בשבע 453: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חני לוז וישראל מידד , כ"ו בתמוז תשע"א

מחאות יכולות להרוג

"התקשורת היום משפיעה הרבה פחות מאשר לפני 20 או 30 שנה", התלונן רזי ברקאי ('מוצש') לפני שבועיים. נדמה שהסערות של מחאת הקוטג' והדיור והתגובה הממשלתית ההיסטרית מגחיכות את הטענה הכאילו-מצטנעת הזו. ברקאי וחבריו משפיעים ועוד איך. ללא הסיקור האינטנסיבי היו איציק אלרוב וחבריו נבלעים בים יוזמות ההחרמה בפייסבוק, ודפני ליף ושות' היו מקפלים את האוהלים אחרי כמה ימים.

אבל עם ההשפעה מגיעה גם האחריות. העיתונות הישראלית ביצעה בשבועות האחרונים תנועת מטוטלת מקצה אל קצה: מכמעט סגידה לבעלי ההון, הטייקונים וכלכלת השוק להפגנת מיאוס כלפיהם ולדיבורים סוציאליסטיים על דיור בר השגה ופיקוח ממשלתי. מבלי להיכנס לעצם העניין, ברור שתקשורת שמגויסת כמעט כולה לטובת צד אחד ובמינונים חסרי פרופורציה, אינה ממלאת את תפקידה נאמנה. אלא שהפעם נדמה שהמחאה מתקרבת כבר לשלב מסוכן. יכול להיות שבעוד כמה שבועות או חודשים נשאל מדוע לא ראינו את הכתובת על הקיר. איך לא קלטנו שמילים יכולות להרוג, ושהשתלחות בלתי פוסקת בעשירים ובפוליטיקאים עלולה להתיר את דמם (דוגמאות אקראיות שזו בוודאי לא כוונתן המקורית: "אנחנו המפרנסים שלכם, טייקונים, קבלנים, ממשלות בגודל מגוחך. ברצותנו תתקיימו, ברצותנו תחדלו", רענן שקד, ידיעות אחרונות; "חולבים אותנו", לוגו בדה-מרקר; "הצונאמי לא יפסח עליך, ביבי", דן שילון, מעריב). מישהו שיושפע מהאווירה הציבורית-תקשורתית יחליט חלילה לעשות מעשה. ויש כבר מי שנערך לתסריט הזה: על פי מקורות שונים, האבטחה סביב כמה משרי הממשלה תוגברה.

אז מותר, ואפילו רצוי, לסקר בהרחבה את המחאה ומניעיה ואת הפתרונות האפשריים לבעיות שהיא מציגה - כולל כאלו שיפגעו בכיסם של בעלי הון ובמעמדם של פקידים ונבחרי ציבור. אסור לעיתונאים להיסחף ולהתלהם כנגד כל מי שנדמה פתאום כאויב העם. פופוליזם הוא הדבר האחרון שחסר לנו עכשיו.

יום שישי שעבר, במוסף 'השבוע' של הארץ חוששים מאוד מ'ההקצנה' הדתית בצה"ל שמדירה ממנו נשים ועלולה לשיטתם לפגוע בכושרו המבצעי. הם כל כך דואגים לצבא, שכדי להמחיש את הסכנה הם מפרסמים תמונה של בוגרי קורס טיס בפנים חשופות, בניגוד להנחיות הצנזורה.

מעיתון הארץ לא התקבלה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.

עדי גרסיאל

כל האמת?

כדי לראות את התמונה המלאה נדרשים עדים לספר בבית המשפט לא רק את האמת, אלא את כל האמת ורק את האמת. בכלי התקשורת לא עומדים בקריטריונים של חיפוש האמת כפי שמערכת משפט דורשת. אך מסתבר שמערכת חדשות מרכזית בישראל מוותרת באופן מודע על הדרישה הבסיסית לפרסם את התמונה המלאה ולשאוף לכל האמת. קוראים לכך "הוצאת דבר מהקשרו". כך נהגו השבוע בגלי צה"ל הכתב דן דובין ועורכי החדשות ברדיו ובאתר גל"צ.

המעשה שהיה, כך היה: לפני כשש שנים, חודשיים לפני החרבת גוש קטיף, פורסם מאמר שטנה באתר וואלה. זה היה מאמר מערכת תחת הכותרת "ככה תעיפו את המתנחלים מהכביש" (29.6.2005). אלו כמה מהעצות, מה לעשות עם מפגינים מהימין:

"לרדת לאיילון בקבוצות גדולות עם שרשראות כבדות, נבוטים למיטיבי הינף, או סתם אגרופים עם נצרה משוחררת, ולחכות לראות מי הדביל שיתעקש לחסום כבישים ולהתפרע דווקא בשטח שלנו".

"להכין מראש מספר דליים עם מים מהירקון ולהטיח בכל אידיוט שינסה לסכן אתכם בכביש".

"ראיתם מישהו מניח דוקרן על הכביש? עצרו בצד ועזרו לו לוודא שהדוקרן אכן חד מספיק".

את מאמר המערכת השטנתי הזה תרגם לאחרונה משתמש פייסבוק מ'שמאלנית' ל'ימנית'. הוא החליף את המילה 'מתנחלים' ל'שמאלנים', תוך יצירת הקשר למפגיני הדיור התלאביבים העכשוויים. כתב גל"צ נפל בפח, ועשה אייטם מודאג על ההסתה נגד מחאת האוהלים מצד גורמי הימין. וכך, בשידור בגל"צ שוחחו ביניהם הכתב דן דובין והמגיש דניאל זילברשטיין בדאגה ובשאט נפש על הביטויים הנוראים, והדגישו שהם לא רוצים לחזור עליהם. אולם באתר התחנה הופיע הציטוט דלעיל לגבי הדוקרן, תוך ציון העובדה שמה שנכתב "דומה בעיקרו למאמר מערכת שהתפרסם בשנת 2005 באתר וואלה". באתר גל"צ רק שכחו לציין שמדובר במאמר מערכת נגד מפגיני הימין.

תגובת דוברת גלי צה"ל: "אני מבקשת שלא להגיב לפנייתך".

חני לוז

אלטלנה שוב טובעת

באופן מקרי, אולי, התחברו לאחרונה שתי ידיעות יחד ויצרו חרדה של ממש במערכת של עיתון 'הארץ'. הראשונה היתה אודות ניסוח ההזמנה מטעם משרד הביטחון לטקס האזכרה השנתית לחללי אוניית הנשק של האצ"ל, 'אלטלנה'.  אותם חללים, 16 במספר, כונו במודעה "נרצחים". כעבור כמה ימים הודיעה ממשלת ישראל שהיא מקציבה סך 300 אלף שקלים לצורך איתור מה שנשאר מן האונייה בקרקעית הים, וכדי להעריך האם ניתן להעלות אותה או חלק ממנה. הופעת אלטלנה על מסך הרדאר של 'הארץ' גרמה לריכוז של 'ירי תקשורת'. 

לפני כחודש כתב מוטי גולני ש"הפגז שנורה על אלטלנה היה אפוא בעל חשיבות עקרונית עליונה... הפגז שנורה בפקודת ממשלתה האזרחית של ישראל הריבונית מנע מלחמות אחים אחרות בעתיד, שמחירן מי ישורנו". דרור אטקס מהזווית שלו, תחת הכותרת "מאלטלנה ועד הרב ליאור", כתב כמה ימים אח"כ ש"הלקח ההיסטורי הרלוונטי ביותר מפרשת אלטלנה הוא, שעל המדינה מוטלת החובה למנוע סקטוריזציה של כוחותיה המזוינים". ב-23.6 אמיר אורן מתחכם עם מבצע "אל תעלה נא". לפני שבוע, רשימתו של ראובן פדהצור, "אלטלנה של הפלסטינים" תרמה חוכמה זו: "יש פרטנר, ויש עם מי לדבר".  עמוס בידרמן צייר קריקטורה שהתפרסמה השבוע בה נראות שתי אוניות טובעות. תחת הכותרת 'אאוט' - ה'מרמרה', בעוד האלטלנה רשומה כ'אין'.

ישראל מידד

ביקורת הנקרא

"נלחמים על הבית"

(כותרת ראשית בידיעות אחרונות, יום א')

נבהלנו, לרגע היה נדמה לנו שמדובר במגרון

"השבוע, כפי שחזיתי לפני שלושה שבועות, הגיעה המחאה אל הדיור"

(סבר פלוצקר, מוסף ידיעות אחרונות)

לעדכן דחוף את חז"ל: מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה גם לפרשנים כלכליים בכירים

המינויים ברשות השידור מעוררים חשד, שהממשלה מתכננת לנהוג ברשות כאילו היתה אחד מנכסיה הפוליטיים

(מאמר מערכת, הארץ)

יכול להיות שמי שכתב את המאמר לא צפה בערוץ 1 ולא האזין לקול ישראל ב-30 השנים האחרונות?

למה הערבים שותקים? מצוקת הדיור במגזר הערבי לא פחות חמורה

(כותרת ב-ynet)

אולי בגלל שיש להם סופרטנקר עוקף ועדות וחוקים?

חדשות בחדשות

עו"ד תמי רווה מונתה ליו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2. רווה, שעבדה בעבר בפרקליטות ובמשרד המשפטים, כיהנה כדירקטורית במספר חברות ציבוריות.

התנועה לאיכות השלטון הגישה בקשה לבדיקת ההחלטה של ראש הממשלה למנות את יוני בן מנחם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. זאת בעקבות טענות שבן מנחם מקורב לנתניהו.

מפקד גלי צה״ל הנחה את השדרים להעדיף את השימוש במונח "יהודה ושומרון" על פני המונח "הגדה המערבית". זאת לאחר פנייה בנושא שהוגשה לפני כשנה ממאזין. כך דיווח אתר nana10.