בשבע 449: מובטלים מרצון

נתוני האבטלה לחודש אפריל, מלמדים כי מצבו של שוק התעסוקה בישראל טוב יותר מזה של כמעט כל מדינה מערבית אחרת

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח בסיון תשע"א

נתוני האבטלה לחודש אפריל, אותם פרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מלמדים כי מצבו של שוק התעסוקה בישראל טוב יותר מזה של כמעט כל מדינה מערבית אחרת. על שיעור אבטלה של 5.8 אחוז יכולים רק לחלום בארה"ב וברבות ממדינות אירופה. אולם למרות זאת, מתברר כי מצבה של ישראל איננו כל כך טוב כפי שמראים נתוני האבטלה, וזאת בגלל מה שמכונה אצל הכלכלנים 'שיעור ההשתתפות'. על פי המצב כיום בישראל, מובטל יחשב מי שמעוניין לעבוד ואכן עשה צעד מעשי כלשהו על מנת לחפש עבודה, אך מאמציו נכשלו. מי שכלל לא ניסה לעבוד מטעמים שונים ומשונים, או שניסה בעבר לעבוד אך התייאש מכך, לא נחשב מובטל, מאחר שהוא איננו משתתף בכוח העבודה בישראל.

מתברר שבישראל ישנם אמנם מעט מאוד מובטלים, אולם הרבה מאוד אנשים שאינם משתתפים בכוח העבודה. פרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב מציין בשיחה עם 'בשבע', כי אחת הבעיות הקשות של ישראל היא קבוצות אוכלוסייה שלמות שלהן מאפיינים ייחודיים שגורמים להן לשיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה. המדובר הוא בחרדים וערבים, ובאופן ממוקד יותר בגברים חרדיים ובנשים ערביות. "גברים חרדיים אינם עובדים הרבה פעמים מסיבות אידיאולוגיות. ולמרות שינוי מסוים שחל בנושא זה בשנים האחרונות, מדובר בשינוי קטן יחסית אשר השפעתו איננה מספיקה ואיננה מדביקה את הצרכים של קבוצת האוכלוסייה הזו, אשר מתאפיינת במשפחות גדולות באופן יחסי עם צרכים גדולים בהתאם. נשים ערביות אינן עובדות משורה ארוכה של סיבות. חלק מהסיפור נוגע למאפיינה המסורתיים של החברה הזו, אשר אינם רואים בעין יפה כניסה של נשים לעולם הפרנסה, וחלק אחר מהעניין נוגע לתשתיות תעסוקה לקויות במגזר הערבי כמו היעדר מעונות יום, תחבורה ציבורית לא מספקת וכדומה, אשר מקשים מאוד על הנשים הללו את ההשתלבות בעבודה".

פרופ' ישיב מציין כי גם תכנית ויסקונסין אשר יושמה בישראל בהצלחה מוגבלת מאוד ולמעשה נפחה את נשמתה כתוצאה מהצלחתה הנמוכה, יכולה היתה, לאחר שיפורים מסוימים, להוות תשובה מתאימה לחלק מהבעיה. "הרבה אנשים נפלטים ממעגל ההשתתפות אך מעוניינים לשוב אליו, ומה שחסר להם זה דברים בסיסיים כמו כישורי השתלבות במקום עבודה, ידע כיצד לחפש עבודה, כיצד לגשת לראיון ולעשות רושם טוב ועוד. תוכנית שכזו צריכה לא להיות עונש אלא משהו שכולם מרוויחים ממנו וזה דבר שיכול לקרות. הבעיה בישראל לא היתה הרעיון, שהוא טוב בבסיסו, אלא יישום לקוי, ואני מאוד אשמח שיבוצעו שינויים כאלו בתוכנית אשר יאפשרו לכל הפחות לתת לה צ'אנס אחד נוסף לפני שמחליטים שהיא איננה מתאימה למציאות בישראל".

 תפקיד גדול, שכר קטן

בראשית השבוע אישרה הממשלה את העלאת שכרו של נגיד בנק ישראל מ- 40.7 אלף שקלים בחודש ל-60.5 אלף שקלים, צמוד לדרגה הגבוהה ביותר של מנכ"ל חברה ממשלתית. ההחלטה, אותה הוביל ראש הממשלה בעידודו של נגיד בנק ישראל הנוכחי, פרופ' סטנלי פישר, לא תחול על פישר עצמו, אשר דרש כי ההחלטה תתייחס רק לנגידים הבאים אחריו. אולם הצמדת שכרו של המשנה לנגיד ל-90 אחוז משכר הנגיד החדש תחול כבר על המיועדת למלא את התפקיד, ד"ר קרנית פלוג. יורם גבאי, לשעבר אחד מבכירי האוצר, מסביר כי העלאת שכרו של הנגיד נועדה בין השאר על מנת לפתור את אחת הבעיות ממנה סובל סולם השכר במקומות כמו בנק ישראל, בנמלים ובמקומות נוספים במגזר הציבורי, שם שכרם של המנכ"ל והיו"ר כלל איננו בעשירייה הראשונה של מקבלי השכר באותו הגוף. "במקומות אלו שכרם של הבכירים ביותר נקבע על ידי הממשלה ומוצמד בדרך כלל לשכרם של השרים או שכרו של ראש הממשלה. לעומת זאת, שכרם של עובדים אחרים מושפע משורה של הסכמי שכר שנחתמו לאורך השנים, ואשר הביאו לזחילה מתמשכת של השכר כלפי מעלה, לרמות גבוהות מאלו של המנכ"ל והיו"ר".

הסיבה הרשמית להעלאת שכר הנגיד, לפיה קיים צורך להציע שכר אטרקטיבי מספיק על מנת למשוך מועמדים ראויים, רלוונטי לדעת גבאי דווקא במקומות אחרים ולא אצל נגיד בנק ישראל. "לתפקיד נגיד בנק ישראל תמיד יהיו מספיק מועמדים כתוצאה מיוקרתו הרבה, אולם הבעיה מתחילה בתפקידים זוהרים פחות שרמות השכר בהם לא מאפשרות להביא לתפקידים אלו מועמדים מהשורה הראשונה. דוגמה טובה לכך היא תפקיד מנהל רשות המיסים אשר לא נמצאים לו מועמדים טובים מספיק וישנם עוד כמה תפקידים בכירים במגזר הציבורי אשר סובלים מאותה בעיה. אם המדינה לא תדע להבטיח לממלאי התפקידים הללו שכר שיאפשר להם לשמור על רמת החיים השוטפת לה הורגלו מחוץ למערכת הממשלתית, רמות שכר של 55-60 אלף שקלים בחודש, אנשים טובים לא יגיעו למקומות הללו. הבעיה חריפה במיוחד במקומות בהם יש תחרות חריפה עם המגזר הפרטי. ישנם מקומות שבהם מצאו דרכים לעקוף את הבעיה, כמו למשל בפרקליטות ובמשרד מבקר המדינה, שם רמות השכר גבוהות יותר, וישנם מנגד מקומות בהם הבעיה הזו ממשיכה לסכל את היכולת לגייס בכירים ראויים".

גבאי מציין כי הסיבה שהשינוי לא מתרחש נובעת מחששם של אנשי האוצר מהתפרעות שכר בעקבות מהלך שכזה. "אם היה ניתן לסמן 10-20 תפקידים מסוימים בהם יש צורך להעלות את השכר ולוודא שרק שם השכר אכן עולה לדבר לא היתה משמעות תקציבית גדולה אבל התועלת היתה גדולה. הבעיה היא שבכל מקום שבו מעלים שכר ישנם גם 'טרמפיסטים' ומהם חוששים מאוד באוצר".