בשבע 448: אוזניים לקוטג'

כמה הערות בעקבות סערת הקוטג'

עדי גרסיאל , כ"א בסיון תשע"א

כמה הערות בעקבות סערת הקוטג':

* כלי התקשורת הזדרזו בימים האחרונים לערוך השוואות עם מחירי מוצרים דומים בחו"ל - והתוצאות לא מרנינות, בלשון המעטה. אבל החוכמה היא לעשות 'תחקירים' כאלה עוד לפני שבחור נמרץ מבני ברק מארגן חרם בגלל עליות המחירים. קצת מיותר להזכיר שבעידן האינטרנט לא צריך אפילו להחזיק כתב בחו"ל כדי להשוות מחירים.

· 'אייפקס' - קרן ההשקעות שרכשה את תנובה ומתמחה ב'השבחת' ערך חברות ומכירתן כעבור מספר שנים, היא נדבך מרכזי בפרשת התייקרות מוצרי החלב. אלא שכדי להגיע לתובנה הזו נדרש הקורא הממוצע לנבור בים של כתבות, מאמרים וידיעות שרובם עתירי 'צבע' אך שטחיים. וכשקשה להבין לעומק את המציאות, קשה עוד יותר לשנות אותה.

·  ובכל זאת, יש גם צדדים חיובים בסיקור המחאה: תנובה היא מפרסם חשוב. נוחי דנקנר משופרסל הוא הבעלים של מעריב. אפשר היה לחשוב שכלי התקשורת ייזהרו מלהרגיז אותם. הם לא. יכול להיות שגם אינטרסים פוליטיים עומדים מאחורי החשיפה האדירה של מחאת הקוטג', ולמרות זאת חייבים להגיד מילה טובה למדיה שיכלה בקלות לחנוק את הנושא, אך לא עשתה חשבון למפרסמים. צל"ש מגיע לעיתון הכלכלי דה-מרקר, שמוביל מזה חודשים רבים אג'נדה נחושה של מלחמה בריכוזיות במשק.  

·  'פייסבוק' הפכה למילת באזז שמושכת אליה את התקשורת המסורתית. אך בלי מדורות שבט כמו ידיעות וערוץ 2, מחאת הקוטג' היתה נבלעת בין מי יודע כמה יוזמות אחרות ברשת האינסופית של מארק צוקרברג. אפשר לחכות קצת עם ההספדים של העיתונות 'הישנה'.

·  לא יודע כמה משלמים ליועצי התקשורת של תנובה ושות' (מכמעט 8 שקלים לקוטג' אפשר לממן יועצים מאוד יקרים), אבל רמי לוי - היחצ"ן של עצמו, עשה להם בית ספר. מומלץ ליועצים, כמו גם ללקוחותיהם היהירים, לבדוק איפה הם טעו. בפעם הבאה זה יכול לכאוב יותר.

עדי גרסיאל

 

העיקר השקט, ושנתניה תתפוצץ

במסגרת הגישה כי 'אסור ליצור תחושה שערבים מייצרים אלימות' התעלמה התקשורת באופן בוטה ממה שנתפש על ידי רוב אנשיה כ'לא אייטם' במשך תקופה ארוכה.

לפני חצי שנה נכתב במדור זה כך: "שמעתם השבוע על פיגוע הגז שהיה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים? סביר להניח שלא. מי שלא קרא או שמע על כך באתר ערוץ 7, לא ידע על חיתוך צינורות גז ופגיעה בצוברי גז על ידי ערבים בשכונה" (16.12.2010).

הדברים נכתבו בעקבות חשיפה של שמעון כהן בערוץ 7 כי בוצעה השחתה וגניבה של צינורות מצוברי גז, בצורה שכמעט גרמה לפיצוץ אדיר בשכונת הגבעה הצרפתית. כך פתח כהן את השידור: "הנה עוד אירוע אחד שאולי יום אחד, נקווה שלא, נצטרך לפתוח לגביו בוועדת חקירה". כהן ראיין תושבת מהשכונה שסיפרה על סדרת מעשי ונדליזם של תושבי עיסאוויה הסמוכה, בעקבות מה שתואר בראיון כ"אירוע שיכול היה להסתיים בפיגוע רב נפגעים בגבעה הצרפתית". התושבת סיפרה על ריח חריף של גז וקולות של זרימה חזקה. התברר שנחתכו צינורות גז מבלון מרכזי של בניין רב קומות.  הכבאים שהוזעקו אמרו שמדובר באירוע חבלני לכל דבר, אך המשטרה מקלה ראש. לאחר בדיקה התברר כי הצינורות נחתכו ב-250(!) מוקדים באזור.

כעת, שבועיים לאחר  הפיצוץ האדיר בנתניה. האם מישהו שמע פולו-אפ או תחקיר רציני שהעלה את הסיפור החשוב הזה? אשמח לשמוע על כך, כי לי לא יצא לשמוע. נדמה שהזיכרון הקולקטיבי המשיך לישון, כי אף אחד מאלה שהשתלטו על מוקדי הבניית הזיכרון לא רוצה להעיר את הציבור. סיקור אלימות ערבית בירושלים לא תורם לשיח של שלום, ושנתניה תתפוצץ בשקט.

חני לוז

 

עוף החול המודפס

צדה עיני מודעה בעיתון על רקע עיצוב המזכיר את העמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות', שנשאה את הכותרת "העיתונאים – חשיפה! מה באמת קורה מאחורי הקלעים של עולם העיתונות המודפסת".  חשבתי לעצמי שסוף סוף החליט מישהו להפיק סאטירה על התקשורת. איזה רעיון! הרי קיימות אינסוף אפשרויות, כמו להציג חדר עריכה ואיך העורכים מעוותים את החדשות, מחסירים מידע או מסיטים את תשומת לב הקוראים לנושאים לא חשובים. אפשר גם להראות עד כמה העיתונאים מסוגלים להיות עצלנים ומתמסרים לתופעת העדר, או להוכיח שאותן תכונות שהם מבקרים אצל אישי צבור נהוגות אצלם בחייהם הפרטיים.

אך לא, לא סאטירה ולא דרמה, אלא סדרת תעודה מבית יס-דוקו.  מתברר שעידית אברהמי החליטה לחקור "מי אחראי לירידה במעמד העיתונאים ומה הוביל לדעיכתה של העיתונות הישראלית". המפתח הוא להתחקות אחר עיתונאים בשגרת יומם. יש רגעים מעניינים ואפילו משכילים מהפרק הראשון שצפיתי בו דרך אתר הערוץ (כי הרי ביו"ש כמעט ואין כבלים), אבל ההנחה שהעיתונות הכתובה הולכת למות היא קצת לא במקומה. עובדה: הידיעה הטרייה מבשרת לנו ש'טייקונים נכנסים לעיתונות'. ואופס! - הנה אנו חוזרים ל'הון ותקשורת' ול'מחיקת התחרות' ועוד תופעות פוליטיות-חברתיות-כלכליות אשר בסופו של דבר משרתות בעיקר את כיסיהם של בעלי העיתונים. קראתי שאילן בן-דב, בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר, מנהל משא ומתן על כניסה להשקעה בערוץ 10; נוחי דנקנר רכש את השליטה ב'מעריב' תמורת 147 מיליון שקל, והאוליגרך ליאוניד נבזלין קנה 20% ממניות 'הארץ' תמורת 140 מיליון שקל. גם יצחק תשובה רכש חלק ממניות זכיינית ערוץ 2 קשת לפני שנה.  מדובר בהרבה כסף והרבה השפעה. ולחשוב שהיו חברי כנסת שביקשו למנוע, על פי חוק, משלדון אדלסון מלהחזיק ב'ישראל היום' ולהפיץ אותו חינם. אז הנה, קמה לתחייה העיתונות הכתובה. עכשיו צריך לבחון איזו עיתונות היא תהיה.

ישראל מידד

 

  • חדשות בחדשות

גלובס דיווח כי שי גולדן, עורך מוסף 'הארץ', יתמנה לסגן עורך 'מעריב' ויהיה אחראי על תחום התרבות בעיתון היומי. גם מזל מועלם, הכתבת הפוליטית של הארץ, עוברת למעריב.

עובדים בחדשות ערוץ 10 מתכוונים להגיש בג"ץ נגד המעבר לירושלים. השבוע הוכרז רשמית כי החברה, שיושבת בגבעתיים, תעבור לשדר מאולפני JCS  בבירה.

ביום ראשון יתקיים דיון בבית הדין לעבודה בירושלים על ההחלטה להדיח את מנהלי ערוץ 1 וקול ישראל. זאת בעקבות עתירה של אגודת העיתונאים בירושלים.

 

  • ביקורת הנקרא

נתניהו צודק. הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא בלתי פתיר.

(שלום ירושלמי, nrg-מעריב)

אז מתי נראה את גדודי 'הפרשנים' בלשכת האבטלה?

 

כשאני רואה איך 'הארץ' מידרדר, מבחינה מקצועית ומוסרית, זה כואב לי

(מתי גולן, לשעבר עורך אחראי ב'הארץ', גלובס)

לנו זה כואב לא פחות, מתי

 

יש לו (לפרס) רעיונות ויוזמות שטרם עמדו במבחן... חובתו להרים קול וגם לפעול

(איתן הבר, 'ידיעות אחרונות')

על סמך הרעיונות שכבר נבחנו, כמו אוסלו, אנחנו מעדיפים לוותר