בשבע 450: טרם הספיקונו לקרוא

הלל גרשוני, נילי בן גיגי-וולף, חני לוז , ה' בתמוז תשע"א

מאז מעצרו של הרב דוב ליאור נשפך בתקשורת מלל רב על חשיבות שלטון החוק ועל המיאוס שבספר הנורא 'תורת המלך'. אכן, אפשר להתנגד לתוכן הספר, וגם רבנים חשובים הביעו הסתייגות מהרעיונות המובאים בו. אבל בכל זאת ניתן היה לצפות שהעיתונאים המסקרים את הספר יטרחו לעשות את הדבר המינימלי ביותר: פשוט לקרוא אותו.

כך למשל תואר 'תורת המלך' בקצרה בכתבות כספר "שקרא בין היתר לאפשר הריגת גויים". אך הקורא ייווכח לראות שהוא עסק רק בשאלת הריגת גויים-אויבים במלחמה, ואילו בתנאי שלום הוא כותב במפורש שהדבר אסור.

אפילו בכתבה ב-ynet יהדות שסיכמה לגולשים מה כתוב בספר עצמו, מתברר שהכתב כלל לא קרא אותו. כך הוא כותב:

"הספר הוא חיבור ארוך, עמוק, מקיף ומורכב, שטעימות קטנות ביותר ממנו - הקטעים ה'בעייתיים' במיוחד - לוקטו על-ידי מטה המאבק בו של קואליציית 'חושך לגרש'. להלן הקטעים הבולטים ועיקרי הדו"ח, שפורסמו על-ידי מתנגדי הספר".

למעשה, הספר כלל אינו ארוך (230 עמודים בלבד, כולל הסכמות ותקצירים), ולשונו בהירה ופשוטה. דו"ח מבקר המדינה מורכב וארוך ממנו פי כמה. אולי גם עליו אפשר יהיה לכתוב רק על סמך 'טעימות' של מטה מאבק כלשהו?

כולם כבר מכירים את הטריק של התקשורת שרוצה להימנע מדיווח גזעני הנוקב בלאומיותו של דורס/נפגע/מפגע. אסור הרי לומר 'ערבי', אבל בכל זאת רוצים שנבין שזה ערבי. לכך נמצא פתרון: אומרים "צעיר", או שנוקבים בכפר מוצאו.

השבוע שמענו על נהג משאית שדרס שני בני זוג למוות וברח. משדווח שהנהג הוא תושב יפו, מיד 'ידעו' כולם, לפי הנוהל, שמדובר בערבי. אחרת למה דווח מקום מוצאו? אלא שבתוך כמה שעות התברר ששמו של הדורס הוא רוני לוי, לא שם ערבי אסלי במיוחד.

כך יוצא שההימנעות הרגילה מאזכור מוצאו של מושא החדשות יוצרת גול עצמי: לא רק שהיא לא מונעת גזענות, אלא שגם כאשר מדובר ביהודי אנחנו מניחים מראש שהרשע הוא לא 'אחד משלנו'. והנה הצעה לסדר: אם ממילא הרגשות הלאומיים שלנו קיימים ולא ייעלמו, אולי נדווח על תופעות כפי שהן, ונאמר באופן ברור 'יהודי', 'ערבי' וגמרנו?

הלל גרשוני

החדשות שבין הקדימונים

בסוף השבוע האחרון עלתה לשידור העונה החדשה של התכנית 'מאסטר שף' מבית זכיינית ערוץ 2 'קשת'. בתוכנית 'שש עם' שודרה כתבה יח"צנית בה רואיינה מיכל אנסקי, שופטת בתוכנית. מהדורת החדשות המרכזית של  ערוץ 2 הסתיימה באותו ערב 5 דקות מוקדם יותר תוך קיצוץ הפינה הקבועה והחשובה של תחזית מזג האוויר, ועברה ישירות לתכנית המדוברת. כי למה לשדר קדימונים בהפסקות המיועדות לכך, אם אפשר למכור לכם את זה בתור חדשות, יחד עם הדיווח מהבורסה ורעידת האדמה ביפן. מה, ריאליטי זה לא חדשות?

מי שאמורה לבלום מקרים מעין אלו היא הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

עפ"י החלטה שהתקבלה בישיבת ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה בשנת 2007, נקבע כי "במהדורת חדשות 2 לא ישודרו עוד אייטמים הנוגעים לקידום תוכניות של זכייני ערוץ 2, אלא אם קיבלו אישור מראש ע"י יו"ר דירקטוריון חדשות 2". ללמדכם שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר אז נדרשו לעניין. וגם אם התכנית 'שש עם' אינה המהדורה המרכזית, הרי שהיא תכנית חדשותית מרכזית מבית ההפקה של אותה חברת החדשות, ועבור מופעי יח"צנות שכאלה בדיוק, חוקקה המועצה את התקנה.

כבר במארס 2010 פנתה 'האגודה לזכות הציבור לדעת' אל יו"ר דירקטוריון חדשות ערוץ 2, ד"ר יהודה לנקרי, עם ממצאים חמורים בנושא קידום תכני הזכייניות במסווה של כתבות חדשותיות.

תשובתו אז היתה כי תיערך בדיקת מערכת, ולאחריה תכונס ועדת העריכה בראשותו ונעודכן בתוצאות.

מה קרה מאז? ניחשתם נכון - שום דבר.

תופעה זו אינה עומדת לבדה. צרפו לכך את התוכן השיווקי בתכניות הבישול למשל, את המרואיינים אשר משלמים עבור הופעה ב'תכניות מומחים' למיניהן, או סתם הערות פוליטיות של מגישת החדשות. המשותף לכל אלו היא העלמת עין וחידלון מצד הגוף המפקח, אשר מאפשרת את המשך התופעות. מועצת הרשות השנייה חייבת להתעורר, ולא - תאבד את הצדקת קיומה.

נילי בן גיגי-וולף

מה סוער?

השבוע חגגו בגלי צה"ל את פרשת חקירת הרב ליאור והרב יוסף, ואת ההפגנות נגד העליהום המשפטי-משטרתי נגדם.  שלטון החוק, שוויון, דמוקרטיה - כל אלה עמדו בסכנה גדולה בשבועיים החולפים. גלי צה"ל, כגוף ממלכתי האמון על שלטון החוק, התייצב בחזית המלחמה, כיאה לתחנה צבאית, כשבראש המערכה עומד רזי ברקאי.

להפגין? מה פתאום להפגין? מה פתאום לאפשר 'להם' את מה שהדמוקרטיה מרשה לתת, למשל, לאויבי המדינה ותומכיהם מהשמאל? כך נשמע ברקאי הסוער ביום שלישי: ""נשיא מדינה מגיע (לחקירה), ראש ממשלה לשעבר מגיע, הרב של קרית ארבע - מצפצף".

ברקאי ניפח את העניין בימים שלישי ורביעי בשבוע שעבר, בימים ראשון שני ושלישי השבוע, ומן הסתם גם אחרי שטור זה יוגש לעיתון. הוא שאל בנזיפה את ח"כ ציפי חוטובלי אם זה בסדר לצאת להפגין ליד בית המשפט העליון והעלה את השופטת לשעבר, דליה דורנר, 'לשוחח' איתה האם יש סכנה לשלטון החוק ולממלכתיות מול גורמי ימין אלה, ועוד ועוד.

הבה נגלוש מעט אחורה, ונשמע מה אמר מגיש התוכנית המשפטית לפני כחודש בעניין איש רוח מבוגר שנעצר לחקירה: "הפתעה זימנה העיתונות השבוע. יש עיתונאי, פעיל שמאל בשם גדעון ספירו, הוא בן 76... לפני 10 חודשים הוא כתב מאמר שהרגיז אנשים רבים... והנה באה המשטרה, 10 חודשים לאחר שהמאמר הזה נכתב, ועצרה אותו לחקירה... הואיל וזה נראה לי הזוי הן מבחינת תוכן המאמר ומבחינת העיתוי, כי כמה שאני זוכר, הסעיף בחוק שמאפשר חקירה מהסוג הזה, דורש שתהיה אפשרות ממשית... שאותה קריאה... תביא למעשה אלימות או טרור..."

נציג 'האגודה לזכויות האזרח' שהועלה לשידור הסכים כמובן עם המגיש.

ומתי יגלה רזי ברקאי שכמו שאוזן שמאל שלו בוערת וסוערת, כך יכולות תחושות דומות להתקיים גם באוזן ימין?

חני לוז

ביקורת הנקרא

שלא בטובתה הפכה גלי צה"ל למוצב שאסור לסגת ממנו, כי אחריו ייפלו גם אחרים

(יעל פז-מלמד מעריב אנרג'י)

ועל זה נותר רק לומר: מש"ל

בסופו של דבר, גם העשיר וגם העני הולכים לאותו בית חולים ומקבלים אותו טיפול

(גיל שויד, מנכ"ל צ'קפוינט, דה-מרקר)

יש לקוות שבעסקי ההיי-טק שויד פחות נאיבי

הצלחת החרם (על הקוטג') שהחל בידיעה ב-ynet(כותרת באתר ynet)

התרגלנו כבר ש-ynet לא סופרים כלי תקשורת אחרים, אבל להתעלם ככה מפייסבוק?

חדשות בחדשות

מנהל מחלקת התכניות בערוץ 1, אלי בבא, הודיע על סיום תפקידו. בבא ישוב לתפקידו הקודם כמנהל מחלקת הפרומו של ערוץ 1

ישי הולנדר, בעבר עורך חדשות וכתב התיישבות בגל"צ ודובר מועצת יש"ע, מונה לעורך החדשות של  'מקור ראשון'.

בימים אלה עולה לאוויר ארכיון של הקלטות גל"צ שנערך בידי תדמי"ת. כתובת האתר: galaz.022.co.il.www