בשבע 448: הפרקליטים ינברו בתיקים

פעילי ימין שהואשמו בהעלבת עובד ציבור טענו לאכיפה מפלה באישום זה נגד אנשי ימין בלבד, וביקשו בבית המשפט הגנה מן הצדק

יאיר שפירא , כ"א בסיון תשע"א

 פעילי ימין שהואשמו בהעלבת עובד ציבור טענו לאכיפה מפלה באישום זה נגד אנשי ימין בלבד, וביקשו בבית המשפט הגנה מן הצדק | לאחר מאבק משפטי ממושך, חייב בית המשפט העליון את הפרקליטות למסור לפרקליטי הנאשמים את תיקי החלטותיה בנושא זה בשלוש השנים האחרונות, כדי שיוכלו להוכיח את טענת האפליה

הכול התחיל בקיץ שלפני הגירוש מגוש קטיף, כשפעילת הימין נדיה מטר שלחה פקס לראש מנהלת ההתנתקות דאז, יונתן בשיא, וכינתה אותו 'יודנראט'. ארבע שנים מאוחר יותר העיד בשיא בבית המשפט כי הוא לא התרגש במיוחד ממכתב הנאצה, ולא הוא זה שהגיש תלונה למשטרה נגד מטר. על אף שבשיא לא נעלב ולא התלונן, ואף  הפציר במשנה ליועץ המשפטי מייק בלאס שלא להגיש כתב אישום, החליטו במשרד המשפטים להיעלב בשמו עד כדי פתיחת הליך פלילי.

בבית המשפט הציג עורך דינה של מטר מבחר ציטוטים של אישי ציבור שעלבו קשות מעל במות שונות בשופטים, בעובדי ממשלה ובנבחרי ציבור, אך בלאס וחבריו לא תבעו את כבודם בבתי המשפט. אשר על כן הוא ביקש שתעמוד למרשתו הגנה מן הצדק, ושבית המשפט יזכה אותה בשל אכיפה מפלה. טענת הפרקליטות כי מטר הגדישה את הסאה בכך שפיקססה לבשיא את העלבון לא שכנעה את מי שהיה אז שופט בית משפט השלום בירושלים, דוד מינץ, ומטר זוכתה.

ערעורה של הפרקליטות הגיע לפתחו של הרכב שופטים הרבה פחות נוח עבור מטר, ובבית המשפט המחוזי קבעו השופטים צבי סגל, יוסף שפירא ויורם נועם, כי אפליה באכיפת החוק - או בלשון הרשמית יותר, אכיפה בררנית - אי אפשר להוכיח על ידי הבאת דוגמאות בודדות של מקרים בהם לא הועמדו אנשים לדין. הם ביטלו את פסיקתו המזכה של מינץ, וכתב האישום נגד מטר חזר להידון בבית משפט השלום.

בימים שבהם שלחה מטר מכתב מעליב לבשיא, כתב הרב אליצור סגל דברים מעליבים על הרב הצבאי הראשי דאז, הרב ישראל וייס. למרות שהרב סגל לא שלח את המאמר בפקס, החליטה פרקליטות המדינה להעמיד גם אותו לדין על העלבת עובד ציבור.

עורך דינו של סגל, יצחק בם, טען גם הוא לאכיפה בררנית, ודרש זיכוי בשל הגנה מן הצדק. הוא ביקש להוכיח כי רק אנשי ימין נמנים עם המעט שבמעט שבין כותבי המאמרים אותם מעמידה הפרקליטות לדין על הסעיף המדובר. הוא ביקש מהפרקליטות למסור לידיו את כל ההחלטות שניתנו באותן שנים על העמדה לדין בשל אותה עברה, ונענה בכעשרים החלטות אותן בחרה עבורו הפרקליטות. עו"ד בם דרש לקבל את כל ההחלטות שהתקבלו בשבע השנים האחרונות, ונענה בשלילה. אנשי הפרקליטות הסבירו בבית המשפט שבארכיון משרד המשפטים שוכבים כמעט 2000 תיקים העוסקים בעניינים של עברות הקשורות בחופש הביטוי, שנתקבלו בפרקליטות בשבע השנים האחרונות. החומר אינו ממוחשב,  ולצורך מסירתו לידיו של עו"ד בם ייאלצו שם להעמיד מתמחים שיעברו על התיקים כולם, וישלפו את אלו העוסקים בהעלבת עובד ציבור. אחר כך יעברו פרקליטים צעירים על התיקים וימחקו מהם מידע רגיש כמו מקורות חקירה או פרטים הפוגעים בפרטיות. ולבסוף, פרקליטים בכירים יותר ייאלצו להקדיש מזמנם היקר כדי לעבור על התיקים המצונזרים ולאשר את העברתם. הפרקליטות טענה כי מדובר ב"הקצאת משאבים בלתי סבירה", כזו הפוטרת על פי חוק חופש המידע את הרשויות מלמסור מידע מבוקש לאזרחים.

בא כוחו של סגל טען לעומתם שלא ייתכן כי מחד תטען המדינה במשפטה של מטר כי אי אפשר להציג החלטות בודדות של הפרקליטות כדי להוכיח אכיפה בררנית, ומאידך לטעון במשפטו של סגל כי אין ברשותה המשאבים למסור יריעה רחבה של החלטות.  אם דרושה יריעה רחבה כדי שאפשר יהיה להוכיח שהפרקליטות נוקטת במדיניות מפלה, אזי על המדינה לסייע להגנה להשיג ולהציג את אותה יריעה רחבה. בפרקליטות העלו את האפשרות למסור לידי פרקליטו של סגל החלטות של שלוש שנים בנושא. הסנגור התעקש על שבע, וקיבל את מבוקשו בפסק דין של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד.

לא ייגעו לריק

הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון, ושם ביקשה עורכת הדין דנה בריסקמן (בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל) לפטור את הפרקליטות לחלוטין ממסירת התיקים לידי הסנגור.

הנשיאה בייניש מיהרה לשבץ את עצמה בראש ההרכב שדן בעניין, ויחד עם השופט אשר גרוניס שידרה באולם בית המשפט עוינות חריפה לדרישה של עו"ד בם. בייניש, שכיהנה כפרקליטת המדינה בשנות התשעים, נחרדה מההשלכות האדמיניסטרטיביות של כוח אדם יקר הנובר בארגזים ישנים על פי בקשתו של סנגור. גרוניס, שופט ותיק, בדק ומצא כי חלפו חמש שנים מעת הגשת כתב האישום, והמשפט טרם החל בשל המאבק לקבלת חומר שאולי יהיה בסיס לטענה מקדמית להגנה מן הצדק. באופן כזה, טען גרוניס, יוכל כל סנגור לדחות הליכים של נאשם במשך שנים ארוכות. גם העמותה לחופש המידע, שטענה בבית המשפט כי לו הפרקליטות היתה טורחת למחשב את התיקים, אזי לא היתה נאלצת לעבוד קשה כדי לשלוף את המידע, לא זכתה ליחס אוהד של השופטים. כך גם לא נציגי הסנגוריה הציבורית, שהצטרפו גם הם וביקשו כי לכל הפחות יקבל עו"ד בם את מה שהציעה הפרקליטות בבית המשפט המחוזי - תיקי היעלבויות של שלוש שנים.

למרות היחס העוין, התוצאה המבורכת התקבלה השבוע בפסק דין שכתבה השופטת השלישית בהרכב, מרים נאור. היא הסכימה לטענת המדינה כי מסירת החומר היא עניין מכביד, אך גם לטענת הסנגור כי מדובר בעניין חשוב, ובעיקר לטענת הסנגוריה הציבורית כי המדינה למעשה כבר הסכימה למסור חומר של שלוש שנים. השופטת פסקה אפוא כי המדינה תמיין ותמסור חומר של שלוש שנים, וניחמה את הפרקליטים כי המשאבים שיושקעו בהכנת החומר הרגיש לא יתבזבזו רק בעטיו של תיק זה. סביר להניח שהחומר יאפשר לפרקליטות להיענות ביתר קלות לדרישות דומות של סנגורים בעתיד.

חשד לתיאום מחירים

במחווה גדולה ואופיינית קרא יו"ר ש"ס השר אלי ישי ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד ראשי המחלבות הגדולות. וינשטיין, יש להניח, לא ייענה לקריאה, למרות שההתאמה המופלאה של עליית מחירי הקוטג' בהחלט מעלה חשד סביר לתיאום מחירים.

חשד סביר היה גורם לויינשטיין להורות על חקירה ככול שמדובר היה בסתם אדם או חברה. אך אם ייענה היועץ המשפטי לממשלה לבקשתו של ישי בעניין תנובה ושטראוס, הוא הרי עלול להידרש לפתוח בחקירה נגד חברות הסלולר בשל חשדות להונאה של מאות אלפי לקוחות, שהרי חשדות סבירים כאלו לא חסרו מעולם. ומי יודע מה יעלה בגורלם של הבנקים, חברות הביטוח ורשתות המזון הגדולות. ויינשטיין, סביר להניח, יעדיף להמשיך ולדקדק עם האזרח הקטן.