חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

על חתולים ואנשים - סיפור לילדים

"אמא, מי זאת האשה הזקנה שיושבת כל היום בחצר של כהן ומגרשת את החתולים?"
16/06/11, 13:44
אסתי רמתי

כשגברת דליה עברה לגור מול הבית של בנימין, הוא בקושי שם לב. רק אחרי מספר ימים הוא בא אל אמא ושאל: "אמא, מי זאת האשה הזקנה שיושבת כל היום בחצר של כהן ומגרשת את החתולים?"

"זאת גברת דליה", הסבירה אמא וחייכה. "משפחת כהן עברו דירה, שכחת? וגברת דליה עברה לגור במקומם. מסכנה, חתולי החצר של כהן רגילים להכנס לתוך הבית. אני מקווה שהם לא מפריעים לה יותר מדי..."

בנימין שמח מאוד. בדיוק לפני שבוע המורה הכריזה על מבצע 'והדרת פני זקן': כל ילד היה צריך לעזור למישהו מבוגר, ותמורת העזרה הוא קיבל נקודות ופרסים. הסבים והסבתות של בנימין גרו בעיר אחרת, ולא היה לו מושג מאיפה הוא ימצא זקן שהוא יוכל להדר את פניו. ועכשיו – איזו מציאה! השכנה החדשה בטח תצטרך עזרה מדי פעם.

כבר למחרת בנימין יצא החוצה וניגש לגברת דליה. "שלום!" הוא אמר בקול רם, "אני בנימין, ואני גר ממול. את צריכה עזרה במשהו? אולי לסחוב סלים, או לחצות את הכביש?"

"איזה ילד חמוד", חייכה גברת דליה וצבטה לו בלחי, "לא, תודה מתוק. אני לא סוחבת קניות – אני מזמינה בטלפון מהמכולת, והמוכר מביא לי הכל במשלוח... ועכשיו אני רוצה לשבת קצת בשמש, לא לחצות שום כביש. קישטא!" גברת דליה הסתובבה וניסתה לגרש חתול שחור גדול שעמד להיכנס לבית. "אוי, החתולים האלה חוצפניים! נכנסים לי כל הזמן לתוך הבית!".

"הם רגילים להיכנס", הסביר בנימין, "משפחת כהן, אלה שגרו כאן לפניך, מאוד אהבו חתולים".

"גם אני אוהבת", אמרה גברת דליה, "אבל רק בחצר. בבית הם קופצים על השיש ואוכלים לי את האוכל. והם גם מסתובבים לי בין הרגליים. כמעט הפילו אותי היום, החתולים האלה!"

"טוב, אני אלך לשחק", אמר בנימין קצת באכזבה, כשראה שהשכנה החדשה לא ממש צריכה עזרה.

למחרת, בנימין ראה את גברת דליה יושבת על שרפרף קטן, וגוזמת באיטיות את אחד השיחים. "גברת דליה!" הוא קרא "אולי את צריכה עזרה בגיזום? אני יכול לעזור לך, רוצה?"

"תודה, חמוד, אבל המזמרה הזאת מסוכנת בשביל ילד בגילך. אתה עלול להיחתך, חס ושלום!" והיא ניסתה לגרש בעזרת ענף שגזמה חתול ג'ינג'י שהתחכך בה.

"גברת דליה מסתדרת יותר מדי טוב לבד", אמר בנימין בצער לאמא שלו, "בחיים אני לא ארוויח נקודות ככה!"

"אל תדאג", אמרה אמא, "אני בטוחה שאם תרצה מספיק, מהשמים יסדרו לך דרך לעזור".

ואמא צדקה. אחר הצהריים, בנימין יצא לחצר עם אקדח המים שלו. הוא אמר שלום לגברת דליה, שישבה בחצר והתבוננה בו, והתחיל לירות לכל הכוונים. ופתאום, אחד החתולים של כהן יצא מאחורי הגדר, ובטעות חטף ממנו שפריץ של מים, ישר לפרצוף. "מיאו!" יילל החתול וברח כל עוד רוחו בו. זה לא כאב לו, כמובן, פשוט חתולים שונאים מים.

"בנימין! בנימין!" קראה גברת דליה בהתרגשות, "בוא רגע, חמוד! ותביא את הרובה שלך".

בנימין קצת התפלא, אבל ניגש אליה. "אתה מוכן לעזור לי? אתה יכול ללמד אותי לירות באקדח הזה?" ביקשה השכנה, "זה מבריח את החתולים מצוין!"

"בטח" שמח בנימין. הוא הראה לשכנה המבוגרת מאיפה ממלאים מים ואיפה לוחצים, ומאז היה אפשר לראות את גברת דליה יושבת ומתיזה מים על כל חתול חצוף שהעז להתקרב לדלת הבית. החתולים הפסיקו להטריד, גברת דליה היתה מאושרת, וגם בנימין, כמובן. הוא הרוויח מבצע - וגם מצווה.