בשבע 449: המאבק על חופש העיסוק התורני

אין גבול לשתלטנות של פקידי משרד המשפטים, המבקשים להכפיף למרותם את הדיון ההלכתי בבית המדרש

עמנואל שילה , כ"ח בסיון תשע"א

אין גבול לשתלטנות של פקידי משרד המשפטים, המבקשים להכפיף למרותם את הדיון ההלכתי בבית המדרש ולשלול מגדולי הרבנים את חופש הביטוי וחופש הפסיקה * אריה דרעי, התקווה החדשה של השמאל

1. נראה כי בפרקליטות ובמשטרה כבר מבינים שחטיפתו של הרב ליאור לחקירה ביום שני השבוע היתה טעות גם מבחינתם. אם ביקשו להשפיל את הרב וללמד אותו פרק על כפיפותו לרשויות המדינה, ובעיקר לפקידי משרד המשפטים, הם השיגו את ההיפך. מעמדו וכבודו של הרב, מגדולי הרבנים של הציונות הדתית, רק יצאו מחוזקים. מפגן המחאה המרשים בירושלים, כמו גם תגובות המ
תגובות המחאה שיצאו מכל קצווי הקשת הדתית-לאומית, הבהירו כי מאחורי הרב ליאור עומד ציבור גדול שלא יעבור בשתיקה על ניסיון לפגוע בעבודתו הרבנית וההלכתית של אחד מגדולי הדור
חאה שיצאו מכל קצווי הקשת הדתית-לאומית, כולל מהאגפים היותר 'מתונים', הבהירו כי מאחורי הרב ליאור עומד ציבור גדול שלא יעבור בשתיקה על ניסיון לפגוע בעבודתו הרבנית וההלכתית של אחד מגדולי הדור. יש רבנים החולקים על הרב ליאור וסבורים שהספר 'תורת המלך' אינו ראוי להסכמה, אך גם הם עומדים על זכותו של הרב לפעול על פי דעתו. מקומו של הוויכוח על סוגיות הלכתיות כמו מוסר לחימה והיחס לגויים הוא בתוך בית המדרש, לא במתקני החקירות של היחידה לפשעים בינלאומיים.

דוברי משרד המשפטים הצדיקו את מעצרו של הרב ליאור בטענה שאין הוא שונה משועי ארץ כמו ראש הממשלה, נשיא המדינה ואישי דת בכירים שהוזמנו והתייצבו לחקירה. אלו דברי הבל, שהרי איש מבעלי התפקידים הנכבדים הללו לא זומן לחקירה על הבעת דעה ומילוי תפקידו. הם נחשדו בעבירות פליליות ועל כך נחקרו. הזמנתו לחקירה של רב גדול בגלל הבעת דעה תורנית במסגרת תפקידו הרבני היא שערורייה שרק אנשים כהי חושים וחסרי הבנה לחלוטין מסוגלים להשוותה לחקירה פלילית.

2. ניסיונו של פרקליט המדינה משה לדור לגבות את עו"ד שי ניצן ולהסיט מעליו את חיצי הביקורת רחוק מלשכנע. לאורך שנים מנהלים שי ניצן וצוותו מדיניות של רדיפה משפטית מפלה נגד אישי וגופי ימין. לשיאם הגיעו הדברים בימי המאבק נגד הגירוש מגוש קטיף, כאשר מעצרים חסרי כל הצדקה ופגיעה בזכויות אלמנטאריות של מפגיני ועצורי הימין הפכו למעשי שיגרה. נכון שיש בפרקליטות עוד בכירים רבים שמסכימים לקו של מדיניות מפלה נגד הימין והמתנחלים, כפי שהוכיחה קודמתו של ניצן בתפקיד, טליה ששון. אך עדיין נראה שהרקע הדתי של שי ניצן גורם אצלו לרצון מיוחד 'לחנך' את הציבור הדתי וללמד אותו כיצד יש להתנהג. התסמונת הזאת רווחת במיוחד בקרב אנשים דתיים בעלי דעות מהמרכז ושמאלה בתחום הדתי או המדיני. הם מתביישים בדעות הנחשלות לטעמם הרווחות בציבור שממנו באו, מרגישים חוסר נוחות בהיותם מיעוט בקרב הציבור הדתי, ומבקשים להשליט עליו את דעתם תוך הסתייעות בממסדים החילונים שבתוכם התערו. בכל מקרה, שי ניצן כבר נמצא בתפקידו זמן רב מדי, והגיע הזמן שימשיך הלאה.

3.  דוברים שונים מחו על אפלייתו לרעה של הרב ליאור לעומת אנשי אקדמיה, בדרך כלל מהשמאל, שבמסגרת החופש האקדמי נהנים מחופש ביטוי מוחלט. בדומה לכך, התבטאויות תורניות חריפות יותר של הרב עובדיה יוסף לא הובילו לחקירות נגדו. אין ספק שחלק מההבדל בין הרבנים נעוץ בכך שלאנשי הפרקליטות ברור כי כל ניסיון לפגוע בכבודו של מנהיג ש"ס יצית תבערה שתגרום נזקים כבדים. הציבור הדתי-לאומי לא הצליח להבהיר מראש את עוצמת מחאתו נגד פגיעה בזכותם וחובתם של רבניו להשמיע את דעתם התורנית. הקולות הרבים והמגוונים שנשמעים בציבור הזה, גם מצד בעלי דעות חריגות שלא שימשו כל צרכם, יוצרות תחושה של ציבור מפולג ופגיע. התגובה המינורית לאירועים כמו סגירת מסלול ההסדר בישיבת הר ברכה בגלל התבטאויות תורניות של ראש הישיבה וכליאתו באזיקים של הרב איציק שפירא מיצהר, גרמו אולי לחשוב שהציונות הדתית תשלים עם כל התעמרות שלטונית ברבניה. טוב שהפעם התעוררה חזית מאוחדת, לפחות בדיעבד, ויש לקוות שהלקח יילמד.

4. הבעת עמדה תורנית מתוך מחויבות לאמת ההלכתית הצרופה וללא שיקולים זרים היא נשמת אפו של העיסוק בתורה וחובתו הקדושה של כל תלמיד חכם בישראל. ניסיונם של פקידי משרד המשפטים להכפיף למרותם את הדיון בבית המדרש ואת פסיקת ההלכה מזכיר תקופות אפלות בהן נרדפו רבני ישראל בגלל עמדתם התורנית בידי שלטונות דיכוי של עמים זרים. במסכת שבת (ל"ג עמוד ב') מסופר כיצד גזר השלטון הרומי עונשי מוות והגלייה על רבי שמעון ורבי יוסי בגלל הבעת דעה שלא היתה לטעמם. האם שר המשפטים יעקב נאמן, יהודי חובש כיפה ובר-אוריין, מעוניין לשאת באחריות להתנהלות דומה של משפטני מדינת ישראל?

לא נותר אלא להביע תקווה כי כשם שהרדיפה המשפטית מצד הרומאים וההתחבאות במערה הניבה שנים של התעצמות והתעלות לר' שמעון בר יוחאי ולר' אלעזר בנו, כך הרדיפה המשפטית נגד הרב ליאור רק תוסיף ברכה ועוצמה לתורתו.

התקווה של השמאל

במדינה מתוקנת, פוליטיקאי בכיר שניצל את תפקידו כדי לקחת שוחד לכיסו אינו חוזר עוד אל המערכת הציבורית. גם אם החוק מאפשר זאת - הדעת אינה סובלת ודעת הקהל אינה מאפשרת להחזיר את הגנב אל מקום הפשע. גם לאחר שאתי אלון תסיים לרצות את עונשה, אף מנהל בנק לא יחזיר אותה לתפקיד שיאפשר לה גישה חופשית לחשבונות של לקוחותיו. אסיר שריצה את עונשו רשאי לבוא בין הבריות ולפתוח דף חדש, אבל מכאן ועד להושבתו בין ראשי העם ארוכה הדרך. שלא לדבר על כך שאסיר פלילי לשעבר שיתפוש מקום מרכזי בממשלת ישראל ימיט קלון על תדמיתה של ישראל בעולם.

מפלגה מתוקנת ונקיית כפיים לא תקבל לשורותיה אסיר פלילי לשעבר. למרבה הצער יצאו משורות ש"ס מספר רב של ח"כים מורשעים, אבל גם מפלגה זו לא השיבה עד כה איש מהם לרשימתה לכנסת. כאשר ש"ס שוקלת את הכללתו של האסיר לשעבר אריה דרעי ברשימתה ואולי גם את העמדתו בראשה, ההצדקה הבלתי רשמית לכך היא התפישה הרווחת שם כי דרעי נפל קרבן לעלילה ובעצם הוא זכאי. זו היתה עמדתה הפומבית של ש"ס מאז ומתמיד, והכרעות בתי המשפט המחוזי והעליון לא שינו אותה.

אבל יש מי שלאורך כל הדרך, ובפרט לאחר הכרעת בתי המשפט, לא היה להם כל ספק באשמתו של דרעי. לאחר משפט דרעי, כמו גם לאחר משפט קצב ובכל הזדמנות אחרת, הם הביעו אמון בלתי מעורער בתוצאות ההליך השיפוטי ובשיקול הדעת הענייני של מערכת התביעה והשפיטה. מרבית הדוברים הללו הרוחשים אמון מוצק למערכת המשפט באים ממחנה השמאל.

כוונתו המוצהרת של דרעי לעמוד בראש רשימה לכנסת בבחירות הבאות היתה אמורה להדיר שינה מעיניהם. אבל איכשהו נראה שבלב רבים מהם שובו הצפוי מעורר תקווה ולא דאגה. הסיבה לכך פשוטה: דרעי הוא התקווה הפוליטית הגדולה של השמאל.

למרות שבאופן פומבי הוא מקפיד לשמור על ניטרליות בין הגושים, השקפותיו המדיניות של דרעי, כמו גם אורחות חייו וקשרי החברות שלו, ממקמים אותו במחנה השמאל. קואליציות השמאל המעטות שקמו כאן בשנים האחרונות התבססו על מפלגות שוברות שוויון כמו מפלגת הגימלאים, לכאורה בלתי מזוהות עם גוש הימין או השמאל, ששאבו קולות מגוש הימין והצטרפו לקואליציית השמאל. זהו התפקיד שמייעד השמאל למפלגתו של דרעי, והסקרים מלמדים שיש חשש רציני שהתרחיש הזה אכן יתממש.

אז בפעם הבאה שאישי ציבור ותקשורת ממחנה השמאל מדברים על רוממות שלטון החוק, כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה. כל עוד חזרתו של דרעי מעוררת בליבם תקווה ולא חרדה, מסתבר שבעיניהם שלטון החוק אולי חשוב, אבל השלטון חשוב מהחוק.