בשבע 452: מחנה בכותרות

יום ראשון השבוע. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות: "מחאה מקיר לקיר" - ולידה תמונת המאהל בתל אביב

עדי גרסיאל , י"ט בתמוז תשע"א

יום ראשון השבוע. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות: "מחאה מקיר לקיר" - ולידה תמונת המאהל בתל אביב. יום שני השבוע. הכותרת הראשית של ידיעות: "לא רק תל אביב" - כשלידה תמונת המאהל בבאר שבע. יום שלישי השבוע. הראשית בידיעות: "כל הארץ אוהלים" - כשלידה תמונות ממאהלים ברחבי הארץ. וביום רביעי - היום בו יורד מדור זה לדפוס - הפתעה! "מרד העבדים" היא הכותרת הראשית, כשלצידה תמונות לא רק ממחאת האוהלים אלא גם ממחאת הרופאים.

קשה לי להאמין שאני כותב את זה, אבל האם ייתכן שהקמפיינרים של משפחת שליט צריכים לקחת כמה שיעורים אצל יחצ"ני מחאת האוהלים?

כדי לשבץ תמונה לידיעה של חגי הוברמן על החיים הטובים בעזה (ראו עמ'  20) חיפשתי תמונה באתר של סוכנות הידיעות והצילום הבינלאומית 'רויטרס'. כשהקלדתי את מילת החיפוש 'עזה' (GAZA), קיבלתי תמונות של הריסות, הלוויות, דגלי פלשתין, איסמאיל הנייה וחבורתו, אימונים של אנשי חמאס, משטים, פצועים, מפגינים וכמובן חיילים וטנקים של צה"ל. רק דבר אחד התקשיתי מאוד למצוא: תמונה שמעידה כי בעזה יש גם בניינים מרווחים, קניונים מפוארים, בתי קפה ופארקים. למעשה, מי שיתבונן ב-500 התמונות האחרונות שצילמו רויטרס בעזה בשלושת החודשים האחרונים, יוכל בקלות להסיק שכמעט אין שם בית אחד שעומד על תילו.

איך זה קורה? פשוט מאוד. הצלמים שעובדים עבור הסוכנויות הם 'מקומיים', שמטבע הדברים מגויסים לטובת 'המאבק' ושולחים רק תמונות שיסייעו לשמר את הדימוי האומלל של עזה בעולם. ומי שמצפונו המקצועי במקרה מציק לו, לומד מהר להתגבר עליו. גם צלמים הרי רוצים לחזור הביתה בשלום.

עדי גרסיאל

 

לאן נעלם 'השמאל הלאומי'

כמה הערות בשולי מחאת הנדל"ן:

שבועיים לפני תחילת התנחלות האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, נכתב בדף הפייסבוק של הארגון חובב הגימיקים 'השמאל הלאומי': "חברים, בקרוב אנו יוצאים בקמפיין למען הוזלת מחירי הדירות לצעירים - לצורך כך אנו מחפשים חבר'ה ששכר הדירה שלהם הוא לא סביר בעליל ביחס לדירה בה הם גרים".

לאור זאת, ולאור קשריהם הטובים של אנשי השמאל הלאומי עם מיטב עיתונאי ארצנו, לא מפתיע שהמחאה ה'עממית' פרצה לכלי התקשורת במלוא העצמה. כל כלי התקשורת עסקו במחאה עצמה, ובעיקר בהזדהות אִתה. איש, מלבד העיתון 'ישראל היום', לא העלה את השאלה מהו תפקיד תנועת השמאל הלאומי בקמפיין היקר הזה, ומהן מטרותיה.

שאלה אחרת שאיש לא שאל את אנשי 'השמאל הלאומי' המעורבים בקמפיין היא כיצד הדברים מסתדרים עם תמיכתם בהקפאת הבנייה ביו"ש, ובסופו של דבר בפינוי רוב היישובים משם. בכתבה באתר 'גלובס' מלפני כשמונה חודשים הוסבר כיצד ההקפאה תורמת לעלייה במחירי הנדל"ן במרכז הארץ, משום שהיא מונעת מזוגות צעירים רבים את האפשרות לגור ביו"ש, ובכך מעלה את הביקוש במרכז. בכתבה בעיתון 'כלכליסט' מלפני כחודש דווח שלשכת שמאי המקרקעין העריכה שבמקרה של עקירת יישובים יעלו מחירי הנדל"ן בארץ בשיעור של עד 18%.

כיצד מסתדרת תמיכתו של 'השמאל הלאומי' במאבק הנוכחי להוזלת מחירי הדיור, עם עמדתם בזכות הסדר מדיני שיעלה את המחירים בצורה ניכרת (וזאת מבלי להיכנס לעלות האדירה של עצם הפינוי והפיצויים)? זאת לא נדע, שכן כאמור - אנשיו לא נשאלו את השאלה הזו.

האם מחאת הנדל"ן היא 'מחאה של מפונקים', כפי שהגדירו זאת קולות בודדים בכלי התקשורת? האם מחאת הקוטג' שקדמה לה לא היתה אלא מחאה של פינוק? רמז אפשרי לתשובה ניתן למצוא בכתבה ב-ynet שברצינות תהומית התלוננה על כך שמחירי הקוטג' עם הזיתים נשארו בגובהם המקורי, ולא ירדו יחד עם מחירי הקוטג' הרגיל. כי באמת, מה יותר בסיסי מקוטג' עם זיתים?

הלל גרשוני

כבוד לקוד

לפני שנתייחס לעשייה התקשורתית במדינתנו, אי-אפשר להתעלם מההתפתחויות בבריטניה שקשורות לנוהג של עיתונים מסוימים להאזין לשיחות פרטיות. אין זה סיפור של עיתון או עורך או עיתונאי. היתה כאן שיטה של קשר תקשורתי. אנו עדים לתסבוכת חולנית של שחיתות, קניית שוטרים ורכישת פוליטיקאים עד הדרגים הבכירים ביותר בטובות הנאה של ג'ובים וחופשות מרופדות. שני עורכים נעצרו ואחרים התפטרו. מפכ"ל משטרת לונדון התפטר. קיים חשד שאישים בסקוטלנד יארד ובמשמר המלוכה מסרו ידיעות בתמורה לטבין ותקילין, או כפי שנאמר במסכת קידושין: "הכסף מטהר ממזרים". ולא נשכח: פגיעה והוזלה של הערך האנושי בכל הרמות. קשה לצפות את הסוף.

ובחזרה למולדת, נציין לטוב את מנהל קול ישראל החדש, מיקי מירו, אשר החליט שמגישי תוכניות האקטואליה (לדוגמא - אריה גולן, ירון דקל וקרן נויבך), לא יוכלו עוד לפתוח את תוכניותיהם באמירות שיש בהן הבעת דעה אישית. התלוננו בעבר על המנהג הבלתי-חוקי הזה ביומנים ובמשדרים של אקטואליה. לא נעלם מאוזנינו שבאמירות הללו היתה ביקורת לא-מרומזת על אישים, גופים ומוסדות בצורה מוטה. והרי יסוד היסודות של הרדיו הציבורי הוא ש'אין לו קול', וכך גם כתוב ב'מסמך נקדי'. נכון, עובדי רשות השידור, לפי מיטב המסורת המהפכנית השמאלנית, ביקשו כל השנים וגם הצליחו לכרסם בכל ערך אתי מקצועי שנקבע, כי בנוסף לאופי הסקרני של העיתונאי קיים גם הקטע החתרני, הבלתי-ממושמע והרצון האנרכיסטי של רבים בתקשורת. המיקרופון הוא הרי 'שלהם'; המצלמה 'שלהם'; העריכה 'שלהם'; והציבור - יוק.

עד שיפורסמו שורות אלה, לא אתפלא אם נשמע על מתקפה 'חברית' על מר מירו. נאחל לו הצלחה ביישום הערכים המקצועיים הראויים לשידור הציבורי, ובכך הוא יוציא מידי העובדים את השליטה שנטלו לידם.

ישראל מידד

ביקורת הנקרא

איפה מפגיני האוהלים שותים קפה?

(עכבר העיר)

יודע עכבר נפש מפגיניו

אין כלי תקשורת בארץ - ואני מכיר כמה וכמה מהם - פלורליסט ומגוון כמו גל"צ

(רזי ברקאי, מוצש)

נדמה לנו שאפילו ריבחי רנטיסי לא היה מסכים לטענה הזו

יסודותיו של חוק החרם, הפגיעה בחופש הביטוי, רדיפת ארגוני השמאל והסתה נגד מערכת המשפט בצירוף גזענות, התניית אזרחות, תיאוקרטיה ומקרטיזם

(דני גוטוויין, מאמר בהארץ)

מה, אין עורך שיסביר לפרופ' המלומד לא לבזבז את כל התחמושת במשפט אחד?

 

חדשות בחדשות

בית הדין של מועצת העיתונות קבע כי אתר ynet עבר על תקנון האתיקה. בידיעה באתר על קטין ערבי שנעצר נכתב כי המשטרה לא אפשרה לאמו להצטרף אליו לניידת. אולם סרטון וידיאו שצורף לידיעה מראה את השוטרים מזמינים את האם להיכנס לכלי הרכב. כך דיווח אתר nrg.

סקר TGI  שפורסם השבוע מעלה כי העיתון המוביל בשיעור החשיפה במהלך השבוע הוא ישראל היום, ואילו ביום שישי - ידיעות אחרונות. על פי הסקר, החשיפה לשני העיתונים הללו עלתה, ואילו מעריב והארץ, רשמו ירידה בחשיפה. בעיתונות הדתית ממשיך 'בשבע' להוביל עם 5.8 אחוזי חשיפה, לעומת 2.5 אחוז למהדורת יום ששי של 'מקור ראשון'.

כלכליסט דיווח כי במכרז להגשת 'ערב חדש' בטלוויזיה החינוכית נבחרו: אראל סגל, שרה ב"ק ועידן קוולר. השלושה יעבדו לצד המגיש הוותיק, דן מרגלית.