בשבע 448: האם למחאת צרכנים בישראל יש סיכויים להצליח?

יצחק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג', עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות ופרופ' הרצל פטל ממכון לב עונים בהרחבה על שאלת השבוע

עריכה: ירעם נתניהו , כ"א בסיון תשע"א

כבר לא פראיירים| יצחק אלרוב, יוזם 'מחאת הקוטג''

לו הייתי נשאל שאלה זו לפני כשבועיים סביר להניח שכמו רבים וטובים הייתי נתקף בפרץ של פסימיות ועונה שבמדינה כמו שלנו אין סיכוי למרד צרכני, בטח ובטח שלא לדבר על הצלחה. אבל מסתבר שבשבועיים הללו נפל דבר בישראל  – התעוררנו. אנחנו רגילים להיות בקדמת הטכנולוגיה, אבל בנושא הזה דווקא היינו כאחרוני מדינות העולם השלישי. לא היינו מודעים לכוח שלנו ולכך שהכסף שעמו אנו משלמים בסופר הוא שלנו ובאפשרותנו למקסם רווחים ולקנות בו הרבה יותר. היום אנו מבינים כי כצרכנים יש לנו המון כוח ביד.

כשהמאבק הזה התחיל שמעתי המון קולות שמדברים על כך שאין סיכוי שזה יצליח, כי הישראלי הממוצע הוא נהנתן ומפונק, מתלונן מול המחשב אבל לא יוצא למעשים. אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל אני כן יודע שישראלי ממוצע לא אוהב להיות פראייר, ויותר מכך הוא לא אוהב לגלות שבמשך שנים הוא הפראייר מהסוג הנוח ביותר. כזה שמתווכח בבזאר טורקי על חולצה מזויפת ממותג מפוקפק, אבל מתחת לביתו שלו גוזלים אותו לאור יום והוא עוד אומר תודה ומחייך לקופאית בעוד הבוס שלה ועוד כמה אנשים גורפים הון על חשבונו. ברגע שכל זה הושם מול עיניו, הוא זעם כמו אריה ושינה את כל הרגליו הישנים. וכך, מבלי לצאת לרחובה של עיר ולצעוק, אלא מביתו שלו כשהוא יושב על הכורסא הנוחה, הצרכן הישראלי מנהל מאבק וגם מצליח בו. אני חושב שהתשובה הנכונה לשאלה בכותרת היא שנכון לעכשיו – בהחלט יש לה סיכוי להצליח. הרשת החברתית והיא בלבד יכולה להביא לשינוי בנושא הזה ולכן כיום למחאה צרכנית יש אחוזי הצלחה גבוהים פי כמה מאשר מלפני שבועיים. 

 

נאמין ונצליח | עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

מתי אזרח מחליט לחרוג משגרת חייו ולא לעבור לסדר היום על אירוע או תופעה בהם נתקל?

מוחנו יתריע בפנינו על אירוע או תופעה שאינם תקינים או ראויים, אך לצערנו אנו משופעים בנושאים כגון אלה בישראל. במקרים כאלה, אנו מסתפקים על פי רוב בשיתוף קרובים ומכרים בדעתנו על הנושא, ותו-לא.

לבנו עשוי להרגיש חמלה והזדהות כאשר ניתקל במקרים של פגיעה הגורמת סבל לאנשים אחרים, אך גם כאלה לא חסרים בעולמנו, ופיתחנו לגביהם סוג של השלמה, שלא לומר אדישות.

דומה כי רק אם נחוש עמוק בבטן כי תופעה מסוימת מקוממת עד כדי פגיעה בכבודנו – בין אם כבודנו האישי, ובין אם כבודנו האנושי כבעלי מצפון — רק אז נסכים גם לצאת לפעולה כלשהי או להשתתף במאבק ציבורי.

כאשר נתקלים בתופעה שהשלמה עמה מביישת אותנו כבני אדם או כאזרחים, מתקיים המניע החשוב לנכונות ליציאה לפעולה אזרחית.

האם די בכך? 

הסיכויים להניע אנשים לצאת למאבק אזרחי – בין בתחומי החברה והכלכלה ובין בתחומי איכות השלטון וזכויות האדם והאזרח – הם ללא ספק גדולים יותר כאשר למאבק זה ישנה מטרה הניתנת להשגה. הפן הרציונלי חובר כאן לכבוד האנושי כמניע, ובוחן אם יש תכלית למאמץ ולטרחה. התחושה כי 'אתה יכול לעשות את ההבדל', או בלשון צו הגיוס הצרכני במאבק בעמלות הבנקים: "אם ניפנה (לחכ"ים) ייווצר מפנה" – מחזקת את האמונה ביכולת להביא לשינוי המיוחל ואת הטעם שיש לפיכך להשתתפות בניסיון לעשות זאת. לבסוף, חייב להיות גורם מוביל ומארגן שייקח אחריות על תהליך היציאה למאבק. דומה כי מאבקים צרכניים מוצלחים נמצאים בהישג יד. ולאור הצורך להעמיד כוח צרכני מאורגן אל מול האינטרסים הכלכליים החזקים במשק, ראוי כי הציבור יתחיל להפנים זאת ולהאמין בהיתכנותם של מאבקים כאלה, ויתכונן לקחת חלק פעיל יותר במאמץ להגן על זכויותיו.

 

לקחים מימי הפאודלים | פרופ' הרצל פָּטל, ראש המחלקה לחשבונאות ומערכות מידע, מכון לב

בשנת 1776 פרסם אדם סמית את המסה 'עושר האומות', הנחשבת לאבן דרך בתולדות התפתחות הכלכלה המודרנית. אחד הרעיונות המרכזיים בה מכונה 'היד הנעלמה'. על פי רעיון זה הכלכלה תשתפר ללא התערבות שלטונית.

הרקע באותם ימים של סמית היה תקופת הפיאודליזם. מספר קטן של פאודלים שהיו בעלי הקרקעות שלטו על רוב העם. הפאודלים היו למעשה הצאצאים שקיבלו את השליטה בקרקע בירושה. סביר להניח שחלקם לא ניחן בכישורי קודמיהם, ולעומתם האריסים שעיבדו אותם חלקם היו מוכשרים, כך שלמעשה כשסמית הביט על הנעשה סביבו, הוא ראה פאודלים הרודים באריסים.

על רקע זה הוא פרסם את 'עושר האומות' ועיקרון 'היד הנעלמה', דבר שתרם את חלקו למהפכות שהובילו לסוף התקופה הפיאודלית ותחילת הכלכלה הקפיטליסטית.

"מרד הקוטג'" וכן התארגנויות צרכנים אחרות, מקורן למעשה באותו רעיון בסיסי בו הציבור הרחב חושב ש'השליט' התורן עושק אותו ועל ידי נקיטת מהלכים ניתן לשנות את המצב לטובת הכלל.

במבט ראשון נראה כי מרד צרכנים כנגד גופים כלכליים הינו מנוגד לכלכלה הקפיטליסטית, אשר בבסיסה עומד רעיון 'היד הנעלמה'. ואולם בהתבוננות מעמיקה ניתן להבחין כי במקרה של מונופולים אשר שולטים בתחום מסוים ועושים בו כרצונם אין מדובר בכלכלה מודרנית אלא להפך, חזרה לתקופה של סמית, שבה בעלי הון השולטים באנשים הכפופים להם. אלא שבתקופתנו לא מדובר על עבדות, כי אם על שליטה בהרגלי צריכה.

יש כמה מאפיינים המשפיעים על הצלחת מרד צרכני, והעיקריים שבהם: עומק התסכול בו שרוי הציבור, נחישות וכושר עמידה לאורך זמן וניהול נבון של המאבק.

מולם ניצבים בעלי ההון – המונופולים. יכולת השרידות שלהם מונעת גם היא מנחישות, כושר עמידה, היכולת לספוג הפסדים, הכישרון שלהם ושל מנהליהם לנווט בעיתות משבר בדעת הקהל וכו'.

נקודת שיוו המשקל באשר להצלחת מרד צרכני תלויה למעשה במידת ההיקף של המרד, ועד כמה הצרכנים והמונופולים מרחיבים את הגורמים המאפיינים את הצלחת המרד או דיכויו.

לא מיותר להוסיף כי באחרונה הועלו כמה הצעות לתמיכה ממשלתית במרד הצרכנים, כגון חשיפת השוק המקומי לייבוא חיצוני – צעד המחליש את המונופולים ותורם להצלחת מרד הצרכנים. אך 'אליה וקוץ בה', חשיפה זו עלולה להכות בחקלאים המקומיים המשווקים את תוצרתם למונופולים, ויצא חלק שכרו – בהפסדו.

 

לנצל את כוחנו

צריך ללמוד מכאן שני דברים שונים:
א. יש כוח צרכני לציבור ובמיוחד לרוב בעם ישראל שהוא מסורתי, דתי וחרדי. רוב זה יכול על ידי פעילותו הצרכנית לשפר את מראה השבת בפרהסיה, לשפר את הכשרות, ואולי אפילו להקטין את גסות הרוח ולשון הרע.
ב. בתחום הניהול הכלכלי של המדינה, שהיא כרגע עשירה מאוד והגיעה לכך בדרך קפיטליסטית ואנוכית, תוך נטישת אלמנטי החסד היהודיים שהיו בעבר בכלכלה, מותר להחזיר סובסידיות למוצרי צריכה, אם העלות מוצדקת וייבוא לא מועיל.

משה לבל , כפר סבא

 

ללמוד מהאומות

כאשר יש צורך במחאה (ולא רק על מחיר מוצרי יסוד שנראה מופקע) - חייבים למחות על כך!
רבותינו ז"ל לימדו אותנו שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בעוון.
עלינו ללמוד - דווקא בעניין מחיר גבינת הקוטג' - מאומות העולם: שם כאשר מעלים מחירים באופן לא ראוי או לא מוצדק - המוצר יישאר על המדפים בחנויות עד שיעלה אבק (או עובש...) ואז המחיר יורד.
אין מקום לשאלה כזאת כל עוד לא ניסינו בעצמנו לפעול בדרך זאת.

ישעיהו אביבי, עפולה

 

צורחים וצורכים

מניסיון העבר (ע"ע מחירי הדלק), מחאה בישראל בדרך כלל דועכת עד מהרה. רוגנים וקונים, צורחים וצורכים. מוטל עלינו לרכז מאמץ צרכני ואף צרחני בנושאים הכאובים יותר. כגון: מחירי ביטוח הבריאות וקופות החולים, הגדלת סל תרופות מצילות חיים, או מחירי הדירות הבלתי נסבלים . ואם כבר מחאה, אז כנגד הפערים החברתיים ופערי השכר. וקוטג'? לדעת רבים וטובים, צריכת יתר של מוצרי חלב אצל בוגרים מזיקה, ובינתיים המחלבות נהנות מקמפיין פירסומי חסר תקדים ובחינם.

אריק קרמר , י-ם