בשבע 452: היסטרים, הם בכל מקום

במאמר שפרסם במוסף ידיעות-אחרונות, מספר קרת על נסיעותיו מעבר לקו הירוק, על התנגדותו לחרם על אריאל ועל יחסו הלא עוין למתנחלים

אבי סגל , י"ט בתמוז תשע"א

א. בין המרצים שהיו לי באוניברסיטה, הסופר אתגר קרת ייזכר ללא ספק כאחד המתוקים ביותר אם לא ה - . לא מעט שנים חלפו מאז ימיי האקדמיים, אבל מתיקות היא תכונת אופי שלא נוטה להשתנות אחרי גיל מסוים. פוליטית, למרבה הצער, קרת קרוב לשמאל הלא מאוד מתון, השמאל שמסרב לעדכן את עמדותיו מזה עשרות שנים. ובכל זאת, במאמר שפרסם במוסף לשבת של ידיעות-אחרונות, מספר קרת על נסיעותיו מעבר לקו הירוק, על התנגדותו לחרם על אריאל ועל יחסו הלא עוין למתנחלים.

אלא מה? חוק החרם עבר בכנסת, וגם קרת המתוק חטף את הג'ננה. בבת אחת הפך האיש העדין לרמבו של עולם החרמות, זה שמוכן לעבור על החוק ואפילו להיכנס לכלא בשם החופש. "כאשר נבחרי ציבור מחוקקים חוק אלים הפוגע בזכויותיו הבסיסיות של הפרט, זה לא פחות מחובה אזרחית להפר אותו", מכריז קרת באותו מאמר מסוף השבוע, "אם המדינה שלי בוחרת לשפוט אזרחים על כך שהם מנסים להשפיע על עתיד הארץ בה הם חיים בדרכים דמוקרטיות, אז אני חייב לנצל במה זו כדי לקרוא לחרם על ההתנחלויות". במדינה שבה מחריבים יישובים, הורסים משפחות, סוגרים ערוצי תקשורת, עוצרים מפגינים קטינים וחוקרים כותבי הסכמות לספרים, הזכות הבסיסית היחידה שאיש השמאל הרגיש נלחם עליה היא הזכות לפגוע כלכלית ביריבים פוליטיים בלי לשלם פיצוי.

כמו במקרים רבים אחרים, ביטויים כמו דמוקרטיה וזכויות פרט עוברים תהליך של מיון קפדני לפי הצד שאליו שייך הדובר. אפילו אתגר קרת, שבעבר העיד על עצמו כמי שאינו חש בנוח כחלק מקבוצה, לא מסוגל להימנע מחשיבת ה"אנחנו" וה"הם". הקטע הסוגר את מאמרו מעיד על כך יותר מכל, וכמי שקנה את מעמדו באמצעות הגחכת קלישאות ומליצות שחוקות, קרת הסופר בוודאי לא היה עובר בשתיקה על הפסקה האחרונה. "אם נהיה רבים מספיק", נכתב שם, "נוכל אולי להקים בין חומות הכלא עוד מדינה דוברת עברית, מדינה דמוקרטית וחופשית באמת השייכת רק לאלה שאינם חוששים מדעות שונות משלהם". כן, בטח.

ב. בראש עמוד השער של אותו מוסף מופיעה הפניה לטורו הקבוע של נחום ברנע, טור שכצפוי מטפל באופן אישי ביוזם חוק החרם. "במתק שפתיים ובדרכי נועם יוצא ח"כ זאב אלקין מהאלמוניות ומוביל את ראש הממשלה, ולא רק אותו, אל תחילתה של מהפכה", נכתב בהפניה, ובהמשך מובטח לנו "היכרות וראיון עם ה'בולשביק'". כך, בפסקה בת שלוש שורות, מספיק עורך המוסף להשתמש בלא פחות משני ביטויים מרימי גבה: "בדרכי נועם" - ביטוי שכמעט תמיד נאמר על חובשי כיפה, למעט מקרים של חילונים בשם נועם - ו"בולשביק".

ההפניה הזו אמנם נסמכת על תיאורים וציטוטים מתוך הטור של ברנע, אבל לזכותו של העיתונאי הוותיק ייאמר כי הוא עצמו מצליח לשמור על איפוק יחסי. ברנע אמנם מעניק לח"כ אלקין את כינוי החיבה "מסוכן", אבל אחרי ההיטפלות הנבזית שלו בעבר לכיפה של יעקב עמידרור, הפעם נדמה שהוא באמת משתדל לשמור על איזון דתי ועדתי, גם אם לא על איזון פוליטי.

והאמת, נמאס כבר מהגזענות והפטרונות הלא מוסווית של עיתונאים ועורכים צברים חילוניים, שבכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניהם – הם שולפים את ארץ המוצא, ואת האמונה הדתית, ואת כל דעותיהם הקדומות האחרות, ומטיחים אותם בפני הקוראים כאילו רק לשבט השמאלני-חילוני-יליד-הארץ הנכחד שמורה הזכות לחשוב ולהחליט ולבצע. עורך המוסף לשבת, ברכותיי: יצאת גזען. פעמיים.

ג. צבר חילוני שמאלני נוסף הוא רוביק רוזנטל ממעריב, שהצטרף גם הוא לקמפיין ההיסטריה נגד חוק החרם. די בקריאת מאמרו מהשבוע שעבר כדי להבין עד כמה ההיסטריה מוצדקת, עד כמה מצוי שבט האליטות בסכנת הכחדה. אם אחד ממחיי השפה העברית של ימינו ממשיך להשתמש בביטויים כמו "מקארתי" ו"מצמרר", נראה כי באמת לא נותר הרבה במחנה המצטמק של הכותב, אפילו לא עושר לשוני אידיאולוגי.

כמעט מחצית המאמר של רוזנטל מוקדשת לתיאור דמותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי. לכאורה, פירוט מיותר וטרחני שכבר לעסנו כמותו לא פעם ולא פעמיים, ובכל זאת יש בו כמה משפטים מעניינים: "הוא הרס קבוצות פוליטיות, אנשים, קריירות ומשפחות. הוא כמובן לא הציל את ארה"ב מן המלחמה הקרה", כותב רוזנטל, "מקארתיזם... פירושו: בכלים דמוקרטיים אתה יכול לפגוע בערכי הדמוקרטיה וברוחה".

כבר מזמן לא היה תיאור כה הולם לימי ההתנתקות וסתימת הפיות של מתנגדיה. בכלים דמוקרטיים הצליחה ממשלת ישראל לא רק להרוס מחנה פוליטי, אנשים, קריירות ומשפחות, אלא אף להביא במו ידיה את המלחמות הבאות. גם החרם הכלכלי על יש"ע הוא לא יותר מניסיון לפגוע באנשים ולהרוס קריירות בכלים דמוקרטיים, ניסיון מרושע שבניגוד לחוק החרם – פוגע גם באנשים שלא עשו דבר מלבד להיוולד. לכן, רוביק רוזנטל, טול קורה מבין עיניך. אם כבר קלישאות עתיקות, אז עד הסוף.

ד. הערת אגב: מעניין מה חושבים הפועלים הפלשתינים במפעלי יו"ש על אלה הקוראים להחרמת מקור פרנסתם. מעניין גם אם המחרימים בכלל חושבים על ההשלכות האמיתיות של קריאתם, ואם בכלל אכפת להם מאותם פלשתינים. עזבו לרגע את פרנסת המתנחלים. האם אתגר קרת, בדומה לאחיו האנרכיסט נמרוד שהתנגד להסכמי אוסלו, מצטרף למאבק הכושל של ההנהגה הפלשתינית על גבם של הפלשתינים עצמם? אני מאמין שלא, שבסך הכול יש כאן תגובת יתר היסטרית של מחנה פוליטי שלם, והיא לא מדלגת גם על השפויים שבו. יש לקוות כי בסופו של דבר המתיקות תנצח.

בקטנה

קצת נמאס לי לפרגן לעיתונאים אחרים, בייחוד כאלה שגנבו לי את שם המשפחה. אבל חובה לקרוא את הכתבה של אראל סג"ל במעריב על ביקורו בתחנה המרכזית הישנה בת"א, על המדינה האחרת – מאיימת ומסוכנת וממש לא נוסטלגית כמו בשיר ההוא של טיפקס – שצומחת ללא הפרעה במרחק דקות אחדות ממאהל המחאה ברוטשילד. המאמר פורסם בעיתון סוף השבוע שעבר, אך מופיע גם בבלוג של סג"ל ב-nrg. אם יש מקום לתגובה ציבורית היסטרית, בעיקר של התל אביבים, זה כאן.

בעשרה מאמרות

לו הייתי רוטשילד, יא-בי-די-בי וכו', היו היום יותר מדי אוהלים בשדרה שלי. קשה להתעלם מהניגוד בין קבוצת המחאה הצעירה והענייה, שמחפשת דירות זולות במרכז העיר העברית הראשונה, לבין שמו של הנדיב הידוע, סמל העושר, על שלטי הרחוב. ומכיוון שטרנדים מתפתחים אצלנו במהירות, בוודאי נראה בקרוב פעילויות ומחאות אחרות באתרים בעלי שם שאינו מתאים להן כלל. הנה מספר דוגמאות למודעות או ידיעות עתידיות:

1. "הערב בירושלים: הפגנה נגד מחירי החנייה ברחוב אגרון".

2. "הציבור החילוני מוזמן לכנס התחזקות בתורה וביהדות, שייערך מחרתיים ברחוב בן דוסא".

3. "מחר תיערך מסיבת התרמה של משפחות העשירון העליון, באזור הבורסה שברחוב אחד העם".

4. "מחאת הדיור מתפשטת: אנו מתכננים הפגנת המונים כולל מגאפונים ומשרוקיות ברחוב הס".

5. "לאירוע הפסטיבל נוסעים כל הזמן ישר, ובמחלף עד הלום ממשיכים עוד ישר".

6. "עיריית חולון מזמינה את הציבור הרחב לחגיגות המימונה, במוצאי החג בכיכר קוגל".

7. "נפתחה חנות לרהיטים יד שנייה, בקצה רחוב טרומפלדור".

8. "האולפן הנייד של גלי צה"ל יוצא אל השטח. השבוע נשדר תוכניות מרחוב צה"ל".

9. "לכל אלפי חבריי בפייסבוק: אני עורך השבוע מפגש בביתי שברחוב חפץ חיים. כולם מוזמנים".

10. לסיום, מודעה מן הארכיון: "העצרת 'כן לדמוקרטיה' תתקיים במוצאי שבת בכיכר מלכי ישראל". שבת שלום.