בשבע 452: משלמים את מחיר ההקפאה

הפסקת הבנייה בירושלים וביו"ש היא החטא, ומצוקת הדיור היא העונש

עמנואל שילה , י"ט בתמוז תשע"א


מחירי הדיור בארץ האמירו בשנים האחרונות בשיעור מוגזם לחלוטין. אם לא יבוא שינוי של ממש, רבים ייאלצו לוותר על רכישת דירה, או לממן אותה בדוחק רב תוך קיצוץ בבשר החי של צרכיהם היומיומיים
הפסקת הבנייה בירושלים וביו"ש היא החטא, ומצוקת הדיור היא העונש * גופי השמאל שמארגנים את מחאת האוהלים הם שותפים לדבר עבירה עם ממשלת נתניהו שנגדה הם מוחים

יש סימנים רבים לכך שאת המחאה המתפשטת נגד מחירי הדיור, כמו מאבקים עממיים חברתיים-כלכליים  שראינו בעבר, מובילים מאחורי הקלעים ארגוני שמאל בעלי מגמות פוליטיות. גם לא בטוח שכל הצעירים הסימפטיים שמתראיינים בתקשורת באמת חייבים לשכור דירה דווקא באזורים הכי יקרים בארץ. ועדיין, הקמפיין הזה מצליח משום שהוא רוכב על מצוקה אמיתית. העובדה המוצקה היא שמחירי הדיור בארץ, לרכישה כמו להשכרה, האמירו בשנים האחרונות בשיעור מוגזם לחלוטין. בשביל העשירונים העליונים מדובר כמובן בלא יותר ממכה קלה בכנף. אך עבור משלמי שכר דירה ומשפחות צעירות השואפות לדירה משלהן, כמו גם עבור הורים שחיים ממשכורת חודשית ממוצעת ומבקשים לסייע לילדיהם ברכישת דירה, מדובר באיום ממשי על איכות החיים. אם לא יבוא שינוי של ממש, רבים מהם ייאלצו לוותר על רכישת דירה, או לממן אותה בדוחק רב תוך קיצוץ בבשר החי של צרכיהם היומיומיים.

אילו העלייה הדרמטית של המחירים היתה תוצאה של עליית מחיר חומרי הגלם או התייקרות כוח העבודה, אולי לא היה מקום לבוא בטענות אל הממשלה. כאשר מחירי הדלק בארץ עולים כתוצאה מהתייקרות הנפט בעולם, או כאשר החשמל מתייקר בגלל פיצוץ בצינור הגז המצרי, קשה להפנות אצבע מאשימה אל שר התשתיות. אלא שהמצב בשוק הדיור הוא שונה. המחירים עולים בגלל עודף ביקוש, שנוצר פשוט בגלל מחסור בדירות. הקבלנים וחברות הבנייה לא בנו מספיק, ואילו ממשלות ישראל נרדמו בשמירה ולא נתנו את דעתן בעוד מועד על דרכים לעידוד הבנייה כך שההיצע לא יפגר אחר הביקוש.

להגנתה של הממשלה הנוכחית יש לומר שהיא ירשה את הבעיה מממשלות קודמות. לחובתה יש לומר שהיא לא הבינה את עומק המצוקה, לא מיהרה לנקוט אמצעים רדיקליים, והציעה פתרונות לא מספקים. בשלב מסוים החליט האוצר לשים על הכוונת את מחזיקי הדירות להשקעה, ולעודד את הוצאת הדירות לשוק באמצעות הכבדת מיסוי בעתיד על מי שלא ימהר למכור כעת. בכך למעשה דוחף האוצר את הציבור מהשקעה סולידית של חסכונותיו בנדל"ן להשקעות הרפתקניות בבורסה. ראש הממשלה, שר האוצר ושר השיכון לא עשו די לפתרון המצוקה, והמחיר שהציבור משלם בינתיים הוא כבד.

אבל ממשלת נתניהו-ברק אשמה לא רק במחדל אלא גם במעשה. חלק משמעותי מהבעיה הוא תוצאה ישירה של החלטתה להיכנע ללחצי אבו-מאזן ואובמה ולהקפיא את הבנייה ליהודים בערי יהודה ובשומרון ובשכונות מזרח ירושלים. הבנייה מעבר לקו הירוק מספקת נתח לא מבוטל מהבנייה החדשה בישראל, והקפאתה היא פגיעה משמעותית בעתודות הדיור. לא בטוח שארגוני השמאל המובילים את מחאת הדיור יאהבו לשמוע זאת, אך אין ספק שבמאבקם המתמשך נגד הבנייה מעבר לקו הירוק הם הכשירו את הקרקע למצוקה שעליה הם מוחים כעת.

פתרון למחירי הדירות השכורות במרכז תל אביב לא יימצא ככל הנראה בטווח המיידי. אלה מבין המפגינים שידם משגת לשלם איכשהו את המחיר היקר ינטשו את האוהלים בעוד ימים או שבועות ויחזרו אל המזגן בדירה השכורה. חלק מהצעירים יושבי שדרות האוהלים ייאלצו לחפש לעצמם דיור מחוץ לתל-אביב או לחזור לגור עם ההורים. בטווח הבינוני והארוך הממשלה יכולה וצריכה להציע פתרונות, שללא ספק תנופת בנייה מחודשת מעבר לקו הירוק תצטרך להיות חלק מהם.

פגיעה אנושה בזכויות האדם

בעוד מרכז תשומת הלב התקשורתית כבר עברה אל מחאת הדיור, בחוגי השמאל הקיצוני עדיין ניטשת במלוא עוזה המלחמה נגד 'חוק החרם', כשהמרוויחה העיקרית היא מחלקת המודעות של עיתון 'הארץ'. החלטת הכנסת להגדיר את החרמתם של מתנחלים כעוולה המחייבת בפיצוי מטריפה את דעתם של שמאלנים שוחרי קרבות וחרמות. מישהו מבקש לגזול מהם את אחד התענוגות היותר חביבים עליהם, את מצוות "החרם תחרימם" שהם נוהגים לקיים למהדרין, ועל כך הם לא רוצים ולא יכולים לשתוק.

בהתרסה בוטה נגד ההכרעה הדמוקרטית שהתקבלה בכנסת, חתמו 120 איש על עצומה הקוראת למרי אזרחי - לא פחות. הם יוצאים בקריאה מחודשת להחרים את מוצרי ההתנחלויות, ומצהירים כי במידה ויושת עליהם קנס כספי הם יסרבו לשלם ויעדיפו ללכת לכלא. מן הסתם הם בונים על מאסר מהדהד שיעורר תסיסה תקשורתית, ייתן תנופה למאבק הציבורי נגד החוק החדש, ואולי אף ירתיע את בתי המשפט מלמצות את הדין עם העבריינים. אינני מומחה לענייני משפט, אך כמדומני שבתביעה אזרחית על גרימת נזק כספי לא קיימת ברירת מאסר. כך שאם החותמים הנכבדים - ביניהם ח"כים לשעבר ופרופסורים באקדמיה - יסרבו לשלם, הם יטופלו לא בידי המשטרה ושב"ס אלא בידי ההוצאה לפועל. 

למודעה הזו קדמה עצומה בחתימתם של פרופסורים למשפטים, לא פחות מ-36, אשר קבעו כי החוק החדש "פוגע אנושות בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות המחאה בישראל, פגיעה שיש בה כדי לפגוע בכבוד האדם". ואני שואל, ערב יום השנה השישי לחורבן גוש קטיף, היכן היו אותם עשרות פרופסורים כאשר משטרת ישראל שללה את זכות התנועה מאזרחים כתומים שעלו לאוטובוסים כדי להגיע להפגנה. מדוע לא נשמע קולם כאשר הזכות להפגין, לא להחרים חלילה, נרמסה יום אחרי יום בידי רשויות אכיפת החוק – המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. מדוע נאלמו כאשר ממשלת ישראל שלחה צבא של 50 אלף חיילים להרוס את מפעל חייהם של אלפי אזרחים נאמנים, החרימה את בתיהם, גדעה את מקור פרנסתם, הוציאה מתים מקבריהם ועקרה ילדים מנוף חייהם. "מה בסך הכל דורשים מכם - לעבור דירה", הטיפו אז למתנחלים הנטושים והנבגדים אלה שאינם מוכנים היום לקבל את דין הכרעת הרוב בעניין פעוט כמו הימנעות מהחרמה.

איזה פער בלתי נתפש יש בין שתיקת אנשי האקדמיה לפני 6 שנים מול הפרת זכויות האזרח הגדולה והבוטה בתולדות מדינת ישראל, לבין דמעות התנין שהם מזילים כעת על פגיעה מדודה בזכות להטיל חרם כלכלי על יריבים אידיאולוגיים. ואיך נסתמאו עיניהם של אותם פרופסורים נכבדים מלראות כי הפגיעה המינורית בזכויות היסוד של מטילי החרמות היא כאין וכאפס לעומת הפגיעה הנוראה בזכויות היסוד של המתנחלים שאליה חותרים אנשי השמאל בחרמותיהם. הרי כל התכלית של החרמות הללו היא להביא לגירוש נוסף, גדול פי כמה וכמה, של רבבות בני אדם מבתיהם, עם כל הפגיעה הנוראה בזכויות אדם הכרוכה בכך.

על פי ממצאי הסקר השנתי של המרכז לחקר משפט וחברה באוניברסיטת חיפה שפורסמו השבוע ב'הארץ', בעשור האחרון התדרדרה רמת האמון לה זוכה ביהמ"ש העליון בקרב המתנחלים מ-60 אחוז ל-24 אחוז בלבד. הגורם המרכזי לכך היא כמובן תחושת המתנחלים שזכויותיהם נרמסות תחת ההטיה הפוליטית של שופטי בג"ץ. מסתבר שגם הפרופסורים מהאקדמיה, שהיו אמורים לבקר את השופטים ולאזן אותם, הם מוטים פוליטית לא פחות מביניש וחבריה.