בשבע 448: חיים של אמונה

סיפור חייה של מרים פרץ, שעלתה ארצה בחוסר כל, שכלה שני בנים ובעל וממשיכה לראות הטוב, מובא בצורה מרגשת ב'שירת מרים'

עפרה לקס , כ"א בסיון תשע"א

'שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ', סמדר שיר, ידיעות ספרים,  343 עמ'

לא פשוט לגשת לספר המקפל את סיפור חייה של מרים פרץ ולכתוב עליו תובנות. קל יותר להתחיל בעניינים הצורניים: סגנון הכתיבה של סמדר שיר והנושאים שהחליטה להביא אליו. ואלה טובים מאוד ומשרתים את התוכן על מסריו באופן היותר טוב.

מרים פרץ ילדה שישה ילדים, שכלה את בנה בכורה ואחר כך התאלמנה מבעלה אליעזר שלא עמד לו ליבו מול הצער הגדול. כעבור מספר שנים היא שכלה גם את בנה השני אלירז, שהיה כבר אב לארבעה ילדים וכיום היא ממשיכה לחנך חיילים ובני נוער, להעביר להם את סיפורה האישי ולדבר איתם על מנהיגות.

מי שמבקש להבין איך אישה כזאת מצליחה לקום בבוקר, לחדש ולעשות, להיות אם לילדיה הנותרים, סבתא לנכדיה ומקור השראה לאנשים אחרים שנמצאים במקום של שכול או אבדון - יכול למצוא את התשובות בסיפור חייה. ואם לדייק יותר, במבט שאימצה על החיים עוד מילדותה המוקדמת, ובכוחות שעימם הסתערה על כל מה שהם זימנו לה.

מרים נולדה למשפחה ענייה מאוד בקזבלנקה. שני הוריה לא ידעו קרוא וכתוב ואימה הייתה משרתת בביתו המפואר של הרב. אבל במקום שהפערים יתסכלו אותה, שמחה מרים בכל פעם שנסעה לנופש עם בני משפחתו של הרב, אף שהגיעה לשם כדי לסייע בעבודות הבישול והניקיון וכשניקתה את ביתה של אחת המורות, יום יום בהפסקת הצהריים תמורת ארוחה שלא אהבה וכמה פרוטות, היא שמחה שהמורה בחרה דווקא בה להיות המנקה.

אחרי העלייה לארץ, הייתה מרים הפה של הוריה מול לשכת הסעד ועמדה בתור לחלוקת מצרכי מזון בגאווה ובשמחה על שמדינתה דואגת לה. "כיום", נכתב בעמוד 33, "כשכל כך הרבה אנשים חושפים את פצעי העלייה והקליטה, מפליא אותי להיווכח שהייתי שם, בדיוק באותם המקומות שהם מתארים, אך במקום להיפגע הפנמתי אותם כחוויה". מגיל צעיר התגייסה מרים לסייע בפרנסת המשפחה, ולמרות מחסור בספרי לימוד ופערי השפה, הגיעה בסופו של דבר ללימודים גבוהים.

מרים הפכה למחנכת ואחר כך למנהלת של בית ספר לא דתי, אליו הכניסה מסורת, תפילה וחסד.

מרים מספרת על הבנים וגידולם ועל צמיחת אוריאל הצנום לאיש צבא. היא מדברת על הוודאות המוקדמת שלה שאוריאל לא יסיים את השירות הצבאי כשהוא בחיים ועל הביטחון שלאלירז זה לא יקרה. היא מתארת את המאבק לחיות ולהנציח, את הניסיון של אליעזר ושלה להמשיך לחיות ואת הפעם ההיא, שאליעזר נכנס בה לניתוח ולא יצא מבית החולים בחיים - בגלל דום לב. 

מרים מספרת על ההכרות של אלירז ושלומית - שידוך של אליעזר, ועל ההתמודדות של בני המשפחה עם נופלו של אלירז, שמאז פטירת אבי המשפחה היה גם לאב לכולם.

סמדר שיר לא סיימה את סיפרה בלי לתת מקום לאחים, המספרים על אובדן האחים והאב. הזווית הכל כך מיוחדת והלעיתים מושתקת של אחים שכולים, שופכת אור, אם אפשר לקרוא לזה כך, על עולמם של אלה, שצריכים לפעמים להלך על בהונות ליד אבא ואמא כשהם עצמם מתמודדים עם כאב עצום.

גם אם מרים פרץ לא הייתה נאלצת לעמוד בניסיונות השכול - נראה שהיה שווה לכתוב עליה ספר, וזה מה שעושה את החיבור הזה לכל כך מיוחד. כי סיפור חייה הוא לא רק ההתמודדות הבלתי נתפשת שלה עם מכות האיוב שספגה, אלא סיפור של אופטימיות וכוחות בלתי רגילים מגיל צעיר: תמיד לראות את הטוב, לחתור קדימה, מתוך נתינה למשפחה ולסביבה ומתוך אמונה גדולה בה'.

ofralax@gmail.com