בשבע 452: על חורבן ובית

גלעד עברון הוא מחזאי וסופר ששייך באופן מובהק למחנה השמאל. בנו, עמרי, התפרסם כשסירב להתגייס לצה"ל

שמואל אדלמן , י"ט בתמוז תשע"א

גלעד עברון הוא מחזאי וסופר ששייך באופן מובהק למחנה השמאל. בנו, עמרי, התפרסם כשסירב להתגייס לצה"ל  "כמחאה  כנגד הכיבוש הצבאי המתמשך של העם הפלשתיני". סוכנות 'קול ההר' דיווחה השבוע כי  למרבה האירוניה גלעד עברון גילה שאפילו ביתו שלו, הוא חלק מ'הכיבוש הציוני'. בניגוד לבתים ביו"ש שתוכננו ונבנו עבור יהודים על שטחים ריקים, הבית המפואר ברחוב הצדף בו הוא גר היה שייך לפני מלחמת העצמאות למשפחה ערבית, שככל הנראה עזבה את הבית בצל המלחמה מתוך תקווה לשוב אליו כשהשלכת היהודים לים תסתיים. כאידיאליסט אמיתי, החליט עברון לתקן את המעוות. אל דאגה, הוא לא עזב את ביתו, אך טרח להציב שלט מאיר עיניים בעברית ובערבית המודיע כי הבית היה שייך  לפני 1948 למשפחת חאליל באשיר אל ביטאר.

איתי גרנק מהגרעין התורני ביפו אומר בתגובה להצבת השלט: "את ההיסטוריה היהודית של יפו החל מימי יונה הנביא ועד היום לא ניתן לשנות בשלט כזה או אחר. יפו של היום כמו יפו של העבר היא עיר יהודית שמכבדת כל אזרח ואזרח".

עקיבא ביגמן, מאסטרנט במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן וכותב הבלוג 'אידיוטים שימושיים'  מנתח את האירוע בהקשר רחב יותר:

"אירוע זה הוא דוגמא מצוינת לסלקטיביות של שיח הנכבה של השמאל הישראלי, המעוניין לקבל את נרטיב הנכבה במלואו ולהכיר בסבלו של ה'אחר'.

לדעתם, הכרה זו תוביל להכרה פלסטינית בנרטיב היהודי, ובכך תפתח פתח לפשרת-נרטיבים בה כל צד מוכן לוותר על חלק מחזונו לטובת השלום המיוחל...

"השלט אותו קבע מר עברון בביתו אומר למעשה כך: בשם הנכבה של האחר יש לפנות התנחלויות ולהקים מדינה פלסטינית. בכדי להצדיק את מגוריו בביתו הגזול, לשיטתו, דורש עברון לגזול עוד בתים רבים."

לקראת ימי בין המצרים ניתן אולי לאמץ את הרעיון של עברון ולבקש בנימוס לתלות בהר הבית שלט מאיר עיניים בו ייכתב:  "כאן היה קיים בית המקדש היהודי הראשון והשני עד לחורבנו לפני קרוב ל2000 שנה"