בשבע 453: מחאת הדיור: מי בעל הבית?

ארגוני השמאל שמנווטים את המחאה מעוניינים בעיקר בנפילת הממשלה.

עמנואל שילה , כ"ו בתמוז תשע"א

1. על פי תקדים מחאת הקוטג', חיצי המחאה של מפגיני מחאת האוהלים היו אמורים לכאורה להיות מכוונים אל מטרה אחרת, לא אל הממשלה. בתגובה לעליית מחירי הגבינה הפופולארית הוכרז חרם צרכנים. במשך מספר שבועות נרשמה ירידה של עשרות אחוזים בצריכת הקוטג', עד שלתנובה ולשאר היצרנים לא נותרה ברירה אלא ללכת לקראת הצרכנים ולהוזיל את המחיר. על פי אותו היגיון, מחאה נגד יוקר הדיור היתה צריכה להיות מכוונת כלפי אלה שקובעים את המחיר - מוכרי ומשכירי הדירות. אילו המוני שוכרים היו עושים יד אחת, נמנעים מחידוש החוזה ומוצאים לעצמם פתרון דיור זמני - לא בהכרח אוהלים ברוטשילד - למשך מספר חודשים, סביר להניח שהמשכירים היו נאלצים להוריד מחירים באופן משמעותי.

אלא שדירה איננה פריט מזון אחד מני רבים שניתן לוותר עליו למשך מספר שבועות, ובעלי דירות להשכרה אינם חברה כלכלית גדולה אשר יכולה במחי החלטה אחת להוזיל את המוצר בכל הארץ. וכך, במקום לדרוש ממוכרי הדירות ומשכיריהן להוזיל מחירים, המפגינים מפנים את תביעתם לדיור זול אל הממשלה. מבחינתם, שתפתור את הבעיה כאן ועכשיו או שתלך הביתה. כאילו שממשלה אחרת תוכל לספק להם פתרון מיידי.

2.  וישנו עוד הבדל: מחאת הקוטג' היתה מחאה עממית נטו. מחאת האוהלים אמנם רוכבת על מצוקה עממית אמיתית, אבל מנווטת על ידי גופי שמאל. מבחינתם של אותם גופים, המטרה איננה לפתור את מצוקת הדיור. לכן הם דחו בבוז את ההצעות שהציע נתניהו השבוע, למרות שיש בהן הליכה אמיתית לקראתם. מן השפה ולחוץ הם דרשו טיפול שורשי ומקיף למצוקותיו של מעמד הביניים, אבל מטרתם העיקרית היא להחליש את הממשלה, ואם אפשר אז גם להפיל אותה. האבסורד הוא שארגוני הקרן החדשה לישראל, זו שדוחפת את המחאה, אשמים בעצמם בחלק משמעותי מהמצוקה שנגדה הם מפגינים. לפעילות עמותות השמאל הקיצוני יש חלק במניעת בנייתן של רבבות יחידות דיור במזרח ירושלים ובערי יו"ש. ולארגוני הירוקים למיניהם, שגם הם מנתמכי הקרן החדשה, יש חלק בעיכוב תכניות בנייה בכל רחבי הארץ. די להזכיר איך הם מציבים מכשולים בפני בניית יישובי הקבע של מגורשי גוש קטיף בחבל לכיש. אלפי אנשים שגורשו בידי המדינה יושבים כבר שש שנים ללא מגורים ראויים, והירוקים עוצרים ומעכבים את שיקומם, פעם בגלל עתיקות ופעם בגלל פגיעה בנתיב נדידת הפרפרים באזור. ועכשיו לך תאמין שבאמת אכפת להם שאין לאנשים איפה לגור.

3.  לבנימין נתניהו יש סיבות טובות לרחם על עצמו ולהרגיש לא אשם ומתוסכל מול המחאה המתפשטת - במידה רבה בזכות צונאמי תקשורתי הנושב בגבה. המצב הכלכלי בארץ טוב יחסית למה שקורה בעולם. על רקע המשבר הכללי שמדינות רבות מתקשות להיחלץ ממנו, כלכלת ישראל בולטת לטובה וזוכה למחמאות. חלק לא קטן מהמפגינים אינם באמת שכבות מצוקה ויכולים להסתדר כלכלית כך או אחרת. אלא שנראה כי קברניטי המשק - נתניהו, שטייניץ וסטנלי פישר - עסקו ועוסקים בעיקר בהבטחת מצבה של הקופה הציבורית, ולא נתנו מספיק את דעתם על מצוקותיו של הפרט. גישתם הקפיטליסטית גרמה לכך שהם הותירו הכול בידי כוחות השוק. הם לא הבינו שכאשר מחירי הדיור נוסקים בצורה כה משמעותית, הממשלה לא אמורה לטמון את ידה בצלחת. מה גם שכאשר דרושה האצה של בנייה חדשה, להתנהלותם של גופים ממשלתיים שמעכבים את שיווק הקרקעות ואישור התכניות יש חלק גדול ביצירת הבעיות.

גם לנגיד בנק ישראל, שהוריד את הריבית לרמות נמוכות ביותר, יש חלק בכך שרבים בחרו להוציא מהבנק את חסכונותיהם שהניבו תשואה עלובה ולהשקיע אותם בדירות להשכרה - מה שכמובן גרם לצמצום היצע הדירות למכירה ולהעלאת מחיריהן.

ובעיקר אין לרחם על נתניהו משום שבמו ידיו הוא גרם לחלק גדול מהבעיה על ידי הקפאת הבנייה בירושלים וביהודה ושומרון. לא רק בתקופת ההקפאה המוכרזת, אלא גם לפניה ולאחריה מנעה ממשלת נתניהו בנייה מסיבית בשכונות מזרח ירושלים ובערי יו"ש. נתניהו מפחד לעמוד מול הפלשתינים והאמריקנים, ולבסוף הוא מוצא את עצמו עומד מול מתנחלי האוהלים בשדרות רוטשילד. מי שבחר להמיט מצוקת דיור על הדור הצעיר ביישובים נענש במצוקת דיור של צעירי תל-אביב, שממנה הוא כנראה מפחד הרבה יותר.

4.  לגבי אותם מפגינים שבאים בתמימות וללא אג'נדה פוליטית כדי למחות על יוקר הדיור - לא ברור באיזה אופן אפשר לרצות אותם. מי בעל הבית, עם מי שם אפשר לדבר ומי מוסמך להכריז על סיום הסכסוך. בינתיים הם מקצינים את דרכי מאבקם ונוקטים צעדים כמו חסימת כבישים והסתערות על הכנסת - פעולות שכאשר הן ננקטות בידי מפגיני ימין, התקשורת ממהרת להוקיע אותן כאיום על עתיד המדינה. ומכיוון שכל תכנית שתוצע לא תיתן פתרון מהיום למחר (אלא אם המפגינים סבורים שהפתרון יהיה השתתפות ממשלתית במחצית שכר הדירה שהם משלמים), דרוש מבוגר אחראי שיבין מתי מה שהוצע הוא המקסימום שאפשר להשיג וייתן את האות לקיפול האוהלים. מבחינה זאת אולי הצטרפותה של ההסתדרות אל המחאה היא דווקא בשורה חיובית. עם עופר עיני לפחות אפשר להגיע לסיכומים.

5.  גם אם נוותר על הטענה הקונספירטיבית שארגוני השמאל גורמים לכך במתכוון, אחת התוצאות של מחאת האוהלים היא הסחת הדעת של נתניהו וכמה מבכירי שריו מהמתקפה המדינית שמתכננים הפלשתינים בעוד מספר שבועות. במקום שנתניהו יעסוק יומם ולילה בהכנת תשובות ראויות למתקפה המדינית של אבו-מאזן, הוא נאלץ להתמודד עם מחאת האספרסו של שדרות רוטשילד.

לאחרונה הועלתה האפשרות שישראל תגיב לפניית הפלשתינים לאו"ם בהודעה על ביטול הסכמי אוסלו. אבל התגובה האמיתית והראויה היא החלת ריבונות ישראל על כל יישובי יו"ש, על בקעת הירדן ועל כל השטחים דלילי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. זוהי תשובה הולמת וכואבת שגם מהווה פיצוי אמיתי לישראל וגם עשויה לגרום לפלשתינים לחשוב פעמיים לפני שהם מנסים לקבוע עוד עובדות באופן חד-צדדי.