל כך מעיקה עליך?", שאל החסיד.

האיש החל לספר:

"עד לפני ארבע שנים הייתי איש עסקים מצליח ומאז התהפך עלי הגלגל לרעה. אני מובטל כבר שנה. יש לי ששה ילדים ואנחנו גרים בדירת שני חדרים של 'עמידר' בדרום תל אביב. בשנה האחרונה ניסיתי כל דרך לעבור לדירה גדולה יותר, אבל כלום לא עזר. היום הלכתי לפגוש את מנהל 'עמידר' עם כל המסמכים כדי שיאשר לי לעבור לדירה בת ארבעה חדרים שהם מציעים למי שזקוק ביותר. כשנכנסתי למשרדים ראיתי שיש לפני כמה אנשים שמבקשים גם הם לעבור לאותה דירה מוצעת. כאשר חיכיתי בתור, אחד מהם אמר כי הוא בטוח שיקבל את הדירה מפני שמנהל 'עמידר' הינו דודו. הוא נכנס לחדר המנהל ושהה בפנים למעלה מחצי שעה. נכנסתי אחריו והמנהל בקושי הסתכל עלי. רק לקח את המסמכים ואמר לי שהנציג שלהם ידבר איתי".

"מה אעשה?!", פרץ האיש בבכי, "כל מאמציי היו לשווא. איך לא אתייאש מהחיים?!"

"אל תדאג", אמר החסיד, "אשתדל לעזור לך, בעזרת השם".

"איך תעזור לי?!", תמה האיש, "יש לך קשרים עם מנהל 'עמידר'?"

"לא", צחק החסיד, "אך אני מכיר את האדמו"ר מגור, בעל ה'לב שמחה' שנמצא כעת בטבריה. הוא עוזר להרבה אנשים ועושה מופתים".

"אבל לוקח כמה שעות לנסוע מתל אביב לטבריה?!"

"מה הבעיה?!", אמר החסיד, "תקום מוקדם ותיסע באוטובוס".

האיש סירב ולאחר הפצרות רבות אמר:

"אני מוכן לנסוע בתנאי שאתה תיסע איתי!"

החסיד נעתר.

למחרת בבוקר נפגשו השניים ועלו על האוטובוס לטבריה. במהלך הנסיעה האיש אמר לחסיד:

"אם האדמו"ר שלך לא יושיע אותי, אוי ואבוי לך!"

"אל תדאג. תספר לרבי כל מה שיש בלבך ויהיה בסדר, בעזרת השם".

השניים הגיעו לבסוף לבית האדמו"ר בטבריה. האיש ראה תור ארוך משתרך ליד חדרו של הרבי. הוא הביט בחסיד בכעס ואמר:

"לא מספיק שסחבת אותי עד לכאן במשך חצי יום, עכשיו אני צריך לחכות עוד כמה שעות?!"

אחרי כמה דקות ניגש השמש אל האיש והזמין אותו להיכנס פנימה. הלה היה מופתע. כיצד הרבי יודע שהוא הגיע?!

הוא נכנס פנימה וראה את פניו המאירות וזקנו הלבן של בעל ה'לב שמחה'. על שולחנו היה מגש עמוס בתפוחים. האיש התיישב והחל לתנות בפני הרבי את צרותיו, ובפרט דיבר על עניין הדירה המיוחלת שאין שום סיכוי שיזכה בה. האדמו"ר שמע ובסיום הדברים הושיט לו תפוח ואמר: "ברכה והצלחה".

האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח ורטן:

"בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!"

החסיד הרגיעו שטמונה ברכה בתפוח. במהלך הנסיעה חזור המשיך האיש להתמרמר:

"הילדים שלי ביקשו שאביא להם מתנות וידי ריקות. מה אומר להם?!"

"תגיד לאשתך ולילדיך שיש להם תפוח מבורך, שכל מי שיאכל ממנו יצליח בכל מעשה ידיו".

כאשר הגיעו לתל אביב ירד החסיד בתחנה ונפרד לשלום מהאיש.

האיש הגיע לביתו בשעות אחר הצהריים. ילדיו קראו:

"אבא. מה הבאת לנו מטבריה?"

"לא הבאתי כלום. רק קיבלתי מאיזה רבי תפוח והוא הבטיח לי שכל מי שיאכל אותו תהיה לו ברכה והצלחה".

הילדים קראו בהתרגשות:

"אבא, אבא, תביא לנו פלח מהתפוח!"

"תהיו בשקט ותשבו מסביב לשולחן", הרגיעם האב, "ואני אחלק לכל אחד ואחד".

האב החל לחלק את הפלחים, אבל הילדים לא נרגעו. כמה מהם צעקו "אבא, לא קיבלתי!"

לפתע נשמעו נקישות בדלת. האב מיהר לפתוח וראה איש לא מוכר ניצב בפתח.

"רק רגע", אמר לו האב, "אני גומר בעוד רגע לחלק לילדיי את התפוח וניגש אליך".

האורח עמד בפתח משתומם לראות איך הילדים הקטנים מתחננים לקבל מאביהם פלח קטן של תפוח. לאחר מכן נפערו עיניו בתדהמה: האם קילפה קליפה דקה מפלח שקיבל אחד מילדיה ואכלה בשקיקה. כאשר הסתיים החיזיון ניגש האב לאיש ושאל:

"מי אתה?"

האיש התקשה לדבר:

"המנהל של 'עמידר' שלח אותי לראות באיזה מצב אתם חיים... אני ממש מזועזע... מימי לא ראיתי שמונה בני אדם רבים על תפוח אחד..."

כעבור יומיים הגיע מנהל 'עמידר' בכבודו ובעצמו והביא להם את מפתחות הדירה המיוחלת.