בשבע 449: תסריט אופטימי

המנהלת נטע אריאל מבית הספר לקולנוע 'מעלה' מאמינה שאפשר לעשות קולנוע על פי ההלכה

חגית רוטנברג , כ"ח בסיון תשע"א


"בסידרה 'סרוגים' היו סיטואציות שקצת הביכו אותי. אמרתי ללייזי שפירא וחוה דיבון ברמת השיחה החברית את הביקורת שיש לי בענייני צניעות. אגב, כשהסדרה עלתה לאוויר, הבאנו את לייזי להקרין פה כמה מהפרקים הראשונים, והיו גם שאלות בוטות מצד התלמידים"

"אני חושבת שלכל הבעיות ההלכתיות אפשר למצוא תשובות בקולנוע. אפשר להביע כל דבר ולשמור על ההלכה היהודית. מניסיוני פה, לא צריך גימיקים ודברים לא צנועים כדי להצליח בקולנוע. גם כשיש גברים ונשים על הסט, אפשר לעקוף את המכשולות דרך התסריט או אפקטים מקצועיים"

"כשאנשים מהתעשייה צופים בסרטים שלנו בפסטיבלים, אנחנו שומעים תגובות חיוביות. הם מבינים שהעולם היהודי הוא כוח ענק, וזה היתרון שלנו על פני בתי ספר אחרים לקולנוע. יש לנו המון אוצרות תרבות וקרקע פוריה לעשייה שעוד לא השתמשו בה לפנינו"
אם תהיתם מדוע בית הספר 'מעלה' הצליח להוציא בעיקר סרטי סטודנטים, אם נדמה לכם שהעיסוק ביהדות בסרטים הללו הוא לעומתי ומתריס, ואם חשבתם שהסידרה 'סרוגים' של שני בוגרי 'מעלה' היא לא בהכרח סיבה לגאווה - המנהלת נטע אריאל נמצאת כאן כדי לספק תשובות * היא מאמינה שאפשר לעשות קולנוע על פי ההלכה, היא מספרת על סרט קולנוע (פיצ'ר) ראשון שתשלים בקרוב בוגרת 'מעלה', ואת הכללתם של אנשי שמאל קיצוני בתוך צוות המורים היא רואה כהכנה מצוינת לחיים הקשים שמחוץ לחממה

נכון שבעשרים שנותיו יצאו מבית הספר 'מעלה' בעיקר סרטי סטודנטים, אבל המנהלת נטע אריאל מגלה שבקרוב יצא סרט קולנוע (פיצ'ר) של אחת הבוגרות, ולא מסתירה את גאוותה על הסידרה 'סרוגים', למרות שגם לה היו כמה הערות פיצ'ר ראשון בקרוב, הערות על הצניעות בסידרה 'סרוגים', חשיבות המורים החילונים, יהושע סובול ממשיך ללמד למרות החרם על אריאל

במפגש של יוצרים, מורים ורבנים במסגרת 'בית המדרש לתורה ויצירה' של בית הספר לקולנוע 'מעלה', התלהט דיון עקרוני במיוחד. העילה: אודי ליאון, מנהלו לשעבר של בית הספר וכיום עובד של זכיינית הערוץ השני 'קשת', בחר להראות לנוכחים את אחת הסצנות היותר מביכות מבחינת חובשי הכיפה בקהל, מתוך סדרת הטלוויזיה 'מעורב ירושלמי'. הסידרה, פרי יצירתו של ליאון, מביאה את עולמה של משפחה דתית-מסורתית ירושלמית, וזכתה להצלחה כאשר שודרה בעבר בשעות הפריים-טיים בערוץ 2. מדוע אם כן בחר ליאון להביך את הנוכחים דווקא באחת הסצינות המעטות בסידרה שחורגות הרחק מעבר לגדרי הצניעות? "האפשרויות שעמדו בפנינו אז היו או להיכנע לדרישות עורכי התסריט ולהכניס סצינה כזו, או שהסדרה לא תעלה כלל לאוויר, עם כל התוכן היהודי שהיא מביאה איתה", חידד ליאון את הדילמה באוזני שומעיו. בחירתו של ליאון בין שתי האפשרויות לא בהכרח היתה מוסכמת על כל הנוכחים. אבל בשלב מסוים קם דווקא אחד הרבנים, שבחר לצדד בו: "אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה", קבע. מי שעוד תומכת בעמדה הזו היא מנהלת בית הספר 'מעלה', נטע אריאל, שמסבירה כי "לפעמים צריך לשלם מחיר כדי שסידרה תקבל תקציב ותוקרן בערוץ 2, וכדי שישודר בערוץ גם תוכן יהודי. אין ברירה", היא מפטירה "החיים מורכבים".

ואכן, נראה כי מורכבות היא מילת המפתח לכל מה שמתרחש בין כותלי 'מעלה' וגם מחוצה לו, באמצעות הבוגרים המבקשים להשתלב בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית. קחו לדוגמה את הסידרה הפופולארית 'סרוגים' - אחת הסדרות המדוברות, לא רק במגזר הדתי, שזכתה לתשואות אך גם ספגה לא מעט ביקורת. יוצרי הסדרה, לייזי שפירא וחווה דיבון - שניהם בוגרי 'מעלה', הסבו למנהלת הוותיקה יותר מקורטוב של נחת כשהצליחו "לפצח" כהגדרתה את הדרך לקבלת תקציב לסידרה בערוץ מסחרי. "אני מאוד גאה בסידרה הזו", היא מתמוגגת. אבל "מורכבות" כבר אמרנו - ואריאל לא חוששת להודות בכנות שהיו לה גם כמה הערות ביקורתיות ליוצרי הסידרה. "בשביל סידרה טובה אתה צריך לענות לחוקי הז'אנר", היא מקדימה ומסנגרת. "חיי הרווקים הללו מלאי קונפליקטים, וזה מאוד משקף את החיים שלהם. יחד עם זה, אני לא מצדיקה כל דבר. היתה לי ביקורת על חלק מהדברים שהם עשו, ואמרתי להם את זה".

מה למשל?

 "היו סיטואציות שם שקצת הביכו אותי. אמרתי ללייזי וחווה ברמת השיחה החברית את הביקורת שיש לי בענייני צניעות. אגב, כשהסדרה עלתה לאוויר, הבאנו את לייזי להקרין פה כמה מהפרקים הראשונים, והיו גם שאלות בוטות מצד התלמידים".

המילה האחרונה של הסטודנט

לצד הערכתה הרבה לעשייה הטלוויזיונית של בוגריה, משנתה של אריאל סדורה בעניין הקווים האדומים של היצירה הדתית: "אני חושבת שלכל הבעיות ההלכתיות אפשר למצוא תשובות בקולנוע", היא קובעת. "אפשר להביע כל דבר ולשמור על ההלכה היהודית. מניסיוני פה, לא צריך גימיקים ודברים לא צנועים כדי להצליח בקולנוע. נעשו פה סרטים נפלאים שלא נוגדים את ההלכה. גם כשיש גברים ונשים על הסט, אפשר לעקוף את המכשולות דרך התסריט או אפקטים מקצועיים".

נעשו פה סרטים שלא נוגדים את ההלכה, אבל גם כאלה שהיו בעייתיים מהבחינה הזו. איך מתמודד בית הספר בתחום הצבת הגבולות לתלמידים?

"כשיש בסרטי הגמר בבית הספר בעיות של צניעות, אנחנו מדברים עם התלמידים, מחפשים פתרונות. בדרך כלל אין בעיות כאלה. אבל אחרי שאמרנו את דעתנו, המילה האחרונה תהיה של הסטודנט", מבהירה אריאל. עם זאת, הנהלת בית הספר שומרת לעצמה את הזכות לבחור איך והיכן להקרין סרטים שקיימת בהם בעייתיות, במיוחד בתחום הצניעות. סרט שעוסק בטהרת משפחה, למשל, יוקרן רק בפורום מצומצם של נשים שעוסקות בתחום.

אם המילה האחרונה היא של הסטודנט, איפה בכל זאת תבוא לידי ביטוי אמירה של הנהלת בית הספר בתחום ההלכתי?

"אנחנו יכולים לפסול סרט כשהוא עוד בשלב התסריט. אבל סרט שמגיע להפקה, הקו האדום יהיה ברמה של איפה מתי וכמה נשתמש בסרט". אריאל מספקת דוגמה אחת, די יחידאית לדבריה, בה סרט נעצר בשלב התסריט. "היה לנו פעם ויכוח על תסריט שעסק בנושא אינטימי מאוד רגיש. דרך התסריט היה נראה שהסרט יציג בצורה מעוותת הלכה מאוד אינטימית. זו שכתבה אותו או שלא הבינה את ההלכה או שרצתה להתריס. הוויכוח נמשך חודשים, כי הנושא בער לבחורה והיא מאוד רצתה לעשות את הסרט. אנחנו בוועדה הרגשנו מאוד לא נוח שכבית ספר נוציא תמונה מעוותת של ההלכה. בסופו של דבר עשינו תהליך יחד איתה, היא שינתה קצת את התסריט ומצאנו פתרונות קולנועיים. היום אני מקרינה את הסרט רק בפורום מתאים".

איפה בתמונה הזו נמצא רב בית הספר, הרב מרדכי ורדי?

"הרב ורדי הוא ראש מגמת תסריטאות וגם ראש בית המדרש ללימודי יהדות. הוא לא יושב על תקן של צנזור ומשגיח כשרות, אבל כשיש שאלות הלכתיות לצוות או לסטודנטים, חלקם באים אליו. הוא הסמכות הרבנית והדתית שלנו, לפעמים הוא מתייעץ עם רבנים אחרים. אבל הוא לא משתמש בסמכותו כדי לומר על סרטים זה כן וזה לא. זה נידון ברמה של הוועדות".

אגב כך מספרת אריאל בטון משועשע על הדינמיקה החברתית שנוצרה בין אנשי הסגל של 'מעלה', שהפכה דווקא את החילונים שבהם למקפידים יותר על חריגה מכללי ההלכה. "החילונים פה פיתחו סף רגישות גבוה. הם עצמם יכולים לומר לסטודנט: מה אתה מצלם ככה? או לומר להם שמשהו לא מתאים. הם מורידים את התלמידים משטויות יותר בקלות. גם המנהל האקדמי שלנו, למשל, שאינו דתי, דואג שכל ישיבה תיפתח בדבר תורה".

הכנה לג'ונגל

ואם מזכירים את הסגל האקדמי של בית הספר, אי אפשר להימנע מלהעלות על השולחן את המשך העסקתו של המחזאי יהושע סובול, ממובילי החרם על אריאל שגם שיגר אמירות בוטות כלפי ציבור המתנחלים, שחלק גדול מבין תלמידיו ב'מעלה' בא מתוכם.

הופעלו עליכם לחצים רבים בזמנו להשעות את סובול. מדוע הוא עדיין משמש מורה בבית ספר בעל צביון דתי-לאומי כשלכם?

"יהושע סובול מעולם לא עירב דת או פוליטיקה ב'מעלה'. הוא מלמד כתיבה. במסגרת ההתבטאויות שלו ישבתי איתו אישית כמה פעמים, ליבנו את חילוקי הדעות. הוא היה מאוד הגון. שום פוליטיקה לא נכנסה ל'מעלה', ואם הוא היה פוליטי הוא לא היה פה. הוא אמן ומורה מעולה, ואנחנו לא מפחדים שהוא ישפיע על הסטודנטים. אגב, הסטודנטים עצמם ביקשו שלא נזרוק את סובול, כי הם לומדים ממנו המון".

בתחום הקולנוע והיצירה, קשה להאמין שהאמן שמלמד את הסטודנטים לא משפיע עליהם מעולמו האישי במסגרת השיח בשיעורים. זה לא מדאיג אתכם?

"נכון שבגיל הזה התלמידים מגבשים את הזהות הדתית והאידיאולוגית, אבל אני חושבת שהמפגש ב'מעלה' מעלה פסיפס של החברה הישראלית. זה מעשיר את התלמידים כשיש להם גם מורים רבנים וגם מורים מתל אביב. יש פה כבוד הדדי ענק". אריאל מסבירה עוד, כי מבחינתה הכנסת מרצים בעלי גוון שונה, היא גם הכנה ליציאה אל תעשיית הקולנוע: "כשהסטודנטים שלי יגיעו לתעשייה הם ייתקלו בסיטואציות של ג'ונגל. אני חייבת להכין אותם לעולם. אנחנו רוצים שהם ישתלבו בחוץ. רובם גדלו בחממה כל החיים, והם נחשפים פה לדברים, יחד עם זה שאנחנו גם מגוננים עליהם. זה רק מעצים אותם ואנחנו לא חוששים. אם קורה משהו לא תקין בכיתות, זה מיד עולה אלינו. אנחנו מספיק חזקים".  

 הנהלת בית הספר מבקשת לשלב את בוגריה בענף הקולנוע והטלוויזיה, אבל נראה ששני העשורים בהם קיים 'מעלה' לא הניבו עדיין את התוצאה הרצויה. למעשה, מלבד צמד היוצרים של 'סרוגים', קשה להצביע על בוגרים שהצליחו להשתלב בתעשייה באופן משמעותי, שלא לדבר על השפעה של ממש. כיצד ייתכן ששני עשורים ומאות בוגרים של בית הספר, לא הצליחו להביא את המהפכה המיוחלת של אנשי קולנוע דתיים על הסטים ומאחורי המצלמות של הערוצים הנחשבים?

אריאל נאנחת כשהיא צריכה לתת את התשובה המצערת מבחינתה, והלא מאוד מפתיעה: "עולם התעשייה הישראלית הוא מאוד קשה לפיצוח מבחינת המגזר שלנו. הבנו רק באיחור ענק שאנחנו צריכים להיות שם, ומי שמנהל את עולם התקשורת והתרבות הישראלית הם כמעט כולם לא דתיים. מנהלי ערוצי הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים, התיאטראות – חילונים. רובם אנשי שמאל, רובם תושבי אזור המרכז. את זה צריך לפצח, וזה על ידי אמנות ותרבות משובחים". אריאל מבקשת להזכיר כי מלבד כתבת חדשות 2 שרה בק, משמשים עוד שני בוגרי 'מעלה' בתפקידי עריכה בחברת החדשות. בתחום הדוקומנטרי נרשמה הצלחה גדולה יותר, ולא מעט בוגרים קיבלו תקציבים מקרנות וערוצי שידור ליצור סרטי תוכן יהודי.

סרטי הקולנוע הם עניין מורכב לא פחות, אולי אף יותר. החדשות הטובות הן שהפיצ'ר (סרט קולנוע באורך מלא) הראשון של בוגרת 'מעלה', הדר פרידליך, נמצא בשלבי הכנה אחרונים בימים אלה. סרטה, 'עמק תפארת', מביא את סיפורם של בני הגיל השלישי בקיבוץ ההולך ומופרט. "היא קיבלה כסף מקרן קולנוע גדולה. היא עשתה את זה. אגב, יש עוד סדרות ופיצ'רים נוספים שקיבלו תקציב לתסריט, ומחכים למענק עבור ההפקה".

אבל היוצא מן הכלל בא ללמד על הכלל, ואריאל מספרת על בוגריה, שבתגובה לתסריט ה"יהודי" שהם מציגים לקרנות הקולנוע, הם נתקלים בתגובות כמו "כמה סדרות על דוסים אפשר לעשות?". "מאוד קשה להיכנס ולקבל כסף", מסבירה אריאל "צריך לפצח את זה. בסוף מגיע מפיק חילוני עם תסריט יהודי, והוא פותח את הדלת. אנחנו מגישים המון הצעות לקרנות, אבל בקרנות הגדולות יושבים אנשים עם אג'נדה אחרת. הנושאים שמציעים הבוגרים שלנו לא מעניינים אותם".

כדי לשבר את האוזן: קרן הקולנוע הישראלי נותנת מענקים לעשרה סרטים בלבד מתוך 150 שמוגשים לה בשנה. "הם נותנים למשהו שהם חוזים שיהיה להיט, או לבמאי שכבר יש לו הצלחות. רק 2-3 סרטים של יוצרים חדשים מאושרים. הסיכוי של בוגר 'מעלה', שהוא גם צעיר וגם מגיע עם הנושא היהודי - נמוך כבר בנקודת הפתיחה".

חשבתם על אפשרות להקים קרן קולנוע אלטרנטיבית שתממן סרטים מהסוג הזה? יש עכשיו שרת תרבות שקרובה ברוחה לאג'נדה שלכם.

אריאל מעדיפה לא להרחיב את הדיבור בנושא, ורק אומרת כי "חלק מהחזון של 'מעלה' הוא הקמת קרן לקולנוע יהודי, שתממן סרטים יהודיים בלי להתנצל".   

צמחתי עם בית הספר

מגיל צעיר ידעה נטע אריאל שהתחום שלה הוא תרבות, אמנות והפקות. היא היתה כותבת ההצגות והשחקנית הראשית כתלמידת אולפנת סגולה בקרית מוצקין, ובסניף בני עקיבא קרית שמואל, שכונת מגוריה. "שם באתי לידי ביטוי, זה מה שריגש אותי". גם כששירתה במסגרת גרעין נח"ל בקיבוץ יבנה, מצאה את עצמה מארגנת הופעות ואירועי תרבות.

עם שחרורה מצה"ל, היה ברור לה שגם לימודיה הגבוהים יהיו בתחום התיאטרון, הכתיבה וההפקה. בתי ספר לקולנוע לא היו אז בנמצא בארץ, והיא החלה בלימודי מדעי המדינה ותולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית, ומשם המשיכה לתואר שני בקומוניקציה - לימודי העיתונאות והתקשורת שהיו מצויים אז באוניברסיטה. אבל את השיעורים האמיתיים שלה בתקשורת, רכשה דרך העולם האמיתי: "כסטודנטית, גרתי בשכונת הבוכרים. עברתי כל יום ליד רשות השידור ברוממה, ואז זו היתה הממלכה הבלעדית. פניתי אליהם, ובמשך שנתיים עבדתי שם כתחקירנית. שם למדתי הרבה". היא סיימה את התואר ונישאה לאיש צבא קבע, מה שהוביל אותה ללא מעט שנים של היטלטלות ממקום מגורים אחד למשנהו. כיום מתגוררת אריאל באפרת. לפני שהגיעה ל'מעלה', הספיקה לערוך שני עיתונים באזור גוש עציון, להוציא ספר ילדים על אימוץ, ולהפיק סרטים באופן חובבני למטרות פרטיות. הביקור הראשון שלה ב'מעלה' היה סתמי לחלוטין: היא הגיעה כדי לערוך סרט שעבדה עליו. כמה חודשים מאוחר יותר, שאל אותה מנהל בית הספר דאז, יצחק רקנטי, אם תסכים לעבוד כסגנית מנהל. 16 שנים חלפו מאז, ובעשר האחרונות היא משמשת כמנהלת. "צמחתי עם בית הספר. הגעתי בתקופה הקשה שלו, עברתי איתם את כל העליות והנפילות. למדתי את בית הספר תוך כדי תנועה".

את אותן עליות ונפילות מתארת אריאל בהתרגשות, תוך מתן קרדיט נלהב למנהל לשעבר רקנטי "שאלמלא העקשנות והאמונה שלו – בית הספר לא היה קיים היום". המשבר אירע באמצע העשור הראשון לקיומו של בית הספר, כאשר קריסה כלכלית מחד ופגיעה תדמיתית קשה בעקבות סרט פרובוקטיבי של סטודנטית, גרמו לאובדן האמון ב'מעלה' בקרב התלמידים בפרט והציבור הדתי בכלל. אריאל מספרת על תהליך של צמיחה מתוך המשבר, ועל בירור דרך וזהות שעבר על 'מעלה' בעקבות האירועים. "בעשור השני בית הספר החל לצבור הצלחות ולראות תוצאות. הוא החל להבין למה ואיפה הוא נמצא, מה הייחוד שלו. זה נתן המון ביטחון עצמי לאנשים שעובדים ולומדים פה. זה גם בא לידי ביטוי בסרטים שהם יוצרים. בפסטיבלים, כשאנשים מהתעשייה צופים בסרטים שלנו, אנחנו שומעים תגובות חיוביות. הם מבינים שהעולם היהודי הוא כוח ענק, וזה היתרון שלנו על פני בתי ספר אחרים לקולנוע. יש לנו המון אוצרות תרבות וקרקע פוריה לעשייה שעוד לא השתמשו בה לפנינו".

מה היא הגדרת ייעודו של בית הספר? האם הוא הוקם כדי לשמש חממה ליוצרים דתיים, או כדי לחולל מהפכה בעולם הקולנוע והתקשורת?

"מייסדי מעלה אכן רצו שיהיה מקום נוח לשומרי מצוות ללמוד בו קולנוע, לבטא את עצמם בנוחות. שמי שרוצה לעסוק בנושאים יהודיים, יהיו אנשים שיוכלו לסייע לו בכך. במהלך השנים הגבולות היטשטשו, בית הספר פתח את שעריו גם לחילונים ודתל"שים. אגב, גם חרדים ובעלי תשובה מגיעים לפה. כל אלה צריכים חממה תומכת ונעימה כדי ליצור בתחומים שקרובים לליבם, ולא להרגיש מאוימים ולא מובנים - זה פוגע ביצירה. היום האג'נדה שלנו היא להיות בית ספר יהודי לקולנוע. כלומר, אנחנו לא אומרים לאף אחד על מה לעשות סרט, אבל אם מעניין אותך לעשות סרט שקשור לעולם התוכן היהודי - פה יש לך כלים לזה. תקבל שפה ודרך". אריאל מדגישה כי האוריינטציה היהודית של הסרטים לא נמדדת רק בתכנים, אלא גם בדרך הטיפול הקולנועית של התלמידים: "בפסטיבלים רואים עד כמה הסרטים שלנו שונים מהאחרים. גם כשעוסקים בנושאים עדינים ורגישים, דרך הטיפול אצלנו עדינה ורומזת. לא תובכי ממה שתראי או תשמעי. זה האתגר - איך להעביר דברים בלי להראות או לומר כל דבר. יש פה שפה קולנועית אחרת".  

פתיחת השערים של בית הספר לכלל המגזרים לא עלולה לפגוע בצביונו הדתי?

אריאל מקדימה ואומרת כי עדיין המסה הקריטית של התלמידים משתייכת לציונות הדתית. יחד עם זה, "אנחנו לא עושים מיונים על רקע דתי ופוליטי. אבל אנחנו מבהירים שיש פה כללים, שלא עובדים בשבת, שלא עושים סרטים פורנוגרפיים, שצריך להתחשב בחברים הדתיים. צריך להיות כבוד הדדי".

מה לגבי צוות המורים, שגם בתוכו לא מעט משתייכים לזרם חברתי ואידיאולוגי שונה ואולי אף מנוגד לזה של רוב תלמידי 'מעלה'? זה לא עלול לייצר השפעות לא רצויות?

"זה נכון שהצוות פה הוא לא כמו מרצים באוניברסיטה, שבאים בבוקר והולכים הביתה. פה יוצרים. בצוות שלנו יש דתיים וחילונים, מתנחלים ואנשי שמאל, תל אביבים ואתיאיסטים. אני אישית מאמינה שזה נכון וטוב לסטודנטים שלנו". עם זאת, כל מורה שמבקש להתקבל לעבודה ב'מעלה', מבהירה אריאל, עובר מעין 'שיחת תיאום ציפיות' מקדימה: "אנחנו יושבים לשיחה אישית, מסבירים את האידיאולוגיה של בית הספר, לאן מכוונים, מי קהל הסטודנטים, מה צריך להיות פה בשיעורים – לא מקרינים כל סרט, ובסרטי חובה צריך לצנזר ולבחור. אנחנו גם בודקים שזה מורה שיכול להכיל את השונה ממנו. אני לא בודקת עמדה פוליטית ודתית, אלא שהוא יידע מי יושב מולו בכיתה ושהוא יכול להכיל את זה".

ומדוע דווקא מורה חילוני יכול לסייע לסטודנט דתי ביצירת סרט יהודי? אריאל מסבירה שכאשר סטודנט מקרין תרגיל עם טקסט יהודי, קורה שהמורה מודה: "לא הבנתי על מה מדובר". "ואז זה מצוין", היא טוענת "כי אז הם צריכים לפצח יחד איך התסריט יהיה קומוניקטיבי לכל העולם, לא רק לקהילה שלנו".

יבול סרטי הבוגרים של 'מעלה', שיוצא להקרנות מבוקשות בקרב קהילות דתיות, מפגיש את הצופים במקרים לא מעטים עם סרטים שעולה מהם ניחוח עז של התרסה כלפי גבולות ההלכה, ובמקרה המעודן יותר - קושי ותסכול הכרוכים בהקפדה על גבולות אלו. נראה כי ה"קולנוע היהודי" אליו מכוונת אריאל, עדיין לא הצליח להשלים לגמרי עם הצד היהודי שבו, על כל משמעויותיו. הטענה כי הסרטים צריכים להיות מבוססים על קונפליקטים וכי הם צומחים מתוך עולמם הפנימי של היוצרים, רק מעצימה את התהייה כיצד קורה שבחממה לתלמידים דתיים קשה למצוא כאלה שהקונפליקטים שלהם מתרחשים בתוך גבולות הגיזרה של יהודים נאמנים לאמונתם.

אריאל מסרבת לקבל את הטענה. לדבריה, סרטי בוגרים רבים מפויסים לחלוטין עם ההלכה. את האשם לתדמית שנוצרה לסרטים היא תולה בבעיות יחצ"נות: "באופן טבעי, הסרטים המתריסים זוכים ליותר יחסי ציבור. זה לא אומר שרק אלה הסרטים שלנו. בעיתונות החילונית בדרך כלל מתעלמים מ'מעלה'. ב'הארץ' למשל, הם לא יכתבו על סתם סרט טוב שלנו, הם יבקשו סרט צהוב או פוליטי".

אבל גם בסרטים שנתפשים כמתריסים, דוגמת סרטו של חיים אלבום על חובשי כיפה בעלי נטיות הפוכות, אריאל רואה דווקא את ההתפייסות בסוף הקונפליקט כמסר העיקרי של הסרט. "בסרט של אלבום, כשהוא לא מצא פתרון, הוא אמר אין לי ברירה אלא לקבל את עצמי כמו שאני. יחד עם זה, אני רוצה להישאר בתוך הישיבה. אני לא עוזב את הדת. בסרט הזה יש אמירה של פיוס ענק - תקבלו אותי. הסרטים הם לא בעיטה, אלא דברים אמיתיים שאנשים מוציאים מהבטן. הם לא מהססים להתלבט בקול רם, והרבה פעמים פותרים את זה בסוף בצורה מפויסת".

 תשובה לסרטי המחסומים

סיור בין חדרי העריכה של 'מעלה' מפגיש אותנו עם סטודנט צעיר ונמרץ, לראשו כובע, והוא עמל על עריכת סרט שיגיש לקראת סיום שנת הלימודים. הסרט עוסק בסיפורו של זוג צעיר שביתו בתקוע ד' נהרס באשמורת בוקר על ידי שופלים של המינהל האזרחי. במהלך החודשים שחלפו מאז, בנה הבעל בית חדש, למרות פציעה קשה שהוא נושא איתו משירותו הצבאי. אריאל מעידה שזן הסרטים בעלי המשמעות הלאומית מבית היוצר של 'מעלה' אינו נדיר. לדבריה, סרטי סטודנטים שלה נשלחים לחו"ל יחד עם יוצריהם למטרות הסברה בקמפוסים ובקהילות יהודיות, ומחוללים פלאות בכל הקשור להזדהות עם ישראל והזהות היהודית.

הבשורה המעניינת בהקשר הזה היא סרט בוגרים חדש שייצא בקרוב בשם 'חסימות'. העלילה נסובה אודות קצין צעיר במחסום נידח, שתי נשות 'מחסום ווטש' שמופיעות במקום, והמהומה שמתחוללת כאשר מתקבלת התרעה על חפץ חשוד במחסום. "התסריטאי והבימאי הם מילואימניקים. סוף הסרט שונה מאוד מסרטי מחסומים ישראליים אחרים. הוא בא להגיד שזה סיפור מורכב, לא שחור לבן, ושכולנו קרבנות במחסום. יש שם גם התייחסות לשאלה למה בכלל יש מחסומים בישראל, ברמת העובדות ההיסטוריות. תמיד מראים כאילו יש שם התעללות בערבים. מישהו הסביר בחו"ל למה יש מחסומים? לדעתי, זו קונטרה לסרטי המחסומים של הקולנוע הישראלי. פה לא מתנצלים ולא מתחמקים. אני מעריכה שזה יהיה הסרט הבא בהסברה הישראלית".