חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הבנת המקרא/ תנ"ך בגובה

ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, חווה את מעמד הר סיני מחדש בימי העיון ההמוניים לתנ"ך שמקיימת מכללת הרצוג בגוש עציון
28/07/11, 10:25
עמנואל שילה וחגית רוטנברג

הראיון מסתיים. קרני שמש אחרונות בוקעות דרך החלון אל חדרו של הרב יעקב מדן. ראש ישיבת הר עציון מתארגן ליציאה ומתעניין בחיוך אלו "כותרות צהובות" נוציא מהשיחה איתו. צהבהבות, צריך להודות, היא לא הצד החזק של המרואיין הנוכחי, אבל אמירות מפתיעות ומקוריות הוא דווקא מנפקמספק, ולא מעט. אפילו המשפט הסתמי ששיגר בצאתו מהחדר, עת נטל ממתלה שעל הקיר את קסדת האופניים שלו. "זה השטריימל שלי", הוא מחווה על הקסדה בידו ומחייך. ראש הישיבה, הצעיר יחסית (שבשבת האחרונה חגג מלאו 61 שנים להולדתו,), ממשיך להתנייד ביישובו אלון שבות על אופניו, נטול מניירות וגינונים של אדם במעמדו.

הוא עסוק, עסוק מאוד אפילו. בקושי פינה זמן גם לצורך הראיון הזה. תפקידו כאחד מראשי ישיבת הר עציון תובע ממנו מחויבויות שרודפות זו את זו, הוא מספר. אחד הפרויקטים הגדולים בהם הוא מעורב, אליו הוא גם מתייחס כהגשמה של חלום אישי, הם ימי העיון בתנ"ך הפתוחים לציבור הרחב שמקיימת מכללת הרצוג - גוש עציון לציבור הרחב בשבוע הקרוב. השנה יציין המפעל אדיר המימדים של ימי העיון הללו עשרים שנה להיווסדו. הביקוש הגובר והולך להשתתפות בימי העיון הביא ל, הציף השנה את המרכזייה עד כדי כך שההרשמה נסגרה כבר השנה שלושה שבועות לפני התאריך המיועד. "עשינו את זה בצער רב", מספר הרב מדן "כמה שאנחנו מביאים לפה אוהלי ענק, שעולים לנו רבבות אלפי שקלים, עדיין יש גבול למספר האנשים שאנחנו יכולים להכיל, ואני לא אומר זאת כתלונה חלילה".

כמו מתן תורה

המחזה של ים המשתתפים והמשתתפות במרתון שיעורי התנ"ך בקמפוס באלון שבות, מוגדר אצל הרב מדן כ"אחת מחוויות החיים החזקות שיש לכולנו. זו חוויה שדומה לימי מתן תורה. אנשים מוותרים על ימי החופש כדי לקחת איתם מכאן צידה לדרך לשנה כולה".

אם אין כאן מקום לכולם, למה שלא תקיימו את ימי העיון במקום אחר, בנייני האומה למשל?

התשובה נחלקת לרובד הטכני ולזה המהותי, מסביר הרב. טכנית, באותם ימים תפוסים בנייני האומה עם כנס תורני גדול וחשוב בפני עצמו, של 'בניין שלם'. אבל מעבר לכך, הוא מבקש לצטט בהקשר זה את מורו ורבו, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, שאמרותיו משובצות בראיון הזה לא מעט מפי מי שמוגדר תלמידו המובהק. "חשוב לנו מאוד לחבר את התורה הזו עם גוש עציון. הרב עמיטל נהג לומר שראויה האדמה הזאת, הספוגה בדם הקדושים, שיקימו ישיבה על קברם. אנחנו רוצים שהמקום הזה יתמלא תורה מכוחם של אלה שנפלו כאן במלחמה".

הרעיון שנולד לפני שני עשורים, לפתוח את לימוד התנ"ך של הישיבה לכלל הציבור, נבע מאידיאולוגיה שטבועה בבית המדרש של הר עציון, והמכללה שבחסותו: "יש צימאון עצום בציבור הכללי לשאוב תורה מבית המדרש ולא ממעיינות זרים. הישיבה בשום אופן לא יכולה להסתפק בלפרנס רק את עצמה מבחינה רוחנית. כשיש צימאון עצום של המורים וגם של כלל הציבור, לשאוב תורה ואמונה מבית המדרש, אנחנו לא יכולים שלא לספק את זה".

לא במקרה יוצאת בשורת לימודי התנ"ך דווקא מבית מדרשה של ישיבת הר עציון. עוד מימיו הראשונים, התייחד בית המדרש הזה בגיבוש ועיצוב אסכולה משלו ללימודי תנ"ך -, בחירה לא אופיינית לבתי המדרש המסורתיים, האמונים על לימודי גמרא והלכה כמעט בלבד. בין השאר היו אלה מייסדי הישיבה, הרבנים יואל בן נון וחנן פורת, שלימוד התנ"ך היה "בדמם ממש", לשון הרב מדן, והם שתרמו את תרומתם בעניין זה לישיבה. בשלב מאוחר יותר הגיע להר עציון גם הרב מרדכי ברויאר ז"ל, בהזמנת ידידו האישי ראש הישיבה דאז הרב עמיטל, שהיה גם הוא מגדולי חוקרי התנ"ך, בהזמנת ידידו האישי ראש הישיבה דאז הרב עמיטל. "יחד התפתח פה שביל מסוים במקרא, כנלווה ללימודי הגמרא והפוסקים, אך עם חשיבות בפני עצמו". אולם האסכולה המקראית לא גורעת בכי הוא זה, מדגיש הרב מדן, ממרכזיותו של לימוד הגמרא וההלכה בבית המדרש: "ישיבת הר עציון בנויה בראש וראשונה על למדנות בגמרא והלכה. מורי ורבי הרב עמיטל, שהשבוע יחול יום השנה לפטירתו, היה חד בעניין הזה וקבע שבלא שבלי לשים את למדנות הגמרא והפוסקים במקום הראשון – - הכל עלול להתפורר, זה חוט השדרה. את המסר הזה אנו מעבירים גם לתלמידי הישיבה. עם זאת, התורה רחבה, וגם את זה ירשנו מרבותינו. צריך להרחיב את הדעת. לכן מה שקשור במקרא ומחשבת ישראל תפס מקום חשוב כבר מתחילת דרכה של הישיבה".

חיבתו העמוקה של הרב מדן ללימודי התנ"ך, גורמת לו גם להרהורים נוגים באשר לתכנית לימודי התנ"ך בחטיבות ובתיכונים, הנוהגת כיום. הוא עצמו היה רוצה לראות שינוי מהותי בתכנית, כזה שיגרום לכך "שיותר משיידעו תנ"ך, יאהבו תנ"ך. היום זה לא נמצא אצל הרבה מהתלמידים. הם צריכים לרצות לפתוח את התנ"ך גם אחרי הבגרויות. זה דורש תכניות לימודים פרטניות  מסודרות, שלא כאן המקום לפרטן".

מינויה של מפקחת חדשה ללימודי התנ"ך במשרד החינוך, לראשונה אגב אישה בתפקיד זה, עורר חששות בקרב חוגים מסוימים במגזר הדתי. הרב מדן מוסר מתוך היכרותו האישית עם המפקחת - מירי שליסל, כי אין שום מקום לדאגה. "היא אישה יראת שמים, ואני בטוח שכל מטרתה היא לשם שמים".   

כאמור, חלק מדרכה האידיאולוגית של הר עציון היא מחויבות לכך שהתלמידים לא "ילמדו רק לעצמם, אלא יפיצו את תורתם לעם ישראל כמה שיותר". התרגום המעשי לכך היה הקמת מכללה אקדמית להכשרת מורים, החוסה בצילה של הישיבה – מכללת יעקב הרצוג גוש עציון. המכללה והישיבה רשומות תחת אותה עמותה, ואחת הנגזרות מכך היא שלראשונה קמה מכללה, שעל אף היותה מוסד אקדמי מוכר, היא כפופה ומחויבת לדרכו של בית המדרש  ולדרכם ולהחלטותיהם של ראשי הישיבה.   

שאלות עקרוניות ולבטים בדרכה החינוכית של המכללה מגולגלות כאמור לפתחם של ראשי הישיבה. וכאלה יש לא מעט: אלו מקצועות יילמדו במכללה, סוגיות של צניעות – - לימוד של גברים ונשים, מי המרצים ומה תהיה השקפת עולמם, ועוד. בסוגיית הצניעות, אגב, הוכרע מראש כי הלימודים לגברים ונשים מתקיימים בקמפוסים נפרדים, במרחק של כמה ק"מ זה מזה. סוגיות אחרות ממשיכות להתחדש מעת לעת: אלו מרצים לא ייכנסו למכללה? אנחנו מתעניינים. "כיוון שעיקר ייעודה של המכללה הוא בלימודי קודש, חשוב לנו שהם יהיו בדרך שמקובלת על בית המדרש. אנחנו מודעים לצורך לעמוד ברמה האקדמית, בלי ויתורים, קריצות ורמאויות. אנחנו מצליחים ליישב את הדברים, אבל זה בהחלט לא קל".

מה שלא ייכנס בשערי המכללה, קובע הרב מדן, הוא ביקורת המקרא כדרך לימוד. "זה בשום פנים ואופן לא ייכנס. אני לא אומר שלא ילמדו את זה, אפשר ללמוד ולדחות, בבחינת דע מה שתשיב. אני גם לא אומר שאסור לקבל נקודות מביקורת המקרא שלא סותרות את מקורות האמונה שלנו. אבל הדרך שמציבה ביקורת המקרא – - לא תתקבל כאן".

הגישה המכונה 'תנ"ך בגובה העיניים', לפיה ניתן לייחס חטאים וחולשות אנושיות לדמויות גבוהות כמו האבות או הנביאים, מקובלת בבית המדרש ובמכללה?

"הכינוי הזה 'בגובה העיניים' איננו מוצלח, ובמידה רבה מי שאשם בהדבקת התווית הזאת לנו הוא אני", מודה הרב מדן. "אבל במפורש, כשמדובר על חטאים – - אישי המקרא הם אנחנו מתייחסים לזה, זו גם היתה דרכם של חז"ל. אנשים ששמעו את דבר ה', ראו את שכינתו – - ברור לכולנו שהם היו בדרגות גבוהות מאוד. עם זאת, חיים שאין בהם חטא ניתנו למלאכים בלבד. כל אדם מסוגל לחטא. צריך ללמוד את החטאים בדרך הראויה כלפי אנשים גדולים, ובזה אנו הולכים בעקבות חז"ל, וזו להבנתנו הייתה גם דרכם.. גם הם דנו בזה". הרב מדן מתלהט כשהוא נכנס לעובי הקורה בתחום שנראה כי הוא בוער בעצמותיו, וסומך את דבריו על דוגמה אקראית שעולה בדעתו: "בשאלה האם ראובן חטא, ישנה מחלוקת בין התנאים ובין הראשונים,. האם יכול רב לטעון היום, שטועה בנפשו מי שאומר שראובן חטא?. אנחנו נלמד פה את כל הדעות. יכול להיות שאני לא אוהב פירוש מסוים, אבל אם זה פירוש שקיים בראשונים או במדרש, אני לא יכול לשלול אותו כדעה לא לגיטימית!", הוא מתנצח עם שוללי הגישה.  

אז איך הרב מגדיר את האסכולה המקראית בבית המדרש שלכם?

"יש כאן דרך שרואה עצמה כפופה לחלוטין לאמונה בקדושת המקרא ובקדושת הנבואה ולנתינתם מאת ה', וכן לאמונת חכמים,. ומצד שני דרך שרוצה להרחיב כמה שיותר את הבסיס המדעי ולהיות קשורה אליו. מתפתח כאן גם סגנון יצירתי של הבנות מחודשות, כמובן תוך מחויבות לחז"ל".

ותודה להר המור

השילוב המוצהר בין תורה ומדע, בין לימודי קודש למוטיבים אקדמיים, שבולט במיוחד בהר עציון, עומד במרכזה של מחלוקת אידיאולוגית-תורנית עמוקה ורבת שנים בין בית המדרש הזה על שלוחותיו, לבין בתי המדרש המזוהים עם ישיבת 'הר המור' ורבניה. האחרונים טוענים כי לימודי הקודש, בפרט בישיבה, צריכים להיות מטוהרים מכל מגע של דרכי חשיבה, לימוד והשקפה שאינן נובעות ממקור התורה עצמה. בהתבטאות מפתיעה, מעניק הרב מדן, העומד הרחק בצדו השני של המתרס, ציון לשבח דווקא לברי הפלוגתא הגדולים שלו בעניין זה. "אני לא רק מבין את ההתנגדות שלהם, אני גם שמח שהצד שלהם קיים. אילולא הם היו קיימים, אני חושש מאוד ממה שהיה קורה כאן. אנחנו זקוקים לסמן ימני, לביקורת, כדי שלא נגלוש. אני לא יודע אם יש השפעה שלנו עליהם, אבל ההשפעה שלהם עליי – - מאוד חיובית. לי חשוב שיהיה מישהו שישמור עליי כל הזמן שלא אגלוש. טוב שאסתכל גם על עצמי 'בגובה העיניים'...", הוא צוחק. "אני מאוד מעריך את הגישה, הדבקות והאמונה שלהם", הוא חוזר ומדגיש "אני לא יודע מה היה בלעדיהם".

למרות דגל הפתיחות שהוא נושא, הרב מדן מתייחס בזהירות לסוגיית לימודי מקצועות היהדות במסגרת האקדמיה. "באקדמיה רוכשים כלים חשובים ומבורכים להתמודד עם דברים, אבל בשום אופן אסור לנו לסגת מהאמונה של בית המדרש. אני לא יכול לכתוב שולחן ערוך בכל פרט בשאלה מה הסכנה שניקח דבר מסוים ויילווה אליו גם דבר אחר, אבל הנאמנות ליסודות אמונתנו צריכה להיות תנאי בל יעבור. לכן, מהבחינה הזו לימודי יהדות באקדמיה בהחלט עלולים לפגוע. בפירוש צריך לפתח כלים נכונים כדי להישמר מהפגיעה הזו". הרב מדן מצר על כך שהישיבות, לדעתו, לא מכינות מספיק את תלמידיהן לקראת היציאה וההתמודדות הרוחנית עם עולם האקדמיה, "זו עבודה שגובלת באינסוף. אנחנו צריכים להתאמץ ולתת להם יותר, אבל אין פתרונות קסם. צריך לשפר את הכלים שלנו כל הזמן". יחד עם זה, הרב מדן מתנגד להחרמה כוללת של האקדמיה בשל סכנותיה: "להגיד שאפשר לוותר על האוניברסיטה זה יומרני. האוניברסיטה נחשבת ליותר יוקרתית, ויש לה תמיד כלים שנתקשה להגיע אליהם בעצמנו, בגלל האנשים החכמים והתקציבים שיש שם. אנחנו חותרים להשתפר כדי להיות אלטרנטיבה לאקדמיה, זה שאנחנו מביאים אנשים לתואר שני במכללה זה הישג גדול. הבוגרים האלה מגיעים לתואר שלישי באוניברסיטה כשהם מגובשים יותר מבחינה תורנית".

תוצאה טובה

הסרט הכתום על תיק היד של הרב מדן מאותת על הימים הקרבים – - ימי הזיכרון לחורבן חבל קטיף. הרב מדן, כמו בתחומים ציבוריים רבים, היה מעורב עמוק גם בהנהגת המאבק הכתום בעיצומו של קיץ תשס"ה, בעיקר מתוך החבורה חבורת ההנהגה של מועצת יש"ע. בכפר מימון היתה לו אמנם תכנית פעולה שונה מזו שנקבעה בסוף, אולם הוא סבור עם זאת שאובדן האמון שנוצר בין הציבור למועצת יש"ע בעקבות אותן התרחשויות לא היה מוצדק. לדעתו, לא היתה שום דרך מאבק אלטרנטיבית בשטח באמצעותה ניתן היה לנצח את צה"ל וממשלת ישראל. "אני מתקשה להאמין שעם הנחישות שהיתה להם, ניתן היה להגיע לתוצאה טובה יותר. הייתי אומר באופן פרדוקסלי, שהגענו לתוצאה טובה בכך שנמנעה שם שפיכות דמים. אני יודע שבצד השני של המתרס היתה מחשבה לפתור את הבעיה גם במחיר שפיכות דמים, ואני שמח שזה נמנע".

היו כאלה בהנהגת המאבק מי שטענו שאחרי שהכנסת והממשלה קיבלו החלטה, המאבק ניצחון במאבק בעצם אינו לגיטימי, זה יביא את הקץ על סמכותה של המדינה. אתה מסכים לכך?

"אילו החלטות הממשלה והכנסת היו מתקבלות בדרך לגיטימית, הייתי מוכן לחשוב שזה לא לגיטימי. אבל כאן הדרך בה התקבלו ההחלטות היתה לא לגיטימית, לא הוגנת, בניגוד לכל מה שהובטח בבחירות, וגם בהתנהלות של שרון מול השרים. לכן ההתנגדות לכך היא לגיטימית".

מה לגבי פניה לבג"ץ, שאמור לבקר החלטות לא לגיטימיות שקיבלו הכנסת והממשלה?

"אילו הייתי חושב שבג"ץ זו מערכת שמה שמדריך אותה זה רק הצדק והיושר, הייתי מקבל את דבריך. צר לי, אך  שאני  מפקפק בלא חושב כך".

בשעתו הביע הרב את התנגדותו לסירוב פקודה. האם גם בדיעבד, לאחר שהתברר גורלם של אלו שגורשו מבתיהם, יש לקיים פקודה כזו?

"השאלה מהו סירוב פקודה. לסירוב מלא ומתריס התנגדתי, אני מתנגד ואתנגד. זה פתח לאנרכיה בצה"ל, זה לא בא בחשבון, לא אפשרי לחלוטין. אבל לבוא ולומר: אני לא מסוגל לעמוד בזה, זה רצוי ונכון. גם אני לא הייתי מסוגל לעמוד במעמסה הנפשית הזו ולקחת ולעקור משפחה. במקרים מסוימים רבים צה"ל באמת אכן הלך לקראת האנשים חיילים האלו".

אגב כך, מספר הרב מדן על תלמיד הישיבה, צוער מצטיין בקורס קצינים, שהועמד יחד עם חבריו לשיחת מוטיבציה מול המפקד בטרם נשלחו למשימת הגירוש. "באמצע השיחה הוא לא התאפק ופשוט התחיל לבכות, למרר בבכי. הקצין נבהל, ואמר: טוב, מי שלא רוצה לא יהיה חייב לעשות את זה". בכיו של אותו צוער הצליח לשחרר מהמשימה עוד כמה חברים מאותו קורס, שנתלו בהרשאתו של המפקד.

למה לא להיתלות בקושי נפשי ולא לומר – הפקודה הזו היא מעשה פסול מוסרית, ולכן אנחנו לא מבצעים אותה?

"כאן אני מעביר את גבול האנרכיה. הרגישות שלי לאנרכיה בצה"ל גבוהה מכל גבוה, אני חושש שצה"ל יקרוס אם לא תהיה בו משמעת. מול המדינה אפשר למתוח את החבל עוד קצת בלא שהפגיעה תהיה אנושה. עד גבול האנרכיה, אבל בצה"ל החבל שלנו קצר יותר. אינני מוכן בשום אופן לפגוע בצה"ל".

למרות שאינו חשוד על עמדות מיליטנטיות, השקפתו הימנית של הרב מדן ברורה, במיוחד על רקע ההנהגה הרבנית בה הוא משמש כחברכחבר דעותיהם של רבותיו וחלק מעמיתיו בהנהגת הישיבה. עמדותיו המדיניות של הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש הישיבה, רחוקות בהרבה מאלו של הרב מדן, שבילה לא מעט במאהלי שביתת שבת מול הכנסת נגד הסכמי אוסלו, ובמאבקים אחרים. עם זאת, הרב מדן דוחה בתוקף את השאלה אודות התווית השמאלנית שנושאת עליה ישיבת הר עציון. "זה מעולם לא היה נכון. אני זוכר בימית, הגג עם תלמידי הישיבה היה הגג האחרון שצה"ל הצליח לפנות. החיילים אמרו לנו: כל הכבוד, נלחמתם בצורה תרבותית ביותר וחכמה ביותר. אני עצמי גם הייתי שם". יצוין, אגב, כי מדובר היה בקבוצה של כ-35 תלמידים, שירדו לימית עצמאית בחופשת 'בין הזמנים', ולא כשלוחי הישיבה למאבק. "הציבור מהישיבה הזו תרם ללא מעט בענייני התיישבות", ממשיך הרב מדן "כמה יישובים במקומות הקשים ביותר, כמו כרמי צור, הוקמו על ידי בוגרי הישיבה. עפרה נוסדה גם על ידי אנשי הישיבה שלנו. נכון", הוא מסייג "הישיבה כוללת בתוכה אנשים מסוגים שונים, אבל לא נכון להגדירה כישיבה שמאלנית. היא בהחלט נרתמה לפעילויות שונותרבות לטוב ההתיישבות".

למנוע את מסירת ההר

באווירת ימי בין המצרים, וכהמשך ישיר לשיחה על מאבק הריבונות על שטחי א"י, נדרש הרב מדן גם לסוגית העלייה להר הבית, שהוא נמנה על חסידיה הגדולים: "אני רואה עצמי כחלק מהחבורה שעולה להר הבית".

מה השתנה מאז קריאת הרבנים הראשיים האוסרת לעלות להר, ועד היום – - כאשר רוב רבני הציונות הדתית תומכים וחלקם גם משתתפים בפועל בעליות להר הבית?

"זה בא בגלל הסכנה הגדולה. בזמנו דובר על תכנית חלוקה לפיה הר הבית יהיה למוסלמים והכותל המערבי ליהודים. אם ניתן לדבר הזה הכרה, מדובר יהיה בהסכם דתי שעלול להחזיק מעמד מאות שנים!" הוא מתריע. " מורי ורבי"ר הרב עמיטל, שכולנו יודעים לספר על הנטייה שלו מהימין למרכז, פרש סופית מהברית עם מפלגת העבודה כשאהוד ברק כראש ממשלה התכוון למסור לערבים את השלטון בהר הבית. את זה הוא לא יכול היה לשאת".

העליות להר הבית באמת תורמות לשאלה איך יוכרע עתיד הר הבית במערכה המדינית?

הרב מדן משיב בסיפור מפתיע: "אישיות ביטחונית בכירה מאוד זימנה אותי אליה בזמנו. הוא צעק עליי: עד שסידרנו לכם את העליות להר הבית, אתם לא מביאים מספיק אנשים? יסגרו לי את ההר! הוא האמין שזה הדבר שצריך לעשות. אני הייתי אצלו בחדר, הוא צעק עליי. הם סידרו לנו להיכנס, ועכשיו הכול אפשר, ובגלל שלא הבאנו מספיק אנשים בסוף עוד פעם יסגרו את ההר. הוא האמין שבשום פנים ואופן אנחנו לא יכולים להשלים עם העניין הזה".  

בירור הגבולות בהר הבית – היכן מותר ללכת והיכן לא, לדעת הרב זה ברור, חלק, אין שאלה?

"אני חושב שזה מספיק ברור. אני חושב שסיכונים הלכתיים אנחנו לוקחים על עצמנו בהרבה תחומים, כמו שאלת הגדרת רשות הרבים בשבת, ועוד דברים. השאלה בכל דבר היא מה המחיר של החשש. פה אני חושב שזה מחיר שאסור לנו לשלם, והוודאות גדולה דיה. אנחנו עושים את זה עם כל הסייגים וההידורים, כולל שתי טבילות וכו'. החשש הגדול הוא מהסכם דתי שלא נוכל לעקור. מי שמאמין בשיטת הרמב"ם, שרצוי שנבנה את בית המקדש בידינו, צריך לדאוג ליצור את התשתית המדינית שההר לא יימסר לידיים זרות".

פרויקט ייחודי עליו חתום הרב מדן, יחד עם המשפטנית פרופ' רות גביזון, הוא אמנת גביזון-מדן להסדרת היחסים בין דתיים וחילונים במדינת ישראל. האמנה נכתבה אמנם לפני כעשור, אולם טרם הגשימה את עצמה במציאות הישראלית. הרב מדן סבור כי יישומה עדיין אקטואלי, וכי ההסכמה בין המגזרים בחברה הישראלית הינה מצרך חיוני. "אנחנו לא מצליחים להסתדר. והשאלות שלי מופנות בעיקר כלפי ציבור שומרי המצוות. בתחומים כמו אישות ושבת, יש לי שאלות קשות מאוד על מה שקורה היום". שלא לציטוט, שוטח הרב בעיות קיומיות במישור ההלכתי בהתנהלותו של הממסד החילוני בישראל, שהשלכותיהן נוגעות ישירות גם לחיי חובשי הכיפה.

אחת ההצעות באותה אמנה נגעה לסוגיה שעלתה רק לאחרונה על סדר יומה של הממשלה – - ההצעה לכינון יום שבתון נוסף. בעוד ההצעה הממשלתית בחרה במדברת על יום ראשון בשבוע, גורסת האמנה כי היום הנבחר הנוסף צריך להיות דווקא יום שישי, וגם על זה צריכים לחול תנאים מסוימים כדי להביא תועלת לשני הצדדים. "אני לא חושב שכלכלה נורמלית יכולה להחזיק מעמד עם ארבעה וחצי ימי עבודה בשבוע. אני גם נגד אווירת הבטלה שתהיה סביב זה", הוא מנמק את התנגדותו לקביעת החופשה ביום ראשון, ומוסיף את התנאי: "השבתון הוא נכון בתנאי שאתה כורך אותו עם איסור עבודה של בתי העסק בשבת. אצלנו היתה ברורה מאוד כריכת יום השבתון הנוסף עם זה שכל תרבות הקניונים תעבור אליו, ותשאיר את השבת נקייה מזה. מה שמציעים כעת זה שהקניונים ייפתחו בשני ימי השבתון".   

איך ניתן יהיה לאכוף את איסור העבודה בשבת? גם במצב של היום החוק הזה לא נאכף.

"היום אין כפייה כי אין אמנה, אז למה שהציבור הדתי יכפה את זה? אבל אם יש הבנה, וכל צד הולך לקראת השני, אפשר לאכוף. כשדברים נעשים מתוך מלחמה – ודאי שלא תהיה אכיפה".

תחום ציבורי נוסף בו מחזיק הרב מדן בעמדה נחרצת הוא היחס לממסד המשפטי בישראל, עם דגש על בג"ץ. תלונות הימין על רדיפה סלקטיבית מצד משרד המשפטים, לא גורמות לרב התרגשות רבה. "במשרד המשפטים תמיד יש סדר יום", הוא מסביר. הביקורת החריפה שלו מכוונת דווקא נגד בית המשפט: "לבג"ץ יש סדר יום שונה מאוד משל חלק ניכר של הציבור בארץ. צריך שיטת מינוי אחרת בבגלבג"ץ, מזו שקיימת כיום. השופטים צריכים להיבחר בדרך הרבה יותר ייצוגית. לבית משפט אסור שתהיה אג'נדה. הוא צריך להיות מאוזן הרבה יותר מכפי שהוא כיום. לכל שופט היום יש סדר יום, מערכת ערכים. כשכולם נבחרים מצד אחד של מפת הערכים, לא יוצא מזה משהו טוב".